אז טראומה היא מצב שבו בעבר קרה לבן אדם דבר רע, ושהזיכרון הרע משתקף לאדם דרך דברים אחרים שקורים לו בזמן אחר: עבר / הווה / עתיד.
לדוגמה, בן אדם שבגדו בו בעבר והוא הרגיש מכך רע וכתוצאה מכך בכל פעם בהווה שקורה משהו שמזכיר לו את הבגידה, או בכל פעם שהוא חושב שיכול לקרות בעתיד משהו שמזכיר לו את הבגידה, או בכל פעם שהוא נזכר באירוע אחר בעבר, שמזכיר לו את הבגידה, הרי שהוא מרגיש רע. או לדוגמה חייל שחווה קרב קשה, שכל דבר שמזכיר לו את הקרב, מעורר אצלו את הטראומה. או לדוגמה אישה שחוותה אונס, שאז היא עשויה לחוות טראומה לדוגמה במערכת יחסים זוגית רגילה ואוהבת וכיו"ב.
אז מהי התבנית המחשבתית של הטראומה?
והתבנית היא, שקרה לאדם משהו אירוע מסויים. וכל אירוע מורכב מהמון פרטים ופרטי פרטים. וכאשר האדם נתקל באירוע אחר, והאירוע האחר כמו כל דבר אחר, מורכב מהמון פרטים וכיו"ב, הרי שבעצם יש קווי דמיון בין האירוע הטראומטי לבין האירוע האחר שאינו טראומטי לכשעצמו. ואז בעצם האדם נזכר באירוע הטראומטי, דרך קווי הדמיון של האירוע האחר הרגיל היום יומי. ואז האדם מגיב רגשית בצורה רעה, כאילו קורה לו כרגע, מה שקרה לו באירוע הטראומטי ההוא.
ואחדד, כי לצורך העניין ננתח טראומה שמשתקפת דרך אירוע אחר בהווה, אבל טראומה יכולה להיות גם ביחס לזיכרון של העבר או ביחס לדמיון של העתיד, של מקרים שאינם הטראומה עצמה. דהיינו, שהאדם נזכר בטראומה מהעבר, כאשר הוא חושב על אירוע אחר בעבר / בעתיד.
ואוסיף גם, כי יכולה גם להיות טראומה דמיונית, דהיינו, שהאדם דמיין בדמיון שלו שקרה לו משהו, והוא הרגיש רע מעצם הדמיון שלו. ואז כל דבר שמזכיר לו את מה שקרה לו בדמיון שלו, יכול לעשות לו תופעה של טראומה. או אפילו בן אדם שחלם חלום ובחלום קרה לו משהו רע, ואז כל דבר שמזכיר לו את החלום, אפילו בתת מודע וכולי. או שקרה לאדם משהו במציאות בפועל, אבל האדם פירש לא נכון את האירוע ואז נוצר לו אירוע טראומטי, דהיינו, אירוע רע שירדוף אותו בכל פעם שהוא ייזכר באירוע הרע שקרה לו בדמיון.
אז ניתן בעצם להבין, כי המהות של טראומה, היא כוח הדמיון, שהאדם מוצא קווי דמיון בין 2 אירועים שונים, כאשר אחד מהם הוא האירוע הרע שקרה לו, האירוע הטראומטי והשני הוא האירוע האחר הרגיל השגרתי והיום יומי, שהוא מזכיר לאדם את האירוע הטראומטי.
אז איך בעצם לטפל בטראומה? ובעצם ניתן להבין כי ברמה הלוגית יש 3 אפשרויות איך לטפל בטראומה.
אפשרות 1 היא, לגרום לבן אדם לשכוח את האירוע הרע שקרה לו. ואז ממילא האדם לא יוכל להיזכר באירוע הרע שקרה לו, אם הוא ישכח אותו. אבל זאת כמובן אפשרות שהיא לא באמת ריאלית.
אפשרות 2 היא, לגרום לבן אדם לא למצוא קווי דמיון בין האירוע הטראומטי שקרה לו, לבין האירוע הנוכחי הרגיל. דהיינו, שהאדם כן יכול לזכור את האירוע הטראומטי, אבל האדם לא חווה את הדמיון שבין האירוע הטראומטי לבין האירוע הרגיל. זאת אפשרות ריאלית ומעשית, תכף ננתח אותה.
אפשרות 3 היא, לגרום לבן אדם לכך שגם אם הוא ייזכר באירוע הטראומטי, עדיין האירוע עצמו לא יעשה לו רע. באמצעות שינוי התחושה של האדם, ביחס לזיכרון של האירוע שקרה לו. גם את האפשרות הזאת נסביר כדלקמן.
לגבי אפשרות 2, אם רוצים לטפל בטראומה, אחת האפשרויות היא, באמצעות דיוק וכיול של כוח הדמיון. דהיינו, לגרום לבן אדם לחשוב יותר בהיגיון ופחות באופן דמיוני. ולעשות רציונליזציה של חווית הטראומה, להבין איך היא עובדת, להבין שבעצם יש חוויה של פוסט טראומה, בגלל קווי הדמיון שיש בין האירועים. ולהיצמד לאמת ולדייק את העובדות, דהיינו, לעזור לבן אדם להבין, שמה שקרה, זה לא באמת מה שקורה בפועל במציאות.
דהיינו, נכון שיש קווי דמיון דומים בין האירועים, אבל זה לא באמת אותו האירוע. וכך אם וככל שהאדם יבין יותר טוב, שהאירוע שקרה, הוא לא האירוע שקורה, וככל שהאדם פחות יתחבר לעולם הדמיוני שלו באופן כללי ויותר יתחבר לכאן ועכשיו עם פחות דמיונות, כך ממילא הטראומה פחות תשפיע עליו.
והדרך הזאת עובדת, אבל כמובן שיש לה את המגבלות שלה. והיא יכול לעבוד בחלק מהטראומות, לדוגמה טראומה מכלב שנשך אותך, שאתה מבין שהכלב שאתה רואה כרגע, הוא קשור ולא באמת ינשוך אותך וכיו"ב. אבל אם מדובר על טראומה מאוד קשה, אז עצם הזיכרון עצמו, עושה לבן אדם רע, גם אם האירוע הנוכחי לא בדיוק דומה לאירוע שקרה.
ולכן יש גם את השיטה השלישית, שהיא עשויה להיות עוד יותר קשה לביצוע. אבל אם מצליחים ליישם אותה, אז במאה אחוז שהטראומה נעלמת. וכמובן, שככל שמשתמשים בה יותר, אז בצירוף השיטה השניה, שתיהן ביחד עוזרות לאדם...
לדוגמה, בן אדם שבגדו בו בעבר והוא הרגיש מכך רע וכתוצאה מכך בכל פעם בהווה שקורה משהו שמזכיר לו את הבגידה, או בכל פעם שהוא חושב שיכול לקרות בעתיד משהו שמזכיר לו את הבגידה, או בכל פעם שהוא נזכר באירוע אחר בעבר, שמזכיר לו את הבגידה, הרי שהוא מרגיש רע. או לדוגמה חייל שחווה קרב קשה, שכל דבר שמזכיר לו את הקרב, מעורר אצלו את הטראומה. או לדוגמה אישה שחוותה אונס, שאז היא עשויה לחוות טראומה לדוגמה במערכת יחסים זוגית רגילה ואוהבת וכיו"ב.
אז מהי התבנית המחשבתית של הטראומה?
והתבנית היא, שקרה לאדם משהו אירוע מסויים. וכל אירוע מורכב מהמון פרטים ופרטי פרטים. וכאשר האדם נתקל באירוע אחר, והאירוע האחר כמו כל דבר אחר, מורכב מהמון פרטים וכיו"ב, הרי שבעצם יש קווי דמיון בין האירוע הטראומטי לבין האירוע האחר שאינו טראומטי לכשעצמו. ואז בעצם האדם נזכר באירוע הטראומטי, דרך קווי הדמיון של האירוע האחר הרגיל היום יומי. ואז האדם מגיב רגשית בצורה רעה, כאילו קורה לו כרגע, מה שקרה לו באירוע הטראומטי ההוא.
ואחדד, כי לצורך העניין ננתח טראומה שמשתקפת דרך אירוע אחר בהווה, אבל טראומה יכולה להיות גם ביחס לזיכרון של העבר או ביחס לדמיון של העתיד, של מקרים שאינם הטראומה עצמה. דהיינו, שהאדם נזכר בטראומה מהעבר, כאשר הוא חושב על אירוע אחר בעבר / בעתיד.
ואוסיף גם, כי יכולה גם להיות טראומה דמיונית, דהיינו, שהאדם דמיין בדמיון שלו שקרה לו משהו, והוא הרגיש רע מעצם הדמיון שלו. ואז כל דבר שמזכיר לו את מה שקרה לו בדמיון שלו, יכול לעשות לו תופעה של טראומה. או אפילו בן אדם שחלם חלום ובחלום קרה לו משהו רע, ואז כל דבר שמזכיר לו את החלום, אפילו בתת מודע וכולי. או שקרה לאדם משהו במציאות בפועל, אבל האדם פירש לא נכון את האירוע ואז נוצר לו אירוע טראומטי, דהיינו, אירוע רע שירדוף אותו בכל פעם שהוא ייזכר באירוע הרע שקרה לו בדמיון.
אז ניתן בעצם להבין, כי המהות של טראומה, היא כוח הדמיון, שהאדם מוצא קווי דמיון בין 2 אירועים שונים, כאשר אחד מהם הוא האירוע הרע שקרה לו, האירוע הטראומטי והשני הוא האירוע האחר הרגיל השגרתי והיום יומי, שהוא מזכיר לאדם את האירוע הטראומטי.
אז איך בעצם לטפל בטראומה? ובעצם ניתן להבין כי ברמה הלוגית יש 3 אפשרויות איך לטפל בטראומה.
אפשרות 1 היא, לגרום לבן אדם לשכוח את האירוע הרע שקרה לו. ואז ממילא האדם לא יוכל להיזכר באירוע הרע שקרה לו, אם הוא ישכח אותו. אבל זאת כמובן אפשרות שהיא לא באמת ריאלית.
אפשרות 2 היא, לגרום לבן אדם לא למצוא קווי דמיון בין האירוע הטראומטי שקרה לו, לבין האירוע הנוכחי הרגיל. דהיינו, שהאדם כן יכול לזכור את האירוע הטראומטי, אבל האדם לא חווה את הדמיון שבין האירוע הטראומטי לבין האירוע הרגיל. זאת אפשרות ריאלית ומעשית, תכף ננתח אותה.
אפשרות 3 היא, לגרום לבן אדם לכך שגם אם הוא ייזכר באירוע הטראומטי, עדיין האירוע עצמו לא יעשה לו רע. באמצעות שינוי התחושה של האדם, ביחס לזיכרון של האירוע שקרה לו. גם את האפשרות הזאת נסביר כדלקמן.
לגבי אפשרות 2, אם רוצים לטפל בטראומה, אחת האפשרויות היא, באמצעות דיוק וכיול של כוח הדמיון. דהיינו, לגרום לבן אדם לחשוב יותר בהיגיון ופחות באופן דמיוני. ולעשות רציונליזציה של חווית הטראומה, להבין איך היא עובדת, להבין שבעצם יש חוויה של פוסט טראומה, בגלל קווי הדמיון שיש בין האירועים. ולהיצמד לאמת ולדייק את העובדות, דהיינו, לעזור לבן אדם להבין, שמה שקרה, זה לא באמת מה שקורה בפועל במציאות.
דהיינו, נכון שיש קווי דמיון דומים בין האירועים, אבל זה לא באמת אותו האירוע. וכך אם וככל שהאדם יבין יותר טוב, שהאירוע שקרה, הוא לא האירוע שקורה, וככל שהאדם פחות יתחבר לעולם הדמיוני שלו באופן כללי ויותר יתחבר לכאן ועכשיו עם פחות דמיונות, כך ממילא הטראומה פחות תשפיע עליו.
והדרך הזאת עובדת, אבל כמובן שיש לה את המגבלות שלה. והיא יכול לעבוד בחלק מהטראומות, לדוגמה טראומה מכלב שנשך אותך, שאתה מבין שהכלב שאתה רואה כרגע, הוא קשור ולא באמת ינשוך אותך וכיו"ב. אבל אם מדובר על טראומה מאוד קשה, אז עצם הזיכרון עצמו, עושה לבן אדם רע, גם אם האירוע הנוכחי לא בדיוק דומה לאירוע שקרה.
ולכן יש גם את השיטה השלישית, שהיא עשויה להיות עוד יותר קשה לביצוע. אבל אם מצליחים ליישם אותה, אז במאה אחוז שהטראומה נעלמת. וכמובן, שככל שמשתמשים בה יותר, אז בצירוף השיטה השניה, שתיהן ביחד עוזרות לאדם...
050-3331-331