למה אני חושב מחשבה לא הגיונית כשהכלב שלי נובח?

כאשר אדם יוצא עם הכלב שלו לטיול ומתחיל להיות מוטרד ממה שהשכן חושב עליו, הוא חושב שזו מחשבה לא הגיונית. הוא מרגיש שזה לא אמור לעניין אותו מה שהשכן חושב. כדי להבין את המחשבה הזאת, צריך לחפש את ההיגיון שמאחוריה, כפי שאליעד מסביר פעמים רבות.

השלב הראשון הוא לשאול את האדם מדוע אכפת לו מהשכן. בדרך כלל הוא יענה משהו בסגנון: "אכפת לי כי אולי השכן יכעס עליי בגלל שהכלב שלי נובח". ואז נשאל אותו: "למה אכפת לך אם השכן יכעס?". בתגובה הוא עשוי לענות: "כי אני חושש שתתפתח מריבה".

מדוע אני כל כך מפחד מאלימות?

בשלב הבא אליעד מסביר שצריך להעמיק יותר: "איזו מריבה? למה אתה מפחד שתהיה מריבה?". אז אותו אדם עשוי להשיב שהוא חושש מאלימות. כעת אנחנו מתחילים להבין את ההיגיון הפנימי: אם אדם מאוד חושש מאלימות, כל דבר קטן שמזכיר לו אפשרות של אלימות עלול לגרום לו לפחד מוגזם, גם כשהסיכוי קטן מאוד.

אליעד ממשיך ושואל את האדם: "האם הפחד שלך נובע מכך שהסיכוי לאלימות הוא באמת גבוה, למשל האם השכן שלך באמת מתנהג באלימות, מאיים או רב איתך בעבר, או שהסיבה שאתה חושש היא כי אתה פשוט מאוד לא רוצה אלימות?". האדם עונה לרוב: "אני מבין שהסיכוי לאלימות קטן, אבל אני כל כך לא רוצה שתהיה אלימות, שגם סיכוי קטן ביותר מלחיץ אותי".

ממה נובע הפחד המוגזם שלי מאלימות?

כדי להבין את הפחד מאלימות, צריך לבדוק אם יש מאחורי זה טראומה אישית. למשל:

• אולי האדם עצמו חווה אלימות בילדותו ולכן חושש לחוות זאת שוב.
• אולי הוא היה עד להתנהגות אלימה של מישהו אחר, וכעת הוא חושש להיקלע לאותו מצב.
• אולי הוא חווה בבית שלו הורה שהיה אלים, וכעת כל מצב דומה מלחיץ אותו.

לדוגמה, אדם שראה בילדותו את אביו מכה את אמו, יפחד מכל סימן או רמז קטן לאלימות, כי זה מזכיר לו את הטראומה. אליעד מסביר שכדי להבין את הסיבה לפחד, צריך להיכנס עמוק ולזהות את הסיפור האישי.

למה אני מרגיש אחריות להתנהגות של אחרים?

לפעמים האדם כלל לא מפחד שהשכן יהיה אלים כלפיו, אלא שהוא חושש שהשכן יפגע במישהו אחר, למשל באשתו של השכן, בגלל שהכלב שלו נובח. זה נשמע אפילו פחות הגיוני, כי לכאורה לא ברור מדוע אכפת לו מהשכן ואשתו.

כשבודקים זאת לעומק מתברר שהאדם מרגיש אחריות אישית על ההתנהגות של השכן. מדוע הוא מרגיש אחריות כזו? כי בתוך תוכו הוא מזהה בעצמו דפוס דומה של התנהגות. לפעמים הוא עצמו מתנהג באופן לא יפה לאחרים כשהוא עצבני או כועס, והוא מצדיק את ההתנהגות הזאת בטענה ש"מישהו אחר הכעיס אותי".

לדוגמה, כאשר אדם מתעלל בכלב, וכששואלים אותו מדוע הוא עושה זאת, הוא אומר: "אני לא מפלצת, אני עושה את זה כי בילדותי אנסו אותי". כלומר, הוא מצדיק את ההתנהגות שלו בכך שמישהו אחר עשה לו רע קודם. כך האדם בעצם משכנע את עצמו שהוא לא אשם, ומישהו אחר אחראי להתנהגות הרעה שלו.

איך זה קשור לפחד שלי שהשכן יפגע באשתו?

מכיוון שהאדם עצמו משתמש בתירוץ של "מישהו אחר הכעיס אותי", הוא חושב שגם השכן יכול להשתמש באותו תירוץ. לכן, כשהכלב שלו נובח ומעצבן את השכן, הוא מאמין שהשכן יכול להשתמש בזה כתירוץ לפגוע באשתו, ואז הוא ירגיש אשם כי זה התחיל מהכלב שלו.

האם אני באמת אחראי להתנהגות של אחרים?

אליעד מציע כאן שני מסלולים של התמודדות עם הסיטואציה:

• אפשרות ראשונה: האדם מקבל אחריות מלאה למעשיו בלבד. כלומר, כל אדם אחראי להתנהגות שלו בלבד. אם השכן יתנהג באלימות כלפי אשתו, זו תהיה אשמת השכן בלבד. היתרון הוא שהוא כבר לא ירגיש אשמה במעשים של אחרים, אך החיסרון הוא שכאשר הוא עצמו יפגע במישהו, הוא לא יוכל להאשים אחרים בכך.
• אפשרות שנייה: האדם ממשיך להצדיק התנהגות פוגענית שלו בכך שמישהו אחר פגע בו קודם. היתרון הוא שהוא תמיד יכול להאשים אחרים, אך החיסרון הוא שהוא ימשיך לחוש אשמה גם כשאחרים מתנהגים בצורה שלילית, כי הוא מאמין שהכל קשור.

האדם צריך להחליט באיזו גישה הוא מעוניין לנקוט.

איך ניתן להתמודד עם מחשבות טורדניות ואובססיביות?

אליעד מדגים דרך המקרה הזה כיצד אפשר להבין כל מחשבה טורדנית שנראית בהתחלה "לא הגיונית". ברגע שנחקור את המחשבה לעומק ונגלה את ההיגיון הפנימי שלה, נוכל להבין מדוע היא נוצרה ולמצוא לה פתרון. במקרה הנוכחי, הפתרון הוא להבין את הקשר בין ההתנהגות של האדם עצמו לבין הפחד מאלימות של אחרים, ולקבל החלטה מודעת על לקיחת אחריות אישית בלבד.

דוגמה לטיפול במחשבה לא הגיונית על ידי מציאת ההיגיון שבה

שלום חברים, הפעם ניתן דוגמה לטיפול במחשבה לא הגיונית, על ידי מציאת ההיגיון שבה.

נניח שיש אדם שטוען שיש לו מחשבה לא הגיונית. מהי המחשבה הלא הגיונית שלו? בכל פעם שהוא יוצא עם הכלב שלו לטיול, הוא מתחיל להיות מוטרד ממה שהשכן חושב עליו. כלומר, בכל פעם שהוא יוצא מהבית עם הכלב, הוא חווה דאגה בלתי פוסקת בנוגע למה שהשכן חושב עליו. אותו אדם אינו רוצה את המחשבה הזו, כי בעיניו אין שום היגיון בכך שהוא מוטרד מדעתו של השכן.

מציאת ההיגיון במחשבה הלא הגיונית

כפי שהסברנו פעמים רבות, תמיד יש צורך למצוא את ההיגיון שמאחורי המחשבה הלא הגיונית. עלינו לשאול: מה הסיבה לכך שהוא כל כך מוטרד? מה הוא חושב שהשכן עלול לחשוב עליו?

נניח שהוא משיב: "אני חושב שהשכן עלול לכעוס על כך שהכלב שלי נובח." אז נשאל: "ומה אכפת לך שהכלב שלך נובח ומפריע לשכן?" והוא עשוי להשיב: "אני מפחד שזה יוביל למריבה בינינו."

חקר הפחד

בשלב הבא נעמיק יותר ונשאל: "איזו מריבה? מה מטריד אותך בכך?" והוא ישיב: "אני מפחד שתתפתח אלימות."

כעת יש לנו נקודת אחיזה: אם אדם מפחד מאוד מאלימות, זה מעיד על כך שהוא רגיש מאוד לנושא. כלומר, כל דבר שמזכיר לו אפשרות של אלימות, מפחיד אותו גם אם בפועל אין לכך בסיס.

הבנת המקור לפחד

השלב הבא הוא לבדוק האם החשש שלו נובע מסיכוי גבוה לאלימות, או מהפחד העצום שלו מאלימות, גם אם הסיכוי להתרחשותה הוא מזערי. כאשר שואלים אותו זאת, הוא עשוי להשיב: "אני מבין בהיגיון שלי שהסיכוי לאלימות הוא נמוך מאוד, אבל אני כל כך לא רוצה שזה יקרה, שאני מפחד אפילו מהאפשרות הקטנה ביותר שזה יקרה."

מה גורם לפחד הקיצוני?

כאן אנו בודקים - מדוע הפחד שלו מאלימות כל כך חזק? ייתכן שזה נובע מטראומה אישית, חוויה קשה מהעבר, או פחד מצפייה באלימות כלפי אחרים. לדוגמה:

• אם בילדותו חווה אלימות, הוא עשוי לפתח פחד קיצוני ממנה.
• אם היה עד לאדם אחר שעבר התעללות, זה יכול להשפיע עליו בצורה עמוקה.
• אם ראה הורה מתנהג באלימות, הוא עלול לחשוש לשחזר את הדפוס הזה.

הקשר בין הפחד לאחריות אישית

לעיתים, כאשר מעמיקים בחקירת המחשבה, מגלים שהאדם כלל אינו מפחד מאלימות כלפיו, אלא שהוא מפחד מהאפשרות שהשכן יתנהג באלימות כלפי מישהו אחר בגלל שהוא התעצבן מהכלב. למשל, הוא עשוי לומר: "אני מפחד שהשכן יתעצבן וירביץ לאשתו בגלל שהוא היה עצבני מהנביחות של הכלב שלי."

לכאורה, זה נשמע אפילו פחות הגיוני - הרי מה אכפת לו אם השכן יפגע במישהו אחר? אך כאשר ממשיכים לחקור, מגלים שהסיבה האמיתית לפחד היא שהוא מרגיש אחריות למעשה של השכן. כלומר, בתת המודע שלו, הוא רואה קשר בין הכעס של השכן לבין אלימות אפשרית - וזה מעורר בו אשמה.

השלכת הפחד על המציאות

הסיבה לכך שהאדם מרגיש אחריות למעשה של השכן עשויה לנבוע מדפוסי חשיבה אישיים. למשל, אם הוא בעצמו פוגע לעיתים באנשים כאשר הוא כועס, הוא עשוי להאמין שזו תגובה טבעית אצל אחרים. במקרה כזה, הוא משליך את התנהגותו על השכן ומאמין שגם השכן עשוי להתנהג באלימות בגלל עצבים. ייתכן גם שהוא בעצמו חווה מצבים בעבר שבהם פגע באנשים ולא לקח אחריות, אלא תלה זאת בכך שמישהו אחר עיצבן אותו. למשל: "אני התנהגתי כך כי ההורים שלי עיצבנו אותי" או "אני פגעתי במישהו כי מישהו אחר פגע בי."

בחירה בין לקיחת אחריות להשלכת האשמה

לבסוף, האדם צריך להחליט כיצד הוא רוצה להתייחס לאחריותו למעשי אחרים. יש לו שתי אפשרויות:

• לקבל שכל אחד אחראי למעשיו. כלומר, אם הוא פוגע במישהו - זו אחריותו, ואם השכן יתעצבן ויפגע במישהו אחר - זו אחריותו של השכן.
• להמשיך להאמין שהכל קשור זה בזה, ואז להמשיך לחוש אחריות גם על מעשי אחרים.

הבחירה היא בידיו.

סיכום

זו הייתה דוגמה לכך שאפילו מחשבות שנראות לא הגיוניות לחלוטין יכולות להכיל היגיון פנימי עמוק. כאשר חוקרים אותן לעומק, ניתן להבין את שורש הבעיה ולמצוא פתרון אמיתי.

אם אתם רוצים ללמוד עוד על טיפול במחשבות לא הגיוניות, פחדים, אובססיות, רגשות אשמה, והתמודדות עם כעסים, אתם מוזמנים להיכנס לאתר ולחפש:

• איך לטפל במחשבות לא הגיוניות
• איך להשתחרר מפחדים לא רציונליים
• איך לא להרגיש אשמה על דברים שלא בשליטתי
• איך לקחת אחריות על עצמי בלי להאשים אחרים

חפשו מידע נוסף באתר האינטרנט EIP.co.il והעמיקו בנושא. בהצלחה!