אליעד כהן מדגיש כבר בתחילת דבריו שאין אף אדם שיכול להתחייב בוודאות לקיומם של חיים לאחר המוות. הוא מבהיר שכוונתו אינה לומר שאין חיים אחרי המוות, אלא שהאפשרות להתחייב על כך היא בלתי אפשרית. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שלא ניתן להתחייב אפילו על קיומה של התודעה או הקיום הפיזי של האדם בעוד רגע אחד. כל דבר במציאות הוא "אפשרי המציאות", כלומר, הוא יכול להתקיים או שלא להתקיים בכל רגע נתון. שום דבר איננו "מחויב המציאות", ולכן אי אפשר להבטיח שתהיה קיימת גם בעוד רגע אחד, ובוודאי שלא לאחר המוות.
למה לא ניתן להבטיח את קיומה של התודעה?
לפי אליעד, גם אם נניח שהגוף יכול להתקיים לנצח באמצעות תרופות או טכנולוגיה, לא ניתן להתחייב שהתודעה תישאר קיימת. אליעד נותן דוגמה לכך שאדם יכול ללכת לקנות רובוט בחנות ולהניח שלרובוט אין תודעה עצמית בעוד שלמוכר יש תודעה כזו, מכיוון שהמוכר מתנהג ודומה לבן אדם. אך מצד האמת, אין באמת דרך לדעת האם לאדם יש תודעה או שהוא רק מתנהג באופן פונקציונלי כמו רובוט. הוא נותן דוגמה נוספת לאדם שהולך מתוך שינה ומבצע פעולות, שלכאורה מתפקד כמו כל אדם אחר אך בפועל אינו מודע כלל לפעולותיו. מכאן אליעד מסיק שאולי יש אנשים רבים שמסתובבים בעולם ללא תודעה עצמית מודעת כלל, ולכן לא ניתן להבטיח את קיומה של התודעה אפילו ברגע זה ממש.
האם ניתן להתחייב על קיומם של הזמן והמקום?
אליעד מציין שההנחה הרווחת היא שהמציאות התחילה מנקודת זמן כלשהי שבה לא היה זמן או מקום. מנקודת מבט עמוקה יותר, הוא מסביר שהזמן והמקום אולי לא נוצרו, אלא היו קיימים תמיד, או לחילופין, הם מתהווים מתוך מקור חסר זמן ומקום. מכיוון שהם נוצרים מתוך משהו שאינו מוגבל בזמן או מקום, אזי גם קיומם של הזמן והמקום עצמו הוא אינו מחויב המציאות, ואין ערבות שימשיכו להתקיים אפילו רגע אחד נוסף.
מדוע כל רגע במציאות הוא חדש לחלוטין?
אליעד מסביר כי כל רגע במציאות הוא חדש לחלוטין ואין לו קשר לרגע הקודם. האדם אמנם מרגיש המשכיות בזכות הזיכרונות, אך למעשה הוא נוצר מחדש בכל רגע. הוא מדגים זאת בכך שכרגע אתה נוצר עם זיכרון של אדם בן 40 או 50, אך זהו מצב חדש לחלוטין בכל רגע. זאת אומרת, הנשמה או התודעה לא באמת ממשיכה בצורה רציפה, אלא נוצרת מחדש ללא קשר אמיתי לעבר. מסיבה זו, אין אפשרות להתחייב על נצחיות של הנשמה, משום שהיא מתה ונולדת בכל רגע.
איך אפשר לטעון שיש חיים אחרי המוות מנקודת מבט של אחדות?
למרות חוסר האפשרות להתחייב על קיום נפרד של החיים לאחר המוות, אליעד כהן מבהיר כי מנקודת המבט של האחדות, שבה אין שינוי ואין נפרדות אמיתית, הקיום הוא מחויב המציאות. במצב הזה, הכל תמיד קיים ולעולם אינו מת או נעלם באמת. הוא מדגים זאת על ידי כך שהוא מזיז את ידו - הרגע הקודם, שבו היד הייתה במצב אחר, מת כביכול, אבל מצד האחדות שום דבר לא השתנה, ולכן לא היה שום מוות אמיתי.
האם יש דרך להתחייב בוודאות על המשכיות קיום האדם אחרי המוות?
מסקנתו של אליעד היא שאף אדם לא יכול להתחייב על המשך קיום התודעה או הקיום האישי אחרי המוות משום ששום דבר אינו מחויב המציאות, אלא אפשרי בלבד. עם זאת, כאשר בוחנים את הדברים לעומק, מגיעים להבנה שישנו דבר שהוא מחויב המציאות, ושהוא תמיד קיים - ללא קשר לזמן או למקום. מנקודת מבט זו, קיימים חיים אחרי המוות, אבל לא במובן הרגיל של המשכיות הנשמה או הזהות האישית, אלא בכך שהקיום עצמו הוא מחויב ואינו נפסק אף פעם.
כיצד ניתן להגיע להבנה של מחויב המציאות?
מי שיתבונן בעומק העניין יוכל להבין שיש רובד מסוים של קיום שאינו ניתן להעלמה. אליעד מסביר כי האדם יכול להגיע להבנה שהוא עצמו מחויב המציאות ברמה העמוקה ביותר, ומשמעות הדבר היא שהקיום עצמו תמיד קיים, גם אם התודעה והחוויה האישית משתנות כל הזמן.
סיכום ומסקנות סופיות לגבי השאלה האם יש חיים אחרי המוות?
לסיכום, אליעד כהן טוען שההיגיון הפשוט אינו מאפשר התחייבות ודאית לכך שהאדם ימשיך להתקיים לאחר המוות, מאחר שכל הדברים הם אפשריים בלבד. עם זאת, הוא מדגיש שמצד ההבנה של האחדות המוחלטת, הקיום הוא מחויב, ולכן במובן מסוים, תמיד יש חיים אחרי המוות.
- תודעה עצמית וקיומה
- האם המציאות מחויבת או אפשרית?
- מהו זמן ומהו מקום?
- האם ניתן להוכיח את קיומו של העולם?
- המשכיות הנשמה אחרי המוות
השאלה האם יש חיים לאחר המוות היא שאלה שמעסיקה אנשים רבים, אך נקודת המבט המובאת כאן היא שאין אף אדם בעולם שיכול להתחייב בוודאות שיש חיים אחרי המוות. לא מדובר בטענה שאין חיים אחרי המוות, אלא בכך שאי אפשר להבטיח זאת.
מדוע לא ניתן להתחייב על קיום התודעה בעתיד?
כדי להבין זאת, יש להכיר בכך שכל דבר שקיים הוא בגדר אפשרי המציאות, כלומר, הוא יכול להתקיים אך גם להפסיק להתקיים. אין שום דבר שהוא מחויב המציאות, ולכן אין ודאות שהתודעה תהיה קיימת ברגע הבא, שלא לדבר על קיומה לאחר המוות.
גם אם היה קיים פתרון פיזי לחיי נצח, למשל גלולה שמאפשרת לגוף להמשיך להתקיים לנצח, עדיין לא ניתן להבטיח את הישארות התודעה.
האם ניתן להוכיח קיומה של תודעה עצמית?
בני אדם נוטים לזהות תודעה על פי סממנים חיצוניים של אינטראקציה ותפקוד, אך לא ניתן לדעת בוודאות אם לישות מסוימת יש תודעה עצמית. לדוגמה, ייתכן שבעתיד רובוטים יתנהגו כמו בני אדם, אך אין דרך להוכיח אם יש להם תודעה.
כמו כן, ייתכן שגם כיום יש בני אדם שנראים מתפקדים כרגיל, אך למעשה אינם בעלי תודעה מודעת. לדוגמה, אדם ההולך מתוך שינה מבצע פעולות אך אינו מודע להן. כלומר, קיומה של תודעה איננו דבר מובטח, והיא יכולה להיות אשליה או מצב משתנה.
האם ניתן להבטיח את קיומו של הזמן והמקום?
רבים סבורים שהמציאות התחילה מנקודה מסוימת שבה לא היה זמן ומקום, אך ייתכן שהזמן והמקום אינם דברים שנוצרו, אלא שהם תמיד היו קיימים. מנקודת מבט עמוקה יותר, ייתכן שהם מתהווים מתוך משהו שאינו זמן ואינו מקום כלל. מכאן נובע שאין אפשרות להתחייב על כך שהמציאות, הזמן או המקום ימשיכו להתקיים.
מהי ההבנה העמוקה יותר לגבי חיים לאחר המוות?
הפרדוקס הוא שלמרות שאי אפשר להתחייב על קיום החיים אחרי המוות, יש פרספקטיבה שבה הם כן מחויבים. הסיבה לכך היא שבפרספקטיבה של אחדות, שבה הכל מחויב המציאות, אין שינוי אמיתי ואין היעלמות.
למעשה, כל רגע ורגע במציאות הוא חדש לחלוטין, אך האדם חווה אותו כמשכי בזכות הזיכרון שהוא נושא איתו. מכאן ניתן להסיק כי גם הנשמה אינה נצחית במובן הרגיל, משום שהיא נוצרת מחדש בכל רגע ורגע.
יחד עם זאת, מצד האחדות, שבה אין זמן ואין מקום, הקיום עצמו הוא מחויב המציאות ולכן לעולם אינו נעלם. כך שבפרספקטיבה מסוימת, חיים אחרי המוות הם הכרחיים, משום שהמציאות עצמה אינה חדלה מלהתקיים.
מסקנה: האם יש חיים אחרי המוות?
מצד ההיגיון הפשוט, אין דרך להתחייב על כך שהאדם יתקיים לאחר מותו. אך מצד האחדות, שבה אין שינוי אמיתי ואין קץ לקיום, ניתן לומר שהמציאות היא מחויבת ולכן הקיום ממשיך תמיד.
- תודעה עצמית וקיומה
- האם המציאות מחויבת או אפשרית?
- מהו זמן ומהו מקום?
- האם ניתן להוכיח את קיומו של העולם?
- המשכיות הנשמה אחרי המוות
אלא לתת את נקודת המבט הבאה, אף אחד בעולם לא יכול להתחייב שיש חיים אחר המוות
וזה לא שאני אומר שאין חיים אחרי המוות, אלא שאף אחד לא יכול להתחייב, למה?
כי אף אחד לא יכול להתחייב שתהיה קיים עוד רגע, לא רק שהגוף לא אפשרי להתחייב שלא יהיה קיים עוד רגע, אלא גם התודעה אי אפשר להתחייב שתהיה קיימת
כי כל דבר שקיים אינו מחויב המציאות, כל דבר שישנו הוא רק אפשרי המציאות
כי הוא יכול להיות איננו, כל מה שינו יכול להיות לא קיים.
שום ישות בעולם קיומה לא מחויב, שום דבר בעולם קיומו לא מחויב עוד רגע.
אז בטח שא אפשר להתחייב שהתודעה תהיה קיימת אחרי המוות, כי בעוד רגע אולי התודעה שלך יכולה להימחק?
אתה לא גורם לעצמך, לתודעה שלך להיות קיימת, וגם אם כן, אתה לא יכול להתחייב שתוכל לגרום לה להתקיים עוד רגע
גם אם ימציאו גלולה של חיי נצח, הגוף יתכן ישאר, אך לא אפשרי להבטיח את הישארות התודעה, כמו שאדם הולך לקנות רובוט, בחנות המוכר מבחינתו דומה לו ויש לו תודעה עצמית
והרובוטים שמוכרים בחנות, לרובוט אין תודעה עצמית!! הוא לא נראה כמוני האדם אומר
אז אין לו כנראה תודעה עצמית ולמוכר כן, כי הוא דומה לי מתנהג כמוני וכו'.
אבל מצד האמת, יש אנשים בעולם שלנו שאין להם תודעה עצמית
כמו לצורך המחשה אדם שקם מיתוך שינה ומתחיל ללכת בבית, אבל האם מיתוך שהוא עושה פעולות הוא מודע למה שהוא עושה?
הוא לא מודע! הוא כמו רובוט שלא מודע לכלום, הוא בכלל בתוך חלום וכל מה שהוא עושה הוא עושה בלי שהוא מודע לדבר הזה!
אבל כלפי חוץ נראה שהוא רגיל עם תודעה, נכון שיש לו תודעה של חלום, אבל זה היה רק לצורך ההמחשה.
בכל מקרה, מאד יכול להיות שיש הרבה אנשים בעולם שמסתובבים ללא תודעה, ז"א הוא נראה פועל, הוא נראה מתפקד, ומבחינה פונקציונאלית, עוד 100 שנה 1000 שנה יהיו רובוטים שיראו כמו בני האדם, ואין דרך להבדיל, ולדעת לזה יש תודעה, ולזה אין תודעה, לשניהם תהיה X ידיעה
ויראו אותו דבר.
בכל מקרה הרעיון הוא שהתודעה העצמית של האדם יכולה להיעלם, גם אני, אולי אני ישות עצמית שלא מודעת ומדברת רק ומשמיעה מילים וצלילים, ואף אחד ל יכול להתחייב על התודעה וקיומה
כל שכן לא אפשר להתחייב אחרי המוות שתהיה קיימת, או בכלל אי אפשר להתחייב שכל דבר יהיה קיים, גם היד הזו אי אפשר לדעת אם תהיה קיימת, גם הרגע יכול להיעלם, לא מחויב שיהיה רגע, כי רוב האנשים חושבים שהיתה נקודה כלשהי, שהיתה מציאות כלשהי של מצב שאין בו זמן ומקום, לא היה בו זמן ומקום, אז אי אפשר להתחייב ואף אחד לא יכול להיות ערב לכך שהזמן והמקום יעלמו!!
כולם גם חושבים שהכל התחיל באיזו נקודת זמן, ואולי הם לא נוצרו הזמן והמקום והם תמיד קיימים
ומי שיתבונן לעומק, יבין שהזמן והמקום מתהווים ממשהו שהוא חסר זמן ומקום, וזה אומר שמפרספקטיבה מסוימת, הזמן והמקום בכלל לא קיימים.
והמקום והזמן מתהווים ממקור שאינו זמן ומקום, כך שאי אפשר להתחייב מה יהיה אחרי המוות.
ואתה מרגיש שהעולם יהיה קיים עוד רגע, זו תחושה סה"כ.
וכל רגע של מציאות הוא חדש לגמרי לגמרי.
וגם יש פרספקטיבה שבה אתה לא קיים, ויש פרספקטיבה שאתה כן קיים
אבל אתה נוצר כל רגע ורגע, ואתה נוצר כל רגע עם תחושה שאתה מכיר אותו כבר זמן רב
ואתה חושב, רגע, אני בן ארבעים, אני מכיר אותו ומכיר אחר, אבל אתה נוצר כל רגע מחדש עם תחושת הזיכרון, ואין נצחיות אם כן לנשמה, כי כל רגע היא נוצרת מחדש.
ואף על פי כן, אני יסביר כי מצד מסוים חייבים להיות חיים אחרי המוות, כי בסופו של דבר מצד האחדות יש מחויב המציאות, בלי זמן בלי מקום, אבל הוא תמיד קיים, וחיים אחרי המוות, לדוגמה גם אם הזזתי את היד, זה מוות של הרגע הקודם לפני שהזזתי, ומצד האחדות שום דבר לא משתנה אף פעם, כך שיש חיים אחרי המוות
ויחד עם זאת אין אפשרות להתחייב על חיים אחרי המוות, ואף על פי כן מי שיסתכל לעומק
יבין שקיומו מחויב, אז קיומך מחויב המציאות תמיד!