מה המשמעות של אין הבדל בין יש לאין?

הנושא העמוק שאליעד כהן מסביר בהרצאה הוא שאין באמת הבדל בין המושגים "יש" ו"אין". בשכל הרגיל של האדם, יש הבדל ברור: יש משמעותו קיום, ואילו אין משמעותו חוסר קיום. אך ברובד עמוק יותר, אליעד מסביר שבמהות של הדברים עצמם אין הבדל אמיתי. ההבחנה בין "יש" ו"אין" היא תוצאה של התפיסה השכלית, שהיא מוגבלת מעצם טבעה. אליעד מדגיש שכאשר אדם אומר "אין הבדל", הוא כבר עושה הבחנה בין המושגים, ובעצם כבר מגדיר שיש דבר כזה "הבדל". הוא מסביר שכאשר אדם נמצא במצב של הבנה מוחלטת של הדברים, במצב של אמת מוחלטת, הוא לא מבדיל כלל בין המושגים הללו, ואז מבחינתו אין סתירה לומר שאין הבדל בין "יש" ל"אין".

כיצד השכל האנושי יוצר מגבלות בתפיסת המציאות?

אליעד מסביר שהשכל האנושי מוגבל באופן מהותי מעצם היותו מפריד ומבדיל בין דברים. כל תפיסה שכלית, כל מחשבה על משהו ספציפי כמו "רוצה", "לא רוצה", "צריך" או "לא צריך", יוצרת מיד מצב מוגבל. למה מוגבל? כי ברגע שהשכל מתייחס למשהו, הוא כבר מבדיל אותו מדברים אחרים, וכך נוצרת מגבלה מובנית. אליעד מחדד את הרעיון בעזרת דוגמה פשוטה: אדם שאומר שהוא מבין משהו מסוים, באותה רגע ממש הוא כבר הגדיר את עצמו כישות מוגבלת, כי יש משהו שהוא לא מבין, יש משהו מחוץ לתחום ההבנה שלו. עצם האמירה "אני מבין" יוצרת בהכרח גם את ההיפך - "אני לא מבין משהו אחר".

מהי החוויה שמעבר להבנה השכלית?

אליעד כהן מסביר שהמצב שבו האדם באמת מגיע לתפיסה אמיתית ומוחלטת, הוא מצב שבו הוא לא חווה שום דבר מוגדר. במצב הזה, הוא למעשה לא קיים במובן הרגיל של המילה, כי קיום כרוך בהגדרה כלשהי. אם אדם חווה משהו, בהכרח יש לו מגבלה מסוימת, כי הוא לא חווה את ההיפך של הדבר שהוא חווה. אליעד מדגיש שמצב מוחלט של אמת הוא מצב שבו אין חוויה כלל, כי האדם לא מבדיל בין שום דבר לשום דבר אחר. הוא לא חווה את "היש" יותר מאשר את "האין", ולכן באופן מהותי זה מצב שבו האדם לא קיים במובן הרגיל, ואין לו שום תחושת מוגבלות.

איך אפשר להבין שאין הבדל בין הבדל לאין הבדל?

אליעד ממשיך את ההסבר ואומר שגם בין המושגים "הבדל" ו"אין הבדל" אין באמת הבדל. לכאורה, השכל מתנגד לכך בתוקף, כי ההיגיון הרגיל טוען שיש סתירה מובנית בין המושגים. אבל ברמה המוחלטת של המציאות, ברמה שהיא מעבר להיגיון הרגיל, הסתירה הזאת אינה קיימת. למה? כי כל מושג הוא רק מושג, ואין באמת הכרח שיהיה הבדל ממשי בין שני מושגים מנוגדים. ההבחנה עצמה בין מושגים כמו "יש הבדל" ו"אין הבדל" היא פעולה שכלית בלבד, וברגע שהשכל מפסיק לפעול - או פועל ברובד המוחלט - המושגים מאבדים משמעות ממשית והופכים להיות אחד. כלומר, ההגדרות מתבטלות לחלוטין ברמת האמת המוחלטת.

מדוע אפשר לומר דבר והיפוכו בו זמנית?

אליעד מדגיש שבהיגיון הרגיל, כשאדם אומר משהו, כמו "יש" או "אין", זה מיד מחייב הגבלה וסותר את ההיפך. אך ברובד העמוק של המציאות, אין הכרח שהדבר יהיה כך. אפשר שהדבר והיפוכו יהיו אמת בו זמנית. איך? כי בשורש האמת, ברמה המוחלטת, המושגים הללו אינם מחייבים ואינם סותרים זה את זה. ברמה הזאת, "סתירה" היא מושג מוגבל של שכל מוגבל, ואילו המציאות עצמה לא מוגבלת ולא מחויבת להיגיון השכלי. לכן, מבחינת האמת המוחלטת, אפשר לומר דבר והיפוכו בו זמנית, כמו "להבדיל ולא להבדיל" או "יש הבדל ואין הבדל", מבלי שתהיה בכך כל סתירה ממשית.

האם אפשר לצאת ממגבלות ההיגיון?

אליעד כהן מסביר שברמת השכל הרגיל אי אפשר להשתחרר לחלוטין מהמגבלות הללו, כי השכל תמיד מחייב חלוקה, הבחנה והגבלה. אבל האדם יכול לתפוס שיש רמה מעבר לשכל, שבה אין את המגבלות הללו. ברמה זו, אין הבדל בין דבר להיפוכו, ואין שום סתירה או מגבלה. אמנם השכל לא יכול להוכיח את זה, אבל האדם יכול להבין שיש רובד עמוק יותר של מציאות, שבו ההיגיון השכלי אינו מחייב דבר ואינו מוגבל כלל. זאת המציאות האמיתית המוחלטת שבה האדם אינו חווה שום הגבלה, שום הבדל, ושום סתירה בין המושגים.