נראה לי שלא הובנתי נכון. בהרצאה אתה מציע לא לדחות דבר אחד שהוא בבחינת מהות החיים, והוא החיפוש אחר האושר. האושר הוא אינו משהו שצריך לחפש אותו אלא להיות מודע לו. האושר מתגלה בכל פעם שמשירים אנו מעלינו את הרעיונות והאמונות המכסים אותו מליבנו.

(יש תכלית / אין תכלית לקוסמוס, לא עלתה כשאלה בתוכי - אלא התגלתה כתשובה מתוך משהו אחר).

אליעד, כשאני מתבוננת על העיסוקים השונים של בני האדם, אני מוצאת חלוקה המאזנת עצמה. יש אנשים שהוכשרו לתפקיד מסויים והם לא עוסקים בו כלל, ויש ההיפך, ועוד רבות האפשרויות. יחד עם זאת, לא כל איש "רוחני" שיודע את שעליו לדעת, מגלה שתפקידו מהיום ואילך הוא להוריש את עושר ידיעותיו לאנושות.

האנושות כולה תומכת אלה באלה ונתמכת אלה מאלה. ואני הייתי רוצה, כמובן בעבור עצמי תחילה, לגלות את הדבר הנכון לי ואותו אוכל לתת.

לא אחת, אני מוצאת עצמי בודקת האם יש משהו בתוכי שרוצה לעשות משהו אחר, כדי שארגיש, לפחות, שאני תומכת במידה שבה אני נתמכת. כאילו בודקת אם קיים בי איזשהו רצון ישן מן הילדות אפילו...

אמנם, גם בעיסוק הנוכחי אני יכולה לראות את תרומתי הזעומה כמובן.

ושאלתי היא, איך אוכל לאתר מתוך שלל האפשרויות הקיימים בי את הרצון האמיתי. אני מבינה שהמשמעות היא הפרשנות שלי לעשייה, אבל אינני מתכוונת לעשייה ממקום של משמעות, אלא לעשייה מתוך סוג של התחייבות או מחוייבות, כשל מילוי של רצון עמוק, בדיוק כפי שהאושר הוא רצון עמוק. ואני מקווה שאובן הפעם.