הפתרון שהוא מציע זה מצד אחד להתחבר למקום העמוק בתת מודע, שבו כלום לא משנה. ואז למה שנרצה לשנות את המציאות? (כי הרי כלום לא משנה) והוא עונה: כי נרצה לשחק במשחק החיים, שבו האדם ממציא לעצמו טוב ורע, ומנסה לשנות את המציאות להיות טובה יותר.

אבל איך זה אפשרי להתחבר ל - 2 הפרספקטיבות בו זמנית? גם לזו שבה כלום לא משנה, וגם לזו בה החיים הם משחק שבו אתה ממציא מה טוב ורע?

לדעתי השכל לא יכול להתחבר ל - 2 הפרספקטיבות בו זמנית, כי ברגע נתון השכל יכול להתמקד רק בדבר אחד.

לכאורה אפשר כשטוב לך תתחבר לפרספקטיבה אחת, וכשרע לך לשנייה, הכל לפי מה שמתאים לך, מה שיעשה לך הכי טוב. אבל לדעתי זה לא שייך פה, כי פה מדובר על מוטיבציה, ולא על מקסום ההרגשה הטובה. איך מי שאין לו בכלל מוטיבציה יכול לרצות לשחק? למה שהוא לא יהיה כל הזמן בפרספקטיבה של "הלא משנה"?

ציטוט: "והאדם, בתת המודע העמוק ביותר שלו, בכלל לא חושב שיש הבדל בין טוב לבין רע. כי בעומק התת מודע, העמוק ביותר של האדם, שם, האדם בכלל לא אכפת לו משום דבר. ושם, האדם בכלל לא יודע שום דבר מוגדר. ושם, האדם בכלל לא מבדיל בין טוב לבין רע. אלא, שברמות חיצוניות יותר של המודעות של האדם, שם, האדם כן יודע להבדיל בין טוב לבין רע. ושם, יש לאדם רצונות שונים ומטרות שונות."

יש פה הנחת יסוד: שבעומק של התת מודע אין הבדל בין טוב ורע, כי אין שם שום דבר מוגדר.

איך יודעים אם זו האמת? האם בכלל ניתן לבדוק דבר כזה?

עם היה לי כסף כל הסיפור שלי אחרת