רבים וטובים שואלים, מהי התודעה של האדם? והעניין הוא, כי מהות התודעה של האדם, היא ישות אחת, עם המהות של כל שאר הדברים שיש בעולם. כי הטועים, כאשר שואלים אותם מהי מהות התודעה של האדם, הם עונים, שהתודעה היא חלק מאלוהים וכיו"ב. והטועים הללו מרמים רק את עצמם. כי אין להם מושג מהי מהות האלוהים, וממילא גם אין להם מושג, מהי מהות התודעה, שהיא חלק ממנו וכיו"ב.
ועוד יש להבין, כי כאשר האדם שואל מהי מהות התודעה, הרי שהדבר מעיד על כך, שהוא לא ממש מבין את עצמו. כי כאשר האדם רואה אל מול עיניו איזה דבר דומם, נדמה לאדם שהוא מבין את מהות הדבר. ונדמה לאדם שמהות השולחן, היא העץ, ומהות העץ הוא החומר וכולי. אבל התודעה, היא נתפשת בעיני האדם כמשהו שאינו חומרי, ולכן האדם שואל מהי מהותה.
וראשית כל על האדם להתבונן על כך, שגם מה שנראה לו כחומרי וכממשי, הוא לא באמת שונה ממה שנראה לו כלא ממשי. כי הקיום הממשי של השולחן, מחובר לאדם דרך המחשבה שלו, ודרך התודעה שלו, שהן לא ממשיות. ואם הן עצמן לא ממשיות, אז כיצד יכול האדם לדעת, האם בוודאות השולחן הוא דבר "ממשי"? ומהי בדיוק ה"ממשות" של הדומם? ומהי המשמעות של ה"ממשות" הזאת? והאם באמת יש הבדל, בין משהו "ממשי" למשהו שהוא לא "ממשי"?
וכאשר האדם נמצא בשעת החלום, גם שם הכל נראה לו ממשי. למרות שבאמת, לא היו דברים מעולם. ובשעת החלום, הכל נראה כממשי ממש לאדם, ואין לאדם שמץ של מושג שהוא נמצא בתוך חלום. והמציאות שלנו, לא שונה בשום צורה שהיא, מהמציאות של החלום. ואין לאדם שום דרך להבדיל ולמצוא הבדל אמיתי, בין החלום לבין המציאות שלנו. ולו רק משום, שמצד האמת, אין הבדל בין המציאויות האלו.
וכל מה שנראה לאדם כממשי יותר מאשר דבר אחר, אלו בסך הכל תחושות של האדם. והממשות, היא רק תחושה של האדם, שהאדם קורא לה ממשות. אבל מצד האמת, מרחב המקום כולו שאותו רואה האדם, מרחב המקום כולו לא תופס שום מקום כלל. והמקום כולו, הוא לא יותר מאשר חוויה בתוך המחשבה של האדם.
והמקום עצמו, עשוי משום מקום, והוא נמצא בשום מקום. ומרחב מקום אין סופי, נכנס בתוך מחשבה אחת קטנה, שהיא חסרת מקום "ממשי". וכך גם כל הזמן כולו, שחווית זמן אין סופית, נכנסת כולה לתוך רגע אחד של מחשבה אחד. וברגע אחד של מחשבה אחת, אפשר להכניס לתוכה, תחושה של אין סוף מקום וזמן. וכל המקום והזמן שבתוך החלום, הם נמצאים רק בתוך המחשבה של זה שחושב את החלום. וכך גם המציאות שלנו כולה, היא נמצאת כולה, בתוך זה שחושב אותה, שהוא האלוהים, דהיינו, האחדות של המציאות, ששם הכל אחד, ללא שום מקום וזמן ממשיים.
והתודעה של האדם, כמו גם כל שאר הדברים שישנם, כולם נמצאים בתוך מציאות אחת, שהיא מקיפה ומהווה ומחייה וממלאת, את כל הדברים כולם. ואפילו הזמן והמקום שלנו, גם הם נמצאים בתוך המציאות שמקיפה אותם, שהיא בעצם ההוויה שלהם.
והמהות...
ועוד יש להבין, כי כאשר האדם שואל מהי מהות התודעה, הרי שהדבר מעיד על כך, שהוא לא ממש מבין את עצמו. כי כאשר האדם רואה אל מול עיניו איזה דבר דומם, נדמה לאדם שהוא מבין את מהות הדבר. ונדמה לאדם שמהות השולחן, היא העץ, ומהות העץ הוא החומר וכולי. אבל התודעה, היא נתפשת בעיני האדם כמשהו שאינו חומרי, ולכן האדם שואל מהי מהותה.
וראשית כל על האדם להתבונן על כך, שגם מה שנראה לו כחומרי וכממשי, הוא לא באמת שונה ממה שנראה לו כלא ממשי. כי הקיום הממשי של השולחן, מחובר לאדם דרך המחשבה שלו, ודרך התודעה שלו, שהן לא ממשיות. ואם הן עצמן לא ממשיות, אז כיצד יכול האדם לדעת, האם בוודאות השולחן הוא דבר "ממשי"? ומהי בדיוק ה"ממשות" של הדומם? ומהי המשמעות של ה"ממשות" הזאת? והאם באמת יש הבדל, בין משהו "ממשי" למשהו שהוא לא "ממשי"?
וכאשר האדם נמצא בשעת החלום, גם שם הכל נראה לו ממשי. למרות שבאמת, לא היו דברים מעולם. ובשעת החלום, הכל נראה כממשי ממש לאדם, ואין לאדם שמץ של מושג שהוא נמצא בתוך חלום. והמציאות שלנו, לא שונה בשום צורה שהיא, מהמציאות של החלום. ואין לאדם שום דרך להבדיל ולמצוא הבדל אמיתי, בין החלום לבין המציאות שלנו. ולו רק משום, שמצד האמת, אין הבדל בין המציאויות האלו.
וכל מה שנראה לאדם כממשי יותר מאשר דבר אחר, אלו בסך הכל תחושות של האדם. והממשות, היא רק תחושה של האדם, שהאדם קורא לה ממשות. אבל מצד האמת, מרחב המקום כולו שאותו רואה האדם, מרחב המקום כולו לא תופס שום מקום כלל. והמקום כולו, הוא לא יותר מאשר חוויה בתוך המחשבה של האדם.
והמקום עצמו, עשוי משום מקום, והוא נמצא בשום מקום. ומרחב מקום אין סופי, נכנס בתוך מחשבה אחת קטנה, שהיא חסרת מקום "ממשי". וכך גם כל הזמן כולו, שחווית זמן אין סופית, נכנסת כולה לתוך רגע אחד של מחשבה אחד. וברגע אחד של מחשבה אחת, אפשר להכניס לתוכה, תחושה של אין סוף מקום וזמן. וכל המקום והזמן שבתוך החלום, הם נמצאים רק בתוך המחשבה של זה שחושב את החלום. וכך גם המציאות שלנו כולה, היא נמצאת כולה, בתוך זה שחושב אותה, שהוא האלוהים, דהיינו, האחדות של המציאות, ששם הכל אחד, ללא שום מקום וזמן ממשיים.
והתודעה של האדם, כמו גם כל שאר הדברים שישנם, כולם נמצאים בתוך מציאות אחת, שהיא מקיפה ומהווה ומחייה וממלאת, את כל הדברים כולם. ואפילו הזמן והמקום שלנו, גם הם נמצאים בתוך המציאות שמקיפה אותם, שהיא בעצם ההוויה שלהם.
והמהות...
050-3331-331