9:20אושר וסבל, הלוגיקה של האושר, הלוגיקה של הסבל, לא מחוייב להרגיש רע, התמודדות עם אובדן, הנוסחה של האושר, המתמטיקה של האושר, אושר יחסי, אושר מוחלט, לא תמיד יש חיסרון
מהם הגורמים לסבל במצבים שנראים כ"מחויבים"?
השיחה מתחילה בשאלה כיצד דבר שמחויב לא בהכרח גורם לסבל. הרעיון המרכזי שנדון הוא שכשאדם מתמודד עם מצב שהוא בטוח בו לחלוטין - למשל, מצב שבו הוא משוכנע שמשהו הוא בלתי נמנע - הוא לא אמור לסבול מזה. הכוונה היא שלפי הלוגיקה הזאת, כאשר אדם בטוח שאין שום אפשרות אחרת ממה שקורה, אין לו מקום להתנגדות או רצון לשינוי. במילים אחרות, אם אדם לא יכול לדמיין מציאות אחרת, הוא לא יכול לרצות לשנות את המציאות ולכן לא יחווה סבל.
עם זאת, ככל שמישהו סובל במצבים כאלה, זה מעיד על כך שהוא לא באמת משוכנע ב - 100% שמדובר במצב בלתי הפיך. ברגע שיש לאדם ספק, אפילו קטן, הוא מתחיל לחשוב אם יכול להיות שינוי במציאות, וזהו מקור הסבל.
איך המוות ממחיש את הרעיון של "מחויב"?
בהמשך ניתנת דוגמת המוות: כאשר אדם מת, על פי התפיסה המקובלת אין אפשרות לשנות את המצב. עם זאת, האנשים הסובלים - כמו בני משפחתו של המת - חווים סבל, לא בגלל שהמציאות השתנתה, אלא בגלל שהם מתגעגעים אליו או רוצים שהמציאות הייתה אחרת, כלומר, היו רוצים שהוא לא היה מת. למרות שהם מודעים לכך שלא ניתן לשנות את המצב, קיימת תמיד האפשרות לחשוב על איך הדברים היו יכולים להיות שונים, וזו בדיוק הסיבה לסבל.
גם אם האדם עצמו אומר "אין מה לעשות, הוא מת" ובמובנים מסוימים משלים עם המצב, ספק תמיד קיים. הספק הזה - "אולי בכל זאת היה אפשר לעשות משהו" - הופך את הסבל לאפשרי.
כיצד אנשים מתמודדים עם סבל שנראה כ"מחויב"?
השיחה מסבירה שני אופנים עיקריים להתמודד עם סבל במצב כזה:
1. קבלה של המצב כ"מחויב" - כאשר אדם משכנע את עצמו שהמצב הוא בלתי ניתן לשינוי (כמו מוות של אדם קרוב), הסבל עלול להתמתן, שכן הוא משלים עם מציאות שכזו ומפסיק לרצות לשנות אותה.
2. חיפוש פתרון או שינוי - לעיתים, גם אם אדם משלים עם מציאות כלשהי, הוא עשוי להמשיך לחפש פתרון או שינוי. בשלב זה, הסבל עלול להימשך כל עוד לא נמצא פתרון. אולם, אם ימצא פתרון, הסבל יפחת או ייעלם.
האם תמיד קיימת אפשרות לשינוי?
המרצה מדגיש רעיון חשוב: אף מצב אינו באמת מחויב ב - 100%. לעיתים אנחנו בטוחים שמשהו הוא בלתי נמנע - כמו המוות, אבל תמיד יש מקום למחשבה שבאופן רדיקלי אולי היה אפשר לשנות את המצב. לדוגמה, אם אדם היה נוקב בדרישה להחזיר את חייו של אדם שנפטר, ייתכן שיתחיל לחשוב על פתרונות דמיוניים או תיאוריות שיכולות לשנות את המובן מאליו. כל עוד לאדם יש אפשרות לדמיין אפשרות אחרת, הוא ימשיך לפתח ספק.
מה קורה כשאנשים משלים עם חסרונות מציאותיים?
על פי השיחה, אפילו כשאנשים מבינים שהמציאות כוללת תמיד חיסרון כלשהו, הם יכולים להשלים עם זה. יש אנשים שמקבלים את החיסרון כחלק מהמציאות, בעוד אחרים עדיין מחפשים פתרון מוחלט כדי להימנע מהסבל. לעיתים, הרעיון של "אין פתרון" לא מספק את האדם, והוא מחפש בכל זאת דרך לשנות את המצב.
כיצד הספק משפיע על הסבל?
המרצה מציין את החשיבות של הספק בנוגע למצבים שנראים כמחויבים. ברגע שיש ספק, גם אם מדובר במצב שבו נראה שאין שום דרך לשנות אותו, האדם עשוי להרגיש צורך עז לשנות את המצב. כאשר יש ספק, יש תמיד מקום לתקווה שמשהו יכול להשתנות, מה שגורם להרגשת סבל.
המסר המרכזי של השיחה
המסר המרכזי הוא שאם אדם מצליח להגיע למקום שבו הוא משוכנע במאה אחוז שאין שינוי אפשרי, הוא מפסיק לרצות לשנות את המצב וכתוצאה מכך הסבל פוחת. אך למעשה, אין שום דבר שמחויב בצורה מוחלטת, ולכן תמיד יש מקום לספק. כל עוד יש מקום לספק, יש מקום לרצון לשינוי, וכך חוזר הסבל.
השיחה מתחילה בשאלה כיצד דבר שמחויב לא בהכרח גורם לסבל. הרעיון המרכזי שנדון הוא שכשאדם מתמודד עם מצב שהוא בטוח בו לחלוטין - למשל, מצב שבו הוא משוכנע שמשהו הוא בלתי נמנע - הוא לא אמור לסבול מזה. הכוונה היא שלפי הלוגיקה הזאת, כאשר אדם בטוח שאין שום אפשרות אחרת ממה שקורה, אין לו מקום להתנגדות או רצון לשינוי. במילים אחרות, אם אדם לא יכול לדמיין מציאות אחרת, הוא לא יכול לרצות לשנות את המציאות ולכן לא יחווה סבל.
עם זאת, ככל שמישהו סובל במצבים כאלה, זה מעיד על כך שהוא לא באמת משוכנע ב - 100% שמדובר במצב בלתי הפיך. ברגע שיש לאדם ספק, אפילו קטן, הוא מתחיל לחשוב אם יכול להיות שינוי במציאות, וזהו מקור הסבל.
איך המוות ממחיש את הרעיון של "מחויב"?
בהמשך ניתנת דוגמת המוות: כאשר אדם מת, על פי התפיסה המקובלת אין אפשרות לשנות את המצב. עם זאת, האנשים הסובלים - כמו בני משפחתו של המת - חווים סבל, לא בגלל שהמציאות השתנתה, אלא בגלל שהם מתגעגעים אליו או רוצים שהמציאות הייתה אחרת, כלומר, היו רוצים שהוא לא היה מת. למרות שהם מודעים לכך שלא ניתן לשנות את המצב, קיימת תמיד האפשרות לחשוב על איך הדברים היו יכולים להיות שונים, וזו בדיוק הסיבה לסבל.
גם אם האדם עצמו אומר "אין מה לעשות, הוא מת" ובמובנים מסוימים משלים עם המצב, ספק תמיד קיים. הספק הזה - "אולי בכל זאת היה אפשר לעשות משהו" - הופך את הסבל לאפשרי.
כיצד אנשים מתמודדים עם סבל שנראה כ"מחויב"?
השיחה מסבירה שני אופנים עיקריים להתמודד עם סבל במצב כזה:
1. קבלה של המצב כ"מחויב" - כאשר אדם משכנע את עצמו שהמצב הוא בלתי ניתן לשינוי (כמו מוות של אדם קרוב), הסבל עלול להתמתן, שכן הוא משלים עם מציאות שכזו ומפסיק לרצות לשנות אותה.
2. חיפוש פתרון או שינוי - לעיתים, גם אם אדם משלים עם מציאות כלשהי, הוא עשוי להמשיך לחפש פתרון או שינוי. בשלב זה, הסבל עלול להימשך כל עוד לא נמצא פתרון. אולם, אם ימצא פתרון, הסבל יפחת או ייעלם.
האם תמיד קיימת אפשרות לשינוי?
המרצה מדגיש רעיון חשוב: אף מצב אינו באמת מחויב ב - 100%. לעיתים אנחנו בטוחים שמשהו הוא בלתי נמנע - כמו המוות, אבל תמיד יש מקום למחשבה שבאופן רדיקלי אולי היה אפשר לשנות את המצב. לדוגמה, אם אדם היה נוקב בדרישה להחזיר את חייו של אדם שנפטר, ייתכן שיתחיל לחשוב על פתרונות דמיוניים או תיאוריות שיכולות לשנות את המובן מאליו. כל עוד לאדם יש אפשרות לדמיין אפשרות אחרת, הוא ימשיך לפתח ספק.
מה קורה כשאנשים משלים עם חסרונות מציאותיים?
על פי השיחה, אפילו כשאנשים מבינים שהמציאות כוללת תמיד חיסרון כלשהו, הם יכולים להשלים עם זה. יש אנשים שמקבלים את החיסרון כחלק מהמציאות, בעוד אחרים עדיין מחפשים פתרון מוחלט כדי להימנע מהסבל. לעיתים, הרעיון של "אין פתרון" לא מספק את האדם, והוא מחפש בכל זאת דרך לשנות את המצב.
כיצד הספק משפיע על הסבל?
המרצה מציין את החשיבות של הספק בנוגע למצבים שנראים כמחויבים. ברגע שיש ספק, גם אם מדובר במצב שבו נראה שאין שום דרך לשנות אותו, האדם עשוי להרגיש צורך עז לשנות את המצב. כאשר יש ספק, יש תמיד מקום לתקווה שמשהו יכול להשתנות, מה שגורם להרגשת סבל.
המסר המרכזי של השיחה
המסר המרכזי הוא שאם אדם מצליח להגיע למקום שבו הוא משוכנע במאה אחוז שאין שינוי אפשרי, הוא מפסיק לרצות לשנות את המצב וכתוצאה מכך הסבל פוחת. אך למעשה, אין שום דבר שמחויב בצורה מוחלטת, ולכן תמיד יש מקום לספק. כל עוד יש מקום לספק, יש מקום לרצון לשינוי, וכך חוזר הסבל.
- מהם הגורמים לסבל במצבים שנראים כ"מחויבים"?
- האם תמיד יש חיסרון במציאות?
- כיצד הספק משפיע על חוויית הסבל?
- האם כל דבר אפשרי לשינוי?
- כיצד מתמודדים עם רצון לשנות את העבר?
- כיצד הסבל והקבלה קשורים זה לזה?
למה דבר שהוא מחויב לא גורם לסבל?
השאלה מתחילה מהטענה שברגע שמשהו נתפס כמחויב לחלוטין, הוא לא אמור לגרום לסבל. לדוגמה, אם אדם בטוח ב - 100 אחוז שאין אפשרות אחרת ממה שקורה כרגע, אז אין לו מקום להתנגדות או לרצון בשינוי, ולכן לא אמור להיות סבל. כאשר אין לאדם יכולת לדמיין אפשרות הפוכה, הוא לא יכול לרצות מציאות שונה, ולכן לא סובל.
יחד עם זאת, במהלך השיחה עולה גם נקודה חשובה נוספת: באופן מוחלט, שום דבר אינו באמת מחויב ב - 100 אחוז, כי תמיד אפשר לדמיין מצב שונה או להטיל ספק במציאות. ברגע שיש לאדם אפילו ספק קטן, מתעורר פתח לסבל, כי הוא מתחיל לשאול את עצמו האם אפשר לשנות את המצב הזה.
איך דוגמת המוות ממחישה את הרעיון?
הדוגמה שהובאה בשיחה היא מצב שבו מישהו מת, והמשפחה שלו סובלת מכך. לכאורה, הוא כבר מת ואין אפשרות להחזירו, וזה אמור להיות מחויב שלא ישתנה. אבל בפועל, אנשים בכל זאת סובלים, כי הם מתגעגעים לאותו אדם או רוצים את ההפך - שלא ימות.
יש אנשים שאומרים "אין מה לעשות, הוא מת", ולכאורה משלימים עם זה. אך גם אז הם לא באמת בטוחים ב - 100 אחוז שאין שום דרך לשנות את זה, כי תמיד יש מחשבה "אולי בכל זאת היתה אפשרות כלשהי", או לכל הפחות הם יכולים לדמיין שהמציאות יכלה להיות אחרת. עצם האפשרות לדמיין מציאות אחרת היא שורש הסבל.
מדוע אנשים עדיין סובלים גם כשהם חושבים שהמצב לא משתנה?
יש מקרים שבהם אדם משלים עם מצב מסוים, למשל עם כך שבן הזוג לא רוצה אותו יותר, או שבן משפחה נפטר. ברגע שנראה לו שזה לגמרי סופי - הוא מרפה מהניסיון לשנות את המציאות. אולם לעתים קרובות עדיין נותר ספק: "אולי בכל זאת יש סיכוי לשנות?", "אולי לא הכל אבוד?".
בדוגמה של גבר שבחורה זרקה אותו, הוא סובל כי הוא מרגיש שאולי עדיין יש סיכוי שהיא תרצה אותו חזרה. אם הוא היה משוכנע ב - 100 אחוז שאין סיכוי, הוא היה מפסיק לסבול דווקא מאותו רצון. אבל למעשה, הוא לעולם לא יכול להיות בטוח במאה אחוז, כי תמיד קיים סיכוי שיקרה משהו לא צפוי.
מהן הדרכים להתמודד עם סבל במצב שנחווה כמחויב?
על פי ההסבר בשיחה, יש שתי דרכי התמודדות עיקריות:
האם באמת קיים מצב מחויב ב - 100 אחוז?
עולה רעיון שבאופן מוחלט, שום דבר לא באמת מחויב. לדוגמה, אנחנו חושבים "מוות הוא דבר ודאי", אבל אם מישהו היה נחוש בצורה יוצאת דופן ודרש פתרון לאפשרות להחזיר את הבן שלו לחיים, אולי היה מתחיל לחפש הסברים רדיקליים שדוחים את המובן מאליו. זו מחשבה שנראית בלתי הגיונית, אך היא מלמדת שאפילו לגבי דברים שברור לנו שהם "מחויבים", ניתן תמיד לערער ולומר "אולי זה לא באמת סופי".
מצד שני, רוב האנשים מקבלים שיש מצבים שאינם ניתנים לשינוי, משלימים עם כך וכך מקטינים את הסבל. אבל עצם הידיעה המוחלטת לא באמת אפשרית, כי תמיד יש לאדם היכולת להטיל ספק ולדמיין מציאות אחרת.
כיצד מתקשר הנושא לחיסרון תמידי?
במהלך השיחה צוינה האפשרות שתמיד יהיה חיסרון כלשהו במציאות. אפילו אם אדם מבין בשכל שאין פתרון מוחלט לחיסרון, עדיין קיים אצלו ספק קטן שאולי כן יש פתרון מלא. הספק הזה משאיר אותו בחיפוש, ויכול לגרום סבל, אבל גם מזמין אפשרות להעמיק ולחקור.
יש מי שאומר "טוב, הבנתי שלעולם אמצא חסרונות במציאות, אז אני מקבל את זה כסופי", וכך הוא ממשיך בחייו עם מידה מסוימת של השלמה. יש מי שאומר "לא, אני לא מוכן לקבל את זה, אני רוצה פתרון מוחלט שיסלק את הסבל לגמרי", והוא יוצא לחיפוש אבסולוטי יותר.
מהו המסר המרכזי?
הרעיון המרכזי הוא שכדי לא לסבול ממשהו, צריך להפסיק לרצות את ההפך שלו. אם אדם באמת מאמין ב - 100 אחוז שאין אפשרות לשנות את המצב, או שאין לו עניין לשנות אותו, הסבל קטן. אבל בפועל, אין שום דבר שנתפס כבלתי אפשרי לחלוטין, ותמיד קיים ספק. כאשר הספק מתעורר, מתעוררת גם התקווה לשינוי או הרצון שמשהו יהיה אחרת, ובכך חוזר הסבל.
בסיכומו של דבר, אפשר להתמודד עם הסבל או על ידי קבלה והשלמה (יחסית), או על ידי בחינה מחודשת וחיפוש דרכים לשנות את המצב, גם אם על פניו הוא נראה מחויב. בכל מקרה, ההבנה שכל עוד יש ספק, תיתכן אפשרות לשינוי, יכולה להסביר מדוע אנשים ממשיכים לסבול, גם במצבים שנראים "סגורים" או "סופיים".
השאלה מתחילה מהטענה שברגע שמשהו נתפס כמחויב לחלוטין, הוא לא אמור לגרום לסבל. לדוגמה, אם אדם בטוח ב - 100 אחוז שאין אפשרות אחרת ממה שקורה כרגע, אז אין לו מקום להתנגדות או לרצון בשינוי, ולכן לא אמור להיות סבל. כאשר אין לאדם יכולת לדמיין אפשרות הפוכה, הוא לא יכול לרצות מציאות שונה, ולכן לא סובל.
יחד עם זאת, במהלך השיחה עולה גם נקודה חשובה נוספת: באופן מוחלט, שום דבר אינו באמת מחויב ב - 100 אחוז, כי תמיד אפשר לדמיין מצב שונה או להטיל ספק במציאות. ברגע שיש לאדם אפילו ספק קטן, מתעורר פתח לסבל, כי הוא מתחיל לשאול את עצמו האם אפשר לשנות את המצב הזה.
איך דוגמת המוות ממחישה את הרעיון?
הדוגמה שהובאה בשיחה היא מצב שבו מישהו מת, והמשפחה שלו סובלת מכך. לכאורה, הוא כבר מת ואין אפשרות להחזירו, וזה אמור להיות מחויב שלא ישתנה. אבל בפועל, אנשים בכל זאת סובלים, כי הם מתגעגעים לאותו אדם או רוצים את ההפך - שלא ימות.
יש אנשים שאומרים "אין מה לעשות, הוא מת", ולכאורה משלימים עם זה. אך גם אז הם לא באמת בטוחים ב - 100 אחוז שאין שום דרך לשנות את זה, כי תמיד יש מחשבה "אולי בכל זאת היתה אפשרות כלשהי", או לכל הפחות הם יכולים לדמיין שהמציאות יכלה להיות אחרת. עצם האפשרות לדמיין מציאות אחרת היא שורש הסבל.
מדוע אנשים עדיין סובלים גם כשהם חושבים שהמצב לא משתנה?
יש מקרים שבהם אדם משלים עם מצב מסוים, למשל עם כך שבן הזוג לא רוצה אותו יותר, או שבן משפחה נפטר. ברגע שנראה לו שזה לגמרי סופי - הוא מרפה מהניסיון לשנות את המציאות. אולם לעתים קרובות עדיין נותר ספק: "אולי בכל זאת יש סיכוי לשנות?", "אולי לא הכל אבוד?".
בדוגמה של גבר שבחורה זרקה אותו, הוא סובל כי הוא מרגיש שאולי עדיין יש סיכוי שהיא תרצה אותו חזרה. אם הוא היה משוכנע ב - 100 אחוז שאין סיכוי, הוא היה מפסיק לסבול דווקא מאותו רצון. אבל למעשה, הוא לעולם לא יכול להיות בטוח במאה אחוז, כי תמיד קיים סיכוי שיקרה משהו לא צפוי.
מהן הדרכים להתמודד עם סבל במצב שנחווה כמחויב?
על פי ההסבר בשיחה, יש שתי דרכי התמודדות עיקריות:
- לשכנע את עצמך שהמצב באמת בלתי ניתן לשינוי (כלומר "מחויב") - ואז, באופן יחסי, תפסיק לרצות לשנות אותו ותסבול פחות. כך קורה שלפעמים אדם משלים עם העובדה ש"זהו, אי אפשר להחזיר אותו לחיים" או "אין שום אפשרות שהיא תרצה אותי", ובצורה חלקית הסבל מתמתן.
- לנסות למצוא פתרון או שינוי בכל זאת - כלומר, לשמור על נקודת המבט שיש אפשרות לשנות את המצב. אבל זה מעורר סבל כל עוד הרצון לשנות לא מתממש או לא ברור כיצד לממש אותו. מצד שני, אם באמת יימצא פתרון לאותו מצב שנראה מחויב, הרי שהסבל עשוי להיעלם או לפחות לפחת.
האם באמת קיים מצב מחויב ב - 100 אחוז?
עולה רעיון שבאופן מוחלט, שום דבר לא באמת מחויב. לדוגמה, אנחנו חושבים "מוות הוא דבר ודאי", אבל אם מישהו היה נחוש בצורה יוצאת דופן ודרש פתרון לאפשרות להחזיר את הבן שלו לחיים, אולי היה מתחיל לחפש הסברים רדיקליים שדוחים את המובן מאליו. זו מחשבה שנראית בלתי הגיונית, אך היא מלמדת שאפילו לגבי דברים שברור לנו שהם "מחויבים", ניתן תמיד לערער ולומר "אולי זה לא באמת סופי".
מצד שני, רוב האנשים מקבלים שיש מצבים שאינם ניתנים לשינוי, משלימים עם כך וכך מקטינים את הסבל. אבל עצם הידיעה המוחלטת לא באמת אפשרית, כי תמיד יש לאדם היכולת להטיל ספק ולדמיין מציאות אחרת.
כיצד מתקשר הנושא לחיסרון תמידי?
במהלך השיחה צוינה האפשרות שתמיד יהיה חיסרון כלשהו במציאות. אפילו אם אדם מבין בשכל שאין פתרון מוחלט לחיסרון, עדיין קיים אצלו ספק קטן שאולי כן יש פתרון מלא. הספק הזה משאיר אותו בחיפוש, ויכול לגרום סבל, אבל גם מזמין אפשרות להעמיק ולחקור.
יש מי שאומר "טוב, הבנתי שלעולם אמצא חסרונות במציאות, אז אני מקבל את זה כסופי", וכך הוא ממשיך בחייו עם מידה מסוימת של השלמה. יש מי שאומר "לא, אני לא מוכן לקבל את זה, אני רוצה פתרון מוחלט שיסלק את הסבל לגמרי", והוא יוצא לחיפוש אבסולוטי יותר.
מהו המסר המרכזי?
הרעיון המרכזי הוא שכדי לא לסבול ממשהו, צריך להפסיק לרצות את ההפך שלו. אם אדם באמת מאמין ב - 100 אחוז שאין אפשרות לשנות את המצב, או שאין לו עניין לשנות אותו, הסבל קטן. אבל בפועל, אין שום דבר שנתפס כבלתי אפשרי לחלוטין, ותמיד קיים ספק. כאשר הספק מתעורר, מתעוררת גם התקווה לשינוי או הרצון שמשהו יהיה אחרת, ובכך חוזר הסבל.
בסיכומו של דבר, אפשר להתמודד עם הסבל או על ידי קבלה והשלמה (יחסית), או על ידי בחינה מחודשת וחיפוש דרכים לשנות את המצב, גם אם על פניו הוא נראה מחויב. בכל מקרה, ההבנה שכל עוד יש ספק, תיתכן אפשרות לשינוי, יכולה להסביר מדוע אנשים ממשיכים לסבול, גם במצבים שנראים "סגורים" או "סופיים".
- האם תמיד יש חיסרון במציאות?
- כיצד מתמודדים עם רצון לשנות את העבר?
- האם באמת כל דבר אפשרי לשינוי?
- כיצד הספק והוודאות משפיעים על חוויית הסבל?
אנחנו עכשיו נדבר על נושא של "דבר שהוא מחויב לא גורם לסבל", אוקי מה זה אומר לך מה אתה רוצה להבין בזה?
ש: אני רוצה להבין בזה כמה דברים.
אליעד: כמה דברים לא מספיק אחד כמה דברים?
ש: לא אני אומר אחד כשאתה אומר שמחויב כי לא יודע יש עוד כל מיני דברים, הכוונה למחויב שאני מודע אליו או מחויב שאני לא מודע אליו?
אליעד: אני אסביר לך את הכוונה, לא אתה ניסית אני אסביר לך מה הכוונה "מחויב לא גורם לסבל" נניח לדוגמה הבאת דוגמה למוות נגיד לדוגמה שמת לך מישהו ואתה סובל מזה שהוא מת.
ש: אחרי הקבורה אני מבין שזה כאילו.
אליעד: "איך יכול להיות מחויב לי שהוא מת" סובל מזה שהוא מת כי היה פעם בחור קראו לו אליעד הוא אמר אם אתה תהיה בטוח שלא יכול להיות אחרת אתה לא תסבול. עכשיו בא ניקח דוגמה ספציפית בן אדם מת והמשפחה סובלת מכך שהוא מת עכשיו לכאורה הוא מת מה אתה סובל אתה יודע שהוא מת כי הוא מת. קודם כל תראה, קודם כל ברמה העקרונית צריך לבדוק האם אתה סובל מעצם זה שהוא מת או אתה סובל מדברים אחרים כגון לדוגמה מהגעגועים שאתה מתגעגע אליו מזה שחסר לך ממנו דברים מסוימים, למה כי תראה בן אדם אומר לך "אני לא סובל מעצם זה שהוא מת כי זה שהוא מת הוא כבר מת אין מה לעשות אבל סובל מזה שמתגעגע אליו" תגיד לו " אבל למה אתה סובל אבל הוא מת", "נכון אבל אולי אני יכול למלא את הגעגוע הזה בצורה אחרת".
ש: הגעגוע אליו כאילו לא אמור להיות מחויב אצלו.
אליעד: לא מחויב יפה כי אם היית בטוח שהוא מת ושאתה חייב להתגעגע טוב חייב זה מה יש. אני רוצה להסביר לך את זה עוד פעם תקשיב, כדי לסבול על משהו אתה צריך לרצות את ההפך שלו, כדי לסבול מכך שחותכים לך את היד אתה צריך לרצות שלא יחתכו לך את היד כדי לסבול על משהו צריך לרצות את ההפך שלו. עכשיו אם אתה תגיע למצב שאתה חושב מחויב שיחתכו לי את היד במובן כזה שאתה אפילו לא יכול לדמיין מצד שבו לא חותכים לך את היד לא תסבול מכך שחותכים לך את היד כי לא תוכל להעלות על דעתך אפשרות שונה מהמצב הקיים, כדי לסבול אתה צריך להגיע למצב שאתה אפילו לא מסוגל לדמיין מציאות שונה ממה שקורה.
ש: רגע לדמיין אובייקטיבית או סובייקטיבית?
אליעד: סובייקטיבית, מה זה לדמיין מי מדמיין אתה מדמיין זה סובייקטיבי.
ש: לא הבנתי סובייקטיבי אצל מי זה משתנה.
אליעד: כדי לא לסבול אתה צריך להגיע למצב שאתה לא יכול לדמיין את ההפך, עכשיו אני אחסוך לך אין לך אפשרות שאתה לא יכול לדמיין את ההפך לא משנה מה קורה לך אתה תמיד יכול לחשוב על ההפך שלו ולכן אתה תמיד סובל זה הכל.
ש: אז איך מטפלים בבן אדם?
אליעד: עכשיו לפעמים בן אדם מאמין, לפעמים בן אדם לא מספיק חכם והוא מאמין במאה אחוז ואם גורמים לו לחשוב, אני אתן לך דוגמה נגיד גבר בא ואומר שבחורה זרקה אותו והוא רוצה אותה אם הוא ישתכנע במאה אחוז שהיא לא רוצה אותו הוא משחרר, למה כי למה הוא כואב לו הוא אומר "אולי היא תרצה אותי עכשיו" אבל אם מסבירים לו במאה אחוז שהיא לא יכולה יותר לרצות אותו אז אוקי לא רע לו יותר יכול להיות שיהיה לו רע, הרע יכול להיות מהספק אולי היא יכולה בכל זאת לרצות.
עכשיו אם בא בן אדם ואומר "תראה רע לי" אני אומר לו ז"את אומרת שאתה חושב שהיא יכולה לרצות אותך אבל למה אתה חושב שהיא יכולה לרצות אותך" ואז הוא יגיד לי "כי..." אני אגיד לו אז לך תבדוק את זה ואם הוא אומר "כן בדקתי עשיתי, בדקתי זה לא עבד" אני אומר לו "אוקי אז מה אתה חושב שהיא יכולה לרצות אותך או לא?". עכשיו לא משנה מה האמת, מה האמת שהיא תמיד יכולה לרצות אותו האמת היא שהיא תמיד יכולה לרצות אותו והאמת היא שלא משנה כמה שהוא יגיד שהוא שכח אותה הוא עדיין זוכר אותה עוד לפני שהוא הכיר אותה הוא כבר סבל מזה שהיא לא רוצה אותו כי אתה תמיד סובל בכל מקרה בפוטנציאל מזה שלא כל האישות רוצות אותך אלא מה שבאופן יחסי הוא חושב שהיא לא יכולה לרצות אותו ואז הוא שוכח אותה.
ש: אז איך באמת אתה מטפל בא נגיד, איך באמת אפשר לטפל בו?
אליעד: כלום אני או שאני משכנע אותו שזה לא אפשר ואז ממילא הוא לא רוצה את זה או שאני משכנע אותו שזה אפשר ואז הוא עושה את זה. מה האמת, האמת האמיתית שכל דבר אפשר ואתה תמיד תסבול קצת מכך שלא השגת את הדבר אם אתה רוצה פתרון אז אתה צריך ללכת לחשיבה האבסולוטית שבא אין הבדל ואז ממילא אין שום חיסרון אבל באופן יחסי אנשים כשהם בטוחים שמשהו לא אפשרי לפתור הם לא מנסים לפתור ואם הם מנסים לפתור אז אני אומר לו "איך יכול להיות אבל אין לזה פתרון" ואז או שהוא חושף את הפתרון.
ש: או?
אליעד: או שהוא נכנע שאין פתרון, אני חושב שיש פתרון תמיד אבל אני לא אתעקש להגיד לבן אדם "יש פתרון". הוא אומר "רע לי על משהו" עכשיו אני חושב שיש פתרון לא משנה מה הבעיה יש פתרון, הבן שלך מת אתה רוצה להחזיר אותו אפשר, "מה איך אפשר?", "אוקי אתה צודק נכון אי אפשר הוא מת נכון תשחרר זה החיים הוא מת" אם הוא יגיד "לא אני לא מוכן לא אכפת לי שהוא מת, אני רוצה להחזיר אותו" אני אגיד לו "אבל אי אפשר" הוא יגיד "לא אכפת לי שאי אפשר אני רוצה שאפשר" אני אגיד לו "מה השתגעת אבל הוא מת אי אפשר להחזיר אותו" הוא יגיד לי "כן השתגעתי אני רוצה להחזיר אותו למרות שהוא מת", "אוקי אפשר לדבר איתך עכשיו, בא תנסה לחשוב למה אתה חושב שהוא מת", "אני ראיתי אותו מי אמר אולי הוא לא מת, "מה זה משנה אם הוא מת" להתחיל לשים כל מיני דברים שנראים לא הגיוניים אבל זה רק אם הוא בוחר להשתגע אבל אם הוא אומר "לא מה פתאום, טוב הבנתי הוא מת" אז אתה גם לא רצית קודם אותו כל כך אם קודם היית רוצה אותו לא היית אומר "הוא מת וזהו", מה זה "הוא מת וזהו" אני אחזיר אותו למרות שהוא מת.
מה האמת שכל דבר אפשר לפתור אותו השאלה אם אתה רוצה, עכשיו אני לא אכריח את הבן אדם לפתור את הבעיה שלו אם הוא לא רוצה לפתור את הבעיה ומספק אותו שהוא באופן יחסי חושב שאין פתרון והוא משחרר "סבבה סע לשלום" אבל אם הוא יגיד "לא מעניין אותי כלום אני רוצה פתרון למרות שאי אפשר" אני אפתור לך את הבעיה. נגיד שבא בן אדם ואני אומר לו "תקשיב תמיד יש חיסרון" זאת גם אחת מהתשובות "טוב תראה בכל מקרה יש חיסרון תתקדם קדימה" רוב האנשים מבינים שתמיד יש חיסרון ומתקדמים קדימה, הוא אומר "מחויב לי שתמיד יש חיסרון, נכנעתי תמיד יש חיסרון זה מה יש" אתה מבין אבל יש בן אדם שהוא אומר "לא אכפת לי תמיד יש חיסרון, אני רוצה פתרון למרות שתמיד יש חיסרון", עכשיו אם הוא ישכנע אותי שהוא באמת רוצה פתרון הוא יקבל את הפתרון.
ש: אבל אם מישהו סובל ורוצה את הפתרון כאילו?
אליעד: הוא לא באמת רוצה אותו הוא באופן יחסי רוצה את הפתרון.
ש: לא גם לא מספק אותו.
אליעד: לא מספק אותו זה רק כי הוא חושב שיש פתרון אם משהו לא מספק אותך זה רק כי אתה חושב שאפשר אחרת, אם אתה מבין משהו וזה לא מספק אותך זה רק כי אתה חושב שאתה יכול להבין יותר טוב אחרת.
ש: יש שמה את הדוגמה של כעס?
אליעד: לא זה נדבר בנפרד.
ש: בסדר כי זה יכול להיות קשור עדיין.
אליעד: הכל קשור, טוב זה הבנת פחות או יותר את הרעיון מה הבנת?
ש: שאם בן אדם שבאופן יחסי הוא מבין שזה משוכנע שזה מחויב אז באמת זה לא יציק לו זאת אומרת בדוגמה.
אליעד: האם באמת יש אפשרות שבן אדם יהיה משוכנע במאה אחוז שמשהו מחויב?
ש: לא.
אליעד: לא, באופן יחסי כן באופן מוחלט לא, באופן יחסי לא אין אפשרות כי שום דבר לא מחויב מה לעשות.
ש: שיהיה משוכנע שמה?
אליעד: האם יש אפשרות שבן אדם יהיה משוכנע במשהו שהוא במאה אחוז חייב לקרות לא כי באופן אבסולוטי שום דבר לא חייב לקרות אפילו דבר מצד השכל, נגיד שרע לך מזה שאתה מבין שתמיד יהיה לך חיסרון לכאורה זה מחויב והשכל מבין שתמיד יהיה חיסרון מחויב, "אז אם אני מבין בשכל שתמיד יהיה חיסרון איך זה שרע לי מזה שתמיד יש לי חיסרון" תשובה כי בלב שלך יש לך ספק האם באמת השכל שאומר שתמיד יש חיסרון הוא נכון או לא, "מה זאת אומרת מחויב זה היגיון פשוט שתמיד יש חיסרון כי שום דבר לא שלם" אבל לא בטוח כי ברגע שיש לך ספק האם השכל שלך צודק או לא מהצד שהשכל לא צודק אז אין חיסרון תמיד, אין שום חיסרון אף פעם ולכן אתה תמשיך לחפש עד שאתה תגיע למוחלט ושמה אין שום חיסרון וסיימת לחפש. טוב זה הבנו?
ש: אני רוצה להבין בזה כמה דברים.
אליעד: כמה דברים לא מספיק אחד כמה דברים?
ש: לא אני אומר אחד כשאתה אומר שמחויב כי לא יודע יש עוד כל מיני דברים, הכוונה למחויב שאני מודע אליו או מחויב שאני לא מודע אליו?
אליעד: אני אסביר לך את הכוונה, לא אתה ניסית אני אסביר לך מה הכוונה "מחויב לא גורם לסבל" נניח לדוגמה הבאת דוגמה למוות נגיד לדוגמה שמת לך מישהו ואתה סובל מזה שהוא מת.
ש: אחרי הקבורה אני מבין שזה כאילו.
אליעד: "איך יכול להיות מחויב לי שהוא מת" סובל מזה שהוא מת כי היה פעם בחור קראו לו אליעד הוא אמר אם אתה תהיה בטוח שלא יכול להיות אחרת אתה לא תסבול. עכשיו בא ניקח דוגמה ספציפית בן אדם מת והמשפחה סובלת מכך שהוא מת עכשיו לכאורה הוא מת מה אתה סובל אתה יודע שהוא מת כי הוא מת. קודם כל תראה, קודם כל ברמה העקרונית צריך לבדוק האם אתה סובל מעצם זה שהוא מת או אתה סובל מדברים אחרים כגון לדוגמה מהגעגועים שאתה מתגעגע אליו מזה שחסר לך ממנו דברים מסוימים, למה כי תראה בן אדם אומר לך "אני לא סובל מעצם זה שהוא מת כי זה שהוא מת הוא כבר מת אין מה לעשות אבל סובל מזה שמתגעגע אליו" תגיד לו " אבל למה אתה סובל אבל הוא מת", "נכון אבל אולי אני יכול למלא את הגעגוע הזה בצורה אחרת".
ש: הגעגוע אליו כאילו לא אמור להיות מחויב אצלו.
אליעד: לא מחויב יפה כי אם היית בטוח שהוא מת ושאתה חייב להתגעגע טוב חייב זה מה יש. אני רוצה להסביר לך את זה עוד פעם תקשיב, כדי לסבול על משהו אתה צריך לרצות את ההפך שלו, כדי לסבול מכך שחותכים לך את היד אתה צריך לרצות שלא יחתכו לך את היד כדי לסבול על משהו צריך לרצות את ההפך שלו. עכשיו אם אתה תגיע למצב שאתה חושב מחויב שיחתכו לי את היד במובן כזה שאתה אפילו לא יכול לדמיין מצד שבו לא חותכים לך את היד לא תסבול מכך שחותכים לך את היד כי לא תוכל להעלות על דעתך אפשרות שונה מהמצב הקיים, כדי לסבול אתה צריך להגיע למצב שאתה אפילו לא מסוגל לדמיין מציאות שונה ממה שקורה.
ש: רגע לדמיין אובייקטיבית או סובייקטיבית?
אליעד: סובייקטיבית, מה זה לדמיין מי מדמיין אתה מדמיין זה סובייקטיבי.
ש: לא הבנתי סובייקטיבי אצל מי זה משתנה.
אליעד: כדי לא לסבול אתה צריך להגיע למצב שאתה לא יכול לדמיין את ההפך, עכשיו אני אחסוך לך אין לך אפשרות שאתה לא יכול לדמיין את ההפך לא משנה מה קורה לך אתה תמיד יכול לחשוב על ההפך שלו ולכן אתה תמיד סובל זה הכל.
ש: אז איך מטפלים בבן אדם?
אליעד: עכשיו לפעמים בן אדם מאמין, לפעמים בן אדם לא מספיק חכם והוא מאמין במאה אחוז ואם גורמים לו לחשוב, אני אתן לך דוגמה נגיד גבר בא ואומר שבחורה זרקה אותו והוא רוצה אותה אם הוא ישתכנע במאה אחוז שהיא לא רוצה אותו הוא משחרר, למה כי למה הוא כואב לו הוא אומר "אולי היא תרצה אותי עכשיו" אבל אם מסבירים לו במאה אחוז שהיא לא יכולה יותר לרצות אותו אז אוקי לא רע לו יותר יכול להיות שיהיה לו רע, הרע יכול להיות מהספק אולי היא יכולה בכל זאת לרצות.
עכשיו אם בא בן אדם ואומר "תראה רע לי" אני אומר לו ז"את אומרת שאתה חושב שהיא יכולה לרצות אותך אבל למה אתה חושב שהיא יכולה לרצות אותך" ואז הוא יגיד לי "כי..." אני אגיד לו אז לך תבדוק את זה ואם הוא אומר "כן בדקתי עשיתי, בדקתי זה לא עבד" אני אומר לו "אוקי אז מה אתה חושב שהיא יכולה לרצות אותך או לא?". עכשיו לא משנה מה האמת, מה האמת שהיא תמיד יכולה לרצות אותו האמת היא שהיא תמיד יכולה לרצות אותו והאמת היא שלא משנה כמה שהוא יגיד שהוא שכח אותה הוא עדיין זוכר אותה עוד לפני שהוא הכיר אותה הוא כבר סבל מזה שהיא לא רוצה אותו כי אתה תמיד סובל בכל מקרה בפוטנציאל מזה שלא כל האישות רוצות אותך אלא מה שבאופן יחסי הוא חושב שהיא לא יכולה לרצות אותו ואז הוא שוכח אותה.
ש: אז איך באמת אתה מטפל בא נגיד, איך באמת אפשר לטפל בו?
אליעד: כלום אני או שאני משכנע אותו שזה לא אפשר ואז ממילא הוא לא רוצה את זה או שאני משכנע אותו שזה אפשר ואז הוא עושה את זה. מה האמת, האמת האמיתית שכל דבר אפשר ואתה תמיד תסבול קצת מכך שלא השגת את הדבר אם אתה רוצה פתרון אז אתה צריך ללכת לחשיבה האבסולוטית שבא אין הבדל ואז ממילא אין שום חיסרון אבל באופן יחסי אנשים כשהם בטוחים שמשהו לא אפשרי לפתור הם לא מנסים לפתור ואם הם מנסים לפתור אז אני אומר לו "איך יכול להיות אבל אין לזה פתרון" ואז או שהוא חושף את הפתרון.
ש: או?
אליעד: או שהוא נכנע שאין פתרון, אני חושב שיש פתרון תמיד אבל אני לא אתעקש להגיד לבן אדם "יש פתרון". הוא אומר "רע לי על משהו" עכשיו אני חושב שיש פתרון לא משנה מה הבעיה יש פתרון, הבן שלך מת אתה רוצה להחזיר אותו אפשר, "מה איך אפשר?", "אוקי אתה צודק נכון אי אפשר הוא מת נכון תשחרר זה החיים הוא מת" אם הוא יגיד "לא אני לא מוכן לא אכפת לי שהוא מת, אני רוצה להחזיר אותו" אני אגיד לו "אבל אי אפשר" הוא יגיד "לא אכפת לי שאי אפשר אני רוצה שאפשר" אני אגיד לו "מה השתגעת אבל הוא מת אי אפשר להחזיר אותו" הוא יגיד לי "כן השתגעתי אני רוצה להחזיר אותו למרות שהוא מת", "אוקי אפשר לדבר איתך עכשיו, בא תנסה לחשוב למה אתה חושב שהוא מת", "אני ראיתי אותו מי אמר אולי הוא לא מת, "מה זה משנה אם הוא מת" להתחיל לשים כל מיני דברים שנראים לא הגיוניים אבל זה רק אם הוא בוחר להשתגע אבל אם הוא אומר "לא מה פתאום, טוב הבנתי הוא מת" אז אתה גם לא רצית קודם אותו כל כך אם קודם היית רוצה אותו לא היית אומר "הוא מת וזהו", מה זה "הוא מת וזהו" אני אחזיר אותו למרות שהוא מת.
מה האמת שכל דבר אפשר לפתור אותו השאלה אם אתה רוצה, עכשיו אני לא אכריח את הבן אדם לפתור את הבעיה שלו אם הוא לא רוצה לפתור את הבעיה ומספק אותו שהוא באופן יחסי חושב שאין פתרון והוא משחרר "סבבה סע לשלום" אבל אם הוא יגיד "לא מעניין אותי כלום אני רוצה פתרון למרות שאי אפשר" אני אפתור לך את הבעיה. נגיד שבא בן אדם ואני אומר לו "תקשיב תמיד יש חיסרון" זאת גם אחת מהתשובות "טוב תראה בכל מקרה יש חיסרון תתקדם קדימה" רוב האנשים מבינים שתמיד יש חיסרון ומתקדמים קדימה, הוא אומר "מחויב לי שתמיד יש חיסרון, נכנעתי תמיד יש חיסרון זה מה יש" אתה מבין אבל יש בן אדם שהוא אומר "לא אכפת לי תמיד יש חיסרון, אני רוצה פתרון למרות שתמיד יש חיסרון", עכשיו אם הוא ישכנע אותי שהוא באמת רוצה פתרון הוא יקבל את הפתרון.
ש: אבל אם מישהו סובל ורוצה את הפתרון כאילו?
אליעד: הוא לא באמת רוצה אותו הוא באופן יחסי רוצה את הפתרון.
ש: לא גם לא מספק אותו.
אליעד: לא מספק אותו זה רק כי הוא חושב שיש פתרון אם משהו לא מספק אותך זה רק כי אתה חושב שאפשר אחרת, אם אתה מבין משהו וזה לא מספק אותך זה רק כי אתה חושב שאתה יכול להבין יותר טוב אחרת.
ש: יש שמה את הדוגמה של כעס?
אליעד: לא זה נדבר בנפרד.
ש: בסדר כי זה יכול להיות קשור עדיין.
אליעד: הכל קשור, טוב זה הבנת פחות או יותר את הרעיון מה הבנת?
ש: שאם בן אדם שבאופן יחסי הוא מבין שזה משוכנע שזה מחויב אז באמת זה לא יציק לו זאת אומרת בדוגמה.
אליעד: האם באמת יש אפשרות שבן אדם יהיה משוכנע במאה אחוז שמשהו מחויב?
ש: לא.
אליעד: לא, באופן יחסי כן באופן מוחלט לא, באופן יחסי לא אין אפשרות כי שום דבר לא מחויב מה לעשות.
ש: שיהיה משוכנע שמה?
אליעד: האם יש אפשרות שבן אדם יהיה משוכנע במשהו שהוא במאה אחוז חייב לקרות לא כי באופן אבסולוטי שום דבר לא חייב לקרות אפילו דבר מצד השכל, נגיד שרע לך מזה שאתה מבין שתמיד יהיה לך חיסרון לכאורה זה מחויב והשכל מבין שתמיד יהיה חיסרון מחויב, "אז אם אני מבין בשכל שתמיד יהיה חיסרון איך זה שרע לי מזה שתמיד יש לי חיסרון" תשובה כי בלב שלך יש לך ספק האם באמת השכל שאומר שתמיד יש חיסרון הוא נכון או לא, "מה זאת אומרת מחויב זה היגיון פשוט שתמיד יש חיסרון כי שום דבר לא שלם" אבל לא בטוח כי ברגע שיש לך ספק האם השכל שלך צודק או לא מהצד שהשכל לא צודק אז אין חיסרון תמיד, אין שום חיסרון אף פעם ולכן אתה תמשיך לחפש עד שאתה תגיע למוחלט ושמה אין שום חיסרון וסיימת לחפש. טוב זה הבנו?
050-3331-331