16:34להיות מאושר תמיד, אושר כל הזמן, מאה אחוז סבל, אושר או סבל, טוב או רע, להבדיל בין טוב לבין רע, האם הכל יכול להיות? סובל כל הזמן, אושר נצחי, סבל נצחי, מצבי רוח משתנים
מהו ההיגיון שבסבל 100% מפסיקים לסבול?
בהרצאה זו, אליעד כהן עוסק ברעיון המרכזי שמופיע בספרו, לפיו כאשר אדם סובל באופן מוחלט, כלומר, ב - 100%, הוא מפסיק לסבול. הרעיון הזה עשוי להישמע מבלבל, אך אליעד מציין שההיגיון שבדבר הוא פשוט מאוד: כדי לסבול, חייבת להיות הבחנה בין טוב לרע. זאת אומרת, אם אדם מסוגל לדמיין מהו "הטוב", הוא יכול להרגיש את ה"רע" כלא טוב. לדוגמה, אם מישהו חולה, הוא יכול לחשוב "הלוואי והייתי בריא", כלומר, יש לו דימוי של טוב שהוא משתוקק אליו.
כאשר אדם סובל ב - 100%, הכוונה היא שהוא לא מסוגל יותר לדמיין את הטוב. אם לדוגמה אדם חולה ומישהו שואל אותו אם הוא רוצה להיות בריא, הוא לא יחשוב שבריאות היא דבר טוב, כי הוא כבר לא משווה את המצב הבריא לזה שהוא חווה ככואב. ברגע שהוא מפסיק לרצות משהו אחר, הסבל שנגרם מהמחשבה על מה שאין לו פשוט נעלם. לדוגמה, אדם שסובל מחום יכול לדמיין את המזגן, אך אם היה סובל באופן מוחלט, הוא לא היה רוצה את המזגן. הוא היה פשוט מקבל את החום כפי שהוא. בכך הוא משחרר את עצמו מהסבל.
כאשר מפסיקים להבחין בין טוב לרע, הסבל נעלם. כל עוד האדם לא רוצה לשנות את המצב, הוא לא סובל. אליעד גם מציין שלפעמים הרעיון של סבל 100% עשוי להיראות לא הגיוני. בשיחה עם אחד השומעים, אליעד מסביר שהתהליך הוא כזה: אם אדם מפסיק לרצות כל דבר אחר, הוא מפסיק להרגיש רע. במילים אחרות, אם הוא לא רוצה את הטוב ולא רוצה את הרע, הוא לא ירגיש שום דבר.
איך תהליך זה משפיע על מצבים של סבל בחיי היום יום?
אליעד מסביר כי בחיי היום יום, כאשר אדם לא רוצה שום דבר אחר, הוא למעשה מפסיק להרגיש רע. זה יכול להוביל למצב שבו כל מה שהוא רואה בחיים ייראה רע. אולם, ברגע שמפסיקים להבחין בין טוב לרע, התוצאה היא שלא יהיה יותר סבל. אדם יכול להרגיש שהמצב שלו תמיד גרוע, אבל אם הוא יפסיק לרצות לשנות אותו, הסבל ייעלם.
מה באמת אפשרי ומה לא?
כשהשיחה מתקדמת, אליעד עוסק בשאלה הפילוסופית אם הכל יכול להיות. השאלה הזו מעוררת תהיות על גבולות המחשבה האנושית וההבנה שלנו את העולם. אליעד מסביר שההבנה של האדם לא תמיד מאפשרת לו להאמין שכל דבר אפשרי, ושבסופו של דבר ישנם דברים שנמצאים מעבר לגבולות ההבנה שלנו.
האם כל דבר יכול להיות?
הדיון סביב האם הכל יכול להיות עולה שוב ושוב במהלך ההרצאה. אחד השומעים שואל אם זה הגיוני לומר שכל דבר יכול להיות, ואליעד משיב שבאמת לא כל דבר אפשרי. הוא מסביר שגם אם אנחנו עשויים לחשוב שכל דבר יכול לקרות, העולם פועל לפי חוקים מסוימים, ולפעמים יש מצבים שבהם אנחנו לא יכולים לשנות את מה שקורה. במהלך השיחה, אליעד שואל שאלות פרובוקטיביות כמו אם הכל יכול להיות, ואם כן, אז למה אנו לא יוצאים דרך קיר במקום דרך דלת. הוא מבהיר ששאלות כאלה עשויות להוביל לחשיבה לא הגיונית אם לא מבינים את המגבלות של מה שבאמת אפשרי.
מה קורה כאשר אנשים שומרים על חשיבה שלילית כל הזמן?
אליעד מדבר על אנשים שמפחדים להרגיש רע ומפחדים שהרע ימשיך ויתגבר. הוא מסביר שבסופו של דבר, אם אדם סובל יותר ויותר, הוא עשוי להגיע למצב שבו הוא לא מרגיש רע בכלל. לדוגמה, אם כל הזמן אדם ירגיש יותר רע ויותר רע, בסופו של דבר הוא יפסיק להרגיש רע, כי הוא יפסיק להבחין בין טוב לרע. למעשה, אם לא תוכל להבדיל בין טוב לרע, לא תוכל להרגיש רע בכלל.
מה לעשות כאשר לא רוצים לשנות את המצב?
אליעד מסביר שאם אדם סובל והוא לא מוכן לקבל את הסבל הזה, הוא צריך להפסיק להילחם בו. אם הוא יפסיק להילחם עם הרע, הוא לא ירגיש אותו יותר. זהו עיקרון חשוב בחיים, כי ההתנגדות לבעיה רק מחמירה אותה. אם תפסיק להילחם במצב שבו אתה נמצא, תוכל לשחרר את עצמך מהסבל.
האם זה מציאותי להפסיק להבחין בין טוב לרע?
השיחה מסתיימת בשאלה אם אפשר באמת להגיע למצב שבו אדם לא מבחין בין טוב לרע. אליעד מסביר שהתהליך הזה כרוך בהבנה שאין צורך להבחין בין טוב לרע, כי כל הבחנה כזו רק גורמת להרגיש רע. ברגע שמפסיקים להבחין בין טוב לרע, הסבל נעלם לחלוטין.
בהרצאה זו, אליעד כהן עוסק ברעיון המרכזי שמופיע בספרו, לפיו כאשר אדם סובל באופן מוחלט, כלומר, ב - 100%, הוא מפסיק לסבול. הרעיון הזה עשוי להישמע מבלבל, אך אליעד מציין שההיגיון שבדבר הוא פשוט מאוד: כדי לסבול, חייבת להיות הבחנה בין טוב לרע. זאת אומרת, אם אדם מסוגל לדמיין מהו "הטוב", הוא יכול להרגיש את ה"רע" כלא טוב. לדוגמה, אם מישהו חולה, הוא יכול לחשוב "הלוואי והייתי בריא", כלומר, יש לו דימוי של טוב שהוא משתוקק אליו.
כאשר אדם סובל ב - 100%, הכוונה היא שהוא לא מסוגל יותר לדמיין את הטוב. אם לדוגמה אדם חולה ומישהו שואל אותו אם הוא רוצה להיות בריא, הוא לא יחשוב שבריאות היא דבר טוב, כי הוא כבר לא משווה את המצב הבריא לזה שהוא חווה ככואב. ברגע שהוא מפסיק לרצות משהו אחר, הסבל שנגרם מהמחשבה על מה שאין לו פשוט נעלם. לדוגמה, אדם שסובל מחום יכול לדמיין את המזגן, אך אם היה סובל באופן מוחלט, הוא לא היה רוצה את המזגן. הוא היה פשוט מקבל את החום כפי שהוא. בכך הוא משחרר את עצמו מהסבל.
כאשר מפסיקים להבחין בין טוב לרע, הסבל נעלם. כל עוד האדם לא רוצה לשנות את המצב, הוא לא סובל. אליעד גם מציין שלפעמים הרעיון של סבל 100% עשוי להיראות לא הגיוני. בשיחה עם אחד השומעים, אליעד מסביר שהתהליך הוא כזה: אם אדם מפסיק לרצות כל דבר אחר, הוא מפסיק להרגיש רע. במילים אחרות, אם הוא לא רוצה את הטוב ולא רוצה את הרע, הוא לא ירגיש שום דבר.
איך תהליך זה משפיע על מצבים של סבל בחיי היום יום?
אליעד מסביר כי בחיי היום יום, כאשר אדם לא רוצה שום דבר אחר, הוא למעשה מפסיק להרגיש רע. זה יכול להוביל למצב שבו כל מה שהוא רואה בחיים ייראה רע. אולם, ברגע שמפסיקים להבחין בין טוב לרע, התוצאה היא שלא יהיה יותר סבל. אדם יכול להרגיש שהמצב שלו תמיד גרוע, אבל אם הוא יפסיק לרצות לשנות אותו, הסבל ייעלם.
מה באמת אפשרי ומה לא?
כשהשיחה מתקדמת, אליעד עוסק בשאלה הפילוסופית אם הכל יכול להיות. השאלה הזו מעוררת תהיות על גבולות המחשבה האנושית וההבנה שלנו את העולם. אליעד מסביר שההבנה של האדם לא תמיד מאפשרת לו להאמין שכל דבר אפשרי, ושבסופו של דבר ישנם דברים שנמצאים מעבר לגבולות ההבנה שלנו.
האם כל דבר יכול להיות?
הדיון סביב האם הכל יכול להיות עולה שוב ושוב במהלך ההרצאה. אחד השומעים שואל אם זה הגיוני לומר שכל דבר יכול להיות, ואליעד משיב שבאמת לא כל דבר אפשרי. הוא מסביר שגם אם אנחנו עשויים לחשוב שכל דבר יכול לקרות, העולם פועל לפי חוקים מסוימים, ולפעמים יש מצבים שבהם אנחנו לא יכולים לשנות את מה שקורה. במהלך השיחה, אליעד שואל שאלות פרובוקטיביות כמו אם הכל יכול להיות, ואם כן, אז למה אנו לא יוצאים דרך קיר במקום דרך דלת. הוא מבהיר ששאלות כאלה עשויות להוביל לחשיבה לא הגיונית אם לא מבינים את המגבלות של מה שבאמת אפשרי.
מה קורה כאשר אנשים שומרים על חשיבה שלילית כל הזמן?
אליעד מדבר על אנשים שמפחדים להרגיש רע ומפחדים שהרע ימשיך ויתגבר. הוא מסביר שבסופו של דבר, אם אדם סובל יותר ויותר, הוא עשוי להגיע למצב שבו הוא לא מרגיש רע בכלל. לדוגמה, אם כל הזמן אדם ירגיש יותר רע ויותר רע, בסופו של דבר הוא יפסיק להרגיש רע, כי הוא יפסיק להבחין בין טוב לרע. למעשה, אם לא תוכל להבדיל בין טוב לרע, לא תוכל להרגיש רע בכלל.
מה לעשות כאשר לא רוצים לשנות את המצב?
אליעד מסביר שאם אדם סובל והוא לא מוכן לקבל את הסבל הזה, הוא צריך להפסיק להילחם בו. אם הוא יפסיק להילחם עם הרע, הוא לא ירגיש אותו יותר. זהו עיקרון חשוב בחיים, כי ההתנגדות לבעיה רק מחמירה אותה. אם תפסיק להילחם במצב שבו אתה נמצא, תוכל לשחרר את עצמך מהסבל.
האם זה מציאותי להפסיק להבחין בין טוב לרע?
השיחה מסתיימת בשאלה אם אפשר באמת להגיע למצב שבו אדם לא מבחין בין טוב לרע. אליעד מסביר שהתהליך הזה כרוך בהבנה שאין צורך להבחין בין טוב לרע, כי כל הבחנה כזו רק גורמת להרגיש רע. ברגע שמפסיקים להבחין בין טוב לרע, הסבל נעלם לחלוטין.
- הגדרת הסבל 100%
- ההבדל בין טוב לרע
- איך להפוך את הסבל לניסיון מקדם
- מה עושים כשחיים כל הזמן רע?
- האם כל דבר יכול להיות?
מהו ההיגיון שבסבל 100% מפסיקים לסבול?
בהרצאה זו, אליעד מסביר את הרעיון המורכב שמופיע בספרו, לפיו כאשר אדם סובל 100%, הוא מפסיק לסבול. איך זה עובד? כדי להרגיש סבל, חייבת להיות הבחנה בין טוב לרע. במילים אחרות, אם אנחנו מסוגלים לדמיין את "הטוב", אז אנחנו יכולים גם לחוות את הרע כ"לא טוב". למשל, אם מישהו חולה, הוא יכול לחשוב "הלוואי והייתי בריא", כלומר, יש לו דימוי של טוב שהוא משתוקק אליו.
כשהסבל מגיע ל - 100%, הכוונה היא שהאדם לא מסוגל יותר לדמיין את הטוב. לדוגמה, אם אדם חולה ואומרים לו "אתה רוצה להיות בריא?", הוא עונה "לא", כי הוא כבר לא חושב שבריאות היא דבר טוב. בכך הוא משחרר את עצמו מהסבל, כי כל מה שמציעים לו הוא כבר לא מעניין אותו. ברגע שהוא מפסיק לרצות משהו אחר, הסבל שנגרם מהמחשבה על מה שאין לו, פשוט נעלם.
כדי להמחיש את זה, אליעד מציין את הדימוי של אדם שסובל מחום ומדמיין את המזגן, אך אם הוא היה סובל באופן מוחלט, הוא לא היה רוצה את המזגן. הוא היה פשוט מקבל את החום כפי שהוא.
הסבל נובע מההבדלה בין טוב לרע, ומי שמפסיק להבחין ביניהם, מפסיק להרגיש סבל. כשמפסיקים לרצות לשנות את המצב, הסבל נעלם. אליעד מדבר גם על זה שבעצם, המחשבה שאדם יכול לסבול 100% ולפני כן הוא "רק" סובל 99%, לא תמיד הגיונית. כשהוא מגיע למצב שבו הוא לא רוצה שום דבר אחר, המצב הזה מביא להפסקת הסבל.
בהמשך, אליעד שואל אם הכל באמת יכול להיות, והדבר מציף שאלות פילוסופיות על גבולות המחשבה וההיגיון שלנו.
איך תהליך זה משפיע על מצבים של סבל בחיי היום יום?
כשהאדם לא רוצה שום דבר אחר, הוא מפסיק להרגיש רע, כי אין לו רצון לשנות את מה שהוא חווה. זה מבלבל, כי בחיים יומיומיים אנו תמיד מייחלים לשיפור. מה קורה אם כל מה שאתה רואה בחיים זה רע? אליעד מסביר שמצבים כאלה מביאים אותנו לאותו מקום שבו הכל הופך לשווה - אנחנו לא מבחינים בין טוב לרע, והסבל נמוג.
מה באמת אפשרי ומה לא?
הדיון נוגע גם בשאלה האם הכל יכול להיות, והשיחה מסתובבת סביב חקירה של מה כן אפשרי ומה לא. אם האדם מבין שכל הדברים קשורים לסבל, טוב ורע, אז בסופו של דבר הוא מבין את הגבולות של המחשבה וההבנה האנושית, ושלא כל דבר אפשרי.
בהרצאה זו, אליעד מסביר את הרעיון המורכב שמופיע בספרו, לפיו כאשר אדם סובל 100%, הוא מפסיק לסבול. איך זה עובד? כדי להרגיש סבל, חייבת להיות הבחנה בין טוב לרע. במילים אחרות, אם אנחנו מסוגלים לדמיין את "הטוב", אז אנחנו יכולים גם לחוות את הרע כ"לא טוב". למשל, אם מישהו חולה, הוא יכול לחשוב "הלוואי והייתי בריא", כלומר, יש לו דימוי של טוב שהוא משתוקק אליו.
כשהסבל מגיע ל - 100%, הכוונה היא שהאדם לא מסוגל יותר לדמיין את הטוב. לדוגמה, אם אדם חולה ואומרים לו "אתה רוצה להיות בריא?", הוא עונה "לא", כי הוא כבר לא חושב שבריאות היא דבר טוב. בכך הוא משחרר את עצמו מהסבל, כי כל מה שמציעים לו הוא כבר לא מעניין אותו. ברגע שהוא מפסיק לרצות משהו אחר, הסבל שנגרם מהמחשבה על מה שאין לו, פשוט נעלם.
כדי להמחיש את זה, אליעד מציין את הדימוי של אדם שסובל מחום ומדמיין את המזגן, אך אם הוא היה סובל באופן מוחלט, הוא לא היה רוצה את המזגן. הוא היה פשוט מקבל את החום כפי שהוא.
הסבל נובע מההבדלה בין טוב לרע, ומי שמפסיק להבחין ביניהם, מפסיק להרגיש סבל. כשמפסיקים לרצות לשנות את המצב, הסבל נעלם. אליעד מדבר גם על זה שבעצם, המחשבה שאדם יכול לסבול 100% ולפני כן הוא "רק" סובל 99%, לא תמיד הגיונית. כשהוא מגיע למצב שבו הוא לא רוצה שום דבר אחר, המצב הזה מביא להפסקת הסבל.
בהמשך, אליעד שואל אם הכל באמת יכול להיות, והדבר מציף שאלות פילוסופיות על גבולות המחשבה וההיגיון שלנו.
איך תהליך זה משפיע על מצבים של סבל בחיי היום יום?
כשהאדם לא רוצה שום דבר אחר, הוא מפסיק להרגיש רע, כי אין לו רצון לשנות את מה שהוא חווה. זה מבלבל, כי בחיים יומיומיים אנו תמיד מייחלים לשיפור. מה קורה אם כל מה שאתה רואה בחיים זה רע? אליעד מסביר שמצבים כאלה מביאים אותנו לאותו מקום שבו הכל הופך לשווה - אנחנו לא מבחינים בין טוב לרע, והסבל נמוג.
מה באמת אפשרי ומה לא?
הדיון נוגע גם בשאלה האם הכל יכול להיות, והשיחה מסתובבת סביב חקירה של מה כן אפשרי ומה לא. אם האדם מבין שכל הדברים קשורים לסבל, טוב ורע, אז בסופו של דבר הוא מבין את הגבולות של המחשבה וההבנה האנושית, ושלא כל דבר אפשרי.
- הגדרת הסבל 100%
- ההבדל בין טוב לרע
- איך להפוך את הסבל לניסיון מקדם
- מה עושים כשחיים כל הזמן רע?
- האם כל דבר יכול להיות?
ש: אז השאלה היא, קראתי אצלך בספר
אליעד: איזה ספר? איזה מהם?
ש: הספר הראשון
אליעד: אוקיי.
ש: שאם אתה סובל ומגיע לסבל 100% אז נפטרה הבעיה ואין סבל, ואני לא מבין את זה?!
אליעד: נכון. אתה רוצה להבין את ההיגיון של זה? מה אתה לא מבין בזה?
ש: אני מבין שאם סובל אז איך ילך הסבל? אני זוכר שאבא שלי ז"ל היה אומר שברגע שאתה מגיע לסבל ב - 100% אז פתאום תראה שיש פתרון.
אלעד: ואני אמרתי אותו דבר שאם אתה סובל ב - 100% אז אין בעיה, זה בדיוק אותו דבר!
ש: אבל אני לא מאמין בזה, אתה הסברת למה, בספר כתוב בל לא הצלחתי להבין.
קראתי פעמיים.
אליעד: טוב בפשוט. כתוב בספר לטענתו שאם מישהו סובל 100% אז הוא מפסיק לסבול.
מה ההיגיון? מאוד פשוט. כדי לסבול אתה צריך ליהנות.
בשביל לסבול אתה צריך שבמוח אתה יכול לדמיין טוב.
בואו נלך יותר מזה: כדי להרגיש רע אתה צריך שהתודעה שלך תהיה מסוגלת לדמיין תחושה של טוב. זה אתה מבין עד כאן?
כדי לדעת שאתה מרגיש רע, אתה צריך לדעת ש"לא טוב לי" "לא טוב לי" "לא טוב לי" "אני רוצה להיות בריא" "אני רוצה להיות בריא"
זה הגיוני?
עכשיו מה זה 100% סבל? 100% סבל פירושו שאתה לא יכול יותר לחשוב שום דבר טוב.
נגיד לדוגמה היום אתה חולה, ואתה יכול לחשוב "הלוואי שאני יהיה בריא" "למה אני לא בריא?"
"אני רוצה להיות בריא" זה דוגמה שאתה לא סובל 100%.
100% זה בן אדם שחולה ואם אומרים לו "אתה רוצה להיות בריא?" הוא אומר לא. זה גם גרוע
אומרים לא אתה רוצה זה? הוא גם אומר לא. כל מה שמציעים לו זה גרוע. זה נקרא סובל 100%.
עכשיו אם בן אדם הגיע למצב שהוא חולה, והוא לא רוצה להיות בריא, בגלל שהוא חושב שגם להיות בריא זה גרוע כמו להיות חולה, אז הוא כבר לא סובל מזה שהוא חולה.
ש: יש בני אדם כאלה?
אליעד: אין בני אדם כאלה!
אני מסביר לך משהו, ברגע שאתה סובל ממשהו אתה סובל, אבל המחשבה שלך נהנית שאתה חושב על משהו אחר.
נגיד שחם לך אתה מדמיין שהלוואי שידליקו מזגן. נגיד אוקיי? הלוואי: ) זוהי דוגמה.
אבל יש בן אדם שהוא כל כך סובל שלא משנה מה תביא לו, הוא לא רוצה.
תביא לא חם הוא לא רוצה. תביא לו קר, הוא לא רוצה. לא משנה מה תביא לו, הוא לא רוצה.
אז למה זה מביא אותו? זה מביא אותו למצב שאף פעם הוא לא רוצה משהו אחר, אז אם הוא אף פעם לא רוצה משהו אחר, אז הוא לא סובל.
אתה הבנת את זה?
ש: אז הוא משוגע.
אליעד: נכון.
רגע רגע רגע למה הוא משוגע? למה אתה אומר שהוא משוגע?
ש: כי הוא עושה דברים לא הגיוניים.
אליעד: רגע למה למה? קודם כל לפני זה מה הבנת לפני כן? מה הבנת?
ש: הבנתי שאם יש לך משהו שאתה סובל, אז אתה צריך לקבל אותו שזה ישתפר המצב וישתנה
אליעד: נכון.
ש: אבל אם אתה כל הזמן רואה רע אז כבר אתה אדיש לא משנה מה.
אליעד: הבנת. חשבת על זה?
ש: חשבתי על זה אבל לא הגיוני.
אליעד: רגע מה לא הגיוני? איזה חלק לא הגיוני לך?
ש: הגיוני שבן אדם תמיד אם הוא סובל ממשהו אז הוא מחפש איך לפתור את הסבל
אליעד: אבל יש בן אדם שכל כך רע לא ויש לו חשיבה שלילית כל כך גרועה, שלא משנה מה יהיה הוא חושב שזה רע.
לא משנה מה יהיה הוא חושב שזה רע. אז בן אדם כזה כבר לא יכול להרגיש רע.
כי אם המוח שלך אומר "כל מה שיש אני לא רוצה" אז אתה אומר מה שיש זה מה שיש וזהו.
ש: וזה בן אדם נורמאלי?
אליעד: מה אתה חושב?
ש: אני חושב שהוא לא נורמאלי.
אליעד: נכון אתה צודק, הוא לא נורמאלי.
ש: ואז מה?
אליעד: ואז מה? מה השאלה?
חחחחחח צחוק בקהל
אליעד: הבנת מה שכתוב בספר?
ש: הבנתי, עכשיו הסברת מה שכתוב אז הבנתי.
אליעד: אבל זה לא הגיוני?!
אני אתן לך דוגמה: נגיד שאנשים מפחדים להרגיש רע בעיקרון. עכשיו בן אדם מפחד שכל הוא ירגיש יותר רע, ויותר רע, ויותר רע, ויותר רע, ויותר רע.
אבל אם אתה מרגיש עוד יותר רע, ועוד יותר רע, ועוד יותר רע, אז בסוף אתה מפסיק להרגיש רע, למה? כי אתה כבר לא יודע מה זה טוב, אז אתה כבר לא יכול להרגיש רע.
עכשיו למה מה שאמרתי עכשיו זה נראה לא הגיוני? ולמה זה כן הגיוני? מאוד פשוט!
כי אם כל פעם אתה תרגיש עוד רע ועוד רע ועוד רע, אז אתה יכול להגיד לי רגע, ואולי זה עד אין סוף? אוקיי אז כל פעם תהיה עוד צורה רעה, עוד צורה אני חושב שתהיה רעה, ועוד צורה שאני חושב שתהיה רעה, וזה עד אין סוף.
אתה אף פעם לא תגיע ל - אני חושב שכל הצורות רעות.
אז איך זה יכול להיות אני אומר שאם יהיה לך עוד רע ועד רע, ועוד רע, בסוף לא יהיה לך רע? איך יכול להיות? הרי יש אין סוף צורות? ואם כל פעם תהיה עוד צורה שאני אחשוב שהיא רעה, אז אף פעם אני לא יגיע ל - 100% רע, כי אין 100% צורות. יש אין סוף צורות.
וכל פעם נגיד לדוגמה: בן אדם אומר "אני לא רוצה את זה" מחר הוא לא רוצה עוד משהו, לא רוצה עוד משהו, לא רוצה עוד משהו, אבל יש אין סוף כאלה. אז למה אני אומר שאם כל פעם לא תרצה ויהיה עוד רע, ועוד רע, ועוד רע, ועוד רע, בסוף זה ייגמר לגמרי?
תשובה: כי הרע כדי שהוא יגדל, לא מספיק רק "אני לא רוצה עוד צורה", אתה צריך כאילו להיכנס עם הרע לעומק. הרי הרע מתרחב מלמטה, קודם אני לא רוצה צורות כאלה אח"כ כאילו יש רע יותר מהותי ויותר מהותי, ובסוף אתה מגיע ל - "אני לא רוצה להיות קיים" ואז אם אתה לא רוצה להיות קיים, אז לא רע לך כבר יותר.
הבנת? בערך? : )
ש: הבנתי. אבל אני נלחם עם עצמי כל הזמן שלא יהיה לי יותר גרוע.
אליעד: ולכן יותר גרוע!
מה אני אמרתי לך? יש 2 משחקים:
1) יש את החיים פה, שאתה רוצה שיהיה לך טוב, ואתה לא רוצה שיהיה לך רע. זה המשחק פה. אבל אם רע לך מאוד, ואתה לא מוכן לקבל את הרע הזה בשום פנים ואופן, אתה צריך להפסיק להילחם בו, להפסיק להילחם בו, כי אם אתה נלחם בו, הוא נהיה עוד יותר רע.
ש: ואז הוא יגדל אם אני יפסיק להילחם בו
אליעד: אבל אתה לא נלחם בו, אז לא אכפת לך שהוא גדל. נכון או לא?
ש: נכון
אליעד: שיגדל ושיהרוג אותך, מה אכפת לך?
אבל אתה אומר "לא" "אני לא רוצה אותו" ואתה נלחם בו, אז תסבול.
ש: ו...?
חחחחחחחחחחח צחוק בקהל.
אליעד: טוב, הבנו את הנושא הזה?
ש (מישהי אחרת מהקהל): לא
אליעד: לא הבנת? מה לא הבנת?
ש: בן אדם שכל דבר שהוא סובל הוא לא רוצה שום דבר אחר, הכל נראה לו רע.
אז למה אתה אומר שהוא לא סובל?
אליעד: אם הכל נראה לו רע, אז איך? מה זה לסבול? שאני רוצה משהו ולא מה שיש לי, נכון?
אבל אם אני מוריד את הרוצה משהו? אז אי אפשר לסבול.
ש: אבל לא הורדת לו את הרוצה לשנות!?
אליעד: הורדתי, רוצה לשנות פירושו אני רוצה את זה, ולא את זה. נכון? מה זה רוצה לשנות? רוצה את זה, ולא את זה.
ש: כן. ויש לו הבחנה בין 2 דברים, לטוב ורע.
אליעד: אבל הוא מבחינתו הכל גרוע באותה מידה, אז הוא מפסיק לרצות לשנות.
אז מה קורה שמפסיקים לרצות לשנות?
ש: מפסיק להיות לו רע כי אין הפרדה.
אליעד: נכון.
ש: אבל האדם הזה שאתה דיברת עליו לדוגמה, הוא למעשה לא אמר "שהכל רע לי ואני מוותר ואין לי הבחנה" הוא אמר "עד אין סוף יש דברים...
אליעד: מה מסובך לך? כדי להרגיש רע, את צריכה להגיד: "זה יותר טוב מזה". ואם הפסקת להגיד: "זה יותר טוב מזה" או בגלל שאת חושבת שהכל טוב, או שאת חושבת שהכל רע, נגמר הטוב והרע.
זה הכל.
אם תגיעי למצב שהכל ייראה לך טוב, את גם תפסיקי להרגיש רע, וגם תפסיקי להרגיש טוב. זה הכל אותו דבר.
ש (מישהו אחר בקהל): אני הבנתי מה השאלה שלו.
אליעד: לא אכפת לי מה השאלה שלו
ש: למה?
אליעד: כי זה לא משנה מה השאלה שלו. זה משנה.. אתה מבין מה אני אומר עכשיו?
ש: לא
אליעד: זה לא משנה מה השאלה, זה משנה מה היא צריכה להבין. את זה הבנת?
ש (שוב פעם שלה): את הרעיון כן.
אליעד: כדי להרגיש טוב ורע, כדי להרגיש או טוב או רע, את צריכה שהמוח יבדיל בין טוב לרע.
ואם המוח שלך יגיע למצב שאין אבדל בין טוב לרע, אז אין זה...
(דקה של הסחות דעת ודברי חולין)
ש: האדם שאתה הגדרת אותו, לא...
אליעד: אז אני מחליף את ההגדרה. מסתדר לך? אז נחליף את ההגדרה. זה מסתדר לך?
ש: אז אין לי מה לשאול.
אליעד: לא מבין את מחפשת מה לשאול?
ש: לא אני מחפשת להבין, אמרת שתשני את ההגדרה, אני לא מבינה מה אתה אומר!?
אליעד: אז תגידי שאת לא מבינה. לא, מה את רוצה אני לא מבין?! מה השאלה? מה השאלה שלך?
לא אל תתחילי ל... לא כי את מתחילה "אמרת ש" הגדרת ש" "לפי ההגדרה שלך" מה השאלה שלך?
ש: לפי הדוגמה שלך אני לא מבינה מה שאתה אומר!?
אליעד: לא חשוב מה ההגדרה שלי, מה את רוצה? מה את רוצה להבין? שמה? איך לא סובלים בכלל? מה הבנת לפני כן? מה הבנת?
ש: שמפסיקים להבחין בין טוב לרע, ונדבקים רק לצד אחד, בסופו של הצד הזה...
אליעד: לא, לא דייקת. כשנדבקים רק בצד אחד עד הסוף, ממילא מפסיקים להבדיל בין טוב לרע. זה לא.. זה עובד כך: צד אחד כשאתה מגיע לסופו, אתה מפסיד להבדיל בין טוב לרע. אוקיי, נו, אז מה השאלה?
ש: עכשיו צריך להוריד את זה לחיי היומיום
אליעד: צריך? צריך? צריך?
ש: אני רוצה..
אליעד: אוקיי רוצה יפה, רגע את זה הבנת את החלק הקודם?
ש: כן.
אליעד: אוקיי.
ש: אני רוצה להוריד את זה לחיי היומיום, בחיי היומיום הכל נראה לי רע, זה עדיין לא אומר שאני הפסקתי להבחין בין טוב לרע.
אליעד: אז מה זה אומר? עכשיו בואו נשאל שאלה, בואי נשאל שאלה, יש משפט שאומר שאם הכל יראה לך רע, אז לא תוכל להבדיל בין טוב לרע. מכריה את המפשט הזה? עכשיו הבאנו אותו. הוא נראה לך הגיוני?
ש: יש בו היגיון.
אליעד: את מבינה את ההיגיון שלו? מה ההיגיון שלו?
ש: שאתה מגיע לנקודה שמפסיק להיות לך הבדל.
אליעד: זה הגיוני לך המשפט הזה?
ש: כן.
אליעד: יכול להיות שהוא לא נכון?
ש: הכל יכול להיות.
אליעד: באמת?
ש: כן.
אליעד: מה את קופצת כן? מה, מי החליט כך?
ש: יכול להיות.
אליעד: אז אני אגלה לך סוד: יש דברים שלא יכולים להיות.
ש: הכל יכול להיות, ויכול להיות שגם מה שאתה אומר, לא יכול להיות.
אליעד: אני אגלה לך סוד: אם את תתעקשי שהכל יכול להיות, את תצטרכי למצוא תשובות בבית משוגעים. פה אנחנו עובדים לפי מערכת חוקים. זה לא הכל יכול להיות. לא. יש דברים שיכולים להיות, ויש דברים שלא יכולים להיות.
מה את חושבת? שכל מה שאפשר הכל יכול להיות? מאיפה הבאת את זה?
ש: אני חושבת דווקא הפוך, אני רוצה דווקא הפוך, מה אכפת לך?
אליעד: אה את עכשיו בלי היגיון מדברת?
ש: כן, עכשיו בלי היגיון, כן.
אליעד: בלי היגיון אנחנו עכשיו מסיימים את השיחה, את חייבת לעמוד מאחורי המלים שלך. מה זה הכל יכול להיות? את רואה דלת, את יוצאת דרך הדלת או דרך הקיר?
את עכשיו דרך מה את יוצאת? דרך הדלת או דרך הקיר?
ש: דרך הדלת.
אליעד: אבל למה? הרי הכל יכול להיות, אולי צריך לצאת דרך הקיר?
ש: אבל למה שאלת את זה?
אליעד: מה את חושבת? את חושבת שהכל יכול להיות? תתני לי תשובות שלך.
ש: הכל יכול להיות.
אליעד: אז לפי מה את מחליטה באיזה שפה לדבר איתי עכשיו? אולי תדברי איתי בטורקית?
ש: אולי.
אליעד: אז למה את לא מדברת איתי בטורקית?
ש: כי אני לא יודעת טורקית.
אליעד: אולי את יודעת טורקית?
ש: יכול להיות.
אליעד: אז תדברי בטורקית.
ש: כי עכשיו אני לא במקום שמדברים טורקית.
אליעד: תדברי, למה? למה לא?
ש: כי עכשיו אני מצמצמת את זה..
אליעד: למה? למה? למה? אבל אולי את יודעת ואת מתכחשת?
ש: זה מה שאני אומרת לך שיכול להיות שאני יודעת ומתכחשת.
אליעד: נו.. יש לי שאלה: אם ישפכו עלייך מים עכשיו את תברחי?
ש: לא בטוח.
אליעד: אוקיי, אז אם עכשיו יזרקו עלייך בטון, תברחי?
ש: מה פתאום.
אליעד: אם עכשיו אורי (שיושב בקהל) יתרומם לכיוון שלך עם המרפק את תזוזי שמאלה?
ש: מה פתאום אני אצמד לקיר.
אליעד: בטוח?
ש: בטוח.
אליעד: כשאת אומרת משפט מהפה שלך שהכל יכול להיות את מוכנה לעמוד מאחוריו? או שזה רק כדי לזרוק לנו כאן סיסמאות בדיון?
ש: לא אני מוכנה לעמוד אחריו.
אליעד: את מבינה שאם היית חושבת שהכל יכול להיות, לא היית יושבת ומדברת איתי עכשיו?
ש: כן.
אליעד: אז את לא באמת חושבת שהכל יכול להיות.
ש: אני באמת חושבת שהכל יכול להיות.
אליעד: אם הכל יכול להיות, תחשבי שנתתי לך תשובה, זה הכל. עוד שאלה???
אליעד: איזה ספר? איזה מהם?
ש: הספר הראשון
אליעד: אוקיי.
ש: שאם אתה סובל ומגיע לסבל 100% אז נפטרה הבעיה ואין סבל, ואני לא מבין את זה?!
אליעד: נכון. אתה רוצה להבין את ההיגיון של זה? מה אתה לא מבין בזה?
ש: אני מבין שאם סובל אז איך ילך הסבל? אני זוכר שאבא שלי ז"ל היה אומר שברגע שאתה מגיע לסבל ב - 100% אז פתאום תראה שיש פתרון.
אלעד: ואני אמרתי אותו דבר שאם אתה סובל ב - 100% אז אין בעיה, זה בדיוק אותו דבר!
ש: אבל אני לא מאמין בזה, אתה הסברת למה, בספר כתוב בל לא הצלחתי להבין.
קראתי פעמיים.
אליעד: טוב בפשוט. כתוב בספר לטענתו שאם מישהו סובל 100% אז הוא מפסיק לסבול.
מה ההיגיון? מאוד פשוט. כדי לסבול אתה צריך ליהנות.
בשביל לסבול אתה צריך שבמוח אתה יכול לדמיין טוב.
בואו נלך יותר מזה: כדי להרגיש רע אתה צריך שהתודעה שלך תהיה מסוגלת לדמיין תחושה של טוב. זה אתה מבין עד כאן?
כדי לדעת שאתה מרגיש רע, אתה צריך לדעת ש"לא טוב לי" "לא טוב לי" "לא טוב לי" "אני רוצה להיות בריא" "אני רוצה להיות בריא"
זה הגיוני?
עכשיו מה זה 100% סבל? 100% סבל פירושו שאתה לא יכול יותר לחשוב שום דבר טוב.
נגיד לדוגמה היום אתה חולה, ואתה יכול לחשוב "הלוואי שאני יהיה בריא" "למה אני לא בריא?"
"אני רוצה להיות בריא" זה דוגמה שאתה לא סובל 100%.
100% זה בן אדם שחולה ואם אומרים לו "אתה רוצה להיות בריא?" הוא אומר לא. זה גם גרוע
אומרים לא אתה רוצה זה? הוא גם אומר לא. כל מה שמציעים לו זה גרוע. זה נקרא סובל 100%.
עכשיו אם בן אדם הגיע למצב שהוא חולה, והוא לא רוצה להיות בריא, בגלל שהוא חושב שגם להיות בריא זה גרוע כמו להיות חולה, אז הוא כבר לא סובל מזה שהוא חולה.
ש: יש בני אדם כאלה?
אליעד: אין בני אדם כאלה!
אני מסביר לך משהו, ברגע שאתה סובל ממשהו אתה סובל, אבל המחשבה שלך נהנית שאתה חושב על משהו אחר.
נגיד שחם לך אתה מדמיין שהלוואי שידליקו מזגן. נגיד אוקיי? הלוואי: ) זוהי דוגמה.
אבל יש בן אדם שהוא כל כך סובל שלא משנה מה תביא לו, הוא לא רוצה.
תביא לא חם הוא לא רוצה. תביא לו קר, הוא לא רוצה. לא משנה מה תביא לו, הוא לא רוצה.
אז למה זה מביא אותו? זה מביא אותו למצב שאף פעם הוא לא רוצה משהו אחר, אז אם הוא אף פעם לא רוצה משהו אחר, אז הוא לא סובל.
אתה הבנת את זה?
ש: אז הוא משוגע.
אליעד: נכון.
רגע רגע רגע למה הוא משוגע? למה אתה אומר שהוא משוגע?
ש: כי הוא עושה דברים לא הגיוניים.
אליעד: רגע למה למה? קודם כל לפני זה מה הבנת לפני כן? מה הבנת?
ש: הבנתי שאם יש לך משהו שאתה סובל, אז אתה צריך לקבל אותו שזה ישתפר המצב וישתנה
אליעד: נכון.
ש: אבל אם אתה כל הזמן רואה רע אז כבר אתה אדיש לא משנה מה.
אליעד: הבנת. חשבת על זה?
ש: חשבתי על זה אבל לא הגיוני.
אליעד: רגע מה לא הגיוני? איזה חלק לא הגיוני לך?
ש: הגיוני שבן אדם תמיד אם הוא סובל ממשהו אז הוא מחפש איך לפתור את הסבל
אליעד: אבל יש בן אדם שכל כך רע לא ויש לו חשיבה שלילית כל כך גרועה, שלא משנה מה יהיה הוא חושב שזה רע.
לא משנה מה יהיה הוא חושב שזה רע. אז בן אדם כזה כבר לא יכול להרגיש רע.
כי אם המוח שלך אומר "כל מה שיש אני לא רוצה" אז אתה אומר מה שיש זה מה שיש וזהו.
ש: וזה בן אדם נורמאלי?
אליעד: מה אתה חושב?
ש: אני חושב שהוא לא נורמאלי.
אליעד: נכון אתה צודק, הוא לא נורמאלי.
ש: ואז מה?
אליעד: ואז מה? מה השאלה?
חחחחחח צחוק בקהל
אליעד: הבנת מה שכתוב בספר?
ש: הבנתי, עכשיו הסברת מה שכתוב אז הבנתי.
אליעד: אבל זה לא הגיוני?!
אני אתן לך דוגמה: נגיד שאנשים מפחדים להרגיש רע בעיקרון. עכשיו בן אדם מפחד שכל הוא ירגיש יותר רע, ויותר רע, ויותר רע, ויותר רע, ויותר רע.
אבל אם אתה מרגיש עוד יותר רע, ועוד יותר רע, ועוד יותר רע, אז בסוף אתה מפסיק להרגיש רע, למה? כי אתה כבר לא יודע מה זה טוב, אז אתה כבר לא יכול להרגיש רע.
עכשיו למה מה שאמרתי עכשיו זה נראה לא הגיוני? ולמה זה כן הגיוני? מאוד פשוט!
כי אם כל פעם אתה תרגיש עוד רע ועוד רע ועוד רע, אז אתה יכול להגיד לי רגע, ואולי זה עד אין סוף? אוקיי אז כל פעם תהיה עוד צורה רעה, עוד צורה אני חושב שתהיה רעה, ועוד צורה שאני חושב שתהיה רעה, וזה עד אין סוף.
אתה אף פעם לא תגיע ל - אני חושב שכל הצורות רעות.
אז איך זה יכול להיות אני אומר שאם יהיה לך עוד רע ועד רע, ועוד רע, בסוף לא יהיה לך רע? איך יכול להיות? הרי יש אין סוף צורות? ואם כל פעם תהיה עוד צורה שאני אחשוב שהיא רעה, אז אף פעם אני לא יגיע ל - 100% רע, כי אין 100% צורות. יש אין סוף צורות.
וכל פעם נגיד לדוגמה: בן אדם אומר "אני לא רוצה את זה" מחר הוא לא רוצה עוד משהו, לא רוצה עוד משהו, לא רוצה עוד משהו, אבל יש אין סוף כאלה. אז למה אני אומר שאם כל פעם לא תרצה ויהיה עוד רע, ועוד רע, ועוד רע, ועוד רע, בסוף זה ייגמר לגמרי?
תשובה: כי הרע כדי שהוא יגדל, לא מספיק רק "אני לא רוצה עוד צורה", אתה צריך כאילו להיכנס עם הרע לעומק. הרי הרע מתרחב מלמטה, קודם אני לא רוצה צורות כאלה אח"כ כאילו יש רע יותר מהותי ויותר מהותי, ובסוף אתה מגיע ל - "אני לא רוצה להיות קיים" ואז אם אתה לא רוצה להיות קיים, אז לא רע לך כבר יותר.
הבנת? בערך? : )
ש: הבנתי. אבל אני נלחם עם עצמי כל הזמן שלא יהיה לי יותר גרוע.
אליעד: ולכן יותר גרוע!
מה אני אמרתי לך? יש 2 משחקים:
1) יש את החיים פה, שאתה רוצה שיהיה לך טוב, ואתה לא רוצה שיהיה לך רע. זה המשחק פה. אבל אם רע לך מאוד, ואתה לא מוכן לקבל את הרע הזה בשום פנים ואופן, אתה צריך להפסיק להילחם בו, להפסיק להילחם בו, כי אם אתה נלחם בו, הוא נהיה עוד יותר רע.
ש: ואז הוא יגדל אם אני יפסיק להילחם בו
אליעד: אבל אתה לא נלחם בו, אז לא אכפת לך שהוא גדל. נכון או לא?
ש: נכון
אליעד: שיגדל ושיהרוג אותך, מה אכפת לך?
אבל אתה אומר "לא" "אני לא רוצה אותו" ואתה נלחם בו, אז תסבול.
ש: ו...?
חחחחחחחחחחח צחוק בקהל.
אליעד: טוב, הבנו את הנושא הזה?
ש (מישהי אחרת מהקהל): לא
אליעד: לא הבנת? מה לא הבנת?
ש: בן אדם שכל דבר שהוא סובל הוא לא רוצה שום דבר אחר, הכל נראה לו רע.
אז למה אתה אומר שהוא לא סובל?
אליעד: אם הכל נראה לו רע, אז איך? מה זה לסבול? שאני רוצה משהו ולא מה שיש לי, נכון?
אבל אם אני מוריד את הרוצה משהו? אז אי אפשר לסבול.
ש: אבל לא הורדת לו את הרוצה לשנות!?
אליעד: הורדתי, רוצה לשנות פירושו אני רוצה את זה, ולא את זה. נכון? מה זה רוצה לשנות? רוצה את זה, ולא את זה.
ש: כן. ויש לו הבחנה בין 2 דברים, לטוב ורע.
אליעד: אבל הוא מבחינתו הכל גרוע באותה מידה, אז הוא מפסיק לרצות לשנות.
אז מה קורה שמפסיקים לרצות לשנות?
ש: מפסיק להיות לו רע כי אין הפרדה.
אליעד: נכון.
ש: אבל האדם הזה שאתה דיברת עליו לדוגמה, הוא למעשה לא אמר "שהכל רע לי ואני מוותר ואין לי הבחנה" הוא אמר "עד אין סוף יש דברים...
אליעד: מה מסובך לך? כדי להרגיש רע, את צריכה להגיד: "זה יותר טוב מזה". ואם הפסקת להגיד: "זה יותר טוב מזה" או בגלל שאת חושבת שהכל טוב, או שאת חושבת שהכל רע, נגמר הטוב והרע.
זה הכל.
אם תגיעי למצב שהכל ייראה לך טוב, את גם תפסיקי להרגיש רע, וגם תפסיקי להרגיש טוב. זה הכל אותו דבר.
ש (מישהו אחר בקהל): אני הבנתי מה השאלה שלו.
אליעד: לא אכפת לי מה השאלה שלו
ש: למה?
אליעד: כי זה לא משנה מה השאלה שלו. זה משנה.. אתה מבין מה אני אומר עכשיו?
ש: לא
אליעד: זה לא משנה מה השאלה, זה משנה מה היא צריכה להבין. את זה הבנת?
ש (שוב פעם שלה): את הרעיון כן.
אליעד: כדי להרגיש טוב ורע, כדי להרגיש או טוב או רע, את צריכה שהמוח יבדיל בין טוב לרע.
ואם המוח שלך יגיע למצב שאין אבדל בין טוב לרע, אז אין זה...
(דקה של הסחות דעת ודברי חולין)
ש: האדם שאתה הגדרת אותו, לא...
אליעד: אז אני מחליף את ההגדרה. מסתדר לך? אז נחליף את ההגדרה. זה מסתדר לך?
ש: אז אין לי מה לשאול.
אליעד: לא מבין את מחפשת מה לשאול?
ש: לא אני מחפשת להבין, אמרת שתשני את ההגדרה, אני לא מבינה מה אתה אומר!?
אליעד: אז תגידי שאת לא מבינה. לא, מה את רוצה אני לא מבין?! מה השאלה? מה השאלה שלך?
לא אל תתחילי ל... לא כי את מתחילה "אמרת ש" הגדרת ש" "לפי ההגדרה שלך" מה השאלה שלך?
ש: לפי הדוגמה שלך אני לא מבינה מה שאתה אומר!?
אליעד: לא חשוב מה ההגדרה שלי, מה את רוצה? מה את רוצה להבין? שמה? איך לא סובלים בכלל? מה הבנת לפני כן? מה הבנת?
ש: שמפסיקים להבחין בין טוב לרע, ונדבקים רק לצד אחד, בסופו של הצד הזה...
אליעד: לא, לא דייקת. כשנדבקים רק בצד אחד עד הסוף, ממילא מפסיקים להבדיל בין טוב לרע. זה לא.. זה עובד כך: צד אחד כשאתה מגיע לסופו, אתה מפסיד להבדיל בין טוב לרע. אוקיי, נו, אז מה השאלה?
ש: עכשיו צריך להוריד את זה לחיי היומיום
אליעד: צריך? צריך? צריך?
ש: אני רוצה..
אליעד: אוקיי רוצה יפה, רגע את זה הבנת את החלק הקודם?
ש: כן.
אליעד: אוקיי.
ש: אני רוצה להוריד את זה לחיי היומיום, בחיי היומיום הכל נראה לי רע, זה עדיין לא אומר שאני הפסקתי להבחין בין טוב לרע.
אליעד: אז מה זה אומר? עכשיו בואו נשאל שאלה, בואי נשאל שאלה, יש משפט שאומר שאם הכל יראה לך רע, אז לא תוכל להבדיל בין טוב לרע. מכריה את המפשט הזה? עכשיו הבאנו אותו. הוא נראה לך הגיוני?
ש: יש בו היגיון.
אליעד: את מבינה את ההיגיון שלו? מה ההיגיון שלו?
ש: שאתה מגיע לנקודה שמפסיק להיות לך הבדל.
אליעד: זה הגיוני לך המשפט הזה?
ש: כן.
אליעד: יכול להיות שהוא לא נכון?
ש: הכל יכול להיות.
אליעד: באמת?
ש: כן.
אליעד: מה את קופצת כן? מה, מי החליט כך?
ש: יכול להיות.
אליעד: אז אני אגלה לך סוד: יש דברים שלא יכולים להיות.
ש: הכל יכול להיות, ויכול להיות שגם מה שאתה אומר, לא יכול להיות.
אליעד: אני אגלה לך סוד: אם את תתעקשי שהכל יכול להיות, את תצטרכי למצוא תשובות בבית משוגעים. פה אנחנו עובדים לפי מערכת חוקים. זה לא הכל יכול להיות. לא. יש דברים שיכולים להיות, ויש דברים שלא יכולים להיות.
מה את חושבת? שכל מה שאפשר הכל יכול להיות? מאיפה הבאת את זה?
ש: אני חושבת דווקא הפוך, אני רוצה דווקא הפוך, מה אכפת לך?
אליעד: אה את עכשיו בלי היגיון מדברת?
ש: כן, עכשיו בלי היגיון, כן.
אליעד: בלי היגיון אנחנו עכשיו מסיימים את השיחה, את חייבת לעמוד מאחורי המלים שלך. מה זה הכל יכול להיות? את רואה דלת, את יוצאת דרך הדלת או דרך הקיר?
את עכשיו דרך מה את יוצאת? דרך הדלת או דרך הקיר?
ש: דרך הדלת.
אליעד: אבל למה? הרי הכל יכול להיות, אולי צריך לצאת דרך הקיר?
ש: אבל למה שאלת את זה?
אליעד: מה את חושבת? את חושבת שהכל יכול להיות? תתני לי תשובות שלך.
ש: הכל יכול להיות.
אליעד: אז לפי מה את מחליטה באיזה שפה לדבר איתי עכשיו? אולי תדברי איתי בטורקית?
ש: אולי.
אליעד: אז למה את לא מדברת איתי בטורקית?
ש: כי אני לא יודעת טורקית.
אליעד: אולי את יודעת טורקית?
ש: יכול להיות.
אליעד: אז תדברי בטורקית.
ש: כי עכשיו אני לא במקום שמדברים טורקית.
אליעד: תדברי, למה? למה לא?
ש: כי עכשיו אני מצמצמת את זה..
אליעד: למה? למה? למה? אבל אולי את יודעת ואת מתכחשת?
ש: זה מה שאני אומרת לך שיכול להיות שאני יודעת ומתכחשת.
אליעד: נו.. יש לי שאלה: אם ישפכו עלייך מים עכשיו את תברחי?
ש: לא בטוח.
אליעד: אוקיי, אז אם עכשיו יזרקו עלייך בטון, תברחי?
ש: מה פתאום.
אליעד: אם עכשיו אורי (שיושב בקהל) יתרומם לכיוון שלך עם המרפק את תזוזי שמאלה?
ש: מה פתאום אני אצמד לקיר.
אליעד: בטוח?
ש: בטוח.
אליעד: כשאת אומרת משפט מהפה שלך שהכל יכול להיות את מוכנה לעמוד מאחוריו? או שזה רק כדי לזרוק לנו כאן סיסמאות בדיון?
ש: לא אני מוכנה לעמוד אחריו.
אליעד: את מבינה שאם היית חושבת שהכל יכול להיות, לא היית יושבת ומדברת איתי עכשיו?
ש: כן.
אליעד: אז את לא באמת חושבת שהכל יכול להיות.
ש: אני באמת חושבת שהכל יכול להיות.
אליעד: אם הכל יכול להיות, תחשבי שנתתי לך תשובה, זה הכל. עוד שאלה???