כפי שכבר ביארתי, לכל דבר בעולם יש שורש וסיבה שבגללו הוא כפי מה שהוא. ומי שיתבונן בעניין יראה, כי ככל שהאדם מחובר יותר לשורש של הדברים, כך הדברים אצלו יציבים יותר. לדוגמה: אם ברצונו של האדם לבדוק האם ועד כמה צורת חשיבה כלשהי, היא אכן טובה ושורשית באמת, על האדם לנסות לראות האם ועד כמה שיטת החשיבה הזאת טובה בכל מצב.

כי עצה שהיא טובה, היא אמורה להתאים בכל מצב. ואם היא לא מתאימה בכל מצב, הרי שהיא טובה אולי רק לטיפול בסימפטומים שונים, אך היא לא באמת שורשית. כי כאשר התרופה היא שורשית, אז היא נותנת מענה לשורש של הבעיה, ואז ממילא היא מתאימה ליותר מקרים.

וכיו"ב ניתן לראות לגבי חוקי הפיזיקה, שכאשר רוצים לדעת האם ועד כמה החוק הפיזיקאלי הזה הוא נכון, פשוט בודקים האם ועד כמה הוא יציב במקומות שונים ובמצבים שונים. וככל שהחוק הוא שורשי יותר ופנימי יותר, כך הוא ממשיך להיות יציב וקיים ביותר מקרים. ואם החוק הפיזיקאלי לא עובד בכל מקום, הרי שהוא רק ביטוי של חוק אחר פנימי יותר, אך בוודאות שהוא לא החוק השורשי ביותר.

וכך הוא הדבר גם לגבי עניין התשובות והשאלות שיש בעולם. כי בעולם שלנו יש הרבה שאלות. ויש גם הרבה תשובות. ויש תשובות שעונות רק על שאלות ספציפיות, ויש תשובות שהן נותנות מענה למגוון רחב יותר של שאלות. וככל שהתשובה עמוקה יותר, כך היא נותנת מענה טוב יותר למגוון גדול יותר של שאלות.

ולכל השאלות כולן שיש בעולם, גם להן יש שורש. כי יש דבר אחד שהוא בא לידי ביטוי בכל השאלות שיש בעולם. כי יש דבר אחד ויחיד בצורת החשיבה של האדם, שאם האדם ישנה את צורת החשיבה שלו בדבר הזה, הרי שהוא לא יוכל יותר לשאול שום שאלה בשום נושא בעולם.

ונחדד: יש צורת מחשבה מאוד מסוימת, שאם האדם חושב ע"פ צורת המחשבה הזאת, אז האדם מגיע למצב שבו אין לו שום שאלה לגבי שום נושא בעולם. ולא משום שיש לאותו האדם תשובה אחת שטובה לכל השאלות, אלא שיש צורת מחשבה אחת, שלא מאפשרת לשאלות להתקיים כלל. וכאשר האדם חושב את צורת המחשבה הזאת, אין לו לאדם את האפשרות לשאול שום שאלה כלל.

כי בצורת המחשבה של השכל הגדול ביותר, שם אין שום שאלה כלל. וכדי שהאדם יוכל שם לשאול איזו שאלה, לשם כך על האדם להשתגע ממש, ולחשוב ע"פ צורת המחשבה הרגילה של בני האדם, שאז ורק אז האדם יכול לשאול שאלות ולתת תשובות.

ובהחלט יש דבר טוב בלשאול שאלות ובלמצוא תשובות. משהו שהוא יותר טוב מאשר לא לשאול שאלות בכלל. כי בחוסר ידיעה ובשאלות ותשובות, יש בזה משהו טוב מאוד. ולכן גם החכם הגדול ביותר שיש לו את השכל הגדול ביותר, שבשכל הזה אין שום שאלה כלל, אף על פי כן, גם הוא בוחר להשתמש בשכל הרגיל, ולשאול שאלות ולתת תשובות.

אבל אצל החכם האמיתי, אצלו יש לו את שני השכלים. כי יש שני סוגים של שכל. ובשכל הרגיל של בני האדם, יש גם שאלות וגם תשובות. והחכם האמיתי הוא יש לו גם שכל נוסף, שמנקודת המבט של השכל הגדול ביותר, שם אין מקום לשום שאלה בשום נושא כלל.

והשכל הזה הוא כ"כ גדול, עד שלא רק שאין שם שום שאלה כלל, אלא שאין שם גם שום ספק / התלבטות / חשש / פחד / רע / רצון / בעיה וכיו"ב. כי בשכל הגדול ביותר, שם יש את שלמות האחדות. ובאחדות אין שום ספקות ושום חששות ושום רע כלל.

אבל אצל בני אדם רגילים, אצלם יש רק את השכל הרגיל, שבו יש כל הזמן שאלות ותשובות. וספקות ובעיות ופתרונות. והשלמות של האדם, היא כאשר הוא משיג גם את השכל הגדול יותר, שעל ידו האדם מגיע לשלמות שכלית אמיתית.

והדרך להשיג את השכל הגדול ביותר, היא על ידי זה שהאדם מחפש את הדבר שבו תלויות כל השאלות וכל הספקות שיש בעולם. ועל האדם להתבונן היטב ולשאול את עצמו את השאלה הבאה, מהו הדבר שאם לא הוא לא הייתה שום שאלה בעולם כלל? ואיזה דבר בצורת המחשבה שלי, אם הוא היה שונה, לא הייתי יכול לשאול שום שאלה כלל?

וכך גם על האדם להעמיק עם עצמו, ולנסות לחקור את שורש הפחד והחרדות שלו, ואת שורש הרצונות שלו, ועל האדם לשאול את עצמו, מהו הדבר היחיד בצורת המחשבה שלי, שאם הוא היה שונה, אז לא הייתי יכול יותר לפחד משום דבר כלל. ולא היה שום מצב בעולם שבו הייתי רוצה אחרת מאשר המציאות.

כי יש דבר אחד שבו תלוי הכל. כי הכל תלוי בשכל ובצורת התפישה של האדם את המציאות. ויש דבר אחד, שהוא אחראי לכך שבשכל של האדם יש שאלות ותשובות וטוב ורע ובעיות ופתרונות שונים. שזה לכשעצמו טוב מסיבות שונות.

אבל מי שרוצה את השלמות, עליו לנסות להשיג גם את נקודת המבט האחרת, שמשם אין שום מקום לשום שאלה ולשום תשובה ולשום בעיה ולשום פתרון. והדרך לגלות את צורת המחשבה הזאת, שהיא זאת שמבדילה בין השכל של האדם, לבין השכל שגדול ממנו, היא על ידי זה שהאדם מנסה לחקור ולגלות את הסיבה, שבגללה קיימות שאלות בעולם. ואת הסיבה שבגללה קיימים פחדים בעולם.

ועל האדם לנסות להעלות השערות שונות ולשאול את עצמו בכל פעם מחדש, נניח שהייתי תופש את המציאות בצורה כלשהי, האם עדיין הייתי יכול לשאול שאלות? האם עדיין היה מקום להרגיש פחד כלשהו? ועל האדם לנסות בכל פעם להעלות אפשרויות שונות, ולנסות לחשוב, האם עדיין יש אפשרות לשאול שאלות כלשהן?

ועל ידי זה שהאדם מתבונן בדרך הזו, לבסוף האדם מגלה צורת מחשבה מיוחדת ביותר, ששם אין שום שאלה כלל בשום נושא בעולם. צורת מחשבה, ששם אין שום פחד, ושום רע, ושום התנגדות רצון, ושום בעיה בכל נושא שהוא בעולם.

וכאשר האדם מקבל שכל כ"כ גדול, שבמכה אחת כל הבעיות של האדם בכל הנושאים שבעולם נפתרים, והכל במכה אחת ובבת אחת. וכל הדברים שקרו לאדם מאז ומעולם, הכל הופך לטוב. וכל העתיד של האדם, הכל הופך לטוב. וכל השאלות כולן בכל התחומים בעולם, הכל נעלם בבת אחת. ולא שיש תשובות ופתרונות, אלא שבכלל אין שום שאלה ושום בעיה ושום רצון ושום צורך כלל.

וכאשר האדם מגיע לכל זה, אז הוא בעצם קולט שהוא מצא את הדבר האמיתי ואת התשובה האמיתית לכל השאלות שהיא האמת. כי בנקודת האמת כאשר האדם מחובר אליה באמת, שם אין שום שאלה כלל. כי כל זמן שיש לאדם עדיין שאלות כלשהן, גם אם יש לאדם תשובות עליהן, הרי שעדיין האדם רחוק מהאמת.

כי כאשר האדם נמצא בנקודת האמת האמיתית, שם אין לאדם שום שאלה כלל. וכל זמן שיש צורך בתשובה, הרי שעדיין האדם רחוק מהאמת. כי בנקודת האמת אין שום צורך בתשובה, כי אין שום שאלה כלל כנ"ל.

ונעמיק: יש מי שיכול לטעות לחשוב, שאם נאמר ששום דבר לא קיים, אז אין שום שאלה כלל. כי אם אין שום דבר, הרי שאין מה לשאול כלל. אך זאת טעות מחשבתית.

ראשית, משום שבהחלט העולם שלנו והאדם קיימים. כי אם באמת שום דבר לא היה קיים, הרי שלא היה שום צורך לנסות לומר ששום דבר לא קיים. ומעצם כך שיש מחשבה שחושבת אולי לומר שהעולם לא קיים, הרי שמכך ניתן להוכיח שהעולם כן קיים.

אך יכול לבוא המתחכם ולומר, אולי באמת שום דבר לא קיים, ומצד זה ששום דבר לא קיים, הרי שגם אף אחד אף פעם לא שאל שום שאלה כלל. ובכך יחשוב האדם שהוא מצא את הפתרון לכל השאלות.

אז ראשית כל יש לומר, שזאת לא האמת. כי אין שום סיבה שהאמת תסתור את קיומו של העולם. ולא צריך שהאדם ישלול את קיום העולם כדי למצוא תשובות לשאלות.

אבל שנית יש להעמיק ולומר, כי גם אם נאמר ששום דבר לא קיים, הרי שעדיין גם אז יש שאלות אפשריות. כי גם אם נאמר ששום דבר לא קיים, הרי שזה עדיין לא יכול לשלול את האפשרות שמשהו כן יהיה קיים. ואז גם אם נאמר ששום דבר לא קיים, עדיין נוכל לשאול, מדוע המציאות היא ששום דבר לא קיים, במקום שכן יהיה משהו קיים.

ויכול האדם לנסות להתחכם ולומר, ששום דבר לא קיים, וגם הפוטנציאל שיהיה משהו קיים, גם הוא לא קיים. למרות שלא ממש ברור כיצד אפשר למנוע את קיומו של פוטנציאל כלשהו, כי מילא את הקיום אפשר לנסות לשלול, אך את הפוטנציאל אי אפשר לשלול, אך גם אם נאמר שהפוטנציאל עצמו לקיום של דבר כלשהו, שגם הפוטנציאל עצמו לא קיים.

הרי שיש להבין, שכל זמן שהאדם חושב שהעולם לא קיים, הרי שבעצם המחשבה הזאת הוא אומר בעצם שיש משהו שונה מהמחשבה הזאת. ז"א בכך שהאדם מנסה לומר שהעולם לא קיים, בכך האדם בעצם אומר שיש גם מצב של קיום וגם מצב של חוסר קיום.

וזה בעצם אומר, שגם אם ינסה האדם לומר שהעולם לא קיים, עדיין בעצם האמירה הזאת עצמה, בעצם זה האדם בעצם אומר שיש עוד מצב נוסף של קיום. כי גם חוסר הקיום, גם הוא מוגדר ומוגבל על ידי הקיום. וכאשר אומרים כל משהו שהוא לא קיים, הרי שהמשמעות של זה היא, שיש מצב אחר של קיום והימצאות.

וזה בעצם אומר, שגם אם ינסה האדם לומר ששום דבר לא קיים כדי לנסות על ידי זה לברוח מכל השאלות שיש בעולם, הרי שמצד האמת באמירה עצמה של "שום דבר לא קיים", בזה עצמו אומר האדם שיש גם את המצב האחר של הקיום. ואז ממילא אפשר עדיין לשאול שאלות שונות. כגון לדוגמה, מפני מה המציאות היא במצב של חוסר קיום, במקום במצב של קיום וכיו"ב.

והרעיון והמסר הוא, שלומר ששום דבר לא קיים, ולחשוב שבכך נעלמו כל השאלות, גם זאת טעות מחשבתית. כי גם חוסר קיום, מגדיר ממילא מצב אחר של קיום, וממילא יש כאן עדיין שאלות לגבי מערכת היחסים שבין הקיום לבין חוסר הקיום.

ויש דבר אחר עמוק עוד יותר בעומק אמיתי ואין סופי. עומק כ"כ גדול, עד שהוא גם הפשטות הכי גדולה. כי התשובה לכל השאלות, היא יותר פשוטה ממה שנדמה. ויש נקודת מבט מאוד מסוימת, שמשם אין שום שאלה כלל בשום נושא בעולם.

ורק נזכיר, שגם אחרי שהאדם מבין את השכל הגדול ביותר שבו אין שום שאלה כלל, גם אז יש שכל גדול עוד יותר ממנו, והוא השכל של החכם האמיתי, שהוא מחבר את השכל שבו אין שום שאלה כלל, עם השכל שבו יש שאלות ותשובות, שהוא השכל השלם באמת.

והדרך של האדם לגלות את השכל הגדול ביותר שבו אין שום שאלה כלל, היא על ידי זה שהאדם מנסה למצוא את השורש והסיבה שבגללה יש קיום לכל השאלות שיש בעולם. ועל ידי זה האדם מגלה ממילא את השכל שבו אין שום שאלה כלל, ואז האדם כולל את השכל הזה עם השכל הרגיל, וחי חיים טובים באמת.

תוספת: ועוד נוסיף ונאמר, שמי שרוצה לדעת האם יש או אין תשובה לכל השאלות בשכל האנושי, לשם כך עליו לגלות את השורש של כל השאלות, דהיינו, לגלות את הדבר שיש בצורת התפישה של האדם, שהוא זה שאחראי לכל השאלות האפשריות.

ואחרי שהאדם מגלה מהו הדבר הזה בתפישה של האדם, שהוא זה שאחראי לכל השאלות, רק אז יכול האדם להבין האם יש או אין תשובה לכל השאלות. וכאן נגלה, שברגע שהאדם מוצא את השורש של כל השאלות, ממילא הוא גם מוצא את התשובה לכל השאלות.

כי ברגע שהאדם מגלה מהו הדבר שממנו נובעות כל השאלות, ממילא זה אומר שהאדם גם מצא את התשובה לכל השאלות. כי האדם יכול לבחור לנטרל את הדבר שיוצר את כל השאלות, ואז בבת אחת לקבל תשובות לכל השאלות.

ולמרות שיש במציאות שלנו שאלות שנראות כשאלות פרדוקסאליות שלא נראה שיכול להיות להן הסבר בשכל האנושי, הרי שעדיין אפשרי שיש תפישת מציאות כלשהי, שבה השאלות האלו לא קיימות כלל. כי גם לשאלות הפרדוקסאליות שנראות בלתי פתירות בשכל האנושי, גם להן יש שורש. והדרך השורש שלהן, אפשר לגלות את השכל הגדול שבו אין שום שאלה כלל.

ואדרבה, הדרך של האדם לגלות את השכל הגדול ביותר, היא דווקא על ידי זה שהוא מנסה למצוא תשובה לשאלות הפרדוקסאליות. כי על ידי החקירה של האדם את השאלות הפרדוקסאליות שאין להן תשובה בשכל אנושי, על ידי זה האדם מגיע לשורש של השאלות האלו, כדי לגלות את מהותן, ועל ידי זה ממילא האדם מגלה את השכל האמיתי שבו אין שום שאלה כלל.