הפעם אדבר על בחירה חופשית ועל חופש הבחירה שיש לאדם.

ונאמר שהיינו רואים בובה על חוטים, והאם היינו אומרים שהבובה על החוטים

יש לה בחירה לעשות מה שהיא רוצה, ורובם יגידו שמישהו מזיז אותה, ומי שלא יודע כי מזיזים אותה, יחשוב אולי שהיא זזה מעצמה.

ואם נראה רובוט, האם הוא בוחר לעשות את שעושה? או שמישהו מפעיל אותו

ויכולים להגיד, אין לו חוטים, אבל יש לו תדר של חשמל שמפעיל אותו. אבל מי שאינו היה יודע על כך היה חושב שאולי יש לרובוט בחירה חופשית לזוז מעצמו.

ואם מישהו היה מזיז לאדם את היד, האם האדם בחר להזיז את היד?

או אם היינו מזיזים את האדם, האם היינו אומרים שהוא בחר? לא, הזיזו אותו.

ומה שאני בא לאמר, מי אמר והחליט שיש לך בחירה חופשית?

האם אתה חושב שאתה בוחר, שאף אחד לא מזיז אותך?

ואני לא אומר שיש או אין בחירה, כי באמת יש ואין בחירה בו זמנית

אבל אני נותן כאן נקודה למחשבה למי שרוצה לבדוק את נושא הבחירה החופשית.

ומאיפה באה הנחת העבודה שיש לאדם בחירה חופשית, כי בעצם הבחירה היא תחושה

"האדם יגיד, בטח שאני בוחר, אני מרגיש שאני בוחר", אך האם יש לו באמת בחירה?

כמו ילד קטן, שאומר: "אני רואה מולי פיל", האם באמת יש מולו פיל?

האם ההרגשה שיש לך בחירה מעידה ברמה אובייקטיבית שיש לך בחירה?

כן האדם מרגיש שיש לו בחירה, האם זה באמת אומר שיש לך בחירה בגלל שאתה מרגיש?

אתה לא יכול להוכיח, בגלל שלא ראית את מי שמזיז אותך, זה לא אומר שיש לך בחירה.

ועכשיו אתן תיאוריה, שלבני האדם אין בכל בחירה בעולם, והאוויר הריק, הוא שיש לו בחירה, החלל, הוא מחליט שתזוז

שתעשה את הפעולות, זה בעצם כוח מסוים שמניע אותך, ואת כל המחשבות ואת הרצונות.

ובואו נישאר במקום, שנניח שהאויר הוא זה שמזיז אותך, ואיך בכלל ניתן להגיד שהאויר שהוא כלום כביכול מזיז אותך?

זה בסך הכל אטומים, אלקטרונים, זה לא משהו עם תודעה ובחירה, איך זה יכול להיות?

ומי ששואל את זה, ממה הוא עשוי? גם האדם עשוי ממה שהאויר עשוי.

אבל האדם אומר: " לא... אבל לי יש תודעה, אני מודע, אני שונה מהאויר, לאויר אין תודעה".

ואיך אתה יודע שלאויר אין תודעה עצמית? ראית שאין לו?

וגם אולי לך אין, כי לא רואים את התודעה שלך, ואולי גם לאויר יש הרגשה ותחושה ותודעה

כי גם את התודעה שלו לא ניתן לראות

ואפשר להגיד שהתודעה של האין, החומר הריק שממלא את העולם הוא שמניע את הכל

ואם האדם היה מחובר בחבלים אז היתה הבנה שמזיזים אותו, ומצד האמת האדם מחובר לחבלים

וכל העולם מלא בחבלים שקופים, והחבלים אליהם מחובר האדם, מחוברים לנקודת המרחב והזמן

הכל כולל הכל מחובר, הרצונות, המחשבות, כל מה שאינו נראה, ובטח מה שכן נראה כמו הידיים

וכל אלו מחוברים למקשה אחת של מקום וזמן, וגם המקום והזמן, מחוברים למקשה למה שהיה לפני המקום והזמן.

ניקח לדוגמה, שהיד זזה, היא מזיזה איתה את האצבע, האם זה אומר שהאצבע בחרה לאן לזוז?

לא, מי החליט לאן האצבע תזוז? היד! ומי החליט ליד לאן לזוז? האדם, התודעה, או איך שלא נקרא לזה

ומי החליט לאדם כיצד לזוז? הישות האחת שהיא מחברת את הכל

והאדם צריך להתבונן בזה באופן אובייקטיבי, כי מי שיתבונן יראה שמבחינה שכלית

הדברים כולם מחוברים אחד לשני, והאדם לא קולט שהכל זז כאחד כל הזמן

וישנו מקום מרחב וזמן, שמחוברים למקום שמחוץ למקום והזמן, שהיה לפני המקום והזמן

שמהווה כרגע את המקום והזמן, אבל כל מה שקיים כולל הכל נמצא בתוך מקום וזמן

וכל שינוי במקום ובזמן, הוא יוצר את כל השינויים.

וכששני אנשים רוצים דברים שונים, זה רצה ככה וזה רצה ככה, הם לא מבינים שזה בכלל תהליך אחד, ממנו מתהווים הדברים, אליו שני הדברים האלו מחוברים.

ועכשיו ניתן מחשבה נוספת ונאמר, שמי שיבין את הדבר הזה מספיק טוב

ויחקור עוד יותר את השורש, התודעה העצמית שלו תתחלף להיות המציאות עצמה

ואז כשהוא יחקור את הבחירה החופשית שלו בפני עצמה

אז הוא יגלה את מה שאמרתי קודם, שיש בחירה חופשית, ואין בחירה חופשית זה אותו הדבר.