ההבנה שעלתה לי, זה שאני עדיין לא רוצה באמת לדעת את האמת, עדיין יש דברים אחרים, שלא תמיד אני רואה אותם, שחוסמים אותי מבאמת לרצות את האמת. בכול אופן הארבע שעות של ההרצאה עוברות בצ'יק, ועבורי זה ממש תענוג, ואפילו שלא תמיד אני מבינה הכול

הבנתי שכשאני שואלת שאלות הרבה פעמים אלה שאלות לא פשוטות כמו למשל: "מה זה "אני"? יש סיבה? אין סיבה? אני כל הזמן נתקעת ועוד מתלוננת על חוסר מוטיבציה... אז אני לא באמת שואלת את השאלות כי הן לא באמת מציקות לי, הן מציקות לי באופן חלקי. הבנתי שעלי להתרכז יותר בדברים קטנים יותר שמציקים לי ומשם להתקדם הלאה כי כל עוד יש לי דברים קטנים שלא פתורים אצלי לא אוכל להתרכז בשלמות בשאלות יותר עמוקות.

הבנתי, שאצלי אין חיבור מלא בין הרצון שלי להגיע לאמת בכל מחיר ובין המעשים שלי, המעשים הכוונה: מחשבות ומילים.. אני הבנתי בעקבות ההרצאה שאני צריכה ל"עבוד" על כל הגיג מחשבתי, על כל מילה היוצאת מפי, להיות מדוייקת בכל פרט ופרט. הסיכוי היחיד שאתקרב לידיעה של האמת בשכל, היא במידה ואדייק בשכל בכל מחשבה ומחשבה. אין לי לאן לברוח, אני חייבת "להזיע" כל שנייה בדיוק ושכלי ולא לסטות בשכל שלי, אני רגילה לסטות מהאמת בשכל, כי קל להיות שקרנית... אבל ככה לא אגיע לעולם לאיחוד בין השכל לרגש.

עוד הבנתי, שההבנות שלי הם תמיד סביב לרצונות ולבעיות ולשאלות שלי. כשמישהו מביא את עצמו ואת הנקודה שלו והיא לא הנקודה שמעניינת מטרידה אותי, קשה לי מאד להתרכז ולהבין את התשובה כי אני עסוקה בעצמי בתבנית שלי וקשה לי לשחרר את הרצון שלי וההטרדה שלי ולהתמסר לשאלה ולתשובה של ה"אחר". הבנתי שברגע שאשתחרר ולא אהיה תפוסה לעצמי יש סיכוי בכלל להתמלא ולהכיל עוד מלבד עצמי.

זוהי ממש הבנה גדולה גם לגבי, אני כל כך מרוכזת רק בעצמי, ששאלות של אחרים לא תמיד מענינות, וכך אני מפספסת הבנות אחרות.

פתאום בעקבות תגובתך התחדדה לי הנקודה שיכול להיות שזו חלק מהתמסרות למציאות, פשוט מאד, לעזוב את עצמך, ואז יש סיכוי שאגלה את עצמי. זאת אומרת רק אם אסכים לעזוב את עצמי יש סיכוי שאמצא את עצמי. זה לא להיות פסיבית או פרירית או חלשה, להפך זה להיות בעירנות למציאות, חדה מלאה בחיים, לא ממקום של גאווה או רפיסות לא ממקום אני יודעת או לא יודעת, אלא מן מקום שמאחד הכל.

עשיתי סיבוב בחוץ עכשיו, והבנתי שכול החיים אני מחפשת משהו, אבל עצם החיפוש הוא זה שלמעשה נתן משמעות לחיי. זה כמו להגיד שאני רוצה את איקס, אבל לא יודעת מה זה איקס, אבל האיקס הזה נותן לי את הכוח לחיות ולהתאמץ ולהתלהב. במחשבה שנייה הרי זה ממש דבילי,

אביבה אישה מקסימה, החיפוש אשר את מדברת עליו הוא הנקודה של החזרה לשורש "אולי", אני כמוך כל חיי בחיפוש, זה ממש לא דבילי! ככה אני חווה, החיפוש הוא אחר מקום יותר פנימי, מרגע שהתחלתי לחפש התחלתי לחיות את העצמי היותר פנימי ולא להיות תלויה באירועים חיצוניים. החיפוש הוא התחלת הגילוי שיש לך בית. והבית הוא לא בית רגיל הוא בית שמתרחב ומתרחב עד שאין יותר קירות פנימיים. וכמו שאליעד אומר אין יותר מילים. כי החוויה היא גדולה מכל מילה, המילים מצומצמות...

הי משי, האם נראה לך הגיוני שאנחנו רק צריכים לחפש ולא למצוא? ומה שמוזר הוא שאני אפילו לא יודעת מה אני מחפשת. ובכול זאת נאחזת בזה כאילו זה אויר לנשימה עבורי?

אביבה את מוצאת את עצמך, את העצם מימנה את עשויה, ומימנה עשוי הכל. ככל שאת מתמידה בחיפוש את מפענחת יותר אותנטיות יותר מכירה את אביבה, ומגלה שבאביבה יש את משי ואת אליעד ואת כל העולם, ואת מתבוננת, כמו בלשית בסרט... ואם מספיק נרצה אם נסכים להתאבד על לגלות את האמת נגיע, בואי נתקרב לביטחון שאנחנו רוצות את האמת כי כשהכוונה תהיה הידיעה נגיע!

הבעיה היא בראש, האם יש לנו איזו אידאה לגבי החיפוש, נראה לי שאת זה צריך לבטל. האמת לא תלויה ברעיונות ובדעות שלנו, ובכול זאת אנחנו כל הזמן מנסים להגדיר אותה אם לא במילים אז בשכל באיזו שהיא צורה.

כל הרעיון הוא לא להתפס להגדרות מלשון גדרות, הסבל הוא הגדרת הגדרות, ומה שאנחנו מנסים, זה לצאת מכל הגדרה, ע"י רעיונות והגדרות, זהו הפרדוקס הידוע, אך מי שבתוכו ישחרר כל הגדרה, ויצליח לשחרר את האחיזה בגדר ה"בעייתית" מכל, היא הידיעה שאני קיים שם מתחיל כל המשחק, ואם יהיה שחרור הגדרה של זה, שזה הכי מפחיד, כי מה פתאום שאוותר על ה"אני" הכל כך מוצלח שנהנה כל רגע בחייו, אז ורק אז, אחרי שחרור בכל הגדרה שהיא, אז יש בחירה חופשית, אז הכל טוב והכל אחד, ואפשר לבחור ליהנות מזה, ולהגיד על השני, זה רע.

זה כמו משל לכך שאני המלכה, אני אוהבת את כל המאכלים שבעולם, וגם יש לי את האפשרות לאכול כל מה שבא לי, אבל... כדי ליהנות, אני צריכה עכשיו להגיד על מאכל אחד שהוא טוב לעומת אחר, ולשנות, פעם אחרת יבוא לי לאכול אוכל בטעם שונה, אז מבחירה אגיד על המאכל האחר שבתפריט שהוא לא טוב לי. אבל באמת, בתוכי, אני אוהבת את כולם ויכולה ליהנות מהם באותה המידה. שיהיה ערב מהנה (-:

ערב טוב אליעד (-:

ערב טוב ענבל (-:

ענבל, תגידי, את באמת אוהבת את כל האוכל שיש בעולם?

ברור פריאל

אני זו שהמצאתי אותם, ויוצרת כל מאכל, כל רגע מחדש... (-: לבריאות ובתיאבון!!