מהו המקור האמיתי של חווית הנפרדות?

אליעד כהן מסביר באופן מעמיק את הרעיון של חווית הנפרדות - התחושה שבה האדם מרגיש שהוא ישות נפרדת מהמציאות שסביבו. הוא מסביר כי שורש הנפרדות טמון במבנה הבסיסי של התפיסה האנושית, המוגבלת בהבחנות בין דברים. לדבריו, התפיסה האנושית עובדת תמיד במנגנון של הבחנה בין דבר לדבר אחר, בין יש לבין אין, בין טוב לרע, בין מושלם לפגום. תפיסה זו יוצרת חוויה תמידית של חסרונות, כיוון שכל חוויה של "יש" מלווה באופן אוטומטי בתחושה שיכל להיות אחרת, שיכל להיות טוב יותר.

כיצד נוצרת תחושת החיסרון במוח האדם?

אליעד טוען שהתחושה של חיסרון בכל מצב נובעת מהמבנה הבסיסי של התפיסה והמחשבה. האדם תמיד חש חיסרון כיוון שהשכל אינו מסוגל לחוות באופן מוחלט מצב של מושלמות מוחלטת. אפילו כאשר החיים "טובים יחסית", האדם תמיד יחווה שחסר לו משהו, גם אם לא במודע. הוא נותן דוגמה: אדם שנלקחת ממנו תעודת הזהות שלו יחווה חסר, אך אם הוא באמת היה תופס שאין הבדל בין מצב שבו יש לו תעודה לבין מצב שאין לו אותה, אז לא היה מרגיש תחושת חיסרון כלל.

מה הקשר בין תפיסת המציאות לתחושת החיסרון?

אליעד מסביר שכל תפיסת המציאות עוברת דרך המנגנון של החושים והשכל. הוא נותן דוגמה של הסתכלות על שולחן: אם השכל לא היה מסוגל להבין מה זה שולחן, האדם היה רואה רק צורה לא מוגדרת. השולחן הוא בעצם חוויה שמתווכת דרך חושים אל השכל. השכל הוא זה שקובע מה יש ומה אין. כלומר, השכל הוא זה שמחליט אם מה שהאדם רואה הוא אמיתי או לא אמיתי. אליעד ממחיש זאת באמצעות דוגמה עתידית אפשרית, שבה יתגלה שיש פיל שקוף בחדר, אך האדם לא יכול לראותו, כי השכל שלו לא מסוגל לתפוס זאת.

הוא מוסיף ומסביר כי החוויה של המציאות נובעת מכך שהשכל מבצע חלוקה בין מה שהוא תופס באמצעות החושים לבין מידע שמגיע מתהליכים פנימיים. למשל, האדם יודע שיש מדינה בשם סין למרות שהוא לא רואה אותה, כי השכל אומר שזה מידע "שכלי". השכל עצמו הוא זה שמייצר את ההפרדה בין מידע שמגיע מהחושים לבין מידע שמגיע מההבנה בלבד. אליעד מסביר כי הצוואר בקבוק של התפיסה הוא השכל, וכדי להבין את השורש של כל התפיסות והמחשבות, על האדם לשאול את עצמו: מאיפה מגיעות המחשבות האלה? מאיפה מגיע הביטחון ש"יש" משהו או "אין" משהו?

מה הקשר בין הסתכלות מבחוץ לבין הבנת האמת?

אליעד מדגיש את החשיבות של "להסתכל מבחוץ". הכוונה אינה סתם להתבונן מרחוק, אלא להתבונן על התהליך שהשכל מבצע כשהוא קובע "זה קיים" או "זה לא קיים". כאשר האדם מתבונן כך, הוא מתחיל להבין שהקביעה של יש ואין איננה מוחלטת אלא יחסית ותלויית שכל. הוא מדגים: כאשר אדם אומר שהוא רואה שולחן, החושים שלו מעבירים מידע, והשכל מתרגם זאת לתמונה ברורה. אם יתבונן לעומק בתוך התהליך הזה עצמו, לתוך המקום בו השכל מעבד את המידע - יתגלה לו שהאחדות נמצאת בתוך השולחן עצמו, לפני שהשכל הפריד ואמר: "זה שולחן".

האם התבוננות פנימית מספיקה להגעה לאחדות?

אליעד מסביר שהתבוננות פנימית אינה רק צפייה פסיבית, אלא התבוננות פעילה על מנגנון התפיסה עצמו. למשל, אם אדם כועס, הוא יכול לא רק להתבונן בכעס, אלא גם להבין מאיפה באה התחושה שהכעס קיים, ומדוע הוא מוגדר כ"רע" בעיניו. הוא מסביר כי כעס או כל תחושה אחרת איננה קיימת מצד עצמה אלא נוצרת מתוך מחשבה שהופכת אותה למוחשית. אם האדם ייכנס פנימה, מעבר לתפיסות, הוא יגיע למצב שבו הוא יכול לחוות...