בסוף את אמורה להישאר עם ההפשטה או ההבנה שפשוט יש תמיד רצון, עצם הקיום שלי

אליעד מציג את זה בצורה מאוד פשוטה

למה בכלל רוצים?

למה יש לי רצון להרגיש טוב / לא להרגיש רע? => למה יש לי רצון?

כי הרי אם אני אתבונן... טוב או רע הם הגדרות שיש לי במוח, שהם בסך הכל מערכת שיפוטית או הצורה שלפיה אני בוחר דברים שיגרמו לי להרגיש טוב. ובאותה מידה זה יכל בכלל להיות מוגדר הפוך.

בשלב הזה כבר ברור לי (או שלא) שכל הרצונות שלי הם לבושים או צורות של הרצון להרגיש טוב

ועכשיו אני שואל את עצמי - האם, בהיגיון הפשוט, אני חייב / ת לרצות דווקא צורה ספציפית, נגיד להרגיש טוב לעומת העובדה שבשביל לרצות משהו, חייב שיהיה קיים רצון, נכון? כאילו אני יכול אפילו לרצות להרגיש רע

גם פה, הפשטתי את התהליך החשבתי ואני רק יכול להציע לך לנסות להתבונן איך זה קורה בתוכך..

אם אנחנו כבר מגדירים שיש טוב ורע, אז גם הרע הוא חלק מהמציאות, ואנחנו אמורים לרצות אותו בדיוק כמו הטוב

אני פירקתי את זה לשאלה יותר ספציפית, אבל תכלס, הכל מסתכם להרגשת טוב או הרגשת רע... השאלה היא למה אנחנו רוצים להרגיש רק טוב ולא רוצים להרגיש רע?

טל תראה

קורה פה משהו דומה למה שדיברנו עליו קודם, לא?

בפשטות!! תמיד רוצים

שאלת שאלה פשוטה וכמובן שיש יש מלא תשובות אבל התשובה האמיתית כרוכה בהבנת השאלה

צריך להגדיר מה רוצים להבין - שאלה פשוטה, ולהתבונן בה

ולדעתי, אם שואלים את השאלות הנכונות, הדרך יכולה להיות קצרה

אז כשאני, לדוגמא, שואל למה אני לא רוצה לחוות כאב? מה יקרה? אני ארגיש רע

ואני לא רוצה רוצה להרגיש רע כי אני רוצה להרגיש טוב.

ומה לדעתי את צריכה לעשות, זה להתבונן בפשטות איך התהליך הזה קורה בתוכך או נכון לגביי ויתקנו אותי אם אני טועה, אבל הדרך היחידה לשלמות עם השאלה או עם החוסר היא על ידי התבוננות פנימית בעיניים אובייקטיביות

מה שנקרא, להסתכל מהצד

לא בטוח, אולי יש איזה תובנה שעדיין לא הגעתי אליה שתעשה אותי אפילו יותר שמח...

אולי הכאב יוכל להפוך לרגש עילאי

ואולי לא, אבל בספר, הוא גם מדבר שלחוות פחות כאב זה גם לא רע

למרות קבלת המציאות

אבל גם אם תקבל את המציאות כפי שהיא, וחס וחלילה תאבד מישהו קרוב אליך, תסכים איתי שעדיין תרגיש כאב? ז"א שהכאב יהי עדיין קיים למרות אי קבלת המציאות

מהותו באין כאב היינו שלווה, וכל כאב ותסכול נובע מכך שאיננו מקבלים את המציאות, כפי שהיא.

גיא, תודה על הדאגה. אני לא חווה כאב כרגע, רק רוצה להבין את מהות קיומו ושורשו (אקרא גם את עמ' 96)

חיסרון

חווית הכאב קיימת רק בגלל, שאנחנו מכירים גם את חווית האין כאב. אילולא היינו חווים כאב ורק כאב תמידי מיו שנבראנו אז, לא היינו מכירים משהו אחר ואז הכאב היה מקבל משמעות חדשה, האם זה מה שאת רוצה..? אולי כאב שאנחנו חווים באיזה שהוא מקום מגלה לנו נקודות אושר חדשות, אנחנו אמנם מסרבים לכאב באיזה אינטינקט בסיסי, כמו לא לא למה הוא הלך, ומצד שני מבינים שתיכף יבוא חיבוק גדול.

לעניין השני אם יש בזה, בכאב איזה מין משחק הזאב והכבשה, היינו רוצה לא רוצה, אני חושב שזה כל אחד לגופו, לא כולם הציפיה והאכזבה מהכאב מאתגרת אותם זה באמת סאדו מאזו

אני חושב שמהר את צריכה לקנות את להצליח בכח המחשבה ולקרוא גם בעניין הרע שנגרם מאיך שאנחנו מפרשים את המציאות, וגם שוב עמוד 96 על שהאדם לפעמים בוחר להיות בעצבות וכאשר הוא מבין את שורש הבעיה אז הוא גם יכול לפתור אותה.

התכווצות

מה תרגישי?

נשאל למה?

ואם אני אבקש שתתארי את זה במילה שו שתיים..

מה יקרה לנו אם נחווה כאב בעוד רגע?

טוב להיות מודע לכאב שמודעים אליו אפשר לטפל בו, להיתעלם מהכאב זה רק גורם לו להכאיב יותר, כי הוא עדיין שם. (-:

רוצים לא להיות שם, חווית אי הכלה, רוצים שהכל יפסק, ללחוץ על כפתור האוף

אם יש רצון שמניע אותך, זה כאילו אי רצון

נראה לי שאת מסבכת.. בהגדרתך... מה קורה כשחווים כאב?

אולי צריכה קודם להשאל השאלה - למה קיימת חווית הכאב? ואז, למה אנחנו לא רוצים בה? למשל, ואני אקצין לשם הדוגמא, כאב של איבוד אדם הקרוב לך, ילד שלך.

יש אנשים שאוהבים לחוות כאב סאדו מזו.

כי לחוות טוב וכיף ושמחה זה עדיף, ויש לנו שכל שמושך אותנו לשם מתוך הרגל, ואם תקראי בספרים של אליעד, תראי שהאדם גם לפעמים בוחר דווקא כן להיות בעצבות וכאב

שאלה מעניינת

מה, לדעתך? קורה לנו בכאב?

למה אנחנו לא רוצים לחוות כאב?