20:05קונפליקט רגשי - מה לעשות כאשר השכל והרגש לא מסכימים?
מהו קונפליקט רגשי וכיצד הוא נוצר?
קונפליקט רגשי הוא מצב שבו אדם חווה התלבטות פנימית כאשר השכל והרגש שלו אינם מסכימים ביניהם. מצד אחד, השכל מציע פתרון הגיוני ורציונלי, המבוסס על ניתוח לוגי ומושכל של המצב. מצד שני, הרגש מציע פתרון שונה, המבוסס על תחושות, אינטואיציות ורגשות. כאשר השכל והרגש מסכימים ביניהם, האדם חש שלמות וביטחון בהחלטותיו. אך כאשר הם לא מסכימים, נוצר מתח פנימי, חוסר וודאות, ספקות ומצפון לא שקט. לדוגמה, אדם עשוי להבין בשכלו שעליו להיפרד מזוגיות שאינה טובה עבורו, אך הרגש שלו מושך אותו להישאר בגלל פחד מבדידות או אובדן.
מהו המקור לתחושת הספק והקונפליקט?
כל קונפליקט רגשי, לפי אליעד כהן, מבוסס על ספקות. כאשר האדם נמצא בספק ואינו יודע מה יקרה לו בעתיד, הוא חווה מתח וסבל. ספק יכול להתבטא בשאלות כמו "האם עשיתי את ההחלטה הנכונה?", "מה יקרה לי אם אטעה?" או "מה עדיף, מה שהשכל אומר או מה שהרגש אומר?". בכל רע שאדם חווה, תמיד מעורב ספק כלשהו. אפילו כשאדם חולה, הסבל שלו קשור לחששות וספקות לגבי החמרת מצבו או לגבי העתיד.
איך האמת פותרת את הקונפליקט הרגשי?
אליעד כהן מסביר שהדרך לפתרון קונפליקט רגשי היא על ידי חיפוש האמת. כאשר אדם נמצא בקונפליקט, עליו לעצור ולשאול את עצמו בצורה ברורה וישירה: "מהי האמת?". האמת היא אותה נקודה שבה האדם יודע בבירור מה נכון לו, לא מתוך השערה או תחושה מעורפלת, אלא מתוך הבנה עמוקה ומדויקת של המציאות. כל עוד האדם לא מגיע לנקודה ברורה זו, הקונפליקט ימשיך להטריד אותו. השכל והרגש ימשיכו להיות מפוצלים, כי שניהם מרגישים שמשהו חסר בתפיסת המציאות שלו.
מדוע תפיסת המציאות חשובה לפתרון הקונפליקט?
אליעד טוען שהקונפליקט נוצר משום שאדם אינו מחזיק בתפיסת מציאות מדויקת ואמיתית. אדם יכול להגדיר דברים כ"טוב" או "רע", אך הגדרה זו עלולה להיות מוטעית. למשל, ייתכן שמה שהוא תופס כ"טוב" למעשה אינו טוב עבורו ולהפך. לעיתים אין כלל הבדל אמיתי בין טוב לרע, או שההבדל הוא דמיוני בלבד. כאשר אדם מגיע לתפיסת מציאות אמיתית, הוא באמת יודע להבחין בין טוב לרע בצורה נכונה. הוא רואה את הדברים כפי שהם באמת, ללא עיוותים של פחדים או דמיון לא מבוקר.
כיצד השכל והרגש הופכים לאחד?
במהותם, השכל והרגש אינם כוחות מנוגדים באמת, אלא שני היבטים של אותו דבר. השכל נתפס כרציונלי והרגש כלא רציונלי, אך האמת היא שכל דבר במציאות הוא רציונלי לחלוטין, גם אם איננו מסוגלים להבין זאת מיד. כאשר האדם לא מצליח להסביר משהו בשכלו, הוא מכנה אותו "רגש". למעשה, הרגש הוא דמיון המאפשר לאדם לתפוס דברים שהשכל לא מצליח לתפוס. ברגע שהאדם מבין שכל הדברים, גם השכל וגם הרגש, הם חלק מאותה מציאות אחת, הם מתאחדים. במצב כזה נעלם הקונפליקט הרגשי לחלוטין, כי האדם מבין באופן עמוק שאין באמת הבדל מהותי בין הדברים השונים במציאות.
מה הקשר בין רצון, דמיון וקונפליקט רגשי?
אליעד מדגיש שהאדם צריך להתבונן לעומק ברצונות שלו. אנשים חושבים שהם יודעים מה הם רוצים ("אני רוצה להרגיש טוב"), אך למעשה הם אינם מבינים מדוע הם רוצים זאת. אדם שחוקר באמת את שורש הרצונות שלו יגלה שתחושת החוסר שהוא מרגיש נובעת מדמיון לא נכון. לדוגמה, אדם יכול לחשוב ש"שם" יהיה לו טוב יותר מ"פה", אך כשהוא נמצא "שם", הוא שוב רוצה להיות במקום אחר. על האדם לשאול את עצמו שאלות כמו: "מדוע אני לא מסוגל להיות מרוצה ממה שיש לי?", "מה יש שם שאין פה?" או "למה בכלל אני רוצה להרגיש טוב?". באמצעות שאלות אלו, האדם יגיע להבנת השורש האמיתי של רצונותיו.
מהי תפיסת האחדות וכיצד היא פותרת קונפליקטים פנימיים?
תפיסת האחדות היא ההבנה שכל הדברים במציאות הם למעשה דבר אחד. כאשר האדם מבין בשכלו ש"רוצה" ו"לא רוצה" הם למעשה אותו דבר ברמת המהות, הוא חווה אחדות פנימית ושלמות. במצב זה, הרצון שלו משתנה והוא אינו חש עוד חוסר תמידי. תפיסת האחדות מייצרת מצב שבו השכל והרגש מתפקדים יחד כישות אחת. כאשר האדם מבין שאין הבדל אמיתי בין הדברים שנראים לו מנוגדים, הוא מפסיק לחוות ספקות וחוסר סיפוק, והשכל והרגש שלו הופכים לחברים טובים, מאוחדים ופועלים בהרמוניה מלאה.
מה הפתרון המעשי לקונפליקט רגשי בין השכל לרגש?
ברמה הפרקטית, אליעד מציע לאדם שחווה קונפליקט בין השכל והרגש לעצור ולשאול את עצמו: "מה באמת נכון עבורי? האם זה באמת משנה אם אבחר כך או אחרת?". אם האדם יצליח להבין ששני הפתרונות הם טובים באותה מידה, הקונפליקט ייפתר מיד. הדרך העמוקה יותר לפתרון הקונפליקט היא על ידי חיפוש מתמיד של האמת: על האדם לשאול ולברר ללא הפסק מהי האמת המדויקת עבורו. דרך זו מובילה בסופו של דבר לתפיסת אחדות, בה השכל והרגש מאוחדים, ואין עוד סתירה ביניהם.
לסיכום, קונפליקט רגשי נובע מחוסר בתפיסת אמת מדויקת ואמיתית. על ידי התבוננות מעמיקה וחיפוש מתמיד של האמת, האדם יכול להגיע לתפיסת אחדות, שבה השכל והרגש הם אחד, וכל קונפליקט פנימי נפתר.
קונפליקט רגשי הוא מצב שבו אדם חווה התלבטות פנימית כאשר השכל והרגש שלו אינם מסכימים ביניהם. מצד אחד, השכל מציע פתרון הגיוני ורציונלי, המבוסס על ניתוח לוגי ומושכל של המצב. מצד שני, הרגש מציע פתרון שונה, המבוסס על תחושות, אינטואיציות ורגשות. כאשר השכל והרגש מסכימים ביניהם, האדם חש שלמות וביטחון בהחלטותיו. אך כאשר הם לא מסכימים, נוצר מתח פנימי, חוסר וודאות, ספקות ומצפון לא שקט. לדוגמה, אדם עשוי להבין בשכלו שעליו להיפרד מזוגיות שאינה טובה עבורו, אך הרגש שלו מושך אותו להישאר בגלל פחד מבדידות או אובדן.
מהו המקור לתחושת הספק והקונפליקט?
כל קונפליקט רגשי, לפי אליעד כהן, מבוסס על ספקות. כאשר האדם נמצא בספק ואינו יודע מה יקרה לו בעתיד, הוא חווה מתח וסבל. ספק יכול להתבטא בשאלות כמו "האם עשיתי את ההחלטה הנכונה?", "מה יקרה לי אם אטעה?" או "מה עדיף, מה שהשכל אומר או מה שהרגש אומר?". בכל רע שאדם חווה, תמיד מעורב ספק כלשהו. אפילו כשאדם חולה, הסבל שלו קשור לחששות וספקות לגבי החמרת מצבו או לגבי העתיד.
איך האמת פותרת את הקונפליקט הרגשי?
אליעד כהן מסביר שהדרך לפתרון קונפליקט רגשי היא על ידי חיפוש האמת. כאשר אדם נמצא בקונפליקט, עליו לעצור ולשאול את עצמו בצורה ברורה וישירה: "מהי האמת?". האמת היא אותה נקודה שבה האדם יודע בבירור מה נכון לו, לא מתוך השערה או תחושה מעורפלת, אלא מתוך הבנה עמוקה ומדויקת של המציאות. כל עוד האדם לא מגיע לנקודה ברורה זו, הקונפליקט ימשיך להטריד אותו. השכל והרגש ימשיכו להיות מפוצלים, כי שניהם מרגישים שמשהו חסר בתפיסת המציאות שלו.
מדוע תפיסת המציאות חשובה לפתרון הקונפליקט?
אליעד טוען שהקונפליקט נוצר משום שאדם אינו מחזיק בתפיסת מציאות מדויקת ואמיתית. אדם יכול להגדיר דברים כ"טוב" או "רע", אך הגדרה זו עלולה להיות מוטעית. למשל, ייתכן שמה שהוא תופס כ"טוב" למעשה אינו טוב עבורו ולהפך. לעיתים אין כלל הבדל אמיתי בין טוב לרע, או שההבדל הוא דמיוני בלבד. כאשר אדם מגיע לתפיסת מציאות אמיתית, הוא באמת יודע להבחין בין טוב לרע בצורה נכונה. הוא רואה את הדברים כפי שהם באמת, ללא עיוותים של פחדים או דמיון לא מבוקר.
כיצד השכל והרגש הופכים לאחד?
במהותם, השכל והרגש אינם כוחות מנוגדים באמת, אלא שני היבטים של אותו דבר. השכל נתפס כרציונלי והרגש כלא רציונלי, אך האמת היא שכל דבר במציאות הוא רציונלי לחלוטין, גם אם איננו מסוגלים להבין זאת מיד. כאשר האדם לא מצליח להסביר משהו בשכלו, הוא מכנה אותו "רגש". למעשה, הרגש הוא דמיון המאפשר לאדם לתפוס דברים שהשכל לא מצליח לתפוס. ברגע שהאדם מבין שכל הדברים, גם השכל וגם הרגש, הם חלק מאותה מציאות אחת, הם מתאחדים. במצב כזה נעלם הקונפליקט הרגשי לחלוטין, כי האדם מבין באופן עמוק שאין באמת הבדל מהותי בין הדברים השונים במציאות.
מה הקשר בין רצון, דמיון וקונפליקט רגשי?
אליעד מדגיש שהאדם צריך להתבונן לעומק ברצונות שלו. אנשים חושבים שהם יודעים מה הם רוצים ("אני רוצה להרגיש טוב"), אך למעשה הם אינם מבינים מדוע הם רוצים זאת. אדם שחוקר באמת את שורש הרצונות שלו יגלה שתחושת החוסר שהוא מרגיש נובעת מדמיון לא נכון. לדוגמה, אדם יכול לחשוב ש"שם" יהיה לו טוב יותר מ"פה", אך כשהוא נמצא "שם", הוא שוב רוצה להיות במקום אחר. על האדם לשאול את עצמו שאלות כמו: "מדוע אני לא מסוגל להיות מרוצה ממה שיש לי?", "מה יש שם שאין פה?" או "למה בכלל אני רוצה להרגיש טוב?". באמצעות שאלות אלו, האדם יגיע להבנת השורש האמיתי של רצונותיו.
מהי תפיסת האחדות וכיצד היא פותרת קונפליקטים פנימיים?
תפיסת האחדות היא ההבנה שכל הדברים במציאות הם למעשה דבר אחד. כאשר האדם מבין בשכלו ש"רוצה" ו"לא רוצה" הם למעשה אותו דבר ברמת המהות, הוא חווה אחדות פנימית ושלמות. במצב זה, הרצון שלו משתנה והוא אינו חש עוד חוסר תמידי. תפיסת האחדות מייצרת מצב שבו השכל והרגש מתפקדים יחד כישות אחת. כאשר האדם מבין שאין הבדל אמיתי בין הדברים שנראים לו מנוגדים, הוא מפסיק לחוות ספקות וחוסר סיפוק, והשכל והרגש שלו הופכים לחברים טובים, מאוחדים ופועלים בהרמוניה מלאה.
מה הפתרון המעשי לקונפליקט רגשי בין השכל לרגש?
ברמה הפרקטית, אליעד מציע לאדם שחווה קונפליקט בין השכל והרגש לעצור ולשאול את עצמו: "מה באמת נכון עבורי? האם זה באמת משנה אם אבחר כך או אחרת?". אם האדם יצליח להבין ששני הפתרונות הם טובים באותה מידה, הקונפליקט ייפתר מיד. הדרך העמוקה יותר לפתרון הקונפליקט היא על ידי חיפוש מתמיד של האמת: על האדם לשאול ולברר ללא הפסק מהי האמת המדויקת עבורו. דרך זו מובילה בסופו של דבר לתפיסת אחדות, בה השכל והרגש מאוחדים, ואין עוד סתירה ביניהם.
לסיכום, קונפליקט רגשי נובע מחוסר בתפיסת אמת מדויקת ואמיתית. על ידי התבוננות מעמיקה וחיפוש מתמיד של האמת, האדם יכול להגיע לתפיסת אחדות, שבה השכל והרגש הם אחד, וכל קונפליקט פנימי נפתר.
- קונפליקט רגשי
- שכל מול רגש
- תפיסת אמת
- תפיסת אחדות
- רצון ורגש
- איך לפתור קונפליקט פנימי?
- מדוע השכל והרגש מתנגשים?
מהו קונפליקט רגשי וכיצד לפתרו?
בהרצאה זו, נענה על השאלה כיצד לפתר קונפליקט רגשי, שבו השכל והרגש אינם מסכימים. כלומר, כאשר אדם חווה קונפליקט פנימי, שבו השכל מציע פתרון אחד והרגש מציע פתרון אחר. מהו הפתרון לקונפליקט זה? איך ניתן למצוא פתרון שבו השכל והרגש שותפים להחלטה?
ההסבר המרכזי של ההרצאה הוא שהאדם מקבל החלטות באמצעות שני כוחות: השכל והרגש. השכל הוא כוח רציונאלי שמתכנן ומקבל החלטות מבוססות על חשיבה וניתוח, בעוד הרגש הוא חלק לא רציונאלי, שמניע את האדם לפי תחושותיו הפנימיות. כאשר השכל והרגש מסכימים על דבר מה, יש הרגשה של שלמות, כיוון שההחלטה נתפסת כמאוזנת ונכונה.
אולם, לעיתים יש מצב שבו השכל והרגש לא מסכימים. בשלב כזה, האדם מתחיל לחוות קונפליקט פנימי - הוא לא יודע האם להקשיב לשכל או לרגש. הקונפליקט הזה יוצר תחושת חוסר ודאות, ספקות, ולעיתים מצפוניות. הדבר גורם לאי - נוחות ומוביל את האדם לשאלות: "מה יקרה לי אם אעשה כך?" או "האם החלטתי נכון?". כל רע בעולם נובע מספק, ואם יש ספק, יש קונפליקט פנימי.
כיצד ניתן לפתור את הקונפליקט בין השכל לרגש?
הפתרון לקונפליקט בין השכל והרגש הוא האמת. כלומר, על האדם לשאול את עצמו: "מהי האמת?" - כלומר, איזה פתרון הוא באמת מאמין בו, מהי הדרך הנכונה ביותר עבורו. כל אדם בתוכו יודע להרגיש ולהבין מהי האמת. השאלה היא אם הוא מסוגל להגיע לנקודה שבה יוכל לחוות אותה באופן ברור. כל עוד האדם לא מגיע לאמת פנימית כזו, הוא ימשיך לחוות את הקונפליקט הזה בין השכל לרגש.
בהקשר הזה, יש לקחת בחשבון תפיסת מציאות מסוימת של האדם. לדוגמה, כאשר אדם אומר שדבר מסוים הוא טוב ודבר אחר הוא רע, יתכן שהוא טועה. ייתכן שאין באמת הבדל בין טוב לרע, או שמה שהוא תופס כטוב לא באמת טוב לו, או שהוא לא יודע להבחין בין טוב לרע.
תפיסת מציאות אמיתית היא כאשר אדם יודע להבחין את מהות הדברים בצורה נקייה, כלומר, כשהוא יודע באמת מה טוב ומה רע עבורו, ולא רק לפי תבניות רגילות של "זה טוב וזה רע". דוגמה לכך היא בתחום הרצון: כל אדם רוצה דברים מסוימים, אבל לא תמיד הרצונות הללו מועילים לו. אדם עשוי לרצות דברים שאין לו צורך בהם, או שהוא מרגיש צורך ברצונות מיותרים.
הבנת האמת שבאה מתוך תודעה מדויקת
העניין הוא שבתפיסת מציאות אמיתית, האדם מבין מהי האמת - מה טוב ומה רע, האם יש באמת הבחנה ביניהם? האם יש הבדל בין רצון ללא רצון? כשאדם מבין את המציאות כפי שהיא, הוא רואה את הטוב והרע בצורה אמיתית ומדויקת. כלומר, מה שנראה לו כטוב הוא באמת טוב, ומה שנראה לו כרע הוא באמת רע.
השכל והרגש צריכים להתאחד ולהפוך לכוח אחד. השכל הוא הרציונאלי והרגש הוא הלא רציונאלי, אבל למעשה, כל דבר במציאות הוא רציונאלי - גם מה שנראה לנו לא הגיוני, אם נתבונן בכך לעומק, נמצא שהוא גם כן רציונאלי. אם אדם לא מצליח לראות את הרציונל שבדבר, הוא יכנה אותו בשם "רגש". דהיינו, אם אדם לא מצליח להבין משהו באמצעות השכל, הוא יגיד שזו תחושה, רגש, ולא משהו שניתן להסביר רציונאלית.
האיזון בין השכל לדמיון
האדם נמצא בתהליך מתמשך של איזון בין השכל לדמיון. השכל מבין דבר אחד, אך לא תמיד מצליח להסביר את מה שהוא מרגיש בו זמנית. אם הוא מצליח להסביר את הרגש, אז גם זה הופך להיות חלק מהשכל, כי השכל והרגש הופכים לאחד. המטרה היא להבין שהרגש הוא סוג של דמיון - דרכו אנו יכולים לדמיין דברים לא נכונים, אך גם יכול לדמיין דברים אמיתיים, שאין אפשרות להבין אותם בשכל הרגיל.
לדוגמה, כדי להבין את רעיון אחדות הדברים, האדם צריך להשתמש בדמיון, כי השכל לא תמיד יכול לתפוס את ההפכים האלה כאחד. השכל יאמר שזו טוב וזה רע, אך יכול להיות שזה לא כל כך קריטי. אולי אין באמת הבדל בין טוב לרע? יכול להיות שהכל חלק מאותו שלם?
השלב הבא - להבין את מקור הרצונות
שלב נוסף בתהליך הוא התבוננות עמוקה ברצונות האישיים של האדם. כל אדם חושב שהוא יודע מה הוא רוצה, כמו למשל לרצות להרגיש טוב. אבל מדוע הוא רוצה להרגיש טוב? אם האדם יתחיל להתבונן ולשאול את עצמו מדוע הוא מרגיש תחושת חסר, מדוע הוא תמיד רוצה יותר, הוא יתחיל לחשוף את מקור הרצונות שלו.
בשלב הזה, אדם יכול לשאול את עצמו: "מה יש שם שאין פה? למה אני רוצה להיות במקום אחר? למה אני לא יכול להיות מרוצה ממה שיש לי?" כל תשובה כזו יכולה להוביל את האדם להבנה עמוקה יותר של עצמו ושל רצונותיו. הוא עשוי לגלות שאין צורך ברצונות הללו ושהם נובעים מחוסר תודעה.
תפיסת האחדות והשפעתה על השכל והרגש
לאחר התבוננות מעמיקה, האדם מגיע להבנה שמצד האמת, כל הדברים הם אחד. אין באמת הבדל בין רצון ללא רצון, בין טוב לרע. כל דבר במציאות הוא חלק מאותו שלם. כאשר אדם מגיע לתפיסה הזו, השכל והרגש מתחברים והם פועלים כישות אחת. ברגע הזה, הקונפליקט בין השכל לרגש נעלם. אין ניגוד ביניהם, כי הם מבינים שהמציאות כולה היא אחד, אין הפכים אמיתיים.
מה קורה כשהשכל והרגש אינם מסכימים?
אם השכל והרגש אינם מסכימים, זה רק כי האדם לא הגיע לתפיסת האמת המלאה. ברגע שהאדם מבין שהשכל והרגש הם חלקים שונים של אותה ישות, הוא יפסיק להרגיש את הקונפליקט. הרגש יירגע, כי הוא יבין שאין באמת חסר, וכל דבר הוא כפי שהוא צריך להיות.
בהרצאה זו, נענה על השאלה כיצד לפתר קונפליקט רגשי, שבו השכל והרגש אינם מסכימים. כלומר, כאשר אדם חווה קונפליקט פנימי, שבו השכל מציע פתרון אחד והרגש מציע פתרון אחר. מהו הפתרון לקונפליקט זה? איך ניתן למצוא פתרון שבו השכל והרגש שותפים להחלטה?
ההסבר המרכזי של ההרצאה הוא שהאדם מקבל החלטות באמצעות שני כוחות: השכל והרגש. השכל הוא כוח רציונאלי שמתכנן ומקבל החלטות מבוססות על חשיבה וניתוח, בעוד הרגש הוא חלק לא רציונאלי, שמניע את האדם לפי תחושותיו הפנימיות. כאשר השכל והרגש מסכימים על דבר מה, יש הרגשה של שלמות, כיוון שההחלטה נתפסת כמאוזנת ונכונה.
אולם, לעיתים יש מצב שבו השכל והרגש לא מסכימים. בשלב כזה, האדם מתחיל לחוות קונפליקט פנימי - הוא לא יודע האם להקשיב לשכל או לרגש. הקונפליקט הזה יוצר תחושת חוסר ודאות, ספקות, ולעיתים מצפוניות. הדבר גורם לאי - נוחות ומוביל את האדם לשאלות: "מה יקרה לי אם אעשה כך?" או "האם החלטתי נכון?". כל רע בעולם נובע מספק, ואם יש ספק, יש קונפליקט פנימי.
כיצד ניתן לפתור את הקונפליקט בין השכל לרגש?
הפתרון לקונפליקט בין השכל והרגש הוא האמת. כלומר, על האדם לשאול את עצמו: "מהי האמת?" - כלומר, איזה פתרון הוא באמת מאמין בו, מהי הדרך הנכונה ביותר עבורו. כל אדם בתוכו יודע להרגיש ולהבין מהי האמת. השאלה היא אם הוא מסוגל להגיע לנקודה שבה יוכל לחוות אותה באופן ברור. כל עוד האדם לא מגיע לאמת פנימית כזו, הוא ימשיך לחוות את הקונפליקט הזה בין השכל לרגש.
בהקשר הזה, יש לקחת בחשבון תפיסת מציאות מסוימת של האדם. לדוגמה, כאשר אדם אומר שדבר מסוים הוא טוב ודבר אחר הוא רע, יתכן שהוא טועה. ייתכן שאין באמת הבדל בין טוב לרע, או שמה שהוא תופס כטוב לא באמת טוב לו, או שהוא לא יודע להבחין בין טוב לרע.
תפיסת מציאות אמיתית היא כאשר אדם יודע להבחין את מהות הדברים בצורה נקייה, כלומר, כשהוא יודע באמת מה טוב ומה רע עבורו, ולא רק לפי תבניות רגילות של "זה טוב וזה רע". דוגמה לכך היא בתחום הרצון: כל אדם רוצה דברים מסוימים, אבל לא תמיד הרצונות הללו מועילים לו. אדם עשוי לרצות דברים שאין לו צורך בהם, או שהוא מרגיש צורך ברצונות מיותרים.
הבנת האמת שבאה מתוך תודעה מדויקת
העניין הוא שבתפיסת מציאות אמיתית, האדם מבין מהי האמת - מה טוב ומה רע, האם יש באמת הבחנה ביניהם? האם יש הבדל בין רצון ללא רצון? כשאדם מבין את המציאות כפי שהיא, הוא רואה את הטוב והרע בצורה אמיתית ומדויקת. כלומר, מה שנראה לו כטוב הוא באמת טוב, ומה שנראה לו כרע הוא באמת רע.
השכל והרגש צריכים להתאחד ולהפוך לכוח אחד. השכל הוא הרציונאלי והרגש הוא הלא רציונאלי, אבל למעשה, כל דבר במציאות הוא רציונאלי - גם מה שנראה לנו לא הגיוני, אם נתבונן בכך לעומק, נמצא שהוא גם כן רציונאלי. אם אדם לא מצליח לראות את הרציונל שבדבר, הוא יכנה אותו בשם "רגש". דהיינו, אם אדם לא מצליח להבין משהו באמצעות השכל, הוא יגיד שזו תחושה, רגש, ולא משהו שניתן להסביר רציונאלית.
האיזון בין השכל לדמיון
האדם נמצא בתהליך מתמשך של איזון בין השכל לדמיון. השכל מבין דבר אחד, אך לא תמיד מצליח להסביר את מה שהוא מרגיש בו זמנית. אם הוא מצליח להסביר את הרגש, אז גם זה הופך להיות חלק מהשכל, כי השכל והרגש הופכים לאחד. המטרה היא להבין שהרגש הוא סוג של דמיון - דרכו אנו יכולים לדמיין דברים לא נכונים, אך גם יכול לדמיין דברים אמיתיים, שאין אפשרות להבין אותם בשכל הרגיל.
לדוגמה, כדי להבין את רעיון אחדות הדברים, האדם צריך להשתמש בדמיון, כי השכל לא תמיד יכול לתפוס את ההפכים האלה כאחד. השכל יאמר שזו טוב וזה רע, אך יכול להיות שזה לא כל כך קריטי. אולי אין באמת הבדל בין טוב לרע? יכול להיות שהכל חלק מאותו שלם?
השלב הבא - להבין את מקור הרצונות
שלב נוסף בתהליך הוא התבוננות עמוקה ברצונות האישיים של האדם. כל אדם חושב שהוא יודע מה הוא רוצה, כמו למשל לרצות להרגיש טוב. אבל מדוע הוא רוצה להרגיש טוב? אם האדם יתחיל להתבונן ולשאול את עצמו מדוע הוא מרגיש תחושת חסר, מדוע הוא תמיד רוצה יותר, הוא יתחיל לחשוף את מקור הרצונות שלו.
בשלב הזה, אדם יכול לשאול את עצמו: "מה יש שם שאין פה? למה אני רוצה להיות במקום אחר? למה אני לא יכול להיות מרוצה ממה שיש לי?" כל תשובה כזו יכולה להוביל את האדם להבנה עמוקה יותר של עצמו ושל רצונותיו. הוא עשוי לגלות שאין צורך ברצונות הללו ושהם נובעים מחוסר תודעה.
תפיסת האחדות והשפעתה על השכל והרגש
לאחר התבוננות מעמיקה, האדם מגיע להבנה שמצד האמת, כל הדברים הם אחד. אין באמת הבדל בין רצון ללא רצון, בין טוב לרע. כל דבר במציאות הוא חלק מאותו שלם. כאשר אדם מגיע לתפיסה הזו, השכל והרגש מתחברים והם פועלים כישות אחת. ברגע הזה, הקונפליקט בין השכל לרגש נעלם. אין ניגוד ביניהם, כי הם מבינים שהמציאות כולה היא אחד, אין הפכים אמיתיים.
מה קורה כשהשכל והרגש אינם מסכימים?
אם השכל והרגש אינם מסכימים, זה רק כי האדם לא הגיע לתפיסת האמת המלאה. ברגע שהאדם מבין שהשכל והרגש הם חלקים שונים של אותה ישות, הוא יפסיק להרגיש את הקונפליקט. הרגש יירגע, כי הוא יבין שאין באמת חסר, וכל דבר הוא כפי שהוא צריך להיות.
- קונפליקט רגשי
- שכל מול רגש
- תפיסת אמת
- תפיסת אחדות
- רצון ורגש
בהרצאה זו נענה על השאלה, מה עושים כאשר השכל והרגש אינם מסכימים ביניהם, מהו הקונפליקט? ומהו הפתרון?
האדם מקבל החלטות לפי שני כוחות: כוח השכל וכוח הרגש. שילוב של שניהם יחד. מה שאדם חושב ומה שאדם מרגיש שהוא צריך לעשות. השילוב של ההחלטה השקולה של השכל והרגש.
אם הרגש והשכל מסכימים על ההחלטה, אזי הוא מסכים. וחש תחושת שלמות.
יש מצבים בחיים, שהאדם חווה סוג של קונפליקט בין השכל לרגש. שהשכל אומר לו דבר אחד ואילו הרגש דבר אחר. ואז נכנס לבעיה מצפונית שאינו יודע בקול מי לשמוע. וזה הדבר הכי קשה, הקונפליקט, הספקות.
כל רע בעולם מבוסס על ספק, מה יקרה לי?
תמיד ברע יש סוג של ספק. קונפליקט בין השכל לבין הרגש. אז מה עושים כדי לפתור זאת?
והתשובה היא -
מילת המפתח ליציאה מספקות בין השכל לרגש היא האמת. מה הכוונה? לשאול את עצמו מה האמת? נכון שהאדם אומר איני יודע מה האמת - לפי השכל או לפי הרגש?
כל אחד בתוכו יודע להרגיש ולהבין מהי האמת. ונחדד. כל זמן שהאדם אינו מגיע לנקודה אמיתית של אמת, תמיד תהיה לו בעיה בין השכל לרגש.
יש תפיסת מציאות מסוימת. כשאדם אומר זה טוב וזה רע, יתכן שהוא גם טועה. דהיינו, הופך ביניהם, או שאין הבדל ביניהם.
ותפיסת מציאות אמיתית, היא כזו שכשהוא אומר על דבר שהוא טוב הרי זה באמת טוב, וכשהוא אומר שזה רע זה אכן רע. אם ניקח למשל את עניין הרצון, לכל אדם יש דברים שהוא רוצה ויש דברים שאינו רוצה. ולא תמיד זה לפי האמת. דהיינו, שהאדם רוצה דברים שלא צריך לרצות אותם, או שהוא חפץ ברצונות מיותרים.
והרעיון הוא, שיש תפיסת מציאות שבה האדם באמת מבין את המציאות, מהי האמת. מהו הטוב והרע, האם יש אותם והאם יש את שניהם. גם השכל והרגש שמתאחדים לכוח אחד. העניין הוא שהשכל הוא הרציונאלי והרגש הוא החלק הלא רציונאלי. מצד האמת הכל רציונאלי. אין במציאות שלנו אף דבר שאינו רציונאלי. השאלה אם אנחנו תופסים זאת כך. ברגע שאדם אינו תופס דבר מה, הרי שהוא מכנה אותו בשם רגש, אך למען האמת המציאות כולה היא רציונאלית לחלוטין. השאלה אם הרציונאל של האדם מצליח לתפוס אותו.
אפשר להבין שיש את השכל והדמיון והכוחות הללו מאזנים האחד את השני. האדם בעצם צריך למצוא כיצד לאזן את הדמיון ואת השכל. בשכל אדם מבין דבר אחד, ואינו מצליח להסביר למה הוא מרגיש משהו אחר בו זמנית, ברגע שהוא יכול להסביר מדוע הוא מרגיש משהו אחר הרי שזה כבר הופך להיות שכל. הרגש זה סוג של דמיון. מדוע?
כי דרכו האדם יכול לדמיין דברים לא נכונים. אך כמובן שבאמצעות הדמיון האדם יוכל לדמיין דברים אמיתיים שאין באפשרות האדם להבין אותם דרך השכל הרגיל. לדוגמא הדבר הכי בסיסי שעבורו צריך (לפחות בהתחלה) דמיון, הוא להבין שהכל אחד. משום ששם השכל של האדם חלש, לכן צריך את הדמיון שיצליח להכיל את ההפכים הללו. כי השכל של האדם אומר לו שזה טוב וזה רע, אבל אולי לא? אולי זה לא כל כך קריטי, אולי באמת אין הבדל ביניהם?
הרעיון הוא שיש תפיסת מציאות שבה הכל מתאחד. ברגע שהאדם מבין את המציאות כפי שהיא. האם אני באמת צריך לעשות את הדבר הזה? האם באמת אני רוצה לעשות את הדבר הזה? כי אף אחד אינו יודע: מה הוא באמת רוצה? כולם חיים, חיים שלמים, ולאף אחד אין מושג מה הוא באמת רוצה? אדם חושב שבטח הוא יודע מה הוא רוצה. הוא רוצה להרגיש טוב.
אך אם ישאל את עצמו מדוע הוא בכלל רוצה להרגיש את הרצונות הללו? למה להרגיש טוב?
מי שרוצה להיות מאושר, הדרך הפשוטה, זה להפסיק לרצות להרגיש טוב. כל הרע נובע מכך שהאדם רוצה להרגיש טוב. אם האדם כל כך בטוח שהוא רוצה להרגיש טוב, שיפסיק. מה גורם לך לרצות להרגיש טוב? יש כאן התבוננות שהאדם צריך לעשות לחפש את האמת. מדוע האדם חש כל הזמן תחושת חסר?
עליו לשאול את עצמו, מה הסיבה שאיני מסוגל להיות מרוצה מהדברים כפי מה שהם?
מי שיתבונן בכך לעומק, כל זמן שאינו מבין מה הסיבה שרוצה את הרצונות שלו, מה יש שם שאין פה, למה לא להיות מרוצה פה. מה יש שם שאין פה? האם שם טוב יותר משם? למה חושב כך? כשהוא שם, רוצה להיות פה וכשהוא פה רוצה להיות שם. אני יכול להחליט, שעכשיו ארצה את מה שיש לי, אז הוא הכי מאושר. האדם צריך לגלות את השורש של הרצון שלו, מאיפה מגיעים הרצונות שלו. למה האדם אינו רוצה את מה שיש לו?
מאיפה הרצונות שלו?
ומי שיתבונן מספיק בדבר הזה יגיע למסקנה הבאה: אך את הדרך על האדם לעבור עליה בעצמו ממש. מי שיתעמק, קודם כל, יבין שיש משהו שגורם לו לרצות את הרצונות שלו. בסופו של התהליך יגיע לתפיסת אחדות. שבשכל שלו יבין שמצד האמת הכל אחד. אין הבדל בין רוצה ללא רוצה. ברגע שהאדם מגיע להבנה הזו תפיסת האני תשתנה.
בסוף יגיע לתפיסת אחדות שבשכל שלו יבין, שרוצה ולא רוצה שזה אחד. ואין שאלה מדוע רוצה כך ולא אחרת, וברגע שהאדם מגיע לרמת תפיסה כזו ממילא טוב לו.
השכל והרגש חברים טובים, כי בעצם הם בעצם בשרשם אחד.
התיאוריה הכי מוזרה בעולם היא שהכל אחד. להגיד שדבר והיפוכו הכל אחד, ברגע שהאדם מגיע לנקודה הזו, אז ורק אז, השכל והרגש של האדם נרגעים. כי בשורשם הכל אחד. יש פרספקטיבה שבה אין הבדל בין השכל לרגש ושהם אחד ממש.
יש לשים לב לכך שברגע שיש ניגוד בין השכל לרגש, זה רק בגלל שהאדם רחוק מן האמת, דהיינו, הרגש משדר לאדם שיש משהו אחר! גם הרגש מרגיש שהשכל אינו צודק. וכשהרגש לא צודק, השכל מבין זאת. יש תפיסת מציאות אחת, שבה אין הבדל בין רגש לשכל. ועד שהאדם מגיע לתפיסת מציאות זו, עד אז יהיה קונפליקט ביניהם.
יש דבר אחד שעליו הרגש אף פעם לא מסכים. תמיד הוא ירגיש שחסר לו משהו. בנאדם תמיד מרגיש שיש לו רצון. האם יש מציאות שבה אין לו שום רצונות שהמציאות טובה כפי שהיא? ששם הכל מושלם.
אין מציאות כזו. גם אם יהיה שלום בעולם, עדיין יחוו חסר כלשהו. הרעיון הוא שכל זמן שהאדם לא הגיע לתפיסת המציאות שבה הכל אחד.
רק אם האדם יבין בשכל שלו וגם בדמיון שלו שמצד האמת למרות שהדברים נפרדים הם גם בו זמנית אחד. אין התכחשות לכך שיש רוצה ולא רוצה, אבל בו זמנית הכל גם אחד. רק אז הרגש של האדם יירגע. כי את הרגש אי אפשר לרמות. לא משנה מה שהאדם יעשה בחיים תמיד ירגיש רע. וגם אם היה מאושר יהיה חסר לו משהו אולי יקרה לי משהו או משהו שיגרע ממני משהו. תמיד חסר לאדם משהו. כי האדם לא קולט שהכל טוב איך שהוא. חוסר היכולת השכלית של האדם לתפוס ששני ההפכים הם דבר אחד, היא אומרת שהשכל של האדם אינו תקין בשלמות. ואז הרגש ימשיך להציק לו. שהוא ירצה יותר טוב עד שהוא יגיע לתובנה האמיתית שהכל אחד.
אם יש לאדם ברמה הפרקטית שאלה בעניין הקונפליקט, היא שבאמת הכל טוב אותה מידה. להגיד שזה יותר טוב זה טוב בדיוק כמו לומר שזה יותר טוב.
הדרך לפתור קונפליקט היא על ידי אמת. מהפרספקטיבה של האמת אין קונפליקט. ועל ידי חיפוש אמיתי של האמת, האדם מגיע לאחדות שהכל טוב, ואז גם השכל וגם הרגש מרגישים טוב כישות אחת ממש.
האדם מקבל החלטות לפי שני כוחות: כוח השכל וכוח הרגש. שילוב של שניהם יחד. מה שאדם חושב ומה שאדם מרגיש שהוא צריך לעשות. השילוב של ההחלטה השקולה של השכל והרגש.
אם הרגש והשכל מסכימים על ההחלטה, אזי הוא מסכים. וחש תחושת שלמות.
יש מצבים בחיים, שהאדם חווה סוג של קונפליקט בין השכל לרגש. שהשכל אומר לו דבר אחד ואילו הרגש דבר אחר. ואז נכנס לבעיה מצפונית שאינו יודע בקול מי לשמוע. וזה הדבר הכי קשה, הקונפליקט, הספקות.
כל רע בעולם מבוסס על ספק, מה יקרה לי?
תמיד ברע יש סוג של ספק. קונפליקט בין השכל לבין הרגש. אז מה עושים כדי לפתור זאת?
והתשובה היא -
מילת המפתח ליציאה מספקות בין השכל לרגש היא האמת. מה הכוונה? לשאול את עצמו מה האמת? נכון שהאדם אומר איני יודע מה האמת - לפי השכל או לפי הרגש?
כל אחד בתוכו יודע להרגיש ולהבין מהי האמת. ונחדד. כל זמן שהאדם אינו מגיע לנקודה אמיתית של אמת, תמיד תהיה לו בעיה בין השכל לרגש.
יש תפיסת מציאות מסוימת. כשאדם אומר זה טוב וזה רע, יתכן שהוא גם טועה. דהיינו, הופך ביניהם, או שאין הבדל ביניהם.
ותפיסת מציאות אמיתית, היא כזו שכשהוא אומר על דבר שהוא טוב הרי זה באמת טוב, וכשהוא אומר שזה רע זה אכן רע. אם ניקח למשל את עניין הרצון, לכל אדם יש דברים שהוא רוצה ויש דברים שאינו רוצה. ולא תמיד זה לפי האמת. דהיינו, שהאדם רוצה דברים שלא צריך לרצות אותם, או שהוא חפץ ברצונות מיותרים.
והרעיון הוא, שיש תפיסת מציאות שבה האדם באמת מבין את המציאות, מהי האמת. מהו הטוב והרע, האם יש אותם והאם יש את שניהם. גם השכל והרגש שמתאחדים לכוח אחד. העניין הוא שהשכל הוא הרציונאלי והרגש הוא החלק הלא רציונאלי. מצד האמת הכל רציונאלי. אין במציאות שלנו אף דבר שאינו רציונאלי. השאלה אם אנחנו תופסים זאת כך. ברגע שאדם אינו תופס דבר מה, הרי שהוא מכנה אותו בשם רגש, אך למען האמת המציאות כולה היא רציונאלית לחלוטין. השאלה אם הרציונאל של האדם מצליח לתפוס אותו.
אפשר להבין שיש את השכל והדמיון והכוחות הללו מאזנים האחד את השני. האדם בעצם צריך למצוא כיצד לאזן את הדמיון ואת השכל. בשכל אדם מבין דבר אחד, ואינו מצליח להסביר למה הוא מרגיש משהו אחר בו זמנית, ברגע שהוא יכול להסביר מדוע הוא מרגיש משהו אחר הרי שזה כבר הופך להיות שכל. הרגש זה סוג של דמיון. מדוע?
כי דרכו האדם יכול לדמיין דברים לא נכונים. אך כמובן שבאמצעות הדמיון האדם יוכל לדמיין דברים אמיתיים שאין באפשרות האדם להבין אותם דרך השכל הרגיל. לדוגמא הדבר הכי בסיסי שעבורו צריך (לפחות בהתחלה) דמיון, הוא להבין שהכל אחד. משום ששם השכל של האדם חלש, לכן צריך את הדמיון שיצליח להכיל את ההפכים הללו. כי השכל של האדם אומר לו שזה טוב וזה רע, אבל אולי לא? אולי זה לא כל כך קריטי, אולי באמת אין הבדל ביניהם?
הרעיון הוא שיש תפיסת מציאות שבה הכל מתאחד. ברגע שהאדם מבין את המציאות כפי שהיא. האם אני באמת צריך לעשות את הדבר הזה? האם באמת אני רוצה לעשות את הדבר הזה? כי אף אחד אינו יודע: מה הוא באמת רוצה? כולם חיים, חיים שלמים, ולאף אחד אין מושג מה הוא באמת רוצה? אדם חושב שבטח הוא יודע מה הוא רוצה. הוא רוצה להרגיש טוב.
אך אם ישאל את עצמו מדוע הוא בכלל רוצה להרגיש את הרצונות הללו? למה להרגיש טוב?
מי שרוצה להיות מאושר, הדרך הפשוטה, זה להפסיק לרצות להרגיש טוב. כל הרע נובע מכך שהאדם רוצה להרגיש טוב. אם האדם כל כך בטוח שהוא רוצה להרגיש טוב, שיפסיק. מה גורם לך לרצות להרגיש טוב? יש כאן התבוננות שהאדם צריך לעשות לחפש את האמת. מדוע האדם חש כל הזמן תחושת חסר?
עליו לשאול את עצמו, מה הסיבה שאיני מסוגל להיות מרוצה מהדברים כפי מה שהם?
מי שיתבונן בכך לעומק, כל זמן שאינו מבין מה הסיבה שרוצה את הרצונות שלו, מה יש שם שאין פה, למה לא להיות מרוצה פה. מה יש שם שאין פה? האם שם טוב יותר משם? למה חושב כך? כשהוא שם, רוצה להיות פה וכשהוא פה רוצה להיות שם. אני יכול להחליט, שעכשיו ארצה את מה שיש לי, אז הוא הכי מאושר. האדם צריך לגלות את השורש של הרצון שלו, מאיפה מגיעים הרצונות שלו. למה האדם אינו רוצה את מה שיש לו?
מאיפה הרצונות שלו?
ומי שיתבונן מספיק בדבר הזה יגיע למסקנה הבאה: אך את הדרך על האדם לעבור עליה בעצמו ממש. מי שיתעמק, קודם כל, יבין שיש משהו שגורם לו לרצות את הרצונות שלו. בסופו של התהליך יגיע לתפיסת אחדות. שבשכל שלו יבין שמצד האמת הכל אחד. אין הבדל בין רוצה ללא רוצה. ברגע שהאדם מגיע להבנה הזו תפיסת האני תשתנה.
בסוף יגיע לתפיסת אחדות שבשכל שלו יבין, שרוצה ולא רוצה שזה אחד. ואין שאלה מדוע רוצה כך ולא אחרת, וברגע שהאדם מגיע לרמת תפיסה כזו ממילא טוב לו.
השכל והרגש חברים טובים, כי בעצם הם בעצם בשרשם אחד.
התיאוריה הכי מוזרה בעולם היא שהכל אחד. להגיד שדבר והיפוכו הכל אחד, ברגע שהאדם מגיע לנקודה הזו, אז ורק אז, השכל והרגש של האדם נרגעים. כי בשורשם הכל אחד. יש פרספקטיבה שבה אין הבדל בין השכל לרגש ושהם אחד ממש.
יש לשים לב לכך שברגע שיש ניגוד בין השכל לרגש, זה רק בגלל שהאדם רחוק מן האמת, דהיינו, הרגש משדר לאדם שיש משהו אחר! גם הרגש מרגיש שהשכל אינו צודק. וכשהרגש לא צודק, השכל מבין זאת. יש תפיסת מציאות אחת, שבה אין הבדל בין רגש לשכל. ועד שהאדם מגיע לתפיסת מציאות זו, עד אז יהיה קונפליקט ביניהם.
יש דבר אחד שעליו הרגש אף פעם לא מסכים. תמיד הוא ירגיש שחסר לו משהו. בנאדם תמיד מרגיש שיש לו רצון. האם יש מציאות שבה אין לו שום רצונות שהמציאות טובה כפי שהיא? ששם הכל מושלם.
אין מציאות כזו. גם אם יהיה שלום בעולם, עדיין יחוו חסר כלשהו. הרעיון הוא שכל זמן שהאדם לא הגיע לתפיסת המציאות שבה הכל אחד.
רק אם האדם יבין בשכל שלו וגם בדמיון שלו שמצד האמת למרות שהדברים נפרדים הם גם בו זמנית אחד. אין התכחשות לכך שיש רוצה ולא רוצה, אבל בו זמנית הכל גם אחד. רק אז הרגש של האדם יירגע. כי את הרגש אי אפשר לרמות. לא משנה מה שהאדם יעשה בחיים תמיד ירגיש רע. וגם אם היה מאושר יהיה חסר לו משהו אולי יקרה לי משהו או משהו שיגרע ממני משהו. תמיד חסר לאדם משהו. כי האדם לא קולט שהכל טוב איך שהוא. חוסר היכולת השכלית של האדם לתפוס ששני ההפכים הם דבר אחד, היא אומרת שהשכל של האדם אינו תקין בשלמות. ואז הרגש ימשיך להציק לו. שהוא ירצה יותר טוב עד שהוא יגיע לתובנה האמיתית שהכל אחד.
אם יש לאדם ברמה הפרקטית שאלה בעניין הקונפליקט, היא שבאמת הכל טוב אותה מידה. להגיד שזה יותר טוב זה טוב בדיוק כמו לומר שזה יותר טוב.
הדרך לפתור קונפליקט היא על ידי אמת. מהפרספקטיבה של האמת אין קונפליקט. ועל ידי חיפוש אמיתי של האמת, האדם מגיע לאחדות שהכל טוב, ואז גם השכל וגם הרגש מרגישים טוב כישות אחת ממש.
050-3331-331