הפתרון שהוא מציע זה מצד אחד להתחבר למקום העמוק בתת מודע, שבו כלום לא משנה. ואז למה שנרצה לשנות את המציאות? (כי הרי כלום לא משנה) והוא עונה: כי נרצה לשחק במשחק החיים, שבו האדם ממציא לעצמו טוב ורע, ומנסה לשנות את המציאות להיות טובה יותר.

אבל איך זה אפשרי להתחבר ל - 2 הפרספקטיבות בו זמנית? גם לזו שבה כלום לא משנה, וגם לזו בה החיים הם משחק שבו אתה ממציא מה טוב ורע?

לדעתי השכל לא יכול להתחבר ל - 2 הפרספקטיבות בו זמנית, כי ברגע נתון השכל יכול להתמקד רק בדבר אחד.

לכאורה אפשר כשטוב לך תתחבר לפרספקטיבה אחת, וכשרע לך לשנייה, הכל לפי מה שמתאים לך, מה שיעשה לך הכי טוב. אבל לדעתי זה לא שייך פה, כי פה מדובר על מוטיבציה, ולא על מקסום ההרגשה הטובה. איך מי שאין לו בכלל מוטיבציה יכול לרצות לשחק? למה שהוא לא יהיה כל הזמן בפרספקטיבה של "הלא משנה"?