10:07אמונה = סבל - מי אמר ש... - כל אמונה = סבל נצחי?
האם אמונה בהכרח גורמת לסבל נצחי?
הטענה המרכזית שאליעד כהן מציג היא שכל אמונה, ללא יוצאת מהכלל, גורמת לסבל מתמשך, אפילו נצחי. הוא מבהיר זאת בצורה פשוטה: לא משנה במה האדם מאמין - בין אם זו אמונה דתית כמו אמונה בביאת המשיח, אמונה בקיום חייזרים, אמונה בקיומו של אלוהים, או כל אמונה אחרת, אפילו קטנה וזניחה - האדם יסבול ממנה. הסיבה לכך פשוטה אך עמוקה: בכל אמונה טמונה תחושה תמידית שיש אפשרות טובה יותר, שתמיד ניתן להרגיש או לחוות יותר טוב. גם אם אדם ישב בגן עדן, וממש יראו לו שלטים ברורים מהשמיים שאומרים לו "זה גן עדן", עדיין ישאר לו ספק פנימי שמא אפשר להרגיש טוב יותר. עצם קיומו של הספק הזה הוא מקור הסבל.
האמונה היא במהותה סובייקטיבית, לא ניתן לאמת אותה באופן מוחלט ואובייקטיבי, ולכן היא משאירה את האדם תמיד בתחושה של חוסר ודאות. אליעד מדגיש שגם אם האדם יכריז בפומבי "אני מאמין שהכל טוב", עדיין עמוק בתוכו, הוא יחשוש שמא הוא עלול להרגיש פחות טוב בעתיד, ובמקביל ירצה להרגיש יותר טוב, מה שמנציח את תחושת החיסרון והסבל.
כיצד להימנע מהסבל שנגרם מאמונה?
אליעד כהן מסביר שהדרך היחידה להימנע מהסבל שכרוך באמונה היא פשוט לא להאמין כלל. הוא מדגיש שאין להאמין לשום דבר, גם לא לדברים שהוא עצמו אומר בהרצאותיו. מי שיאמין לו, בהכרח יסבול, לא מפני שדבריו שגויים, אלא מפני שעצם האמונה בהם יוצרת ספק וחוסר ביטחון תמידי.
אליעד מציע גישה מעשית: במקום להאמין, על האדם לבדוק את כל האמירות, הדעות והתפיסות שלו בעצמו. אדם שרוצה למצוא את האמת חייב לחקור ולבדוק באופן אישי כל דבר עד הסוף, ולא להסתמך על אמונה בלבד. רק הבירור העצמי המדויק, ללא שום הסתמכות על אחרים או על השכל העצמי, יכול להוביל לידיעה אמיתית ואובייקטיבית.
דוגמה לתפיסת אמונה שגויה - האם יד ימין ושמאל הן באמת שתי ישויות שונות?
אליעד נותן דוגמה מוחשית אך לא שגרתית שממחישה את מגבלות האמונה: אדם מסתכל ימינה ומאמין שהוא רואה משהו אחד, ואז מסתכל שמאלה ומאמין שהוא רואה משהו שונה לחלוטין. הוא בכלל לא שוקל את האפשרות שהימין והשמאל הם בעצם אותו הדבר, שישות אחת בלבד קיימת. האדם מאמין להבדל בין הצדדים פשוט מפני שהשכל שלו לא מסוגל להבין אחרת. כך נוצר סבל מתמשך, מפני שהאמונה הזו לא נבדקה עד הסוף והיא מבוססת על חוסר וודאות מוחלט.
אליעד מדגיש שגם על השכל עצמו אין להסתמך באופן מלא, מכיוון שאי אפשר להוכיח שהלוגיקה של השכל נכונה, כיוון שהלוגיקה עצמה מבוססת על השכל. השכל, לדברי אליעד, הוא האליל הגדול ביותר של האדם, והוא האדם משתחווה לו כל היום מתוך אמונה שמה שהוא מבין הוא אמת מוחלטת. אך השכל אינו מסוגל להוכיח את עצמו בצורה מוחלטת ואובייקטיבית.
מה המשמעות של לחפש את האמת עד הסוף?
אליעד טוען שחיפוש אמיתי אחר האמת פירושו לבדוק כל דבר עד הסוף, ולא להאמין לשום דבר בלי בירור אישי ומעמיק. על האדם לשאול את עצמו שאלות עמוקות ולהודות בכנות כשהוא לא יודע. הוא צריך להיות מסוגל לומר לעצמו ולאחרים: "אני מאמין שדבר מסוים הוא נכון, אך אינני יודע זאת בוודאות מוחלטת". רק כשאדם מודה באמת באי - הידיעה שלו, הוא יכול להשתחרר מתחושת השקר והסבל.
הוא מוסיף דוגמאות לשאלות שעל האדם לשאול את עצמו: מי אמר שצריך לחפש את האמת ולא את השקר? אולי חוסר שלמות הוא דווקא טוב? אולי בכלל אי אפשר להבין את המציאות? אולי עדיף לשקר ולא להודות באמת? כל השאלות הללו ממחישות את החשיבות של חקירה עצמית, מתוך כוונה להגיע לידיעה מוחלטת ולא סתם לאמונה חסרת בסיס.
כיצד להגיע למצב של ידיעה אמיתית ומוחלטת?
אליעד כהן מסביר שהיעד האמיתי של האדם בחיים הוא להגיע למה שהוא מכנה "מחויב המציאות" - אותה ידיעה מוחלטת שאינה ניתנת להפרכה. במצב זה, לא משנה מאיזו זווית או כיוון האדם יסתכל, הוא יראה תמיד את אותה האמת, האמת המוחלטת. ידיעה זו אינה תלויה בשכל ולא נתונה לשום ספק, וכאשר האדם מגיע אליה, הוא יכול לחוות חיים טובים באמת.
לדבריו, הסיבה היחידה שהאדם חווה רע וסבל בחיים, היא משום שהוא לא מאמת את תפיסת המציאות שלו עד הסוף. ברגע שהאדם מגיע לידיעה מוחלטת זו, הוא משתחרר לחלוטין מהסבל.
סיכום ומסקנה - איך להשתחרר באמת מהסבל?
אליעד מדגיש שדרך השחרור היחידה מהסבל היא לא להאמין, אלא לבדוק את האמת באופן אישי ומוחלט. על האדם להיות אמיץ מספיק כדי להטיל ספק בכל דבר, כולל בדברים שנראים מובנים מאליהם. רק הבירור העצמי המדויק והכנה יכול להוביל אותו לחוויה אמיתית של חופש מאמונה, וממילא - לסיום הסבל. כל אדם ואדם חייב לבדוק את האמת בעצמו, ורק כך יוכל לחוות חיים שלמים וטובים באמת.
הטענה המרכזית שאליעד כהן מציג היא שכל אמונה, ללא יוצאת מהכלל, גורמת לסבל מתמשך, אפילו נצחי. הוא מבהיר זאת בצורה פשוטה: לא משנה במה האדם מאמין - בין אם זו אמונה דתית כמו אמונה בביאת המשיח, אמונה בקיום חייזרים, אמונה בקיומו של אלוהים, או כל אמונה אחרת, אפילו קטנה וזניחה - האדם יסבול ממנה. הסיבה לכך פשוטה אך עמוקה: בכל אמונה טמונה תחושה תמידית שיש אפשרות טובה יותר, שתמיד ניתן להרגיש או לחוות יותר טוב. גם אם אדם ישב בגן עדן, וממש יראו לו שלטים ברורים מהשמיים שאומרים לו "זה גן עדן", עדיין ישאר לו ספק פנימי שמא אפשר להרגיש טוב יותר. עצם קיומו של הספק הזה הוא מקור הסבל.
האמונה היא במהותה סובייקטיבית, לא ניתן לאמת אותה באופן מוחלט ואובייקטיבי, ולכן היא משאירה את האדם תמיד בתחושה של חוסר ודאות. אליעד מדגיש שגם אם האדם יכריז בפומבי "אני מאמין שהכל טוב", עדיין עמוק בתוכו, הוא יחשוש שמא הוא עלול להרגיש פחות טוב בעתיד, ובמקביל ירצה להרגיש יותר טוב, מה שמנציח את תחושת החיסרון והסבל.
כיצד להימנע מהסבל שנגרם מאמונה?
אליעד כהן מסביר שהדרך היחידה להימנע מהסבל שכרוך באמונה היא פשוט לא להאמין כלל. הוא מדגיש שאין להאמין לשום דבר, גם לא לדברים שהוא עצמו אומר בהרצאותיו. מי שיאמין לו, בהכרח יסבול, לא מפני שדבריו שגויים, אלא מפני שעצם האמונה בהם יוצרת ספק וחוסר ביטחון תמידי.
אליעד מציע גישה מעשית: במקום להאמין, על האדם לבדוק את כל האמירות, הדעות והתפיסות שלו בעצמו. אדם שרוצה למצוא את האמת חייב לחקור ולבדוק באופן אישי כל דבר עד הסוף, ולא להסתמך על אמונה בלבד. רק הבירור העצמי המדויק, ללא שום הסתמכות על אחרים או על השכל העצמי, יכול להוביל לידיעה אמיתית ואובייקטיבית.
דוגמה לתפיסת אמונה שגויה - האם יד ימין ושמאל הן באמת שתי ישויות שונות?
אליעד נותן דוגמה מוחשית אך לא שגרתית שממחישה את מגבלות האמונה: אדם מסתכל ימינה ומאמין שהוא רואה משהו אחד, ואז מסתכל שמאלה ומאמין שהוא רואה משהו שונה לחלוטין. הוא בכלל לא שוקל את האפשרות שהימין והשמאל הם בעצם אותו הדבר, שישות אחת בלבד קיימת. האדם מאמין להבדל בין הצדדים פשוט מפני שהשכל שלו לא מסוגל להבין אחרת. כך נוצר סבל מתמשך, מפני שהאמונה הזו לא נבדקה עד הסוף והיא מבוססת על חוסר וודאות מוחלט.
אליעד מדגיש שגם על השכל עצמו אין להסתמך באופן מלא, מכיוון שאי אפשר להוכיח שהלוגיקה של השכל נכונה, כיוון שהלוגיקה עצמה מבוססת על השכל. השכל, לדברי אליעד, הוא האליל הגדול ביותר של האדם, והוא האדם משתחווה לו כל היום מתוך אמונה שמה שהוא מבין הוא אמת מוחלטת. אך השכל אינו מסוגל להוכיח את עצמו בצורה מוחלטת ואובייקטיבית.
מה המשמעות של לחפש את האמת עד הסוף?
אליעד טוען שחיפוש אמיתי אחר האמת פירושו לבדוק כל דבר עד הסוף, ולא להאמין לשום דבר בלי בירור אישי ומעמיק. על האדם לשאול את עצמו שאלות עמוקות ולהודות בכנות כשהוא לא יודע. הוא צריך להיות מסוגל לומר לעצמו ולאחרים: "אני מאמין שדבר מסוים הוא נכון, אך אינני יודע זאת בוודאות מוחלטת". רק כשאדם מודה באמת באי - הידיעה שלו, הוא יכול להשתחרר מתחושת השקר והסבל.
הוא מוסיף דוגמאות לשאלות שעל האדם לשאול את עצמו: מי אמר שצריך לחפש את האמת ולא את השקר? אולי חוסר שלמות הוא דווקא טוב? אולי בכלל אי אפשר להבין את המציאות? אולי עדיף לשקר ולא להודות באמת? כל השאלות הללו ממחישות את החשיבות של חקירה עצמית, מתוך כוונה להגיע לידיעה מוחלטת ולא סתם לאמונה חסרת בסיס.
כיצד להגיע למצב של ידיעה אמיתית ומוחלטת?
אליעד כהן מסביר שהיעד האמיתי של האדם בחיים הוא להגיע למה שהוא מכנה "מחויב המציאות" - אותה ידיעה מוחלטת שאינה ניתנת להפרכה. במצב זה, לא משנה מאיזו זווית או כיוון האדם יסתכל, הוא יראה תמיד את אותה האמת, האמת המוחלטת. ידיעה זו אינה תלויה בשכל ולא נתונה לשום ספק, וכאשר האדם מגיע אליה, הוא יכול לחוות חיים טובים באמת.
לדבריו, הסיבה היחידה שהאדם חווה רע וסבל בחיים, היא משום שהוא לא מאמת את תפיסת המציאות שלו עד הסוף. ברגע שהאדם מגיע לידיעה מוחלטת זו, הוא משתחרר לחלוטין מהסבל.
סיכום ומסקנה - איך להשתחרר באמת מהסבל?
אליעד מדגיש שדרך השחרור היחידה מהסבל היא לא להאמין, אלא לבדוק את האמת באופן אישי ומוחלט. על האדם להיות אמיץ מספיק כדי להטיל ספק בכל דבר, כולל בדברים שנראים מובנים מאליהם. רק הבירור העצמי המדויק והכנה יכול להוביל אותו לחוויה אמיתית של חופש מאמונה, וממילא - לסיום הסבל. כל אדם ואדם חייב לבדוק את האמת בעצמו, ורק כך יוכל לחוות חיים שלמים וטובים באמת.
- איך להשתחרר מסבל?
- מה ההבדל בין ידיעה לאמונה?
- כיצד לבדוק את המציאות בצורה אובייקטיבית?
- מהו מחויב המציאות?
- האם ניתן להגיע לאושר מוחלט?
האם כל אמונה מובילה לסבל נצחי?
הטענה המרכזית כאן היא שכל אמונה מובילה בהכרח לסבל. השאלה המתבקשת היא: מי אמר שזה נכון? מי קבע שכל אמונה היא מקור לסבל אינסופי?
מדוע אמונה גורמת לסבל?
הטענה היא שאף אחד לא אמר שהדברים הנאמרים כאן נכונים, ואין צורך להאמין בכך. יתרה מזאת, כל מי שיאמין בדברים שנאמרים כאן - יסבול. הסיבה לכך היא לא תוכן הדברים עצמם, אלא עצם האמונה בהם.
כל מי שמאמין במשהו - בין אם מדובר באמונה דתית במשיח, באמונה בקיומם של חייזרים, באמונה בבורא, או בכל אמונה אחרת - צפוי לסבול לנצח. מדוע? מפני שבכל אמונה ישנה תחושה פנימית עמוקה שאולי ישנה אפשרות טובה יותר, שאולי המציאות הייתה יכולה להיות טובה יותר.
גם אם אדם יאמין שהוא נמצא בגן עדן ושלטים יפלו מהשמיים ויצהירו "גן עדן גן עדן", הוא עדיין עלול להרגיש שאולי יש משהו טוב יותר, אולי אפשר לחוות תחושת אושר גדולה יותר.
כיצד ניתן להימנע מהסבל הכרוך באמונה?
הדרך להימנע מסבל היא לא להאמין כלל. לא להאמין לאחרים, לא להאמין לעצמך, אלא לבדוק ולגלות את האמת באופן אישי. כל אדם צריך לבדוק בעצמו מהי האמת, ללא תלות באמונות קודמות או בתפיסות מוכתבות מראש.
דוגמה לתפיסה אמונית מוטעית
דמיינו אדם שמאמין כי יד ימין שלו נמצאת במקום אחד ויד שמאל במקום אחר. זה נראה לנו מובן מאליו, אבל אולי בעצם מדובר באותו המקום? האדם פשוט מאמין בכך משום שהשכל שלו קובע זאת, אבל גם לשכל עצמו אסור להאמין.
השכל שלנו משכנע אותנו שקיימת הבחנה בין דברים שונים, אך האם יש לכך הוכחה אובייקטיבית? או שאנו פשוט מאמינים בכך כי לא הצלחנו לחשוב אחרת?
מהו האליל הגדול ביותר של האדם?
האליל הגדול ביותר של האדם הוא השכל שלו. האדם משתחווה לשכלו לא שלוש פעמים ביום, אלא כל היום, מתוך אמונה שכל מה שהוא מבין הוא נכון. אך מי אמר שהשכל באמת צודק? הרי אי אפשר להוכיח את הלוגיקה עצמה, משום שהלוגיקה היא מערכת פנימית שלא יכולה להוכיח את עצמה.
כיצד לחפש את האמת?
מי שרוצה לחפש את האמת חייב לבדוק כל דבר עד הסוף, לא להאמין לכלום, אלא לברר בעצמו מה נכון ומה לא. אין להאמין רק כי כך נדמה לנו, אלא לשאול: האם אני באמת יודע זאת?
הסבל נובע מכך שאדם לא מאמת את תפיסת המציאות שלו עד הסוף. לכן, עליו לחפש את האמת המוחלטת, שהיא זו שאי אפשר לחשוב על ההפך שלה. רק כך ניתן להגיע לחיים טובים באמת.
מהו הפתרון לסבל?
הדרך היחידה לצאת מהסבל היא להבין את המציאות כפי שהיא באמת, ללא אמונות שקריות. על האדם לבדוק את עצמו שוב ושוב, לשאול שאלות, ולא להאמין לכלום עד שיגיע לתשובה מוחלטת שאינה ניתנת לערעור.
הטענה המרכזית כאן היא שכל אמונה מובילה בהכרח לסבל. השאלה המתבקשת היא: מי אמר שזה נכון? מי קבע שכל אמונה היא מקור לסבל אינסופי?
מדוע אמונה גורמת לסבל?
הטענה היא שאף אחד לא אמר שהדברים הנאמרים כאן נכונים, ואין צורך להאמין בכך. יתרה מזאת, כל מי שיאמין בדברים שנאמרים כאן - יסבול. הסיבה לכך היא לא תוכן הדברים עצמם, אלא עצם האמונה בהם.
כל מי שמאמין במשהו - בין אם מדובר באמונה דתית במשיח, באמונה בקיומם של חייזרים, באמונה בבורא, או בכל אמונה אחרת - צפוי לסבול לנצח. מדוע? מפני שבכל אמונה ישנה תחושה פנימית עמוקה שאולי ישנה אפשרות טובה יותר, שאולי המציאות הייתה יכולה להיות טובה יותר.
גם אם אדם יאמין שהוא נמצא בגן עדן ושלטים יפלו מהשמיים ויצהירו "גן עדן גן עדן", הוא עדיין עלול להרגיש שאולי יש משהו טוב יותר, אולי אפשר לחוות תחושת אושר גדולה יותר.
כיצד ניתן להימנע מהסבל הכרוך באמונה?
הדרך להימנע מסבל היא לא להאמין כלל. לא להאמין לאחרים, לא להאמין לעצמך, אלא לבדוק ולגלות את האמת באופן אישי. כל אדם צריך לבדוק בעצמו מהי האמת, ללא תלות באמונות קודמות או בתפיסות מוכתבות מראש.
דוגמה לתפיסה אמונית מוטעית
דמיינו אדם שמאמין כי יד ימין שלו נמצאת במקום אחד ויד שמאל במקום אחר. זה נראה לנו מובן מאליו, אבל אולי בעצם מדובר באותו המקום? האדם פשוט מאמין בכך משום שהשכל שלו קובע זאת, אבל גם לשכל עצמו אסור להאמין.
השכל שלנו משכנע אותנו שקיימת הבחנה בין דברים שונים, אך האם יש לכך הוכחה אובייקטיבית? או שאנו פשוט מאמינים בכך כי לא הצלחנו לחשוב אחרת?
מהו האליל הגדול ביותר של האדם?
האליל הגדול ביותר של האדם הוא השכל שלו. האדם משתחווה לשכלו לא שלוש פעמים ביום, אלא כל היום, מתוך אמונה שכל מה שהוא מבין הוא נכון. אך מי אמר שהשכל באמת צודק? הרי אי אפשר להוכיח את הלוגיקה עצמה, משום שהלוגיקה היא מערכת פנימית שלא יכולה להוכיח את עצמה.
כיצד לחפש את האמת?
מי שרוצה לחפש את האמת חייב לבדוק כל דבר עד הסוף, לא להאמין לכלום, אלא לברר בעצמו מה נכון ומה לא. אין להאמין רק כי כך נדמה לנו, אלא לשאול: האם אני באמת יודע זאת?
הסבל נובע מכך שאדם לא מאמת את תפיסת המציאות שלו עד הסוף. לכן, עליו לחפש את האמת המוחלטת, שהיא זו שאי אפשר לחשוב על ההפך שלה. רק כך ניתן להגיע לחיים טובים באמת.
מהו הפתרון לסבל?
הדרך היחידה לצאת מהסבל היא להבין את המציאות כפי שהיא באמת, ללא אמונות שקריות. על האדם לבדוק את עצמו שוב ושוב, לשאול שאלות, ולא להאמין לכלום עד שיגיע לתשובה מוחלטת שאינה ניתנת לערעור.
- איך להשתחרר מסבל?
- מה ההבדל בין ידיעה לאמונה?
- כיצד לבדוק את המציאות בצורה אובייקטיבית?
- מהו מחויב המציאות?
- האם ניתן להגיע לאושר מוחלט?
אמונה = סבל - מי אמר ש... כל אמונה = סבל נצחי:
הפעם אשיב לשאלה הבאה, מי אמר ש...
ועכשיו אפשר להכניס כל טיעון שהוא, כל מיני רעיונות, שאני אומר, ומי אמר שזה נכון?
ואכן, אף לא אחד אמר שאני צודק, אין מה להאמין לי, ואפילו הוא יסבול אם הוא יאמין לי.
והוא יסבול לא בגלל מה שאני אומר, אלא בגלל שהוא מאמין למה שאני אומר.
וכל מי שמאמין בכלל למישהו, או למשהו, ואפילו לעצמו, מן הסתם יסבול
וזה אומר מי שמאמין במשיח, מי שמאמין בחייזרים, או אמונה בבורא, או כל אמונה שהיא
הוא יסבול לנצח.
ואדם יכול להגיד עד מחר שהוא מאמין שככה ומאמין שככה, הוא יכול לשקר לעצמו
כי כל עוד יש באדם אמונה כלשהי אפילו הקטנה ביותר, יסבול!
ולמה יסבול? כי בתוכו יחשוב תמיד, אבל תמיד, שאולי היה יכול להיות לו באמת יותר טוב.
אתה יכול להגיד שאתה מאמין שהכל טוב לך, ובכלל הכל טוב, גם אם תשב בגן עדן
ותאמין שאתה בגן עדן, ויצאו שלטים מהשמים: "גן עדן גן עדן"!
אתה עדיין תמשיך לסבול. כי אתה עדיין תגיד לעצמך, "אולי אני יכול להרגיש יותר טוב"?
כי כל עוד אתה מתבסס על אמונה, אתה עדיין תחשוב, שיש אפשרות להרגיש יותר טוב.
וגם מה שאני אומר, מי אמר שזה נכון, אל תאמין למה שאומרים.
ומי אמר שזה נכון שמי שיאמין לנצח יסבול? אולי גם זה לא נכון?
אבל אני אומר, שלא משנה, מי שמאמין, לעצמו, לאחרים, מאמין לכל דבר שהוא, יסבול.
ועכשיו נשאלת השאלה, מי בכלל אמר שאתה צודק?
וזה נכון, מי אמר באמת? על כן, כל אחד מחויב לבדוק את האמת באופן אישי!
ולמי מחויב, לעצמו, ואם לא רוצה לחפש, גם טוב, רק שלא יגיד שהוא מחפש את האמת.
ומי שכן אומר שמחפש את האמת, שילך עם זה עד הסוף, ויבדוק כל דבר בברור
לא להאמין לכלום, אלא לבדוק בעצמך, מה נכון מה לא נכון ומה אמת.
ואתן דוגמה קצת מוזרה: אדם מאמין שיד ימין נמצאת במקום אחד ויד שמאל נמצאת במקום אחר.
הוא לא מעלה אפילו על דעתו שהן נמצאות באותו המקום ממש.
הוא פשוט מאמין לכך שהן נמצאות בשני מקומות נפרדים, זה אומר שגם לשכל העצמי אסור להאמין!
ולמה הוא מאמין שזה שני מקומות שונים? כי הוא החכם הגדול, לא מצליח לחשוב על כך
שהן בכלל נמצאות באותו המקום ושהן אחד.
והאדם ממשיך להאמין לנצח באמונות שקריות, ולנצח הוא יסבול מהאמונות השקריות שלו
כי האמונה היא דבר היא לא אובייקטיבית, היא תמיד סובייקטיבית, והאדם שמאמין
תמיד יהיה לו ספק, ותמיד היה לו ספק, ומה ההוכחה שיש ספק, כי אדם יכול להגיד שאף פעם
לא היה לו ספק, אבל אם עכשיו אתם מבינים אותי, את מה שאני מסביר, זה אומר
שהספק היה בפנים תמיד.
והסיבה שרע באמת לבן אדם בחיים, זה בגלל שהוא לא מאמת את תפישת המציאות שלו עד הסוף.
ומי שרוצה לחפש את האמת, צריך לחפש עד הסוף.
ואולי צריך לחפש רע ולא טוב, ואולי היש והאין הם אחד? ומי אמר שבכלל צריך לחפש?
ואולי אי אפשר להבין הכל, ואולי בכלל טוב לחפש את השקר וללכת לפי השקר?
מי אמר מה צריך ומה רצוי?
וכבר אמרתי כמה פעמים שהאליל הגדול ביותר של האדם הוא השכל שלו, אליו הוא משתחווה לא רק שלוש פעמים ביום, אלא כל היום, כי הוא מאמין שכל מה שנדמה לו, שאם הו אלא מצליח להבין משהו, אז זה לא יכול להיות שזה ככה.
אבל הוא רק מאמין שהדברים הם כמו שהם, כי אי אפשר להוכיח את הלוגיקה, כי הלוגיקה לא יכולה להוכיח את עצמה, כי הכל זה תהליך לוגי, ואם זה לוגי, אז זה לא יכול להוכיח את עצמו
צריך משהו אובייקטיבי להוכיח את הלוגיקה עצמה.
וכל אחד יודע לגבי הספק, של לגבי מי אמר שהשכל צודק?
והתשובה היא שנכון, אף אחד לא אמר, ועל כן על האדם לחפש, ולשאול שאלות, לבדוק.
אבל לא להאמין, ובגלל שאתה מאמין לחשוב שזה כך ולא אחרת.
אם אתה לא יודע ולא בטוח, אז תגיד שאתה לא יודע. אבל אל תשקר ותגיד שזה כך ולא אחרת
בגלל שאתה לא מבין או לא יודע.
אולי ימין ושמאל הם בכלל ישות אחת, אבל תגיד שאתה מאמין שיש ימין ויש שמאל וימין זה טוב ושמאל זה רע, אז תגיד שאתה מאמין שזה כך, אבל אתה לא באמת יודע אם זה טוב או רע וכו'.
האם עדיף לשקר ולהגיד שאתה יודע, ואתה לא באמת יודע אלא רק מאמין?
וכל אחד ואחד צריך לחפש, ויגיע למחויב המציאות, ומחויב המציאות זה דבר שאי אפשר לחשוב על ההפך שלו, כל צד שהוא לא יסתכל, כל מחשבה שהוא יחשוב, הוא תמיד יראה את אותו הדבר
את אותו הבסיס, את אותו המחויב של המציאות, שהיא לא תלויה בשכל, שהיא נכונה באופן אובייקטיבי, ואז האדם יחיה חיים טובים באמת.
ושכל אדם יבדוק את זה בעצמו!!
הפעם אשיב לשאלה הבאה, מי אמר ש...
ועכשיו אפשר להכניס כל טיעון שהוא, כל מיני רעיונות, שאני אומר, ומי אמר שזה נכון?
ואכן, אף לא אחד אמר שאני צודק, אין מה להאמין לי, ואפילו הוא יסבול אם הוא יאמין לי.
והוא יסבול לא בגלל מה שאני אומר, אלא בגלל שהוא מאמין למה שאני אומר.
וכל מי שמאמין בכלל למישהו, או למשהו, ואפילו לעצמו, מן הסתם יסבול
וזה אומר מי שמאמין במשיח, מי שמאמין בחייזרים, או אמונה בבורא, או כל אמונה שהיא
הוא יסבול לנצח.
ואדם יכול להגיד עד מחר שהוא מאמין שככה ומאמין שככה, הוא יכול לשקר לעצמו
כי כל עוד יש באדם אמונה כלשהי אפילו הקטנה ביותר, יסבול!
ולמה יסבול? כי בתוכו יחשוב תמיד, אבל תמיד, שאולי היה יכול להיות לו באמת יותר טוב.
אתה יכול להגיד שאתה מאמין שהכל טוב לך, ובכלל הכל טוב, גם אם תשב בגן עדן
ותאמין שאתה בגן עדן, ויצאו שלטים מהשמים: "גן עדן גן עדן"!
אתה עדיין תמשיך לסבול. כי אתה עדיין תגיד לעצמך, "אולי אני יכול להרגיש יותר טוב"?
כי כל עוד אתה מתבסס על אמונה, אתה עדיין תחשוב, שיש אפשרות להרגיש יותר טוב.
וגם מה שאני אומר, מי אמר שזה נכון, אל תאמין למה שאומרים.
ומי אמר שזה נכון שמי שיאמין לנצח יסבול? אולי גם זה לא נכון?
אבל אני אומר, שלא משנה, מי שמאמין, לעצמו, לאחרים, מאמין לכל דבר שהוא, יסבול.
ועכשיו נשאלת השאלה, מי בכלל אמר שאתה צודק?
וזה נכון, מי אמר באמת? על כן, כל אחד מחויב לבדוק את האמת באופן אישי!
ולמי מחויב, לעצמו, ואם לא רוצה לחפש, גם טוב, רק שלא יגיד שהוא מחפש את האמת.
ומי שכן אומר שמחפש את האמת, שילך עם זה עד הסוף, ויבדוק כל דבר בברור
לא להאמין לכלום, אלא לבדוק בעצמך, מה נכון מה לא נכון ומה אמת.
ואתן דוגמה קצת מוזרה: אדם מאמין שיד ימין נמצאת במקום אחד ויד שמאל נמצאת במקום אחר.
הוא לא מעלה אפילו על דעתו שהן נמצאות באותו המקום ממש.
הוא פשוט מאמין לכך שהן נמצאות בשני מקומות נפרדים, זה אומר שגם לשכל העצמי אסור להאמין!
ולמה הוא מאמין שזה שני מקומות שונים? כי הוא החכם הגדול, לא מצליח לחשוב על כך
שהן בכלל נמצאות באותו המקום ושהן אחד.
והאדם ממשיך להאמין לנצח באמונות שקריות, ולנצח הוא יסבול מהאמונות השקריות שלו
כי האמונה היא דבר היא לא אובייקטיבית, היא תמיד סובייקטיבית, והאדם שמאמין
תמיד יהיה לו ספק, ותמיד היה לו ספק, ומה ההוכחה שיש ספק, כי אדם יכול להגיד שאף פעם
לא היה לו ספק, אבל אם עכשיו אתם מבינים אותי, את מה שאני מסביר, זה אומר
שהספק היה בפנים תמיד.
והסיבה שרע באמת לבן אדם בחיים, זה בגלל שהוא לא מאמת את תפישת המציאות שלו עד הסוף.
ומי שרוצה לחפש את האמת, צריך לחפש עד הסוף.
ואולי צריך לחפש רע ולא טוב, ואולי היש והאין הם אחד? ומי אמר שבכלל צריך לחפש?
ואולי אי אפשר להבין הכל, ואולי בכלל טוב לחפש את השקר וללכת לפי השקר?
מי אמר מה צריך ומה רצוי?
וכבר אמרתי כמה פעמים שהאליל הגדול ביותר של האדם הוא השכל שלו, אליו הוא משתחווה לא רק שלוש פעמים ביום, אלא כל היום, כי הוא מאמין שכל מה שנדמה לו, שאם הו אלא מצליח להבין משהו, אז זה לא יכול להיות שזה ככה.
אבל הוא רק מאמין שהדברים הם כמו שהם, כי אי אפשר להוכיח את הלוגיקה, כי הלוגיקה לא יכולה להוכיח את עצמה, כי הכל זה תהליך לוגי, ואם זה לוגי, אז זה לא יכול להוכיח את עצמו
צריך משהו אובייקטיבי להוכיח את הלוגיקה עצמה.
וכל אחד יודע לגבי הספק, של לגבי מי אמר שהשכל צודק?
והתשובה היא שנכון, אף אחד לא אמר, ועל כן על האדם לחפש, ולשאול שאלות, לבדוק.
אבל לא להאמין, ובגלל שאתה מאמין לחשוב שזה כך ולא אחרת.
אם אתה לא יודע ולא בטוח, אז תגיד שאתה לא יודע. אבל אל תשקר ותגיד שזה כך ולא אחרת
בגלל שאתה לא מבין או לא יודע.
אולי ימין ושמאל הם בכלל ישות אחת, אבל תגיד שאתה מאמין שיש ימין ויש שמאל וימין זה טוב ושמאל זה רע, אז תגיד שאתה מאמין שזה כך, אבל אתה לא באמת יודע אם זה טוב או רע וכו'.
האם עדיף לשקר ולהגיד שאתה יודע, ואתה לא באמת יודע אלא רק מאמין?
וכל אחד ואחד צריך לחפש, ויגיע למחויב המציאות, ומחויב המציאות זה דבר שאי אפשר לחשוב על ההפך שלו, כל צד שהוא לא יסתכל, כל מחשבה שהוא יחשוב, הוא תמיד יראה את אותו הדבר
את אותו הבסיס, את אותו המחויב של המציאות, שהיא לא תלויה בשכל, שהיא נכונה באופן אובייקטיבי, ואז האדם יחיה חיים טובים באמת.
ושכל אדם יבדוק את זה בעצמו!!
050-3331-331