כפי שהתבאר, האמונה השקרית היא שורש כל הרעות שיש בעולם, כולל כולן. וכל רע שיש בעולם, קיים רק בגלל אמונה שקרית. כי באמת, הכל מושלם. וכשהאדם מאמין שלא הכל מושלם, מיד הוא מרגיש חיסרון של נפרדות וכולי. ולכן צריך האדם לבטל את האמונה, שהיא שורש כל הרעות שיש בעולם.
והשאלה הנשאלת היא, כיצד אפשר לחיות בעולם בלי שום אמונה כלל? כי בלי שום אמונה כלל, האדם לא יכול לעשות שום פעולה, כי הוא לא יכול להיות בטוח בשום דבר. ובלי שום אמונה כלל, גם אין שום רצון כלל. כי האדם לא יכול להיות בטוח בשום דבר, אפילו לא בכך שהיש ישנו ושהאין איננו. ואם האדם לא בטוח בשום דבר, זה מבטל לו את הרצון לגמרי. אז כיצד אפשרי בכל זאת לחיות כאן בעולם שלנו בצורה רגילה?
והתשובה הראשונה היא, שמי שנוח לו להמשיך לחיות כאן בעולם שלנו בצורה רגילה, שימשיך להאמין ולחיות כאן בעולם שלנו בצורה הרגילה. ומי שמואס בחוויה של נפרדות, ורוצה להגיע לחוויה של העדר רצון נפרד מוחלט, אז, ביטול ועקירת כל האמונה, תביא את האדם לחוויית שלמות נצחית.
ואעפ"כ בפועל, גם החכם האמיתי יש לו אמונה והוא חי עם אמונה. אבל יש לו אמונה, רק כאן בעולם שלנו. כגון לדוגמה, שהחכם האמיתי מאמין שהרצפה לא תיפול, ושהשמש תזרח מחר בבוקר וכיו"ב. אלא, שבכל מה שקשור להבנת האדם את עצמו, שם אין לחכם האמיתי שום אמונה כלל, אלא רק ידיעה של אמת בלבד.
ובמילים אחרות, האמונה היא חיצונית והידיעה היא פנימית. שהאדם יכול להתנהג על פי אמונה כלשהי, כגון שהאש שורפת, אבל בתוכו "לדעת", שהוא רק מאמין בזה, כי הוא לא באמת יודע שום דבר בוודאות. או יותר מדויק, אפשרי להאמין, כל זמן שאתה לא חושב שאתה יודע בוודאות.
ובנוסף, יש אמונה לגבי חיי היום יום. ויש הבנה לגבי תהליכים פנימיים של נפש האדם. ועל האדם להטיל ספק אמיתי, במהות של הדברים. וברמה החיצונית, על האדם לתת לדברים לקרות מעצמם, דהיינו, שאין צורך להילחם בחוקיות של העולם שלנו ברמה החיצונית. אבל ברמה הפנימית שהיא הצורה שבה האדם תופש את המציאות שלנו, שם על האדם לזכך את עצמו מכל שמץ של אמונה.
כגון לדוגמה, שאם האדם מבין בשכל של הנפרדות שלו, שהגוף שלו צריך לאכול, אין צורך להילחם ברצון הזה. כי המלחמה החיצונית, אינה נצרכת ואינה...
והשאלה הנשאלת היא, כיצד אפשר לחיות בעולם בלי שום אמונה כלל? כי בלי שום אמונה כלל, האדם לא יכול לעשות שום פעולה, כי הוא לא יכול להיות בטוח בשום דבר. ובלי שום אמונה כלל, גם אין שום רצון כלל. כי האדם לא יכול להיות בטוח בשום דבר, אפילו לא בכך שהיש ישנו ושהאין איננו. ואם האדם לא בטוח בשום דבר, זה מבטל לו את הרצון לגמרי. אז כיצד אפשרי בכל זאת לחיות כאן בעולם שלנו בצורה רגילה?
והתשובה הראשונה היא, שמי שנוח לו להמשיך לחיות כאן בעולם שלנו בצורה רגילה, שימשיך להאמין ולחיות כאן בעולם שלנו בצורה הרגילה. ומי שמואס בחוויה של נפרדות, ורוצה להגיע לחוויה של העדר רצון נפרד מוחלט, אז, ביטול ועקירת כל האמונה, תביא את האדם לחוויית שלמות נצחית.
ואעפ"כ בפועל, גם החכם האמיתי יש לו אמונה והוא חי עם אמונה. אבל יש לו אמונה, רק כאן בעולם שלנו. כגון לדוגמה, שהחכם האמיתי מאמין שהרצפה לא תיפול, ושהשמש תזרח מחר בבוקר וכיו"ב. אלא, שבכל מה שקשור להבנת האדם את עצמו, שם אין לחכם האמיתי שום אמונה כלל, אלא רק ידיעה של אמת בלבד.
ובמילים אחרות, האמונה היא חיצונית והידיעה היא פנימית. שהאדם יכול להתנהג על פי אמונה כלשהי, כגון שהאש שורפת, אבל בתוכו "לדעת", שהוא רק מאמין בזה, כי הוא לא באמת יודע שום דבר בוודאות. או יותר מדויק, אפשרי להאמין, כל זמן שאתה לא חושב שאתה יודע בוודאות.
ובנוסף, יש אמונה לגבי חיי היום יום. ויש הבנה לגבי תהליכים פנימיים של נפש האדם. ועל האדם להטיל ספק אמיתי, במהות של הדברים. וברמה החיצונית, על האדם לתת לדברים לקרות מעצמם, דהיינו, שאין צורך להילחם בחוקיות של העולם שלנו ברמה החיצונית. אבל ברמה הפנימית שהיא הצורה שבה האדם תופש את המציאות שלנו, שם על האדם לזכך את עצמו מכל שמץ של אמונה.
כגון לדוגמה, שאם האדם מבין בשכל של הנפרדות שלו, שהגוף שלו צריך לאכול, אין צורך להילחם ברצון הזה. כי המלחמה החיצונית, אינה נצרכת ואינה...
050-3331-331