אתה אומר רעיון נחמד, יש בו משהו, אבל אתה לא יכול להתעלם מכך שאתה מעדיף דברים אחרים על פני משימותיו משום שהם נעימים לו יותר.

מלבד זה, אתה ודאי לא בדקת מספיק את ענין עולם הבא, אתה כנראה יודע עליו ממאמרים או דרכים אחרות, אם תבדוק את זה לעומק, עלידי אנשים שהיו חילונים, כמו מאות מדענים בעלי שם שהגיעו והם לא חשודים בנטיה אישית לדת אלא הצטרפו מרצונם החופשי בלוגיקה טהורה לדת אז אולי תחשוב אחרת.

@אורלי:

לעולם לא תרגישי סיפוק בחיים, עד שלא תביני את התכלית האמיתית של החיים. חוסר סיפוק = חוסר אושר = חוסר משמעות וכולי.

והדרך היא לגלות את משמעות המציאות כולה (הסיבה הראשונה), ולמזלך הטוב, על ידי התגלות הסיבה הראשונה, על ידי זה בעצמו נוצרת המשמעות.

ז"א ידיעת הסיבה הראשונה, היא הסוף של החיפוש. בידיעת הסיבה הראשונה, שם נמצאת הנחמה והאושר וכולי...

מבינה?

נראה לי שלא הובנתי נכון. בהרצאה אתה מציע לא לדחות דבר אחד שהוא בבחינת מהות החיים, והוא החיפוש אחר האושר. האושר הוא אינו משהו שצריך לחפש אותו אלא להיות מודע לו. האושר מתגלה בכל פעם שמשירים אנו מעלינו את הרעיונות והאמונות המכסים אותו מליבנו.

(יש תכלית / אין תכלית לקוסמוס, לא עלתה כשאלה בתוכי - אלא התגלתה כתשובה מתוך משהו אחר).

אליעד, כשאני מתבוננת על העיסוקים השונים של בני האדם, אני מוצאת חלוקה המאזנת עצמה. יש אנשים שהוכשרו לתפקיד מסויים והם לא עוסקים בו כלל, ויש ההיפך, ועוד רבות האפשרויות. יחד עם זאת, לא כל איש "רוחני" שיודע את שעליו לדעת, מגלה שתפקידו מהיום ואילך הוא להוריש את עושר ידיעותיו לאנושות.

האנושות כולה תומכת אלה באלה ונתמכת אלה מאלה. ואני הייתי רוצה, כמובן בעבור עצמי תחילה, לגלות את הדבר הנכון לי ואותו אוכל לתת.

לא אחת, אני מוצאת עצמי בודקת האם יש משהו בתוכי שרוצה לעשות משהו אחר, כדי שארגיש, לפחות, שאני תומכת במידה שבה אני נתמכת. כאילו בודקת אם קיים בי איזשהו רצון ישן מן הילדות אפילו...

אמנם, גם בעיסוק הנוכחי אני יכולה לראות את תרומתי הזעומה כמובן.

ושאלתי היא, איך אוכל לאתר מתוך שלל האפשרויות הקיימים בי את הרצון האמיתי. אני מבינה שהמשמעות היא הפרשנות שלי לעשייה, אבל אינני מתכוונת לעשייה ממקום של משמעות, אלא לעשייה מתוך סוג של התחייבות או מחוייבות, כשל מילוי של רצון עמוק, בדיוק כפי שהאושר הוא רצון עמוק. ואני מקווה שאובן הפעם.

@אורלי:

את תכלית החיים מגלים כאן:

* תכלית החיים.

וכאן:

* תכלית החיים.

ויש גם הרצאה חדשה:

* תכליתיות היא טיפשות או חוכמה? מה התכלית של אלוהים? תכלית רצון האלוהים החכם, האם יש תכלית?.

אליעד שלום

כשאני מבררת עם עצמי את סוגיית הייעוד אני מציבה את שתי האפשרויות הקיימות - יש ייעוד / אין ייעוד. כשאני חושבת שיש ייעוד ואני לא חיה מתוכו, אני מלקה את עצמי על כך, ובו בזמן אני חוששת שהייעוד עצמו הוא חסר תכלית.

כך שעניין היש הוא עצמו מעכב אותי מלבדוק אם יש ייעוד כן או לא.. אני אכן מוצאת שהיבטים נוספים בחיים שלי נמצאים בהמתנה בעקבות האמור. מצד שני, אם אין ייעוד? גם בגילוי הזה יש משהו מרתיע שאו אז מתוך איזו אינטראקציה ממשיכים לפעול?

אם כי יש גם בעניין זה משהו משחרר שמאפשר לחיות כפי שברצוני, ללא חובות וללא כפייה - חופש של ממש.

כלומר, דווקא באין יש משהו אולי אפילו יותר קסום.

אבל השאלה הנותרת היא "איך"? איך אני מגלה את ייעודי?

תודה.