מה המשמעות של אחדות הסיבה והתוצאה אצל אלוהים?

הרעיון המרכזי שאליעד כהן מציג בהרצאה הוא שאצל אלוהים הסיבה והתוצאה הם אחד, כלומר, אין הבדל בין הסיבה שבגללה משהו קורה לבין התוצאה שמגיעה לאחר שהדבר כבר קרה. במילים אחרות, אצל אלוהים הסיבה והתוצאה אינן שני דברים שונים, אלא הן אחד ממש, זהות מוחלטת ללא הפרדה. הרעיון מתייחס הן לשלב שקדם לבריאה והן לשלב שאחריה, ואומר באופן חד וברור שכל דבר שקיים, קיים כ"סיבת עצמו".

כיצד השכל מבטא את אחדות הסיבה והתוצאה?

אליעד מסביר שה"שכל" הוא דוגמה טובה להבנת הקונספט של אחדות הסיבה והתוצאה. כל שכל הוא מצד אחד הקדמה - סיבה, ומצד שני גם התכלית - התוצאה. השכל כשלעצמו הוא התוצאה של תהליך חשיבה שהוביל אליו, והוא גם סיבת עצמו בכך שהוא מאפשר ומוביל להבנת דברים נוספים. לכן, השכל הוא דוגמה מוחשית לדבר שהוא גם הסיבה וגם התוצאה. בכך הוא מדגים את אחדות הסיבה והתוצאה שמתקיימת בשורשו של כל דבר.

איך הדוגמה של ספר ממחישה את אחדות הסיבה והתוצאה?

אליעד כהן מציג דוגמה נוספת כדי להמחיש את הרעיון, והיא דוגמת הספר המחולק לפרקים. מצד אחד, כל פרק בספר הוא התוצאה, כי הוא מביא את המסקנות הסופיות שאליהן המחבר הגיע לאחר כתיבת כל שאר הפרקים. מצד שני, כל פרק הוא גם הקדמה, כיוון שכל פרק בונה ומכין את הקרקע לפרקים הבאים אחריו, וכל פרק נותן את הכלים וההבנה כדי להגיע למסקנה הסופית. לפיכך, כל פרק משמש בו זמנית גם כסיבה וגם כתוצאה. זה ממחיש את התפיסה שבמהותה, כל דבר שקיים הוא בו זמנית סיבת עצמו ותוצאת עצמו.

מה משמעות הטענה שכל דבר הוא סיבת עצמו?

הטענה שכל דבר הוא סיבת עצמו פירושה שאין באמת הבדל בין הגורם לבין מה שנגרם ממנו. אין "לפני" ואין "אחרי" באופן מהותי, מכיוון שהדבר שמוביל להיווצרות של משהו הוא גם הדבר עצמו. המסקנה שאליה אליעד מוביל היא כי כל דבר קיים כשלעצמו, עבור עצמו ובאמצעות עצמו, ולמעשה ההפרדה בין סיבה לתוצאה היא רק לכאורה, רק בצורת החשיבה הרגילה והמוגבלת של בני האדם.

מה משמעות האמירה שאין הבדל בין לפני הבריאה ואחריה?

אליעד מדגיש נקודה מרכזית: שאין כל הבדל בין המצב שלפני הבריאה לבין המצב שלאחריה. לפני הבריאה, "הסיבה" היתה קיימת במלואה, ואחרי הבריאה "התוצאה" קיימת במלואה. אך מאחר שהסיבה והתוצאה הן אחד, הן היו קיימות באותה מידה גם לפני וגם אחרי. התהליך של הבריאה לא יצר הבדל אמיתי, אלא רק שינוי תפיסתי באופן שבו האדם מתבונן על המציאות. אצל אלוהים, לפי אליעד, ההבדל בין סיבה לתוצאה לא קיים כלל, ולכן ההבדל בין "לפני הבריאה" לבין "אחרי הבריאה" הוא רק ברמת התפיסה האנושית ולא במציאות המוחלטת.

מדוע אליעד כהן אומר שזו צורת חשיבה שמובילה לאחדות?

הסיבה שאליעד מציג את הקונספט הזה כחשוב, היא שההבנה הזו של אחדות סיבה ותוצאה יכולה להוביל את האדם לתפיסה עמוקה יותר של אחדות מוחלטת. כאשר האדם מבין שכל מה שקורה הוא למעשה "סיבת עצמו", שאין הפרדה בין מה שהביא לדבר לבין הדבר עצמו, הוא יכול להתקרב להבנה שכל מה שקיים הוא אחד, ובכך לחוות תחושה עמוקה יותר של אחדות ושלמות.