טענה: משהו כלשהוא תמיד יהיה קיים. אפילו אם זה אומר שכלום לא יהיה קיים, אז הכלום כן יהיה קיים.

מישהו מסוגל להפריך את הטענה הנ"ל?

לא. אי אפשר להפריך. חחחחח

אולי כשאתה לא תהיה קיים, אז כלום לא יהיה קיים, כי אז לא יהיה מישהו שידע שקיים משהו

ולכן הנ"ל הוא אמת אבסולוטית ואוביקטיבית (-: כי היא קיימת גם אם אף אחד לא יהיה מודע אליה..

ומה יצר את מה שקיים?

זה לא משנה נשמה.. תחליקי מהשאלות הדביליות האלה כי הן לא מביאות לשום מקום. לעשות אותך מאושרת הן לא יעשו. את החיים צריך לחיות ולא לשאול. אלו שלא חיים את החיים שואלים כי נוצר מרווח ואלו שחיים פשוט חיים. כשתחיי אז תביני. לא תשאלי יותר שאלות.

מצד אחד, צודק

מצד שני, מה זה נקרא לחיות?

לחיות=ליהנות כמה שיותר באמת=לחפש כמה שיותר טוב=לשאול את השאלה מהו הדבר הטוב ביותר=לשאול שאלות..

מהצד שאתה צודק:

לחיות באמת=פשוט לחיות=לא לחפש טוב יותר=הכל אחד=טוב תמיד=אין שום שאלה כלל...

אפילו לא לדבר על האמת כי כשאתה מדבר עליה זה מראה שלא הגעת. פשוט לחיות אותה. מכאן ואלה הכל פתוח. והשמיים הם הגבול.

למדתי משהו אחד בכל החיפוש הזה..

לעולם אל תגיד על משהו שהוא לא האמת שהוא האמת

ובכלל זה.. להגיד שהאמת היא לא מוגדרת או שאסור להגדיר את האמת כי אז היא כבר לא אמת וכיוצא בזה..

אני תמיד נותן בסה"כ עוד כיווני חשיבה נחמדים, רע לי בדיוק כמו לכל אחד אחר..

עדי. כשילד נולד הוא לא שואל. אח"כ מלמדים אותו לשאול. זו פונקצייה חברתית והתניה כדיי שלא כל אחד יעשה מה שהוא רוצה. לכן הטבע הזה. בתאכלס שאלות טובות כדי לדעת משהו שאתה לא יודע מבחינה חומרית כמו למשל איך להגיע מכאן לכאן. אבל בעולם של הנשמה אתה לא יכול לשאול. כי אם אתה לא מכיר את עצמך אז מי יכיר אותך יותר טוב ממך. ואם הגעת למצב שאתה לא מוצא את עצמך אז אפשר לשאול מה אני לא. וע"י שלילה של כל מה שאתה לא למצוא מי אתה. וכשאתה מוצא את עצמך אין יותר שאלות אלא רק תשובות. וזה הכוונה לחיות. חיים אמיתיים מתחילים כשהשאלות נפסקות. והכל פתוח לנגד עינייך. אתה מבין את עצמך. סגרת מעגל. סוף הסיפור. תחילתו של מימד חדש.

אף אחד לא יהיה מודע אליה. יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. עד שלא נגיע לשם לא נדע. אבל מי שנהנה כאן ועכשיו למה לו לספור את כמות הציפורים על הירח?!

ילד קטן, גם אם לא נולד עם שאלות, נולד עם פוטנציאל לשאול שאלות, וממילא גם עם השאלות באיזה שהוא מקום, כנראה...

לא. ילד לומד הוויתית. מעשית. אח"כ בעזרת שאלות הוא לומד בתאוריה. בגלל זה אין לו בטחון בכלום. סתכל על עצמך. אתה יודע הכל אבל לא יודע כלום. אז עכשיו תמחק את כל מה שאתה לא יודע בפועל אלא רק בתאוריה ותתחיל לחיות מאותו רגע שבו הפסקת לנסות בעצמך והאמנת לאחרים. זאת הדרך של כולם אחי וגם אני עברתי את התהליך הזה. תתחיל להאמין בעצמך ואז מי צריך שאלות. מי צריך אלוהים. אתה אולי תדע ותחייה את אלוהים. אתה תודה לו על המתנה של החיים שנתן לך לחיות אותם בעצמך. אבל אם תחייה לפי אחרים אתה כאילו לא מקבל את המתנה שלו. תחייה חזק ותיהיה גברר! ודרך אגב תינוק נולד ללא שפה. הוא לומד שפה. ולכל עם שאלות מוסריות משלו. ככה שכל מה שמלמדים אותך זה שטויות. תלמד לבד.

אתגר, אתה משעמם אותי רצח! אני מסכים איתך לכל מילה בינתיים.. (-: )) חבל'זזז

חח דרך אגב עשו ממך טמבל (מכל אחד) כי ע"י זה שנותנים לך להרגיש שאתה לא יודע מוכרים לך את אותו הדבר שאותו אתה לא יודע. יכול לבוא בנאדם להגיד מצאתי את אלוהים. ואתה כל כך רוצה למצוא ולהרגיש חשוב שאתה גם רוצה אז אתה שואל אותו מי זה אלוהים וז הוא אומר בוא.. תעשה קורס. 2. 3. 4. תשלם כמובן. ובסוף אתה משלם בשביל חרטה. למצוא את עצמך שגם ככה היה לך את עצמך רק היית צריך לאכול כאפות כדיי להיתפכח. רק תתפקח מוקדם שלא יהיה מאוחר מידי.

למרות שאף פעם אין מאוחר אחי. קח את הזמן ותהנה. אלו החיים שלך.

מי שמהר לא מגיע מהר

אתגר, מי אתה?

חחח אני זה את

ומי זה את?

את זו מי שאת.. ואני כלי שמכיל אותך. אני זה את כשאת מבינה את עצמך.

האם תוכל לפרט, מה זה, אני כלי שמכיל אותך

אם אני נקי ריגשית ושכלית.. אין בי רגשות משלי או מחשות משלי אני חש אותך ב100 אחוז ויודע איפה את נמצאת מבחינה פנימית נכון לרגע זה

אני לא צובר חוכמה ודיעות. אני כאן עם כל מה שמשתמע מכך

לא כל כך הבנתי אותך, האם אתה מדבר על אם, או על החוויה שלך?

אני זה זה. כל החוויה. את אני האתר. המחשב. אני רק צופה שמכיל את מה שקורה ולא עומד בדרך של עצמי. מה שיש לי להגיד אני אומר.

אתה אומר שאתה רק הצופה, ומצד שני אתה אומר שאתה זה אני, המחשב, מה בדיוק החוויה שלך?

חוויה מלאה

מה היא חוויה מלאה?

חוויה שאני בתוכי לא מפריע לה. אני מקבל גם את הרגשות הלא טובים וגם את הרגשות הטובים. לא מתחמק.

לפי החוויה שלי, כל זמן שיש אני נבדל נפרד, נראה לי שאין אפשרות שהחוויה תהיה מלאה, אבל אם אתה טוען שהחוויה שלך מלאה, אז שיהיה לך בהצלחה

אל תסתכלי עליו. תשבי ומתי שיש אני נבדל תתבודדי. ומתי שאת מרגישה שהוא נעלם הפעולה תקרה מעצמה. ללא עושה. רק פעולה. פעולה שלמה.

מה זה, אל תסתכלי עליו, על מה כן להסתכל?

ואם אני מרגישה שהוא נעלם, איך זה? הרי אם הוא יעלם, איך אני ארגיש, הרי אם הוא יעלם לא יהיה יותר אני?

אל תדאגי. תעשי גם ספורט או ריקוד. משהו שאת אוהבת. כשאין לך משהו אחר על הראש. זה דיי פשוט. יש לך פשוט הרגלי חשיבה ורגשות שמפרידים אותך. אז קודם כל תעשי ספורט - ריקוד יהיה טוב. תשתגעי. תעשי כל מה שיוצא ממך. ולבד כדיי שתרגישי בנוח. ואז פשוט תשבי. אם אני רואה את זה נכון יהיה לך זמן מסויים אפילו קצר אבל ללא מחשבה ורגש. כל מה שהפריע לך ייעלם. וכאן את תלמדי שאת לא היית המחשבות והרגשות אלא שהם מתנחלים אצלך בנשמה. אבל יהיה לך הבזק. ואחרי שהרגשת מה זה להיות את בלי כל הלחצים את תלכי אחרי הניצוץ הזה ותגיעי. אל תפחדי. נחוצה סבלנות עצומה. אבל את תגיעי. את תלמדי מה זה להיות ריקה ותקבלי את זה ותביני בסופו של דבר שכשאת מלאה ברגשות ומחשבות את בעצם ריקה. וכשאת ריקה את בעצם מלאה (-: יש לך את כולך לעצמך וכמובן עכשיו יותר קל לתת לעולם (-:

אתגר, הייתי בדרך של אושו, ותרגלתי את כל מה שאמרת, ואפילו חוויתי ריקות, אבל לא הייתה שם הבנה מלאה. אתה טענת שאין טעם לשאול שאלות, ומשום מה, דווקא שהתחלתי לשאול שאלות, הריקות קבלה גם הבנה. למעשה היה כאן ניסיון מצידי להראות לך שכאשר שואלים שאלות, ההבנה מתחדדת, אני מאחלת לך שתצליח בדרכך, ותשים לב שאדם שבאמת הגיע להשגה הוא מקבל הכל ויודע שמכל כיוון אפשר ללמוד ולהבין,

אביבה. ראשית כל את צודקת. שאלות אכן מביאות ליידי חידוד ההבנה ודרך השאלות עולים יותר ויותר גבוה ומבינים יותר את עצמך. וככל שעולים יותר מבינים שאין צורך לשאול שאלות. אנחנו שואלים שאלות כי אנחנו פוחדים. אנחנו לא רוצים לאבד את עצמנו. את הדמות שסיגלנו לעצמנו שבכל פעם שאנחנו טיפה רועדים אנחנו נסוגים אליה. כן.. זה נכון. לאט לאט עם כל שאלה שנפתרת מבינים וחודרים יותר. אבל בסופו של דבר מה תעשי כשיגמרו השאלות?.. כשהם יגמרו את תרגישי לבד. ללא עזרה. וכדי לא לפחד מהלבד הזה תחזרי ליצור עוד שאלות. בסופו של כל המסע על השכל להיזרק ומי שזורק אותו מוקדם יותר עושה דרך קצרה יותר. יש אנשים שתזרקי אותם למים והם ידעו לישחות. יהיה להם מן חוש. ויש כאלו שצריכים הסבר תיאורטי לפני ורק אז הם יקפצו אחרי שיאזרו אומץ. ועדיין הם יהיו בבלבול בגלל כל השאלות שלהם. שאלה מכניסה לפאניקה. ללחץ. אני דיברתי על דרך אחרת. הדרך של הקפיצה הגדולה. ללא הנחיות. ודבר נוסף - הריק שחווית אינו היה ריק אמיתי כי אם שלילי. הוא היה עקר כיוון שלא היה לך את כל המחשבות והרגשות הקודמים שהיו לך, אבל גם לא השגת את עצמך. את לא היית נוכחת ולכן הלכת לאיבוד. אולי.. וזה באמת אולי כי אני לא מכיר אותך והדברים הפ לא פשוטים כל אדם הוא עולם בפני עצמו אבל ייתכן שהיית קרובה ונסוגת אחורה שוב לאותה מנטרה של שאלות. כשלבנאדם לא איכפת אם הוא יצליח או לא יצליח אז הוא קרוב יותר לעצמו. ולמי שבכלל לא איכפת הוא מגיע לעצמו כי לא איפת לו מהתוצאה. הוא נהנה מהדרך. שלילי או חיובי הדרך היא ביניהם והיא החשובה. לדעתי פחדת להיכנס יותר עמוק כדיי לא לפגוש את עצמך כי זה היה כרוך ביותר מאמץ וכאב. אם היית פוגשת את עצמך כשחווית ריקות אז אותה ריקות עם אותו מקום שלילי שהיה ריק מהכל היה מתמלא בך. ואז לא היו כלל שאלות (-:

אביבה צודקת לגמרי

סיגלית.. את נקטת עמדה אבל אותה עמדה גם כן נועדה להסתיר או יותר נכון לתת פידבק והרגשה שאת צודקת ובדרך הנכונה. הגישה שבחרת בה כשאמרת שאביבה צודקת לגמרי. עצם המילה לגמרי מראה שאת לא בטוחה במה שאמרת כי אמרת לגמריי. וזה כדיי לסגור את הספק האחרון שיש לך. אבל ספקות לא נעלמים סתם כך כי אחר כך הם חוזרים. הלגמרי הוא קבירה של משהו שקיים תחת מילים כדי שלא נתמודד איתו. ובכלל.. אני בחיים לא עמדתי מאחורי מילים של מישהו אחר. כן. זה היה כשפחות הכרתי את עצמי אבל אני מזהה שזה הדפוס שאת עושה. ומעבר לזה אני חושב שאת צריכה ללכת בדרכך שלך מה שהיא לא תיהיה. ולאן שלא נלך אנחנו נגיע (-:

ודרך אגב חוויה מלאה היא חוויה של נוכחות מלאה גם בגוף שלך. אבל רק ספורט שמגיע מתוך מעיין פנימי ולא ספורט נכפה יכול להביא אותך ליידי זה שתכיר את עצמך. וכמובן אני לא מלך ולא אדם סופר נאור אל מה שאני יודע מעצמי אני יודע ויש עוד הרים לכבוש או דברים לוותר. תמיד אפשר להגיע או להגביה יותר ויותר עד לחוויה שהיא עוד יותר סופית. סופית במובן שאנחנו כבר לא ניהיה קשורים לעולם החומר. אלא נדע את העולם המעבר לחומר ונחייה אותו במלאות עצומה. זהו העולם האמיתי.

העולם הפנימי (-:

אתגר, נראה שאתה כותב יפה ואוהב לכתוב ואפשרי שאתה כותב דברים נכונים, אבל רק אתה יודע אם אתה כותב זאת מהחוויה האישית שלך, או ממה שאחרים כתבו. בכל אופן לגבי השאלות, ניסיתי את הדרך שכתבת עליה, אבל כמובן שלא הצלחתי להגיע איתה לסוף, היתה לי תקופה שרקדתי ונכנסתי לתוך הריקוד, ותרגלתי גם מדיטציה ואפילו שירה, וחשתי באקסטזה, אבל מבחינתי היה בסוף חיסרון. והחיפוש שלי המשיך. עכשיו אני מנסה לתרגל גם חקירה, וזה בעזרת שאלות. ודווקא כאן בדרך החקירה אני מתחילה להבין יותר את עצמי. עדיין לא הגעתי, ובכלל האם יש לאן להגיע, אבל ככול שמבינים יותר, אז החוויה משתנה. כאן בעולם המערבי, נראה שיותר קשה לאדם להכנס למצב של אין שכל, דרך הריקות, כי המוח שלו ממשיך לשאול שאלות, וכמובן שיש גם יוצאים מהכלל, אני מבחינתי ניסיתי וזה לא עבד, אולי על מישהו אחר זה יעבוד. ובסוף נראה לי הגיוני שמגיעים למצב שאין שאלות, אבל זה בסוף, ואת הדרך מי שרוצה, עושה, וכל אחד מה שמתאים לו.

ודרך אגב, אם לפני שהתחלתי בדרך החקירה, כשהייתי קוראת את מה שכתבת, הייתי מאוד מתרשמת מדבריך, כעת אני מתחילה לראות דברים מעוד פרספקטיבות, וכבר לא כל אחד יכול לעבוד עלי

מה איכפת לך אם עובדים עלייך או לא? חחחח אף אחד לא ביקש ממך שאם כן או לא את מחוייבת למישהו במשהו. העיניין הוא שיש מישהו שפוחד להאמין ובתאכלס למה הוא כל כך פוחד להאמין כי גם אם אני מאכיל אותך אז במה כבר אני מאכיל אותך. וגם אם תאכלי מה כבר יקרה אם תצאי פראיירית? את לא תמותי בכלל. הארץ שלנו היא הכי קשה כי לימדו אותנו לא להאמין ובכל דבר אנחנו מטילים ספק. אפילו אם הוא לא כל כך חשוב. אל עצם המחשבה שאולי מישהו הגיע למשהו "יותר" "ממך" הממך הזה. הוא עדיין פעיל כי אחרת למה לא להאמין. בגלל זה אני אומר שגם אם עובדים עלייך לא קרה כלום (-: אבל עצם הרעיון - הוא הדבר שצריך למחוק. את כבר תדעי את התשובה. כי בסוף האמת מתגלה. ממה את פוחדת?

וחוץ מזה אני לא שונה ממך עצם זה שאת חושבת שאולי הגעתי או שאני מחרטט או כל מה שלא יהיה שאת חושבת זה ההבדל ביננו או יותר נכון - המרחק.

בתכלס באמת זה לא משנה לי אם מישהו עובד עלי או לא, זה תלוי בהבנה שלי אם אני נגררת אחריו. ושוב עולה הנושא של לפני שהחלטתי לחקור, שמעתי כל מיני אמיתות נעלות כמו למשל שכתבת, ורציתי להגיע אליהם, וכל הזמן חפשתי אולי יש דברים שאני לא בסדר, וכן הייתי לוקחת כל מיני קורסים. אבל כשהחלטתי לחקור מי אני, מה קורה, מה הרצונות שלי? ההבנה שלי החלה להשתנות, הדברים נעשו הרבה יותר פשוטים, אפשר להגיד שהראיה נעשית יותר צלולה, ואני פחות מושפעת מדעות ורעיונות של אחרים. למעשה כל התכתובת בינינו מצדי הייתה להגיד לך שהחקירה שאתה פסלת אותה משום מה, כרגע עבורי היא הדרך העיקרית לדעת את עצמי, ובכל זאת אני לא פוסלת דרכים אחרות, אני מאחלת לכולם הצלחה בכל דרך שירצו בה.

בהצלחה (: )). ולא פסלתי אביבה. הצעתי דרך חלופית: P חחח