יפה מאד. לקחתי מזה למעשי.

שני דברים:

הראשון - בזמן שאני נותנת את הצ'אנס להכרות, אז לא לבוא כל - כך חזק עם הקטע של "אני רוצה להיות לבד", אחרת אין פה צ'אנס אמיתי.

השני - להכיר בזה שמכיוון שהחסרונות שאני מוצאת הם יחסיים לציפיותיי, ייתכן שתוך זמן אני עשויה לראות שבעצם יש פה יתרון בכלל. וקרה לי לא פעם, שדעתי השתנתה כך. במיוחד אם החיסרון האמור הוא סוג / סגנון של משהו שאני פחות מכירה. המסקנה: לתת צ'אנס להיכרות, להתרגלות. לא למהר לשפוט.

יש סרט הונגרי זוכה אוסקר, שנקרא "התוודעות" על שני אנשים זרים שהיו תקועים אחד עם השנייה, ונאלצו להעמיד פני בעל ואישה, בזמן מלחמת העולם השנייה, וממצב של דחייהביניהם הגיעו לאהבה גדולה. הם היו תקועים יחד בחדר בדירה הרבה זמן, והתוודעו. שם יפה לסרט.

מצד שני, דווקא בגלל שממילא אני לא מתחתנת מחר עם הבחור, אולי קל להניח לרגע את יתרונות הלבד בצד, ולהסכים פשוט להיחשף לסוג מסוים של התנהלות שהוא שונה משלי, לבדוק אם זה נעים לי.

לדעתי - הכי טוב אם אפשר לשים רגע את כל המחשות בצד - ופשוט לדבר ממקום אמיתי לפי הוויברציות ולראות אם יש כימייה והתאמה. ואם יש לתת לזה ללכת הלאה. וכל עוד מרגישים שהאדם שאתה איתו עוזר לך להיות אתה האמיתי וזה קל לך בנוכחותו אז זה טוב ואם אתה מתרחק מעצמך ולא עצמך אז הוא לא באמת בשבילך.

דובר על מקרה אחר, הקדמה למה שאתה כתבת. שלפעמים למישהי יש נטייה לפסול מהר את האפשרות בכלל להכיר את הבנאדם, כי הדרכים שלו זרות לה, ומופעל שיפוט שלילי מוגזם ולא מאוזן, ולא בגלל שאין כימיה והתאמה. ואז ההבנה שהושגה דרך החשיבה, שאומרת: "רגע, תרגיעי. אין פה דחיפות לדחות אותו. אולי הדבר הזה שנראה לך כרגע כל - כך קריטי, כל - כך כמו חיסרון, הוא בכלל לא חיסרון, ואולי להיפך - אולי זה יתרון עצום עבורך, את פשוט לא מכירה את זה / בזה עדיין"... מאפשר לקשר להתקיים עוד קצת מעבר, ואפשר אז לראות.

ברגע ההווה כרואים מישהו אם עלתה מחשבה כזאת כבר קשה מאוד להוציא אותה. נחמד לחשוב שכן אבל אם עלתה מחשבה 90 אחוז ואפילו יותר שהיא תסגור את המערכה.

פעם זה היה לי כך. כי הייתי פשוט נדחית ומאמינה למחשבה שלי. מאד. ואז זה יצר לי התנגדות חריפה, 'לעצור ולראות'.

אבל לאחרונה היו לי 2 התנסויות, בהן ראיתי, איך משהו שנראה לי במישהו חיסרון הפך פתאום ליתרון מבחינתי.

במקרה הראשון - כיוון שהכרתי את האדם רק מעט, החיסרון הזה בלט לי על - רקע תכונות אחרות 'רעות' שדמייניתי לגביו. אבל ככל שהכרתי אותו יותר (כך יצא, לא על רקע רומנטי), התבהר לי כי שגיתי לגבי התכונות האחרות, ואותה תכונה שראיתי כחיסרון, על הרקע החדש, נראתה דווקא כיתרון. (כמו שמישהו לבבי וחכם, זה שונה מלבבי וטיפש. במקרה הראשון אתפוס את הלבביות כחיובית ובשני - אתפוס אותה אולי כשלילית, כחלק מהטיפש..).

במקרה השני - בתוך אותו המפגש ממש, השתנתה דעתי על תכונה מסויימת של האדם ומשמעותה. גם בפני עצמה, התכונה לא נראתה לי כל - כך נוראית, וגם התכונות האחרות היו כל - כך יותר חשובות, שהחיסרון הזה כבר לא הזיז לי בכלל, הוא נצבע בצבע של הדברים החיוביים, ואפילו טיפה העדפתי שיהיה גם איזה משהו שלילי. שהרי גם אני לא מושלמת.

אם כי אני מודה שאלו שני מקרים קלים יחסית, כי לא הייתי צריכה "לדחוף את עצמי אקטיבית" לתת צ'אנס. ויש לי סיטואציה כזו עכשיו, שכבר איפשרתי להיכרות להתהוות קצת, למרות שיש לי התנגדות גדולה בגלל "שלל חסרונות" שאני מוצאת. אבל בעקבות הצפייה בקלטת של אליעד, התבוננתי עוד רגע, וראיתי שאין פה באמת חסרונות או דברים שדוחים אותי, אלא שאין פה דברים שבקלות מושכים אותי, ושיש הבדל. יכולתי לדמיין איך אותם דברים שכרגע אני לא כל - כך אוהבת, כמו קצב התנהלות מסוים או סוג הומור מסוים, יכולים לא רק להתגמד לאור תכונות אחרות, אלא להפוך בעצמן ליתרון בעיניי. אני לא מרגישה את זה, אבל יכולה לחשוב את זה, וזה נתן לי את החשק=שכל (-: לא לסגור את הדלת.

גם זוגיות עם הבעיות שאתה ממציא לעצמך עשוייה לספק מאד, כשתמצא את מה שמכונה זוגיות בעולם, תחליף את הבעיה הזו באחרת.