נהנתי מהשיחה הזאת אתה פדגוג מוכשר. יש לי כמה הערות שאינן קשורות לשיחה הזאת אלא לשיחה איתי (לו אמרת לי את הדברים)

אני חילוני, אבל אינני מתאים בכלל לתיאור שלך המכליל על החילונים. כל אדם הוא רמה בפני עצמו, דתי כחילוני. אין זה מספיק לשאול מה אני רוצה

יש גם להוסיף האם זה טוב לי כמכלול, האם התועלת עולה על הנזק. גם אין דבר כזה רצון כללי יש לסווג אותו לפי עוצמתו. דוגמה פשוטה: בא לי לאכול פיצה, יש לי רצון לאכול פיצה, אם הרצון הזה הוא בדרגה או בעוצמה של 10 מ - 10 אני אבדוק מעט מאד את התועלת והנזק שבאכילת הפיצה.

אבל אם הרצון הוא בעוצמה 5 אז אני אתחיל לבדוק קריטריונים שונים ויכול להיות שאוותר על רצוני. ס. ברוך אמר: " אתה אינך רוצה דבר על מנת ליהנות, אלא נהנה מהדבר כי אתה רוצה אותו. דתי יקח בחשבון רק את נושא הכשרות עם הפיצה כשרה הוא לא יבדוק קריטריונים נוספים, כי הוא מאמין שאלוהים כבר לקח הכל בחשבון.

אני GATO-FIL יש לי כרגע תשעה חתולים בבית, כל אחד מהם חושב שהו אלוהים. אתה יודע איך חתול חושב? זה הולך ככה: " למה היצור הזה

מאכיל אותי, משקה אותי, מביא אותי לרופא כשאני חולה, מלטף אותי כל הזמן, למה, למה כ י א נ י א ל ו ה י ם!

בשנות השמונים גרתי בראשל"צ והייתי בחוג מסויים והזמנו בחור צעיר עילוי בשם אבשלום אליצור להרצאה (ברחובות) משום מה היום נזכרתי בו וחיפשתי באינטרנט ומצאתי איזה קישור וקיבלתי את האתר שלך אליעד כהן יש לכם איזה קשר?

ראיתי כאן תגובה של דתי אחד (דומני שמו דרור) הוא כניראה קרא את ההימור המפורסם של בלז פאסקל וכתב שיש לו 50 אחוז ליהנות ממנעמי גן - העדן (במקרה שיש אלוהים) וכתב שאתה שחושב עצמך חכם 100 אחוז שלא תזכה לזה.

המטומטם הזה לא מבין שהו קונה כרטיס מפעל הפייס אחד מכמה מיליונים וחושב שיש לו 50 אחוז לזכות כי יש רק שתי אפשרויות או שיזכה או שלא יזכה. הו איננו מבין שהו בחר להאמין באלוהים אחד מאינספור אלים והסיכויים שלו אחד מאינספור.

הראה לי אדם אחד שבאמת מבין את הגם כך וגם ההיפך בו זמנית נכון. יש דבר אחד קבוע בלתי משתנה נצחי אינסופי וזה הטבע או האלוהים או המציאות, או איך שלא תכנה את היש. היש הזה הוא גם שכל אינסופי ומוחלט. השכל שלנו הוא חלק מאותו השכל האינסופי. השכל שלנו יכול להבין את המציאות רק בעזרת התבוננות בחוקי המציאות האינסופית והנצחית. לכן אותה התבוננות בחוקים הללו היא האושר הבלעדי. הטעות של הבודהה שהו התבוננן בתופעות ולא ראה את המהות הנצחית.

אתה מייצג כאן את הספקנות הקיצונית שהי חרב פיפיות. כי גם עליהה ניתן לשאול אולי ההיפך הוא הנכון. הכאן והעכשיו הוא האמת המוחלטת ואין בלתה. תגיד כאשר אתה אוכל אתה מכניס את האוכל לפה, או שמא ההיפך הוא הנכון ואתה מכניס את האוכל גם לפי הטבעת.

אם אתה מחליט ללכת אתה צועד על הרגליים שלך ולא על הידיים או על הפין שלך. זאת האמת המוחלטת והשאר זה בבל"ת.

האמת היא הכאן והעכשיו. לכן אין צורך "לחפש", מאחר וה"חיפוש", מניח הנחה בטלה שהאמת היא שם בעוד שהיא כאן ועכשיו. לכן היה מרוכז בפעולה שאתה עסוק בה כאן ועכשיו, כי זה הדבר החשוב היחידי כאן ועכשיו, ז א ת כ ל ה א מ ת.

משה רבנו, הוא גיבור ספרותי כמו יהווה. את התורה שבידינו כתבו לכל המוקדם בימי המלך יאשיהו בסוף המאה השמינית לפני ישוע. התורה הזאת וכל ספרי המקרא עברו עריכה בידי כהנים רבים וכן עזרא הסופר, לאחר זאת עברו הכתבים עריכה אחרונה על ידי תנאים עד שנקבעו 24 הספרים.

למזלנו נמצאו מגילות קומראן (ראה ההרצאות של רחל אליאור) ס. ברוך כבר לפני 350 שנה הגיע למסקנה דומה בכוח שכלו בלבד.

היום אין צורך להוכיח כי המקרא הוא ספר ככל ספר אחר מעשה ידי אדם. התנאים במאה השניה אחרי ישוע, עוד החזיקו מגילות של התורה עם טקסטים שונים התלמוד מספר לנו על כך. במגילות של רבי מאיר היה כתוב " כתנות אור" במקום "כתנות עור" בתורה (בראשית ג' - כא)

וגם והנה - טוב מוות במקום והנה - טוב מאד בתורה (א - לא). כלומר לא אלוהים ולא משה אלא תנאים במאה השניה לאחר ישע כתבו את התורה.

לעומת זאת הרמבם הוא דמות היסטורית שהיה תלמיד האסכולה הפריטטית והעריץ את אריסטו המייסד. בספרו מורה נבוכים הוא מנסה להשלים בין התורה ובין תורת אריסטו ולהראות שאין מחלוקת בין האמת הפילוסופית של אריסטו ובין תורת משה.

ס. ברוך אומר על מורה נבוכים: " הרמבם מנסה לסחוט הבלים אריסטוטליים מן הפסוקים." בהרבה מקומות מלגלג ס. ברוך על הרמבם

וגם כועס עליו ומכנה אותו " לא פילוסוף" כאשר הרמבם אומר: " מצד ההיגיון אריסטו צודק בדבר קדמות העולם, אבל אינני יכול להסכים איתו כי זה עוקר את יסוד היהדות כלומר את השבת (שלפי דעתו קשורה בבריאת העולם) " ס. ברוך גם כועס עליו על שיטתו כלומר: " לעולם אין שערי הפרשנות נעולים" כלומר שניתן לסלף את הכתב עד ללא הכיר. המסקנה שהרמבם לא היה איש אמת האמין בדת ההבל ולכן הוא טיפש.

וולטר כובת ב"מכתבים אל האנגלים" את אותו הרעיון, אבל הוא מתכווין לאלוהים של דתות המונו. יש לך כאן באתר הרבה מאמיני דת ההבל, הם חסרי בינה לחלוטין חטופי מוח ללא תקוה. מצד אחד אני מעריך את הסבלנות שלך, מצד שני לפי דעתי (אולי המרושעת מה) זה בזבוז אנרגיה.

אני הקטן אינני מתייחס בכלל לאספסוף ה"דתי" נותן להם שישתגעו עם עצמם, למה אני צריך לבזבז אנרגיה יקרה על בהמות מרושעות שהאמת בכלל איננה מעניינת אותם. בזמנו ניהלתי שיחות עם רבנים כמו הרב נריה מכפר הרואה לשעבר חבר כנסת וראש בני עקיבא, הרב מאיר לאו כאשר היה הרב הראשי של נתניה שם גרתי מספר שנים והרב וולפא הרב הראשי של ראשל"צ בזמנו. שלושתם נחשבים אנשים חכמים לפי ההגדרה המקובלת של ההמון, בכל המקרים השתכנעתי שהאמת איננה מעניינת אותם בכלל. הם סוג של אגו - מניאקים. אני מבין שיש לך תכלית מסויימת ושאתה יודע מה אתה עושה.

זה חלק ממה שכתב ס. ברוך לפני 350 שנה. אתמול שמעתי הרצאה של מאיר בוזגלו: " כאשר אינשטיין פגש את הרמב"ם" אינשטיין היה שפינוזיסט, אפילו כתב שיר ל או על שפינוזה מרוב הערצה. הוא התעניין בשאלה: " האם היקום נוצר בהכרח " הרמב"ם טען שנוצר ברצון

בניגוד לספינוזה ואינשטיין, בוזגלו הגיע למסקנה שהרמב"ם צדק. כנס ליוטיוב ועקוב אחר הטיעונים, שהם מדעיים. אני לא השתכנעתי.

1. אלוהים הוא היחיד שפועל באופן חופשי ועם זאת באופן הכרחי בהתאם להכרח טבעו.

2. מצוות האלוהים חקוקים בטבע (חוקי הטבע) הם נצחיים, חלים על כל היש באשר הוא יש, אין שום אפשרות לחרוג מהם " אחת ציווה לנצח קיים"

3. הסיבתיות היא לוגית על זמנית כמו משפטי המתימטיקה.

4. אצל אלוהים השכל והרצון והמעשה הם דבר אחד והכל קורה בו זמנית הכל נובע מהטבע האלוהי באופן לוגי על זמני.

5. לכן כל הדתיים רק מפגינם את בורותם ושגעונם כאשר מספרים את כל סיפורי הסבתא על ניסים וניפלאות שאלוהים עושה עבור חסידיו.

כל אמירות ההבל בתלמוד כמו: " מי שאמר לשמן לבעור, יכול להגיד למים לבעור" אלה משוגעים שרוצים להשתגע עם אלוהים.

1. " אלוהים" זה מושג אנושי, כעומק המשיג, גודל המושג.

2. האין איננו והיש ישנו.

3, כל היש הוא הומוגני (מוניסים) האינסוף הגדול. ניתן לכנותו "אלוהים" הטבע או כל שם אחר שתבחר.

4. להכיר את אלוהים זה להכיר את חוקי הטבע - היקום, מנקודת ריאות של כל מרכיביו.

5. זה תהליך ארוך וממושך של טיפוח השכל ורק יחידי סגולה מסוגלים לכך.

6. יש הבט זמני, הבט מבחינת מה של נצח ויש הבט מבחינת הנצח (נצח = אין התחלה ואין סוף - איננו עשוי מזמן)

7. אין בריאה ואין התחלה, מבחינת הנצח הכל הווה, אין תנועה, כל אינסוף הנקודות קיימות בו זמנית (כמו תמונה התלויה על הקיר).

8. שלושת הדתות המונו. הם נוצרו על ידי נוכלים לניצול התמימים. כל כתבי הקודש שלהם: עילגת עתק של רעות רוח רבנית.

9. " האלוהים" וגם ה"שטן" של הדתות הם גיבורים ספרותיים כמו כיפה אדומה וסינדרלה.

10. המקרא זה חרושת של שקרים מגמתיים.

העלתי כאן כמה משפטים באופן ספונטני לשיפוטכם.