אליעד (-:

לא.

אם כדבריך "תחקור ותבדוק עד הסוף תגלה שאני צודק או טועה, אתה יודע מה אגלה?

שבשורש הדברים אין "אני צודק או טועה", ואין "אתה עדיין טיפש וטועה", כי אין "אני" ואין "אתה" כי הכול אחד (-:

התכונות של נחמן? הן לא רעות או טובות, זה ברור.

אבל כבר אמרתי, אין צורך להיות חוכמולוג.

לא אני, ובטח לא אתה.

את צורת החשיבה שלי ממילא לא תצליח להבין, אז איך תוכל להוכיח משהו שלא תוכל להבין (-: ?

ואם תכתוב "הבנתי", מין הסתם לא הבנת, ואם תכתוב "לא הבנתי", גם אז לא הבנת.

לוגיקה פשוטה, לא (-: ?

זה מספיק שאני "יודע" את צורת החשיבה שלי.

והנה, היא מתאימה לכל דבר (-:

מגניב (-:

אני מקווה שאתה "מבין" שאנחנו מדברים פה על רבדים שונים של המציאות. מה שאתה "יודע", אני יודע. ומה שאני "יודע", אתה יודע.

והכול יחד זהו עולם נפלא של... בורא עולם הקיים והלא קיים (-: ?

אגב, דולפין יכול לעבור דרך קיר, לא רק לראות.

רק תגדיר מראש שזה לא קיר מנייר (-:

אדם נולד אדם, אליעד.

אמרת או כתבת "הסבל של האדם נובע מעצם קיומו".

אתה מניח הנחה מוטעית.

אתה "מניח" שבגלל שהאדם קיים ויש לו רצונות, הוא סובל.

מבחינת המציאות האובייקטיבית, לא קיים סבל. פשוט קיימת המציאות, כמו שהיא, האמת האחת.

כמובן, אדם "מניח" שהוא סובל, האם באמת הוא סובל?

תשובה: כן.

למה?

כי הוא קיים.

האם באמת הוא סובל?

לא.

למה? כי בשורש כל דבר הכול אחד וסבל וחוסר סבל הן שתי צורות התבטאות נוספות של המציאות. לא טובות ולא רעות.

אם "אמונות" הן שורש כל רע בעיניך, תשנה אמונה (-:

תוכל לומר "אין אמונות אין אמונות", אבל האמונות הן רק פן נוסף של הנפרדות שבאחדות, בגלל שאמונות שייכות לאמת.

הסיבה שהאדם סובל היא לא בגלל שהוא קיים ולא בגלל שיש לו אמונות.

הסיבה שהוא סובל היא, שכשהוא מאמץ אמונות בצורה עיוורת, תמיד יופיע משהו ש"יוכיח" לו שהאמונה שלו שיקרית.

למה?

כי הוא אומר לעצמו "אני מאמין באמונה שלמה", בשעה שהוא בכלל לא מאמין לדבריו שלו עצמו.

אליעד, תראה

הכול טוב ויפה, במסגרת "שורש" הדברים, "שם" אין בעיות, אין אמונות, אין אדם. "יש" רק אחדות.

אנסה לרגע "להאניש" את האמת.

אם האמת האחת, היה לה לרגע אפילו, "ספק" שהיא אמת, מין הסתם היא הייתה שקר, לא?

אבל לאמת אין ספקות.

לכן מה שנשאר לה הוא רק לשחק באמת ושקר. משחק נטו.

כולנו למעשה שחקנים במשחק אינטראקטיבי.

חלק חושבים שהם חלק מהמשחק ולא יודעים שזהו משחק. חלק יודעים שזה משחק ועדיין משתתפים במשחק. וחלק חושבים שהם המשחק עצמו.

מה מהם נכון?

שלושתם באותה מידה.

מתי אפשר ליהנות מהמשחק?

תמיד.

דוגמא?

קח למשל אדם דתי, או נקרא לו "מאמין דתי", שכמובן, מאמין באלוהים. (לא משנה באיזה אלוהים)

אדם כזה, מה יקרה אם נניח, ייפגע לו ילד? ייפגע וימות?

תמיד קיימות שתי אפשרויות, לפחות שתיים.

1. הוא יפנה בטענות ל"אלוהים" "למה לקחת לי את הילד למה".

2.הוא יאמר "אלוהים נתן אלוהים לקח". וימשיך לחיות את חייו מתוך האמונה הזאת.

האם זה רע? האם זה טוב? האם הוא משקר לעצמו? האם הוא דובר אמת לעצמו?

האם "לדעת" את השורש של כל דבר ייקל עליו?

התשובה בכך, תלויה למעשה באדם, גם האמת וגם השקר.

מצד האמת? האם יד ימין תיתן סטירה ליד שמאל בגלל שיד שמאל החזיקה סיגריה ויד ימין לא אוהבת שמעשנים?

אין גבולות, אליעד.

הידיעה ש "יש שכל מעל השכל" יכולה להיות נכונה, באותה מידה כפי שהיא יכולה להיות לא נכונה.

מה זה משנה?

מה זה קשור?

אתה אומר שטוב לך?

אני יודע שטוב לך, ושתמיד יהיה לך טוב. זו הידיעה והאמונה שלי. הן אותו דבר (-:

יום טוב לכולם (-: