16:51הדשא של השכן - למה *כן* / *לא* להסתכל עליו?
למה אנשים מסתכלים על הדשא של השכן?
אנשים נוטים תמיד להסתכל על הדשא של השכן, מתוך אמונה או מחשבה שהמציאות שם טובה יותר מזו שיש להם כרגע. הביטוי "הדשא של השכן ירוק יותר" משקף את הרצון האנושי המתמיד לשפר את המציאות בה אנו חיים. למעשה, כל פעולה, אפילו הפשוטה ביותר, כמו להחליף חולצה או לענות על שאלה, נעשית כי האדם מאמין שהיא תביא למציאות טובה יותר מהקיימת.
גם אם אין לשכן דשא או אפילו אין לשכן קיום בפועל, האדם תמיד יסתכל על אפשרויות אחרות של מציאות, ויחשוב שהן טובות יותר. לדוגמה, אדם שבוחר לענות על שאלה, עושה זאת רק משום שהוא מאמין שהמענה שלו ייצור מצב טוב יותר מאשר שתיקה.
למה חשוב כן להסתכל על הדשא של השכן?
אליעד כהן מסביר שלמרות האמירה הנפוצה "אל תסתכל על הדשא של השכן", דווקא כן חשוב לעשות זאת. הסתכלות זו יוצרת דינמיות ואינטראקציה בעולם. אם כולם היו מרוצים לחלוטין ממצבם, לא הייתה שום התפתחות או תנועה. אנשים לא היו פועלים כלל - לא היו אוכלים, לא היו שותים, ולא היו עושים שום פעולה.
גם אדם שחי לבד בעולם, בלי אף שכן, חייב להסתכל על מציאות אחרת על מנת להתקדם. האדם של הרגע הבא הוא לא אותו האדם של הרגע הנוכחי, ולכן תמיד קיים צורך בפעולה ובשינוי.
דוגמה לכך היא אדם שבוחר להחליף חולצה, הוא עושה זאת משום שהוא מאמין שעם החולצה החדשה הוא ייראה טוב יותר או ירגיש טוב יותר. זוהי הסתכלות על דשא של שכן, למרות שה"שכן" במקרה הזה הוא האדם עצמו ברגע הבא.
מה החיסרון בהסתכלות על הדשא של השכן?
למרות שההסתכלות על מציאות אחרת מניעה את האדם לפעולה ולהתקדמות, יש בה גם חיסרון משמעותי. כאשר אדם מסתכל על הדשא של השכן, הוא אף פעם לא באמת מאושר או מרוצה ממה שיש לו, משום שתמיד יש משהו טוב יותר שהוא עוד לא השיג. אפילו אם האדם יקבל את כל העולם, תמיד הוא ירצה דבר אחר.
האדם נהנה מהדואליות, ולכן הוא לעולם לא יהיה מרוצה לחלוטין. גם אם יהיה לו הכל, הוא ירצה משהו הפוך או שונה, וכך הוא יישאר תמיד בתחושה של חוסר סיפוק.
איך אפשר לשלב בין הרצון להתקדמות לבין סיפוק מוחלט?
הפתרון שאליעד כהן מציע הוא "לחבר את ההפכים". האדם צריך להיות במצב בו מצד אחד הוא שואף תמיד לשפר את המציאות ולהגיע למקום טוב יותר, ומצד שני להיות מרוצה לחלוטין ממה שיש לו כרגע.
איך זה אפשרי? הדרך לכך עוברת דרך חיפוש האמת. האדם צריך לחקור לעומק את הרצונות שלו, ולשאול את עצמו בכל פעם מחדש: "למה אני רוצה את זה?". עליו לברר את השורש האמיתי של הרצונות שלו, עד שיגיע להבנה שאין באמת הבדל בין רצון אחד לאחר.
לדוגמה, אנשים שונים רוצים לעבוד במקומות שונים, אבל אם בוחנים לעומק את הרצון לעבוד, כולם רוצים בעצם להתפרנס ולהרגיש טוב. ככל שהאדם חוקר יותר לעומק את רצונותיו, הוא מגלה שהם למעשה מתאחדים לרצון בסיסי אחד.
כאשר האדם ממשיך לשאול "למה?", הוא יכול להגיע להבנה שאין הבדל מהותי בין שום רצון, ושבשורש הכל הוא אחד. במצב כזה, האדם יכול להרגיש בו זמנית גם את הנפרדות (הרצונות השונים והשאיפות) וגם את האחדות (השלמות הפנימית בה אין כל רצון נוסף).
איך חקירת האמת מביאה לשלווה ולאושר אמיתי?
האדם שמבין את שתי הפרספקטיבות האלה - נפרדות ואחדות - יכול לחוות אותן בו זמנית. מצד אחד, הוא ממשיך לשאוף ולהתקדם כי תמיד יש לאן לשאוף (הדשא של השכן תמיד ירוק יותר), ומצד שני, הוא יודע בעומקו של דבר שהכל כבר מושלם כפי שהוא כרגע.
כאשר האדם חווה את האחדות הפנימית, כל הרצונות נעלמים והוא מגיע לשלווה אמיתית. אך מכיוון שהעולם בנוי גם מנפרדות, האדם עדיין יכול ליהנות מהשאיפות, מהרצונות ומהדרך עצמה.
במצב של חיבור ההפכים, האדם מרגיש שלמות אמיתית. הוא אף פעם לא סובל מכך שהוא שואף למציאות טובה יותר, כי בתוכו הוא כבר יודע שהכל מושלם, ובו זמנית הוא נהנה מהדינמיות ומהפעולה שהוא עושה.
לסיכום: איך להסתכל נכון על הדשא של השכן?
הסתכלות על הדשא של השכן היא חיובית ואף הכרחית להתקדמות והתפתחות אישית. אך כדי לא להישאב לחוסר סיפוק מתמיד, על האדם לחקור לעומק את הסיבות לרצונותיו ולהגיע להבנה עמוקה של אחדות ושל נפרדות.
רק דרך הסתכלות כנה ואמיתית על המניעים הפנימיים, האדם יכול להיות גם מלא סיפוק ושלמות וגם מלא רצונות ופעולות. זהו איזון אמיתי שמביא לאושר פנימי.
אנשים נוטים תמיד להסתכל על הדשא של השכן, מתוך אמונה או מחשבה שהמציאות שם טובה יותר מזו שיש להם כרגע. הביטוי "הדשא של השכן ירוק יותר" משקף את הרצון האנושי המתמיד לשפר את המציאות בה אנו חיים. למעשה, כל פעולה, אפילו הפשוטה ביותר, כמו להחליף חולצה או לענות על שאלה, נעשית כי האדם מאמין שהיא תביא למציאות טובה יותר מהקיימת.
גם אם אין לשכן דשא או אפילו אין לשכן קיום בפועל, האדם תמיד יסתכל על אפשרויות אחרות של מציאות, ויחשוב שהן טובות יותר. לדוגמה, אדם שבוחר לענות על שאלה, עושה זאת רק משום שהוא מאמין שהמענה שלו ייצור מצב טוב יותר מאשר שתיקה.
למה חשוב כן להסתכל על הדשא של השכן?
אליעד כהן מסביר שלמרות האמירה הנפוצה "אל תסתכל על הדשא של השכן", דווקא כן חשוב לעשות זאת. הסתכלות זו יוצרת דינמיות ואינטראקציה בעולם. אם כולם היו מרוצים לחלוטין ממצבם, לא הייתה שום התפתחות או תנועה. אנשים לא היו פועלים כלל - לא היו אוכלים, לא היו שותים, ולא היו עושים שום פעולה.
גם אדם שחי לבד בעולם, בלי אף שכן, חייב להסתכל על מציאות אחרת על מנת להתקדם. האדם של הרגע הבא הוא לא אותו האדם של הרגע הנוכחי, ולכן תמיד קיים צורך בפעולה ובשינוי.
דוגמה לכך היא אדם שבוחר להחליף חולצה, הוא עושה זאת משום שהוא מאמין שעם החולצה החדשה הוא ייראה טוב יותר או ירגיש טוב יותר. זוהי הסתכלות על דשא של שכן, למרות שה"שכן" במקרה הזה הוא האדם עצמו ברגע הבא.
מה החיסרון בהסתכלות על הדשא של השכן?
למרות שההסתכלות על מציאות אחרת מניעה את האדם לפעולה ולהתקדמות, יש בה גם חיסרון משמעותי. כאשר אדם מסתכל על הדשא של השכן, הוא אף פעם לא באמת מאושר או מרוצה ממה שיש לו, משום שתמיד יש משהו טוב יותר שהוא עוד לא השיג. אפילו אם האדם יקבל את כל העולם, תמיד הוא ירצה דבר אחר.
האדם נהנה מהדואליות, ולכן הוא לעולם לא יהיה מרוצה לחלוטין. גם אם יהיה לו הכל, הוא ירצה משהו הפוך או שונה, וכך הוא יישאר תמיד בתחושה של חוסר סיפוק.
איך אפשר לשלב בין הרצון להתקדמות לבין סיפוק מוחלט?
הפתרון שאליעד כהן מציע הוא "לחבר את ההפכים". האדם צריך להיות במצב בו מצד אחד הוא שואף תמיד לשפר את המציאות ולהגיע למקום טוב יותר, ומצד שני להיות מרוצה לחלוטין ממה שיש לו כרגע.
איך זה אפשרי? הדרך לכך עוברת דרך חיפוש האמת. האדם צריך לחקור לעומק את הרצונות שלו, ולשאול את עצמו בכל פעם מחדש: "למה אני רוצה את זה?". עליו לברר את השורש האמיתי של הרצונות שלו, עד שיגיע להבנה שאין באמת הבדל בין רצון אחד לאחר.
לדוגמה, אנשים שונים רוצים לעבוד במקומות שונים, אבל אם בוחנים לעומק את הרצון לעבוד, כולם רוצים בעצם להתפרנס ולהרגיש טוב. ככל שהאדם חוקר יותר לעומק את רצונותיו, הוא מגלה שהם למעשה מתאחדים לרצון בסיסי אחד.
כאשר האדם ממשיך לשאול "למה?", הוא יכול להגיע להבנה שאין הבדל מהותי בין שום רצון, ושבשורש הכל הוא אחד. במצב כזה, האדם יכול להרגיש בו זמנית גם את הנפרדות (הרצונות השונים והשאיפות) וגם את האחדות (השלמות הפנימית בה אין כל רצון נוסף).
איך חקירת האמת מביאה לשלווה ולאושר אמיתי?
האדם שמבין את שתי הפרספקטיבות האלה - נפרדות ואחדות - יכול לחוות אותן בו זמנית. מצד אחד, הוא ממשיך לשאוף ולהתקדם כי תמיד יש לאן לשאוף (הדשא של השכן תמיד ירוק יותר), ומצד שני, הוא יודע בעומקו של דבר שהכל כבר מושלם כפי שהוא כרגע.
כאשר האדם חווה את האחדות הפנימית, כל הרצונות נעלמים והוא מגיע לשלווה אמיתית. אך מכיוון שהעולם בנוי גם מנפרדות, האדם עדיין יכול ליהנות מהשאיפות, מהרצונות ומהדרך עצמה.
במצב של חיבור ההפכים, האדם מרגיש שלמות אמיתית. הוא אף פעם לא סובל מכך שהוא שואף למציאות טובה יותר, כי בתוכו הוא כבר יודע שהכל מושלם, ובו זמנית הוא נהנה מהדינמיות ומהפעולה שהוא עושה.
לסיכום: איך להסתכל נכון על הדשא של השכן?
הסתכלות על הדשא של השכן היא חיובית ואף הכרחית להתקדמות והתפתחות אישית. אך כדי לא להישאב לחוסר סיפוק מתמיד, על האדם לחקור לעומק את הסיבות לרצונותיו ולהגיע להבנה עמוקה של אחדות ושל נפרדות.
רק דרך הסתכלות כנה ואמיתית על המניעים הפנימיים, האדם יכול להיות גם מלא סיפוק ושלמות וגם מלא רצונות ופעולות. זהו איזון אמיתי שמביא לאושר פנימי.
- איך להיות מאושר באמת?
- קבלת המציאות כפי שהיא
- חיפוש אחר שלמות פנימית
- נפרדות ואחדות בתודעה
- כיצד להתמודד עם חוסר סיפוק?
למה אנשים מסתכלים על הדשא של השכן?
המונח "הדשא של השכן ירוק יותר" משקף את הנטייה האנושית להשוות את מצבנו האישי למצבם של אחרים, מתוך מחשבה שאולי החיים שלהם טובים יותר. למעשה, כל אדם תמיד מחפש מציאות טובה יותר מזו שהוא חי בה, גם אם אין לו שכנים בפועל.
כל פעולה שאדם מבצע, מרגע שהוא קם בבוקר ועד שהוא הולך לישון, מבוססת על כך שהוא חושב שהשינוי יוביל למצב טוב יותר. לדוגמה, אדם עונה על שאלה כי הוא מאמין שזה יביא לתוצאה טובה יותר מאשר אי - מענה.
למה כן להסתכל על הדשא של השכן?
הסתכלות על מציאות אחרת יוצרת אינטראקציה ומניעה את האדם לפעול ולשנות את חייו. אם אדם היה מסתפק לחלוטין במה שיש לו, הוא לא היה רוצה שום שינוי, מה שהיה גורם לקיפאון מוחלט - ללא אכילה, שתייה, תנועה או עשייה כלשהי.
לכן, כדי שתהיה התקדמות וצמיחה, צריך להסתכל על "הדשא של השכן" ולשאוף למציאות טובה יותר. גם אם אדם חי בבידוד מוחלט, עדיין בכל רגע הוא שונה מהרגע הקודם, כך שבאופן טבעי הוא יפעל כדי לשפר את מצבו.
מה החיסרון בהסתכלות על הדשא של השכן?
למרות שהתבוננות במציאות אחרת מאפשרת התקדמות, היא גם גורמת לחוסר שביעות רצון, כי אדם שתמיד מחפש משהו טוב יותר אף פעם לא מרוצה לגמרי ממה שיש לו. גם אם יינתן לו כל מה שהוא רוצה, הוא עדיין ירצה משהו אחר, כיוון שהאדם נהנה מהדינמיות ומהיכולת להשתנות.
האדם תמיד יחפש דברים חדשים למלא בהם את חייו. אם ישאל את עצמו מה יגרום לו להיות מאושר לחלוטין, הוא יגלה שאין דבר כזה - לא קיים מצב שבו יהיה לו הכל והוא לא ירצה עוד.
איך אפשר לשלב בין השאיפה לשיפור לבין שביעות רצון?
הפתרון הוא "לחבר את ההפכים" - מצד אחד לשאוף להתקדם ולשפר את המציאות, ומצד שני להיות מרוצה בשלמות ממה שכבר יש. איך עושים זאת?
התשובה היא חיפוש אחר האמת. כדי להבין את הרצונות שלנו, יש לבדוק מדוע הם קיימים, מה המקור שלהם ומה מניע אותם.
כאשר אדם שואל את עצמו למה הוא רוצה דבר מסוים, וממשיך לשאול שוב ושוב עד שהוא מגיע לשורש הרצון, הוא יכול לגלות שאין באמת הבדל מהותי בין רצון אחד לאחר. אם ילך עוד יותר עמוק, הוא יכול להבין את המציאות ככזו שבה אין באמת הבדל בין הצלחה לכישלון, בין הישג לחוסר הישג - וכך להגיע לשלווה פנימית אמיתית.
איך ניתן להיות מרוצה ובו בזמן לשאוף קדימה?
הדרך היא להבין שהמציאות כוללת בו - זמנית גם נפרדות (רצונות שונים, שאיפות) וגם אחדות (הבנה שהכל אחד ואין באמת צורך בדבר נוסף כדי להיות שלם).
כאשר האדם מבין זאת, הוא מפסיק לסבול מהמרדף האינסופי אחרי מה שאין לו, ובאותו הזמן הוא עדיין נהנה מהדרך וממשיך לפעול ולהתקדם. כך, הוא מגיע למצב שבו הוא גם רוצה לשפר את חייו, אך בו - זמנית הוא מרוצה לחלוטין ממה שיש לו.
המונח "הדשא של השכן ירוק יותר" משקף את הנטייה האנושית להשוות את מצבנו האישי למצבם של אחרים, מתוך מחשבה שאולי החיים שלהם טובים יותר. למעשה, כל אדם תמיד מחפש מציאות טובה יותר מזו שהוא חי בה, גם אם אין לו שכנים בפועל.
כל פעולה שאדם מבצע, מרגע שהוא קם בבוקר ועד שהוא הולך לישון, מבוססת על כך שהוא חושב שהשינוי יוביל למצב טוב יותר. לדוגמה, אדם עונה על שאלה כי הוא מאמין שזה יביא לתוצאה טובה יותר מאשר אי - מענה.
למה כן להסתכל על הדשא של השכן?
הסתכלות על מציאות אחרת יוצרת אינטראקציה ומניעה את האדם לפעול ולשנות את חייו. אם אדם היה מסתפק לחלוטין במה שיש לו, הוא לא היה רוצה שום שינוי, מה שהיה גורם לקיפאון מוחלט - ללא אכילה, שתייה, תנועה או עשייה כלשהי.
לכן, כדי שתהיה התקדמות וצמיחה, צריך להסתכל על "הדשא של השכן" ולשאוף למציאות טובה יותר. גם אם אדם חי בבידוד מוחלט, עדיין בכל רגע הוא שונה מהרגע הקודם, כך שבאופן טבעי הוא יפעל כדי לשפר את מצבו.
מה החיסרון בהסתכלות על הדשא של השכן?
למרות שהתבוננות במציאות אחרת מאפשרת התקדמות, היא גם גורמת לחוסר שביעות רצון, כי אדם שתמיד מחפש משהו טוב יותר אף פעם לא מרוצה לגמרי ממה שיש לו. גם אם יינתן לו כל מה שהוא רוצה, הוא עדיין ירצה משהו אחר, כיוון שהאדם נהנה מהדינמיות ומהיכולת להשתנות.
האדם תמיד יחפש דברים חדשים למלא בהם את חייו. אם ישאל את עצמו מה יגרום לו להיות מאושר לחלוטין, הוא יגלה שאין דבר כזה - לא קיים מצב שבו יהיה לו הכל והוא לא ירצה עוד.
איך אפשר לשלב בין השאיפה לשיפור לבין שביעות רצון?
הפתרון הוא "לחבר את ההפכים" - מצד אחד לשאוף להתקדם ולשפר את המציאות, ומצד שני להיות מרוצה בשלמות ממה שכבר יש. איך עושים זאת?
התשובה היא חיפוש אחר האמת. כדי להבין את הרצונות שלנו, יש לבדוק מדוע הם קיימים, מה המקור שלהם ומה מניע אותם.
כאשר אדם שואל את עצמו למה הוא רוצה דבר מסוים, וממשיך לשאול שוב ושוב עד שהוא מגיע לשורש הרצון, הוא יכול לגלות שאין באמת הבדל מהותי בין רצון אחד לאחר. אם ילך עוד יותר עמוק, הוא יכול להבין את המציאות ככזו שבה אין באמת הבדל בין הצלחה לכישלון, בין הישג לחוסר הישג - וכך להגיע לשלווה פנימית אמיתית.
איך ניתן להיות מרוצה ובו בזמן לשאוף קדימה?
הדרך היא להבין שהמציאות כוללת בו - זמנית גם נפרדות (רצונות שונים, שאיפות) וגם אחדות (הבנה שהכל אחד ואין באמת צורך בדבר נוסף כדי להיות שלם).
כאשר האדם מבין זאת, הוא מפסיק לסבול מהמרדף האינסופי אחרי מה שאין לו, ובאותו הזמן הוא עדיין נהנה מהדרך וממשיך לפעול ולהתקדם. כך, הוא מגיע למצב שבו הוא גם רוצה לשפר את חייו, אך בו - זמנית הוא מרוצה לחלוטין ממה שיש לו.
- איך להיות מאושר באמת
- קבלת המציאות כפי שהיא
- חיפוש אחר שלמות פנימית
- נפרדות ואחדות בתודעה
- כיצד להתמודד עם חוסר סיפוק
הדשא של השכן. למה הוא כן ירוק יותר? ולמה כן להסתכל על הדשא של השכן? ואיך גם לא להסתכל על הדשא של השכן? ועוד.
מאמר זה יעסוק בדשא של השכן, כולם אומרים למה לא להסתכל על הדשא של השכן, ונסביר כאן למה כן להסתכל על הדשא של השכן.
כולם מסתכלים על הדשא של השכן, המהות של להסתכל על הדשא של השכן, היא שיש כעת מציאות מסוימת והאדם מסתכל על מציאות אחרת וחושב שהיא תהיה יותר טובה.
תמיד הוא יחפש מציאות אחרת ממה שהוא חי בה ויחשוב שאולי היא יותר טובה ואיך להגיע אליה. כך שאין דבר כזה שאדם לא מסתכל על הדשא של השכן, גם אם אין לו שכנים.
כל פעולה שאדם עושה, מרגע שהוא קם בבוקר, הוא עושה זאת, כי הוא חושב שיהיה יותר טוב.
לדוגמה, אנשים שואלים אותם שאלה והם עונים, כי אם האדם היה חושב שלא יהיה טוב אם הוא יענה, אז הוא לא היה עונה בהכרח.
וכל האינטראקציה של העולם הזה, היא הסתכלות על הדשא של השכן. לכן זה כן טוב להסתכל על הדשא של השכן מצד האמת.
היה ואדם לא היה מסתכל, והיה מקשיב למשפט תשמח בחלקך ותסתפק במה שיש לך, הוא היה מרוצה באופן מושלם ואז הוא לא היה רוצה שום דבר, כי היה מרוצה מהמציאות בשלמות מוחלטת שאין בה כל רצון לשינוי או לדבר מה.
ואז לא תהיה שום אינטראקציה, האדם לא יאכל, לא ישתה, לא יזוז, לא יעשה שום דבר.
יתכן שזה טוב, ויתכן שזה רע, אך כדי שתהיה אינטראקציה כאן בעולם, על האדם כן להסתכל על הדשא של השכן.
כדי שהאדם יתקדם בחייו, גם אם הוא לבדו לחלוטין, עליו להסתכל בכדי להתקדם, כיוון שהאדם של הרגע הזה, ברגע הבא הוא לא אותו האדם, וברגע הבא אחריו הוא גם כן לא אותו האדם, הוא כמו בעצם 3 אנשים חדשים. כל רגע של מציאות זה בן אדם אחר.
וברגע שבן אדם הולך ועושה פעולה, הוא מדמיין, שבעצם זה שהוא עושה פעולה, הוא מדמיין שהמציאות החדשה שהפעולה תגרום, זה למציאות טובה יותר. גם מעשה פשוט של להחליף חולצה, זה כמו הסתכלות על הדשא של השכן, כי האדם החליף חולצה, כיוון שחשב שזה יעשה מציאות טובה יותר, וכך בכל עשייה.
כל מחשבה הקטנה ביותר, שיכולה להיות מציאות טובה יותר, אם יהיה שינוי ואפילו הקטן ביותר, זה כבר הסתכלות לדשא של השכן.
אך מה עושים עם החיסרון של דבר זה? מצד אחד זה מה שמביא את האינטראקציה בעולם, ומצד שני גם זה אומר שאדם לא מרוצה ממה שיש לו וזה כביכול חיסרון.
ומי שיתבונן באמת, יראה ויבין שמה שלא יהיה לאדם הוא לעולם לא יהיה מאושר.
גם אם יתנו לאדם את כל העולם ומלואו, הוא גם לא יהיה מאושר.
כל מה שיהיה לו הוא ירצה את ההפך, כיוון שאדם נהנה מהדואליות, באדם יש את כל הכוחות והוא רוצה ליישם אותם.
אם האדם ישאל את עצמו בכנות, ממה אני יכול להיות מרוצה בשלמות? הוא יראה שאין דבר כזה.
אין אפילו דבר אחד בעולם שיהיה לו לאדם, והוא לא ירצה יותר כלום, אין מצב שהוא מאושר בשלמות.
אז מה בעצם עושים? על האדם ללמוד לחבר את ההפכים, ומה זה אומר לחבר את ההפכים?
זה אומר שהאדם צריך תמיד להביא את עצמו למצב, שגם הוא רוצה את הטוב יותר כי כך יש יותר אינטראקציה, וגם, בתוכו שלא ירצה כלום, שיהיה מרוצה ממה שיש לו בשלמות, בו זמנית תוך כדי שהוא כן רוצה.
ואיך מגיעים לזה? והתשובה היא המילה אמת, מהמקום הפשוט של האמת. בעולמנו יש גם נפרדות וגם אחדות וזה בא בהמון רבדים של המציאות. ונסביר זאת כרגע מהפרספקטיבה של הרצון.
לכל אדם יש המון רצונות, והרצונות משתנים לכל אדם כל רגע ורגע.
ולמצוא את האמת, זה להסתכל למה הרצון הזה או אחר ישנם. לדוגמה, אנשים עובדים, כל אדם רוצה לעבוד במקום שונה, בתפקידים שונים, אך אם נסתכל על הרצון המאוחד יותר של כל אלו שהולכים לעבוד, זה הרצון להתפרנס.
על האדם לשאול את עצמו בכל נושא ונושא, למה עולה לו הרצון הזה, מה הסיבה, ומה הסיבה של הסיבה וכך הלאה
חייב האדם לשאול ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו, לבדוק כל רצון ורצון, ואז אדם נכנס פנימה. ואם ישאל את עצמו מספיק פעמים, הוא יגיע לשורש שאין בכלל הבדל בין הרצון הזה לאחר.
ועוד יותר מזה, להבין מאיפה בא בכלל הרצון הראשון, מה הסיבה הראשונה שמניעה את כל הדברים, ומי שיחקור ויחפור מספיק יגיע לאחדות, הוא יראה את הפרספקטיבה של הנפרדות, אך הוא גם יגלה את הפרספקטיבה של האחדות שאינה מבדילה בין רצון לרצון, ולא משנה מי רוצה, ומה רוצה, ופרספקטיבה זו של האחדות וזו של הנפרדות, נמצאות בו זמנית.
והאדם מצד אחד צריך לשמוח שהדשא של השכן יותר ירוק, כי תמיד יש לאן לשאוף, כי אם הוא לא היה יותר ירוק הדשא של השכן, לא היה לאן לשאוף להתקדמות.
אלא שהאדם גם רוצה להיות שמח בחלקו. ואיך יעשה את שניהם?
מה שצריך האדם לעשות זה הסתכלות על האמת, זה יותר פשוט ממה שנדמה. כל מה שהאדם צריך לעשות זה לדעת מה האמת, לדעת את האמת למה הוא רוצה את זה ולא את זה, ואז הוא יגיע להבנה שיש אחדות, ויש נפרדות, והוא אמור לחוות את שתיהן בו זמנית, תוך כדי שהוא מבין ויודע שאין כל הבדל ביניהן, ועל כן הכל טוב. האדם מגיע בעצם למקום שאין לו כל רצון, ואז הוא מרוצה באותה המידה, ואז הוא מגיע למקום שהוא שמח בשלמות.
מאמר זה יעסוק בדשא של השכן, כולם אומרים למה לא להסתכל על הדשא של השכן, ונסביר כאן למה כן להסתכל על הדשא של השכן.
כולם מסתכלים על הדשא של השכן, המהות של להסתכל על הדשא של השכן, היא שיש כעת מציאות מסוימת והאדם מסתכל על מציאות אחרת וחושב שהיא תהיה יותר טובה.
תמיד הוא יחפש מציאות אחרת ממה שהוא חי בה ויחשוב שאולי היא יותר טובה ואיך להגיע אליה. כך שאין דבר כזה שאדם לא מסתכל על הדשא של השכן, גם אם אין לו שכנים.
כל פעולה שאדם עושה, מרגע שהוא קם בבוקר, הוא עושה זאת, כי הוא חושב שיהיה יותר טוב.
לדוגמה, אנשים שואלים אותם שאלה והם עונים, כי אם האדם היה חושב שלא יהיה טוב אם הוא יענה, אז הוא לא היה עונה בהכרח.
וכל האינטראקציה של העולם הזה, היא הסתכלות על הדשא של השכן. לכן זה כן טוב להסתכל על הדשא של השכן מצד האמת.
היה ואדם לא היה מסתכל, והיה מקשיב למשפט תשמח בחלקך ותסתפק במה שיש לך, הוא היה מרוצה באופן מושלם ואז הוא לא היה רוצה שום דבר, כי היה מרוצה מהמציאות בשלמות מוחלטת שאין בה כל רצון לשינוי או לדבר מה.
ואז לא תהיה שום אינטראקציה, האדם לא יאכל, לא ישתה, לא יזוז, לא יעשה שום דבר.
יתכן שזה טוב, ויתכן שזה רע, אך כדי שתהיה אינטראקציה כאן בעולם, על האדם כן להסתכל על הדשא של השכן.
כדי שהאדם יתקדם בחייו, גם אם הוא לבדו לחלוטין, עליו להסתכל בכדי להתקדם, כיוון שהאדם של הרגע הזה, ברגע הבא הוא לא אותו האדם, וברגע הבא אחריו הוא גם כן לא אותו האדם, הוא כמו בעצם 3 אנשים חדשים. כל רגע של מציאות זה בן אדם אחר.
וברגע שבן אדם הולך ועושה פעולה, הוא מדמיין, שבעצם זה שהוא עושה פעולה, הוא מדמיין שהמציאות החדשה שהפעולה תגרום, זה למציאות טובה יותר. גם מעשה פשוט של להחליף חולצה, זה כמו הסתכלות על הדשא של השכן, כי האדם החליף חולצה, כיוון שחשב שזה יעשה מציאות טובה יותר, וכך בכל עשייה.
כל מחשבה הקטנה ביותר, שיכולה להיות מציאות טובה יותר, אם יהיה שינוי ואפילו הקטן ביותר, זה כבר הסתכלות לדשא של השכן.
אך מה עושים עם החיסרון של דבר זה? מצד אחד זה מה שמביא את האינטראקציה בעולם, ומצד שני גם זה אומר שאדם לא מרוצה ממה שיש לו וזה כביכול חיסרון.
ומי שיתבונן באמת, יראה ויבין שמה שלא יהיה לאדם הוא לעולם לא יהיה מאושר.
גם אם יתנו לאדם את כל העולם ומלואו, הוא גם לא יהיה מאושר.
כל מה שיהיה לו הוא ירצה את ההפך, כיוון שאדם נהנה מהדואליות, באדם יש את כל הכוחות והוא רוצה ליישם אותם.
אם האדם ישאל את עצמו בכנות, ממה אני יכול להיות מרוצה בשלמות? הוא יראה שאין דבר כזה.
אין אפילו דבר אחד בעולם שיהיה לו לאדם, והוא לא ירצה יותר כלום, אין מצב שהוא מאושר בשלמות.
אז מה בעצם עושים? על האדם ללמוד לחבר את ההפכים, ומה זה אומר לחבר את ההפכים?
זה אומר שהאדם צריך תמיד להביא את עצמו למצב, שגם הוא רוצה את הטוב יותר כי כך יש יותר אינטראקציה, וגם, בתוכו שלא ירצה כלום, שיהיה מרוצה ממה שיש לו בשלמות, בו זמנית תוך כדי שהוא כן רוצה.
ואיך מגיעים לזה? והתשובה היא המילה אמת, מהמקום הפשוט של האמת. בעולמנו יש גם נפרדות וגם אחדות וזה בא בהמון רבדים של המציאות. ונסביר זאת כרגע מהפרספקטיבה של הרצון.
לכל אדם יש המון רצונות, והרצונות משתנים לכל אדם כל רגע ורגע.
ולמצוא את האמת, זה להסתכל למה הרצון הזה או אחר ישנם. לדוגמה, אנשים עובדים, כל אדם רוצה לעבוד במקום שונה, בתפקידים שונים, אך אם נסתכל על הרצון המאוחד יותר של כל אלו שהולכים לעבוד, זה הרצון להתפרנס.
על האדם לשאול את עצמו בכל נושא ונושא, למה עולה לו הרצון הזה, מה הסיבה, ומה הסיבה של הסיבה וכך הלאה
חייב האדם לשאול ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו, לבדוק כל רצון ורצון, ואז אדם נכנס פנימה. ואם ישאל את עצמו מספיק פעמים, הוא יגיע לשורש שאין בכלל הבדל בין הרצון הזה לאחר.
ועוד יותר מזה, להבין מאיפה בא בכלל הרצון הראשון, מה הסיבה הראשונה שמניעה את כל הדברים, ומי שיחקור ויחפור מספיק יגיע לאחדות, הוא יראה את הפרספקטיבה של הנפרדות, אך הוא גם יגלה את הפרספקטיבה של האחדות שאינה מבדילה בין רצון לרצון, ולא משנה מי רוצה, ומה רוצה, ופרספקטיבה זו של האחדות וזו של הנפרדות, נמצאות בו זמנית.
והאדם מצד אחד צריך לשמוח שהדשא של השכן יותר ירוק, כי תמיד יש לאן לשאוף, כי אם הוא לא היה יותר ירוק הדשא של השכן, לא היה לאן לשאוף להתקדמות.
אלא שהאדם גם רוצה להיות שמח בחלקו. ואיך יעשה את שניהם?
מה שצריך האדם לעשות זה הסתכלות על האמת, זה יותר פשוט ממה שנדמה. כל מה שהאדם צריך לעשות זה לדעת מה האמת, לדעת את האמת למה הוא רוצה את זה ולא את זה, ואז הוא יגיע להבנה שיש אחדות, ויש נפרדות, והוא אמור לחוות את שתיהן בו זמנית, תוך כדי שהוא מבין ויודע שאין כל הבדל ביניהן, ועל כן הכל טוב. האדם מגיע בעצם למקום שאין לו כל רצון, ואז הוא מרוצה באותה המידה, ואז הוא מגיע למקום שהוא שמח בשלמות.