לעמוד 2 דקות מבחינתי זה לעצור לרגע את שטף החיים הרגיל ולהתייחד עם זכר הנופלים.

לא בהיבט של לעשות "כבוד" לנפטרים, אלא כדי שנזכור כולנו שיש מי שנתן בדמו למען חיי כולנו, ולכן אל לנו לקחת הכל כמובן מליו. בעיניי זאת מסורת יפה לכשלעצמה, אעפ"י שאני באופן אישי לא מתחבר לאבלות שאופפת את היום הזה. לתת כבוד למשפחות, לעשות חשבון נפש ולהמשיך הלאה, לא יותר מזה.

הייתי כמובן שמח יותר לו היינו מקדישים 2 דקות בשנה לעצור ולחשוב למה עדיין אנחנו במצב של מלחמה ומה היו מעשינו במשך השנה למען השגת שלום.

בנוגע לנושא על עם ישראל ומתן תורה מאוד התחברתי.

רק בזמן האחרון אני מתחיל לזוז מהקיבעון השתול בי (וכנראה בכולנו) שאנחנו העם הנבחר.

מי יודע, אולי כל הצרות והנוראות באות אלינו מהתפישה השגויה והמתנשאת שאנחנו מעל כולם.

מצד אחד עם ישראל שרד אלפי שנים ועבר אינספור מכשולים, כך שלכאורה יש כוח שדואג לכך.

מצד שני עם ישראל סובל אלפי שנים, האם אותו כוח אחראי גם לכך? ולמה אנחנו עדיין מתפארים בו?

מזכיר לי את מה שקרה בזמן ההתנתקות, כאשר מתנחלים רבים האמינו בכל ליבם שההתנתקות לא תצא לפועל בסופו של דבר, כי ה' לא ייתן שזה יקרה. הם ממש האמינו שמשהו ישתבש ברגע האחרון אבל לצערם הם התבדו.