נניח שאדם בזבז זמן כלשהו, והוא כועס על עצמו על כך, אבל אם יחקור את השורש של הדבר, הבסיס של הדבר כרוך בחוסר ההבנה של האדם את הדברים באותו הרגע, הוא הבין בדיעבד לפי התוצאה, ולא בטוח שהוא הבין, כי יכול להיות שהוא רצה תוצאה אחרת, אבל לא התעמק למה היא לא קורית, רק בגלל שלא קרתה הוא כועס, אבל לא ישנה את המחשבה המקובעת שלו, וימשיך עם המצב כפי שהוא וכך הוא כל הזמן יהיה בכעס וחולה.

אבל אדם יכול להגיע להבנה שהמצב שלו קרה בעקבות סיבה כך וכך והוא יכול לשאול את עצמו: איך אפשר למנוע בפעם הבאה את הדבר הזה? האם צורת החשיבה נכונה? אולי יש צורך במחשבה יותר מפותחת ופחות מקובעת? אולי לא הבנתי נכון את הדברים? אולי לא לקחתי בחשבון את כל האלטרנטיבות? והכל לפי האמת בלבד, וע"י שמסתכלים על המציאות כפי שהיא, כך מסתכלים על האמת וחיים את החיים הכי טובים במציאות.

האדם קדוש הוא, מוטי לקסמן, אייר, תשע"ו

motele777@gmail.com

לשיר לפי הלחן, "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאָכֵי הַשָּׁרַת..."

<><><><><>

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם בְּנֵי אָדָם, בְּנֵי אֱנוֹשׁ

חֶסֶד, רֹךְ וְחֶמְלָה

לֵב אָדָם, אֱלֹהִים, מָלֵא רַק בַּטּוֹב

לְנַסּוֹת אֲנִי חַיָּב.

בְּנֵי אָדָם, בְּנוֹת חַוָּה בְּכָל מָקוֹם

הַתִּקְוָה, בְּיָדֵינוּ הִיא

אִם נִפְעַל, לֹא נַפְסִיק

וְנַמְשִׁיךְ לַמְרוֹת הַכֹּל

הָאָדָם בָּרוּךְ הוּא.

לֹא תָּמִיד זֶה נוֹחַ, לֹא תָּמִיד זֶה קַל - פָּשׁוּט

אֲבָל, תָּמִיד זֶה אֶפְשָׁרִי

בְּאֱמוּנָה וּבְמַעֲשֶׂה נִצֹּר

עוֹלָם חָדָשׁ, עוֹלָם יָפֶה

בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם, אַנְשֵׁי הַשָּׁלוֹם

יַחַד נַגְשִׁים אֶת הַחֲלוֹם

כָּל אָדָם, כָּל אִשָּׁה;

חֶסֶד, טוֹב וֶאֱמֶת

הָאָדָם קָדוֹשׁ הוּא.

אני שר באמונה מלאה

בא לך להצטרף?

הנה הקישור לשירתי

https://www.youtube.com/watch?v=THr3A-TW2ck

מאמר מעולה!

יפה מאוד

מלא אמונה באדם