1:53:02לכל שאלה תשובה - שאלות ותשובות - 20100813
מה גורם לאדם לסבול ואיך אפשר להשתחרר מהסבל?
אליעד כהן מסביר שהסבל של האדם נובע מכך שהוא לא מקבל את המציאות כפי שהיא. לדבריו, האדם רוצה שהמציאות תהיה אחרת, וברגע שהוא רוצה משהו שלא קיים כרגע, הוא בעצם יוצר קונפליקט פנימי שמוביל לסבל. כל סבל או תחושת אי נעימות היא בעצם תוצאה של רצון שמצוי בהתנגשות עם מה שקיים במציאות ברגע הנוכחי.
לדוגמה, כאשר אדם רוצה שיהיה לו יותר כסף, זוגיות טובה יותר או בריאות טובה יותר, אבל במציאות הנוכחית אין לו את הדברים האלו, נוצר פער בין הרצון שלו לבין המצב הקיים. הפער הזה, הוא הגורם לתחושת חוסר סיפוק וסבל. ככל שהפער בין מה שהאדם רוצה למה שקיים בפועל גדול יותר, כך גדל הסבל שלו.
איך נוצרת תחושת הסבל בגלל פער הרצונות?
אליעד מדגים שהאדם סובל משום שהוא תופס את המצב הנוכחי כלא טוב או כלא מושלם. תפיסתו היא, שבמציאות צריך להיות מצב אחר, טוב יותר, שונה או משופר. האדם מנסה בכוח לשנות את המציאות או לחלופין הוא כועס או מתוסכל מכך שהמציאות לא משתנה בהתאם לציפיותיו. אבל כאשר האדם מנסה להילחם במציאות, הוא לעולם לא יצליח לשנות אותה באמת, ולכן הוא ימשיך לסבול.
מדוע ניסיון לשלוט במציאות מביא לסבל מתמשך?
על פי אליעד, המציאות היא משהו גדול בהרבה מהיכולת של האדם לשלוט בו. לכן, כל ניסיון של האדם לשלוט במציאות הוא ניסיון שנידון לכישלון מראש, כיוון שהמציאות משתנה ללא הרף ואינה כפופה לרצונו הפרטי של האדם. ככל שהאדם מתעקש יותר לשלוט ולהכריח את המציאות להיות אחרת, כך הוא חווה אכזבה רבה יותר, וזהו בדיוק המקום בו נוצר הסבל.
כיצד מקבלים את המציאות בצורה מלאה?
אליעד מסביר שהדרך להשתחרר מהסבל היא באמצעות קבלה מלאה של המציאות כפי שהיא ברגע הנוכחי. קבלה מלאה פירושה לראות את המציאות במלואה, עם כל הפרטים שלה, ולקבל את הכל ללא התנגדות. המשמעות של קבלה כזו אינה אדישות או פסיביות, אלא הכרה בכך שכל מה שקורה כרגע הוא בדיוק מה שצריך לקרות, ללא שום פגם או בעיה.
האם קבלה של המציאות פירושה ויתור על שיפור או שינוי?
אליעד מבהיר שקבלה של המציאות לא פירושה ויתור על הרצון לשפר או לשנות דברים בעתיד. להיפך, קבלה אמיתית של המצב הנוכחי מאפשרת פעולה הרבה יותר יעילה וממוקדת לשיפור בעתיד, כיוון שהיא משחררת את האדם מהתנגדויות פנימיות, מתסכולים ומחרדות. ברגע שהאדם מקבל את המציאות כפי שהיא כרגע, הוא יכול לפעול בחופשיות, ללא הלחץ והפחד של "מה יקרה אם לא אצליח?"
איך לזהות את השורש הפנימי של הסבל?
אליעד מדגיש שהאדם צריך להסתכל פנימה ולהבין מה באמת הוא רוצה, ולמה הוא רוצה דווקא את זה. כאשר האדם מבין את המניעים העמוקים של הרצונות שלו, הוא מבין שלמעשה הרצון האמיתי שלו הוא להרגיש טוב, והוא רק חושב שהדברים החיצוניים (כסף, זוגיות, הצלחה, וכדומה) יגרמו לו את הטוב הזה. ברגע שהאדם מזהה את השורש הפנימי של הרצונות שלו, הוא יכול להשתחרר מהצורך הכפייתי בדברים החיצוניים, ולהרגיש טוב באופן בלתי תלוי במציאות.
דוגמה מעשית להשתחררות מהסבל באמצעות זיהוי הרצון העמוק
אליעד מציג דוגמה מעשית: אדם שרוצה להצליח בעסקים וחווה לחץ, תסכול וסבל מכיוון שכרגע הוא לא מצליח. ברגע שאותו אדם שואל את עצמו מדוע הוא רוצה להצליח בעסקים, הוא מבין שבסופו של דבר הוא רק רוצה להרגיש טוב, תחושת סיפוק וביטחון. כאשר הוא מבין את הרצון העמוק שלו, הוא מתחיל לראות שביכולתו להרגיש טוב גם ללא ההצלחה העסקית עצמה. מתוך הבנה כזו, הסבל מתפוגג, והאדם יכול לפעול מתוך שקט פנימי וללא תלות כפייתית בתוצאות החיצוניות.
איך להגיע למצב שבו הסבל מפסיק להשפיע על האדם?
אליעד מדגיש שהמפתח להפסקת הסבל הוא בהבנה שאין הבדל אמיתי בין "טוב" לבין "רע" במציאות עצמה. הוא מציין שהאדם מפרש את המציאות באמצעות שיפוטים של טוב ורע, ולכן הוא סובל כאשר הדברים נראים לו רעים. ההבנה שהמציאות אינה טובה או רעה במהותה, אלא שהיא פשוט קיימת כפי שהיא, מאפשרת לאדם להשתחרר מהצורך לשפוט, וכתוצאה מכך להפסיק לסבול.
איך להשתחרר לחלוטין מהסבל?
אליעד מסכם שההשתחררות המוחלטת מהסבל מתאפשרת כאשר האדם מבין שהמציאות תמיד מושלמת בדיוק כפי שהיא, ושכל הפרדה בין טוב לרע היא מלאכותית ונוצרת רק על ידי תפיסתו של האדם. כשהאדם מבין את הנקודה הזאת לעומקה, כל המנגנון שגורם לו לסבול נעלם, והוא יכול לחיות ללא כל תלות במציאות החיצונית.
אליעד כהן מסביר שהסבל של האדם נובע מכך שהוא לא מקבל את המציאות כפי שהיא. לדבריו, האדם רוצה שהמציאות תהיה אחרת, וברגע שהוא רוצה משהו שלא קיים כרגע, הוא בעצם יוצר קונפליקט פנימי שמוביל לסבל. כל סבל או תחושת אי נעימות היא בעצם תוצאה של רצון שמצוי בהתנגשות עם מה שקיים במציאות ברגע הנוכחי.
לדוגמה, כאשר אדם רוצה שיהיה לו יותר כסף, זוגיות טובה יותר או בריאות טובה יותר, אבל במציאות הנוכחית אין לו את הדברים האלו, נוצר פער בין הרצון שלו לבין המצב הקיים. הפער הזה, הוא הגורם לתחושת חוסר סיפוק וסבל. ככל שהפער בין מה שהאדם רוצה למה שקיים בפועל גדול יותר, כך גדל הסבל שלו.
איך נוצרת תחושת הסבל בגלל פער הרצונות?
אליעד מדגים שהאדם סובל משום שהוא תופס את המצב הנוכחי כלא טוב או כלא מושלם. תפיסתו היא, שבמציאות צריך להיות מצב אחר, טוב יותר, שונה או משופר. האדם מנסה בכוח לשנות את המציאות או לחלופין הוא כועס או מתוסכל מכך שהמציאות לא משתנה בהתאם לציפיותיו. אבל כאשר האדם מנסה להילחם במציאות, הוא לעולם לא יצליח לשנות אותה באמת, ולכן הוא ימשיך לסבול.
מדוע ניסיון לשלוט במציאות מביא לסבל מתמשך?
על פי אליעד, המציאות היא משהו גדול בהרבה מהיכולת של האדם לשלוט בו. לכן, כל ניסיון של האדם לשלוט במציאות הוא ניסיון שנידון לכישלון מראש, כיוון שהמציאות משתנה ללא הרף ואינה כפופה לרצונו הפרטי של האדם. ככל שהאדם מתעקש יותר לשלוט ולהכריח את המציאות להיות אחרת, כך הוא חווה אכזבה רבה יותר, וזהו בדיוק המקום בו נוצר הסבל.
כיצד מקבלים את המציאות בצורה מלאה?
אליעד מסביר שהדרך להשתחרר מהסבל היא באמצעות קבלה מלאה של המציאות כפי שהיא ברגע הנוכחי. קבלה מלאה פירושה לראות את המציאות במלואה, עם כל הפרטים שלה, ולקבל את הכל ללא התנגדות. המשמעות של קבלה כזו אינה אדישות או פסיביות, אלא הכרה בכך שכל מה שקורה כרגע הוא בדיוק מה שצריך לקרות, ללא שום פגם או בעיה.
האם קבלה של המציאות פירושה ויתור על שיפור או שינוי?
אליעד מבהיר שקבלה של המציאות לא פירושה ויתור על הרצון לשפר או לשנות דברים בעתיד. להיפך, קבלה אמיתית של המצב הנוכחי מאפשרת פעולה הרבה יותר יעילה וממוקדת לשיפור בעתיד, כיוון שהיא משחררת את האדם מהתנגדויות פנימיות, מתסכולים ומחרדות. ברגע שהאדם מקבל את המציאות כפי שהיא כרגע, הוא יכול לפעול בחופשיות, ללא הלחץ והפחד של "מה יקרה אם לא אצליח?"
איך לזהות את השורש הפנימי של הסבל?
אליעד מדגיש שהאדם צריך להסתכל פנימה ולהבין מה באמת הוא רוצה, ולמה הוא רוצה דווקא את זה. כאשר האדם מבין את המניעים העמוקים של הרצונות שלו, הוא מבין שלמעשה הרצון האמיתי שלו הוא להרגיש טוב, והוא רק חושב שהדברים החיצוניים (כסף, זוגיות, הצלחה, וכדומה) יגרמו לו את הטוב הזה. ברגע שהאדם מזהה את השורש הפנימי של הרצונות שלו, הוא יכול להשתחרר מהצורך הכפייתי בדברים החיצוניים, ולהרגיש טוב באופן בלתי תלוי במציאות.
דוגמה מעשית להשתחררות מהסבל באמצעות זיהוי הרצון העמוק
אליעד מציג דוגמה מעשית: אדם שרוצה להצליח בעסקים וחווה לחץ, תסכול וסבל מכיוון שכרגע הוא לא מצליח. ברגע שאותו אדם שואל את עצמו מדוע הוא רוצה להצליח בעסקים, הוא מבין שבסופו של דבר הוא רק רוצה להרגיש טוב, תחושת סיפוק וביטחון. כאשר הוא מבין את הרצון העמוק שלו, הוא מתחיל לראות שביכולתו להרגיש טוב גם ללא ההצלחה העסקית עצמה. מתוך הבנה כזו, הסבל מתפוגג, והאדם יכול לפעול מתוך שקט פנימי וללא תלות כפייתית בתוצאות החיצוניות.
איך להגיע למצב שבו הסבל מפסיק להשפיע על האדם?
אליעד מדגיש שהמפתח להפסקת הסבל הוא בהבנה שאין הבדל אמיתי בין "טוב" לבין "רע" במציאות עצמה. הוא מציין שהאדם מפרש את המציאות באמצעות שיפוטים של טוב ורע, ולכן הוא סובל כאשר הדברים נראים לו רעים. ההבנה שהמציאות אינה טובה או רעה במהותה, אלא שהיא פשוט קיימת כפי שהיא, מאפשרת לאדם להשתחרר מהצורך לשפוט, וכתוצאה מכך להפסיק לסבול.
איך להשתחרר לחלוטין מהסבל?
אליעד מסכם שההשתחררות המוחלטת מהסבל מתאפשרת כאשר האדם מבין שהמציאות תמיד מושלמת בדיוק כפי שהיא, ושכל הפרדה בין טוב לרע היא מלאכותית ונוצרת רק על ידי תפיסתו של האדם. כשהאדם מבין את הנקודה הזאת לעומקה, כל המנגנון שגורם לו לסבול נעלם, והוא יכול לחיות ללא כל תלות במציאות החיצונית.
- איך להשתחרר מהסבל?
- קבלה מלאה של המציאות
- למה האדם סובל?
- איך מפסיקים לסבול?
- זיהוי שורש הסבל
- שליטה במציאות
מהי הדרך שלך לפי ברוס לי?
ברוס לי נשאל לגבי הדרך שלו, והוא הסביר כי המהות של הדרך שלו היא שאין דרך אחת נכונה, ושהדרך לא יכולה להיות מקובעת או מוגדרת. הוא טוען שמצבים משתנים כל הזמן, וכשאדם מגדיר דרך אחת לחיות את הרגע, הוא למעשה מונע מעצמו להסתגל למצבים חדשים. כל אדם מכיל בתוכו את כל הכוחות האפשריים, ולא ניתן לקבוע דרך אחת כקבועה ובלעדית.
איך אפשר להינות מכל הדרכים?
הדימוי של "החתול באליס בארץ הפלאות" שואל את אליס לאיזו דרך ללכת, והחתול עונה שלה לא משנה איזו דרך תבחר, כל הדרך חשובה וניתן להינות מכל אחת מהן. כלומר, במקום להילחם בדרכים שונות, אפשר ללמוד להינות מכל דרך - גם אם הדרך כוללת מחשבות חיוביות ושליליות.
מהו סבל וכיצד נובע הרצון?
הסבל, לפי ההרצאה, נובע מרצון. אם אדם רוצה משהו, והוא לא מקבל אותו, הוא סובל לא בגלל שהדבר חסר לו, אלא בגלל שהוא רוצה אותו. כל רצון נושא בתוכו את פוטנציאל הסבל, אך הרצון עצמו יכול להשתנות. הסבל וההנאה אינם נפרדים אלא קיימים ביחד.
האם ניתן להתייחס להצלחה ולכישלון באופן שונה?
ההצלחה, אם היא באמת חשובה לך, יכולה להוביל לפחד תמידי לאבד אותה. אם אתה רוצה להצליח כמו במשחק, לא תדאג אם תנצח או לא, כי אתה משחק בשביל המשחק עצמו ולא בשביל השגת תוצאה מסוימת. הצלחה אינה המטרה הסופית אלא הדרך עצמה.
האם כל דבר צריך להיות מוגדר?
ההגדרה יוצרת נפרדות. כשהם לא מוגדרים, הדברים הם אחד. המהות של "אל תגדיר" היא לחזור למצב שבו הכל היה אחד, לפני כל בריאה או חלוקה. השיטה כאן היא לא להגדיר את העולם אלא להבין שהכל מתהווה יחד וכולל את כל האפשרויות.
מהו האני ומהו חוסר השלמות?
הסבל נובע מחוסר שלמות, והחוסר הזה הוא תוצאה של ההגדרה של האני. ברגע שאדם מגדיר את עצמו, הוא יוצר נפרדות מהמציאות. ככל שתתחבר יותר לאני שלך ותבין את מקומך במציאות, תוכל להרגיש שלם יותר.
האם יש הבדל בין אני ללא אני?
ההגדרה של האני היא תהליך של פיצול. מצד אחד, כל אדם מגדיר את עצמו כמיוחד, אך אם תוכל לראות את עצמך כחלק מהכל, לא תהיה נפרד מהאחרים. העולם הוא אחד, וההבדלים קיימים אך אינם באמת נפרדים.
מהו חוויית האחדות?
הדרך לחוות את האחדות היא להבין שאין נפרדות בין הדברים, שכל פרט הוא חלק מהשלם. הכל קשור, ולמעשה כל הדברים הם ביטויים של הדבר האחד. חוויית האחדות היא כאשר אדם מבין שאין שום דבר נפרד - כל פרט הוא חלק מהתמונה הכללית.
איך הגעת לחוויית האחדות?
על מנת להגיע לחוויית האחדות, על אדם להתבונן ולחפש את האמת. ככל שתשאל את עצמך יותר שאלות על משמעות הדברים, תוכל להבין יותר את האחדות. השאלות לא תמיד יובילו לתשובות מוחלטות, אך תהליך השאלה יקרב אותך להבנת האחדות.
מה זה חוויית הלא משנה?
אם אדם חווה את הדברים כ"לא משנה", הוא לא יפחד מהם. פחד נובע מהנפרדות וההבחנה בין טוב לרע. אם תבין שאין הבדל בין הדברים, תוכל להפסיק לפחד ולקבל את הכל כפי שהוא. אם תבין ש"הכל לא משנה", תוכל למצוא את השקט הפנימי.
איך קשורים הסבל והחוויות בחיים?
סבל הוא תוצאה של חוסר שלמות, אך כאשר אדם יכיר בכך שהכל אחד ולא נפרד, הוא יוכל לחוות את החיים באיזון פנימי. לכל דבר יש צדדים חיוביים ושליליים, אך כשאתה מבין ששני הצדדים הם חלק מהשלם, אין מקום לסבל.
איך יכול אדם להתחבר לכל?
כדי להתחבר לכל, אדם צריך להבין שמהות השאלה "האם זה משנה?" היא קריטית. ברגע שתחווה את חוויית האחדות, תוכל להבין את כל הדברים בצורה חדשה. תהליך זה דורש חקירה פנימית, שאלות ואיזון של כל הפנימיות.
ברוס לי נשאל לגבי הדרך שלו, והוא הסביר כי המהות של הדרך שלו היא שאין דרך אחת נכונה, ושהדרך לא יכולה להיות מקובעת או מוגדרת. הוא טוען שמצבים משתנים כל הזמן, וכשאדם מגדיר דרך אחת לחיות את הרגע, הוא למעשה מונע מעצמו להסתגל למצבים חדשים. כל אדם מכיל בתוכו את כל הכוחות האפשריים, ולא ניתן לקבוע דרך אחת כקבועה ובלעדית.
איך אפשר להינות מכל הדרכים?
הדימוי של "החתול באליס בארץ הפלאות" שואל את אליס לאיזו דרך ללכת, והחתול עונה שלה לא משנה איזו דרך תבחר, כל הדרך חשובה וניתן להינות מכל אחת מהן. כלומר, במקום להילחם בדרכים שונות, אפשר ללמוד להינות מכל דרך - גם אם הדרך כוללת מחשבות חיוביות ושליליות.
מהו סבל וכיצד נובע הרצון?
הסבל, לפי ההרצאה, נובע מרצון. אם אדם רוצה משהו, והוא לא מקבל אותו, הוא סובל לא בגלל שהדבר חסר לו, אלא בגלל שהוא רוצה אותו. כל רצון נושא בתוכו את פוטנציאל הסבל, אך הרצון עצמו יכול להשתנות. הסבל וההנאה אינם נפרדים אלא קיימים ביחד.
האם ניתן להתייחס להצלחה ולכישלון באופן שונה?
ההצלחה, אם היא באמת חשובה לך, יכולה להוביל לפחד תמידי לאבד אותה. אם אתה רוצה להצליח כמו במשחק, לא תדאג אם תנצח או לא, כי אתה משחק בשביל המשחק עצמו ולא בשביל השגת תוצאה מסוימת. הצלחה אינה המטרה הסופית אלא הדרך עצמה.
האם כל דבר צריך להיות מוגדר?
ההגדרה יוצרת נפרדות. כשהם לא מוגדרים, הדברים הם אחד. המהות של "אל תגדיר" היא לחזור למצב שבו הכל היה אחד, לפני כל בריאה או חלוקה. השיטה כאן היא לא להגדיר את העולם אלא להבין שהכל מתהווה יחד וכולל את כל האפשרויות.
מהו האני ומהו חוסר השלמות?
הסבל נובע מחוסר שלמות, והחוסר הזה הוא תוצאה של ההגדרה של האני. ברגע שאדם מגדיר את עצמו, הוא יוצר נפרדות מהמציאות. ככל שתתחבר יותר לאני שלך ותבין את מקומך במציאות, תוכל להרגיש שלם יותר.
האם יש הבדל בין אני ללא אני?
ההגדרה של האני היא תהליך של פיצול. מצד אחד, כל אדם מגדיר את עצמו כמיוחד, אך אם תוכל לראות את עצמך כחלק מהכל, לא תהיה נפרד מהאחרים. העולם הוא אחד, וההבדלים קיימים אך אינם באמת נפרדים.
מהו חוויית האחדות?
הדרך לחוות את האחדות היא להבין שאין נפרדות בין הדברים, שכל פרט הוא חלק מהשלם. הכל קשור, ולמעשה כל הדברים הם ביטויים של הדבר האחד. חוויית האחדות היא כאשר אדם מבין שאין שום דבר נפרד - כל פרט הוא חלק מהתמונה הכללית.
איך הגעת לחוויית האחדות?
על מנת להגיע לחוויית האחדות, על אדם להתבונן ולחפש את האמת. ככל שתשאל את עצמך יותר שאלות על משמעות הדברים, תוכל להבין יותר את האחדות. השאלות לא תמיד יובילו לתשובות מוחלטות, אך תהליך השאלה יקרב אותך להבנת האחדות.
מה זה חוויית הלא משנה?
אם אדם חווה את הדברים כ"לא משנה", הוא לא יפחד מהם. פחד נובע מהנפרדות וההבחנה בין טוב לרע. אם תבין שאין הבדל בין הדברים, תוכל להפסיק לפחד ולקבל את הכל כפי שהוא. אם תבין ש"הכל לא משנה", תוכל למצוא את השקט הפנימי.
איך קשורים הסבל והחוויות בחיים?
סבל הוא תוצאה של חוסר שלמות, אך כאשר אדם יכיר בכך שהכל אחד ולא נפרד, הוא יוכל לחוות את החיים באיזון פנימי. לכל דבר יש צדדים חיוביים ושליליים, אך כשאתה מבין ששני הצדדים הם חלק מהשלם, אין מקום לסבל.
איך יכול אדם להתחבר לכל?
כדי להתחבר לכל, אדם צריך להבין שמהות השאלה "האם זה משנה?" היא קריטית. ברגע שתחווה את חוויית האחדות, תוכל להבין את כל הדברים בצורה חדשה. תהליך זה דורש חקירה פנימית, שאלות ואיזון של כל הפנימיות.
- חוויית האחדות
- הסבל והרצון
- המשמעות של הגדרת האני
- ההבדל בין נפרדות לאחדות
- הדרך אל האמת הפנימית
מה הדרך שלך? תשובה:
פעם שאלו את ברוס לי מה הדרך שלך? הוא אמר שהמהות של הדרך שלי שאין דרך אם הדרך שלי X היא לא טובה היא מקובעת על ה - X. אדם מכיל בתוכו את סך כל הכוחות. ברגע שמישהו מציב כשיטה לחיות את הרגע. השיטה הזו סופה להיכשל, אתה אומר לו ברח מדרך אחרת. אתה מנסה לשקר את עצמך כי במציאות יש חצי מלא וחצי ריק. הדרך שלי היא X וקשה לי אז מה נעשה.
המציאות מכילה בתוכה את כל הדרכים. יש בעליסה בארץ הפלאות היא שואלת את החתול לאיזה דרך ללכת? היא אומרת לא יודעת. הוא אומר שמה שמשנה זה לא הדרך זה ליהנות מכל הדרכים. תהני מלחשוב חיובי ותהני מלחשוב שלילי וכו'. מהנחה שהתכלית להינות מכל הדרכים. איך אני יכול להינות מכל הדרכים. מישהו שואל שאלה, ואומר זה הפירוש? הוא עדיין לא הבין.
אם אדם שואל הבנתי את התשובה, אז עדיין הוא לא הבין, כי במציאות יש את ההיפך וגם את הדבר השני. מה זה סבל? סבל נובע מרצון אפשר להגיד שאתה לא יכול להינות. אם אתה רוצה כסף, אתה סובל לא בגלל שחסר לך כסף בגלל שאתה רוצה כסף. זה קשור לרצון באותו רגע.
הרצון לא צריך להיות מקובע, גם ההיפך שלו זה בסדר, ואם אתה רוצה משהו וההיפך שלו זה טוב זה טוב לך. במשחק מצד אחד אתה רוצה לנצח מצד שני לא איכפת לך אם תנצח או לא.
אם ההצלחה באמת חשובה לך אתה בבעיה מאוד חמורה זה אף פעם לא ייגמר ואתה תמיד תפחד לאבד את ההצלחה. לעומת זאת אם אתה רוצה להצליח כמו שאתה רוצה להצליח במשחק אז קודם כל אתה רוצה להצליח בשביל המשחק זה לא איכפת לך אם תגיע יותר או פחות, אתה לא פוחד לאבד את זה. הדרך היא אם רוצים להרחיב יותר הדרך זה בעצם לא להגדיר. מה מהות העניין? העולם שלנו היה לפניו אין עולם, מה היה לפני הכל לפני הכל היה הבלתי מוגדר. ההבדל בין עכשיו ללפני שלפני הדברים לא היו מוגדרים לפני שתי הידיים היו במקום אחד כי לא היה מקום ולא היה זמן, כל המקומות בעולם היו באותו מקום וכל האירועים וכל הזמנים היו באותו רגע, אם ניקח את כל האירועים וכל הזמנים לרגע אחד אין שום דבר, אם ניקח את כל התמונות ונשים תמונה אחת לא נראה כלום, לפני הבריאה הכל היה אחד, הכל לא היה מצומצם והתהליך של הבריאה היה בעצם היפרדות, ניקח את סך כל המצבים האפשריים ונשים אותם כתמונות וניקח את כל התמונות כדבר אחד.
והתהליך של הבריאה זה בעצם ההיפרדות של התמונות ונוצרות מציאויות שונות. כאשר נאמר אל תגדיר, הכוונה תחזור למצב הראשון שהכל היה אחד זה המהות של אל תגדיר. הרע שאתה מגדיר אני רוצה את זה ולא את זה. ואם אתה לא מגדיר אתה בעצם חוזר לעמדת הכוח לנקודת ההתחלה.
*
הנושא הזה של אחדות ונפרדות הוא בכמה רמות, הדברים כל הזמן מתרחבים עצם זה שהנשמה קיימת זה עצמו תהליך של צמצום והיפרדות. יש אני ולא אני. זה עצמו תהליך של הגדרה, הגדרת האני. הסבל זה חוסר שלמות ממה הוא נובע מהרצון. הסבל מהותו חוסר שלמות. חוסר שלמות נובע מקיומו של האדם. אם מרביצים לשולחן האדם לא ירגיש אם לאדם ירביצו איכפת לו.
זה עצמו הנפרדות וזה עצמו חוסר השלמות, שאם לא היה אני, כל המציאות זה סרט גדול ואדם מסתכל עליו מבחוץ. אדם בסופו של תהליך אמור להגיע לנקודה של לפני האני בפרספקטיבה מסויימת אין הבדל בין אני ללא אני. ואעפ"כ האני ולא אני זה אחד. הפיצול הראשון שכל אחד חווה זה האני. מצד המציאות הכללית יש הבדל. יש פה חדר ובחדר יש דברים ויש דבר במקביל לכל הדברים והוא המקום. גם אם נוציא את כל הדברים המקום יישאר אותו מקום. המקום לא משתנה בהתאם לדברים שמכניסים לחדר.
נניח שהיישות של האדם זה המקום, יש את האני יש את הגוף שלי ויש את הכסא והשולחן, הדברים האלה שונים. אבל יש את המקום המקום נשאר אותו סך מקום בין אם נמלא או נרוקן אותו המקום כביכול לא מרגיש אותי מבחינתו הוא לא השתנה. אם לדוגמה מישהו מפה היה חווה את עצמו כאילו הוא המקום האם היה שייך להגיד אני לא אני על דברים.
המקום והזמן הן שתי ישויות שונות המקום אומר על הזמן לא אני והזמן אומר על המקום זה לא אני. אדם אמור להגיע לחוויה מסויימת שבה הוא לא יחווה אני ולא אני. דבר ראשון, ההיפרדות של האני היא עצמה צמצום. עצם קיומו של האני זה כבר פיצול. קיומו של המקום זה פיצול. הוא פיצול מהזמן ולפני זה הזמן והמקום היו ביחד. אחרי שהאני נוצר, השורש זה לא להתחבר לאני זה להתחבר לשורש של עצמך. זאת אומרת לא תתחבר לאני שלך אלא לאני האמיתי שלך זו המציאות שהוא היה לפני כל מה שהיה. ומצד האמת צריך להתחבר למה שהיה לפני המקום.
צריך להתחבר ללפני הכל ללפני ההגדרה בכלל, כי צריך לדעת מה המטרה הסופית. אם יודעים מה המטרה הסופית יותר כל לכוונן את עצמך. אחרי שהאני נוצר יש ממנו פיצולים יש פיצולים של רגשות, יש פיצולים של רצונות ושל הזדהויות הרגל היא פחות אני מהראש. הרגל זה אני הראש זה אני אדם יוותר על הרגל ולא על הראש.
היד של האדם זה הוא אבל שאדם אומר אני קודם כל זה התודעה שלי, אחר כך אני חושב אני רוצה, אחר כך זה המוח אחר כך הראש אחר כך הגוף אחר כך הרכב. האני של האדם גדל, שהוא אומר אני צריך לעבוד זה בשביל הילדים. מאיפה נובע הרצון של האדם, אני מצד האמת הוא כל המציאות, האדם כן צריך להגדיל את האגו שלו אבל בצורה נכונה.
*
מצד האמת האדם כל המציאות האדם צריך להגדיל אגו בצורה נכונה. אם האני הוא האגו מה זה להגדיל את האגו? לצבור נכסים וכו'. אבל זה הכל תמיד יהיה כטיפה מהים ממי שאתה באמת, אתה רוצה להרגיש אתה רציני. תבין שאתה המציאות.
הדבר דומה למלך שנזרק לכלא עכשיו הוא עבד הוא אומר אני רוצה להיות מנהל מחלקה בכלא. אומרים לו אתה לא צריך להתקדם בכלא אתה יכול לחזור להיות מלך. שאדם רוכש עוד ועוד זה משחק. תתקדם למי שאתה באמת, אתה המציאות בכלל. שאדם לומד קורס מסויים הוא רוצה להגדיל את היכולות שלו, אבל למי יש כוח בלתי מוגבל? למציאות. בסופו של דבר האדם אמור לחוות שהוא עצמו המציאות.
מצד האמת אתה יותר ההוויה מאשר הצמצום הקטן. ואז אם אתה מתחבר לשורש ומתחבר להכל אז ממילא יש לך את הכל במכה אחת. כי יש לך כוח אינסופי, אנשים מרגישים שאין להם בחירה. למציאות יש בחירה, אם היית מתחבר לתודעה של המציאות, אז לא יכול להיות שהיית חווה חוסר בחירה. אתה בוחר את כל מה שקורה. למה הדבר דומה? מאוד פשוט, איך אתה בוחר? אתה למי התכוונת? התודעה צריכה להיות כאשר הוא אומר אני היא צריכה להיות המציאות.
השאלה עם מה אתה מזדהה זה כמו אליסה בארץ הפלאות היא החליפה את הגדלים שלה. היא שאלה, מי אני? האם אני זה הזיכרונות שלי? החוויות שלי? יש 2 אני האני הראשון זאת היישות שמודעת לעצמה האני הראשון זה הכוח שמניע את הכל. לפני העולם זה האני. זה הדבר הראשון שמניע את הכל.
איך חווים את זה? זה בעצם השאלה. עוד דימוי נניח ואדם נרדם על הספה, וחולם חלום ומישהו זורק אבן בחלום מי בחר שיזרקו עליו אבן בחלום? האם יש לאנשים בחלום בחירה חופשית? מי גורם לאדם בחלום לא להסכים איתו? הוא לא נמצא בחלום. בתוך החלום שמישהו לא מסכים מי גורם לו לא להסכים. מי גורם לחלום? מי גורם לו?
*
מי בוחר לחלום, האדם שחולם. מי זה האדם שחולם זה שנמצא בתוך החלום או זה שחולם אותו? מי חולם את החלום, תודעה שנמצאת על הספה והתפצלה ל2 ישויות. טום וג'רי יש להם בחירה חופשית? הבמאי של הסרט בוחר. מישהו מצייר את מר קו צועק על מישהו אחר. מי בוחר להוא? שאדם בתוך חלום, מי האדם באמת? זה שבתוך החלום או זה שחולם את החלום?
אחת מהטעויות שאומרות שאנחנו בתוך חלום, הם חושבים שהם חולמים אותו. מצד האמת, אין פה מי נמצא בתוך החלום של מי, כולנו נמצאים בתוך החלום של עצמנו. מישהו מדבר יש לו יישות עצמית, זה דומם וזה אדם אין שום הבדל בין האדם לכסא מצד החלום. אם נעשה סרט מצוייר אין הבדל בין הדברים. הרכב נראה שזה לא אתה. מצד האמת הרכב זה אתה בכלל. אתה רואה מולך רכב.
2 הדברים קיימים בו זמנית, אם יבוא רכב אזוז הצידה אבל שניהם קיימים בו זמנית. יש יישויות שונות. המקום קיים הזמן קיים יש הבדלים. בו זמנית אין הבדלים. מי שיחקור לעומק יגיע להבנה שכל הדברים נמצאים באותו מקום כרגע. כרגע הדברים נמצאים באותו מקום. מצד האמת, אני יוצר את המחשבה ואת התודעה העצמית.
מדובר על עניין של הבנה, 2 הדברים קיימים בו זמנית, עניין של הבנה בחלום קיימות 2 מציאויות, שאתה חולם חלום איפה מקום החלום? באיזה כתובת? המקום של החלום, חלמת חלום, האירוע מתרחש, האם בפועל מתרחש? לא הוא מתרחש במחשבה, מחשבה שום מקום או אין מקום שבתוכו מתרחש החלום.
מקום לא באמת תופס מקום את כל המקום כולו אפשר להכניס למחשבה קטנה. כל החדר כדי להכניס אותו צריך מחשבה. כמה זמן לוקח לחוות זמן אינסופי? רגע. גם כרגע המקום והזמן שלנו נמצאים בשום מקום ואין זמן. איך חווים את זה? ככל שמבינים טוב יותר שהדברים מחוברים אחד לשני, כך חווים את זה יותר זה כל הסיפור. בצורה הכללית.
מבינים פירושו שואלים אם זה כן או לא. אם נגיד עכשיו רע לך, נגיד יש שריפה והשריפה לא שורפת בבת אחת, לו ייצוייר שלא היה מקום, האם היה רע מהשריפה. אין מקום, מה לעשות עם השריפה? לו ייצויר שאדם מצליח לחוות בתוכו את האין מקום, האם הייתה בעיה? לו ייצויר שהיו גורמים לאדם להרגיש הייתה בעיה? אם אדם היה חווה העדר מקום, הייתה בעיה? לא היה אני ולא היה לא אני.
איך מתחברים לזה? ע"י שאדם שואל אם זה נכון.
*
לא היה אני ולא אני לכן לא היית חווה את הבעיה. ניקח לקיצון האין מקום זה השכל הכי גדול. נלך על האין מקום. לפני כל מה שהיה. איך התודעה שלי מתחברת לאין מקום. האני שהיה לפני הכל. ע"י ששואלים את השאלה האם יש או אין מקום. יש אפשרות תפיסת מקום ואפשרות שנייה שאין מקום אילו רק הייתי חווה את האין מקום לא הייתה שום בעיה.
ואיך מגלים את התשובה? מה זה מקום? אם תחקור אם יש מקום או אין מקום ותגיע בשכלך למסקנה שאין מקום תגיע למסקנה שאין מקום. לו יצויין שהיה בא דג זהב ואחת המשאלות היא לראות בשכל את האין מקום. ילד קטן לא יודע שהוא יכול ללכת. הרעיון הוא, שקודם כל מבחינת הדרך מדובר על אחדות. תפיסת האחדות. באחד לא שייך רע, לא שייך ספק.
איך חווים את האחדות, כל הבעיות בעולם בגלל חוסר אחדות, אין אפשרות להרגיש רע אם אין לך שני דברים נפרדים אחד מהשני. השאלה הנשאלת איך להתחבר לחוויית האחדות. מבחינת המציאות האובייקטיבית כרגע הכל אחד. איך מתחברים לזה? ע"י שאדם שואל מתבונן ומחפש את האמת. ואם אדם מוסר את נפשו להתעמק בזה, אם תבין בשלמות את עניין האחדות. לו ייצוייר שתבין תסתכל על שולחן אבל תראה אותו אחד עם הכל.
כל דבר שמעניין בעולם יש לו שורש. ואם היית מגיע לשורש של האחדות אז היה לך את כל העניין שבעולם. כי כל הדברים המעניינים הם ביטויים של דבר מעניין אחד ממנו התפצלו כל הדברים המעניינים אם תבין את הדבר המעניין ביותר שום דבר לא יעניין אותך כי כבר תתעניין בשורש.
נפרדים במקום נפרדים במקום ובזמן ואחר כך זה אחד לגמרי. כדי להקשות את השאלה נגיד שהשכל זה הכלי היחיד. הנושא פשוט השכל חווה מקום וזמן איך אתה מצפה שיחווה אין מקום וזמן. בשכל אי אפשר. זה לא נכון. כי אז זה אומר שתצטרך לברוח לאיזה מקום. מדי פעם משתמשים בשכל. התשובה שכן, כל דבר שקיים עשוי מאינסוף כל דבר מחובר לאינסוף השכל המצומצם מחובר לשכל הלא מצומצם הוא מחובר בן זמנית לאין צמצום.
ברמת ההגדרה גם השכל הסופי יכול לחוות את האינסופי. השכל הסופי עשוי מהשכל האינסופי. אתה יכול לרוץ זה רק עניין של תרגול לא מעבר לכך.
*
להגיד את הדבר עוד פעם לא יעזור, איך באמת עושים את העבודה האמיתית? צריך להיות אמיתי אם לקחת את המחשבה ל100 אחוז תגיד שמחשבה לא עובדת. אם היית משקיע מאמץ נוסף אולי זה היה עובד.
רבי נחמן התחייב שאדם משיג את מה שיש את מה שהוא יבין אז השכל יגדל ואדם יבין את מה שהוא לא מצליח להבין. תתחיל לסגור פינות תתחיל לקחת את הדברים הלא ברורים לך ותתחיל לבדוק אותם אחד אחד.
כאן יש שאלות בין המרצה למאזין. אם אדם יודע שאין כאן פיל הוא חווה אצלו הבדל בין אמת לשקר. בתוך האדם יש מנגנון שמבדיל בין אמת לשקר, מבחינתו יש דבר שאמיתי יותר ויש דבר אמיתי פחות.
אדם לא יודע עד שהוא לא הלך עד הסוף. איך להתקדם עם העזרים לחוויית האחדות? מה לעשות פרקטית? תחושת הגוף היא תוצאה של התבוננות במחשבה. עזרים של התבוננות בדברים מסויימים.
אדם רוצה משהו ומתלבט אם לקנות אחד מ3 חולצות איזה אחת מהן יקנה. לא משנה איזה התלבטות מנסים להתבונן על המהות של הדבר. למה זה חשוב?
*
איך חוזרים בשנייה אחת לאחדות? ע"י שמנסים להתבונן על המהות של הדבר. זה באמת משנה? למה זה חשוב? תהליך של התבוננות החזיר אותנו לתוך האחדות. אם תשאל את עצמך מספיק פעמים מה אתה רוצה הרצון ייעלם. אבל אם אדם ישאל את עצמו מספיק פעמים למה, אדם יחוה את האחדות. אחד משני הדברים לסבול ולמות הדבר הכי גרוע למות. אם תשאל למה, תגלה שזה לא משנה.
בסופו של דבר אדם אתה תחווה שהכל אחד. לקחנו נפרדות מסויימת זה נכון לגבי כל התלבטות. לעשות כך או כך תבדוק אם זה משנה. הלחץ אם היה ברור לו שהוא צריך לעשות משהו לא הייתה שאלה. ביטוי של הסבל שנוצר מהנפרדות. שניהם נכונים באותה מידה, שניהם אחד. מי החליט שזה טוב ושזה רע. אולי זה בכלל טוב.
ברגע שיש פחד ממשהו זה נובע מנפרדות ואם אדם מתבונן פנימה הוא חווה את זה בסופו של דבר במוחלטות. הנפרדות עברה לאחדות ממשנה עבר ללא משנה. אם אדם על שטות לא מבין שזה לא משנה הסיכוי שלו להבין שהמקום ההוא המקום ההוא נמצאים באותו מקום קלוש. אדם חווה על דברים שזה לא משנה לא משנה מה אומרים עלי. אחדות זה לא 2 זה בתוכי בסופו של דבר אדם חווה את הלא משנה של המקום / הזמן.
אם אדם בחוויה של הלא משנה זה החוויה הכי טובה בעולם. לא משנה שמשעמם לך. שני הדברים קיימים בו זמנית גם קיים העולם וגם דברים משנים ולא משנים. 2 הפרספקטיבות קיימות בו זמנית. ואז אדם חווה את זה כמו משחק. מצד אחד אדם רוצה לנצח ומצד אחר זה לא משנה.
ששום דבר לא משנה באמת השיקול היחיד זה מה שאתה רוצה. הכל טוב באותה מידה. יותר משנה מכך שהוא בסוף יחליט אם לטוס או לא, יותר חשוב שהוא יבין שזה לא משנה.
*
מבחינת הפרספקטיבה של הבורא קיים רק הבורא. אחדות, זה שכל האין זמן ואין מקום חווים אותו על הנפרדות, למעשה אין הבדל בין אין נפרדות לנפרדות. האם נמצאים בהבנה של אחדות למה העולם קיים נובעת רק מנפרדות, רק בגלל שחושבים שיש הבדל בין נפרדות לאחדות.
אדם לא יכול לדמיין את עצמו מחוץ למקום, כי עדיין יש מקום בתוך מקום. איך כן אפשר? לא צריך לצאת מהמקום התודעה צריכה להבין שהמקום נמצא בין מקום.
המלך שבכלא יודע שהיה מלך.
*
זה לא משנה כיש או אין פתרון, מהות העניין שמשנה לו משהו. ממה הוא בחרדה? הוא חווה חוסר וודאות, למצוא בחיים דבר אחד של חוסר וודאות, שלא מצליחים להכיל אותו רגשית ואם אדם מכיל את כל חוסר הוודאות שבעולם, ומצליח להכיל זאת, הוא יכול לתת את אותו שכל לאחר שיכיל את חוסר הוודאות שלו. מישהו שבא עם חרדה לנסות להבין ממה אתה חרד. למה אתה חרד מזה?
מה יכול להיות הכי גרוע, איפה החרדה עכשיו? אז מה החרדה? יש לך כך וכך. החרדה היא מהספק אם הוא היה בטוח שזה יקרה הוא לא היה חושש ממנו. לאדם יש מיליארד דולר והוא בבורסה היא בזיגזג מה אתה בחרדה? גם 500 מיליון דולר אפשר לחיות טוב. אם היו אומרים לו בטוח שתאבד / לא תאבד הוא נרגע.
אם היה בטוח שהוא יאבד את הכסף / לא יאבד הוא היה רגוע. איבד חצי ממשיך הלאה את החיים. הרי 2 אפשרויות אלו טובות עבורו. אם הוא היה יודע בוודאות משהו היה נרגע. אם הוא היה יודע בוודאות שאין מה לעשות הוא היה רגוע.
סבל זה שזה משנה את הסובל. איך חווים שזה לא משנה? יש אדם שהוא חולה, ואם נניח שיש מחלה שיש תרופה אז נניח שנמצא את התרופה. הוא סובל כי הוא טיפש.
*
הוא סובל כי הוא טיפש. החרדה הזו נכונה לגבי כולם. זה החיים, וזהו. אם אני לא יודע אז אני לא יודע. גם אנחנו פה יכול להיות שיש תרופה שתאריך את חיינו ואנחנו לא יודעים על קיומה. איך מתמודדים עם זה? כרגע אתה לא יודע אז אתה לא יודע. זהו.
אם הולכים עם הלא משנה עד הסוף, תהיה בעיה כי הלא משנה הוא לא מספיק טוב והוא לא נפרד מהלא משנה. צריך לחוות את הלא משנה בתוך המשנה. אני מאוד רוצה שזה יקרה ובתוכי אני לא חווה את זה כנפרד מהלא משנה.
שניהם גרועים, צריך לשלב את שניהם. בשניהם זה לא בשלמות שהם רק זה או רק זה. צריך להיכנס בהבנה האחדות לא נפרדות מהנפרדות והנפרדות לא נפרדת מהאחדות. שאני שאני חווה את זה ככה, יש 2 דברים שקורים בו זמנית. אם הייתי חווה שזה לא משנה לא הייתי עושה פעולה, אבל בגלל שאני חווה שזה לא משנה אני עושה פעולה. זה לא משנה אם אני עושה או לא עושה.
לא משנה בלבד זה גם מגביל את האדם. למה הולכים לראות דרמה? כדי להינות מהדרמה.
אני אמור זה דרגה נמוכה, דרגה אני רוצה יותר גבוהה, ויש מעל זה אני לא חווה שום דבר הכל אחדות. היה לאדם רע, הרע הזה גרם להגיע לתחושה של הלא משנה הרבה יותר מכיפית מלהשיג את מה שאתה רוצה. האם זה משנה? אם שואלים מספיק פעמים מגיעים למסקנה שזה לא משנה.
*
מצד האמת, אם אומרים לאדם משהו שלילי הוא היה נרגע ואם לחילופין משהו חיובי הוא היה נרגע. האושר של אותו אדם תלוי בלא משנה. בעיקרון עדיין בכן משנה. אנשים מביאים ילדים ויודעים שגם הם וגם ילדיהם ימותו ובסוף הם ייפגשו.
בשום מקום נמצא השכל האין סופי באין מקום. איה מקום כבודו - בכל מקום שאשים את האצבע. שאתה שם אתה לא יודע שאתה שם, שאדם חווה מקום הוא עדיין בנפרדות. האחדות זה דבר בלתי מוגדר. השאלה, מה אתה יודע? הידיעה הזאת כל כך גדולה שאם אתה יודע אתה לא יודע אותה. אם הגדרת משהו הגבלת אותו, והוא לא אמיתי.
זה יותר פשוט ממה שנדמה, מצד האמת כל הדברים הנפרדים בעולם מחוברים. אחרי הרבה חצץ וכו' אתה מבין שזה מאוד פשוט. קודם כל תבין שלא משנה מה חושבים עליך, ובסוף שתבין שזה לא משנה שום דבר, ושאין שניים. אם אומרים את המשפטים זה לא יעבוד, אתה לא שם. אתה מאושר מרגע שלא תבין את המילה אושר. כל דבר שיש משמעות עבורך עבור אחדות זה עדיין לא זה. כי אין הבדל אין אחדות לנפרדות.
או שתבין, לא תאמין לא תחשוב. ההבנה יוצרת את החוויה, כל זמן שאתה עדיין מבין שיש הבדל בין אחדות לנפרדות, אתה לא באחדות.
נקודה למחשבה אם האחדות אנחנו יכולים לחשוב רק על דברים סופיים.
*
אתה לא יכול לדמיין במחשבה אין סוף אתה חייב לחשוב על משהו מוגדר. האם אדם לא יכול לדמיין את כל המספרים, האינסוף יותר מופשט מכל המספרים זה העדר של כל המספרים, האם לדמיין את כל המקום / אין מקום? ברור שלא. אם זה נכון או לא נכון זאת השאלה שצריכה להישאל אם אדם חווה את זה כנכון זה נכון ואם אדם לא חווה זה לא נכון. אם תבין שהכל אחד תחווה את זה.
נניח מתחילת ההרצאה היה נאמר שיש דבר אחד שהוא משנה והכל משנה, מצד האמת 2 ההרצאות נכונות אם אדם לא מבין שכל מה שנאמר ההיפך נכון באותה מידה, זה אומר שעדיין הוא לא קלט שזה לא משנה.
נאמר ששום דבר לא משנה אבל מצד האמת נאמר שיש משהו אחד שהוא מאוד משנה להבין שזה לא משנה, מאוד חשוב שתבין שאין הבדל בין משנה ללא משנה, כי שניהם אחד.
פעם שאלו את ברוס לי מה הדרך שלך? הוא אמר שהמהות של הדרך שלי שאין דרך אם הדרך שלי X היא לא טובה היא מקובעת על ה - X. אדם מכיל בתוכו את סך כל הכוחות. ברגע שמישהו מציב כשיטה לחיות את הרגע. השיטה הזו סופה להיכשל, אתה אומר לו ברח מדרך אחרת. אתה מנסה לשקר את עצמך כי במציאות יש חצי מלא וחצי ריק. הדרך שלי היא X וקשה לי אז מה נעשה.
המציאות מכילה בתוכה את כל הדרכים. יש בעליסה בארץ הפלאות היא שואלת את החתול לאיזה דרך ללכת? היא אומרת לא יודעת. הוא אומר שמה שמשנה זה לא הדרך זה ליהנות מכל הדרכים. תהני מלחשוב חיובי ותהני מלחשוב שלילי וכו'. מהנחה שהתכלית להינות מכל הדרכים. איך אני יכול להינות מכל הדרכים. מישהו שואל שאלה, ואומר זה הפירוש? הוא עדיין לא הבין.
אם אדם שואל הבנתי את התשובה, אז עדיין הוא לא הבין, כי במציאות יש את ההיפך וגם את הדבר השני. מה זה סבל? סבל נובע מרצון אפשר להגיד שאתה לא יכול להינות. אם אתה רוצה כסף, אתה סובל לא בגלל שחסר לך כסף בגלל שאתה רוצה כסף. זה קשור לרצון באותו רגע.
הרצון לא צריך להיות מקובע, גם ההיפך שלו זה בסדר, ואם אתה רוצה משהו וההיפך שלו זה טוב זה טוב לך. במשחק מצד אחד אתה רוצה לנצח מצד שני לא איכפת לך אם תנצח או לא.
אם ההצלחה באמת חשובה לך אתה בבעיה מאוד חמורה זה אף פעם לא ייגמר ואתה תמיד תפחד לאבד את ההצלחה. לעומת זאת אם אתה רוצה להצליח כמו שאתה רוצה להצליח במשחק אז קודם כל אתה רוצה להצליח בשביל המשחק זה לא איכפת לך אם תגיע יותר או פחות, אתה לא פוחד לאבד את זה. הדרך היא אם רוצים להרחיב יותר הדרך זה בעצם לא להגדיר. מה מהות העניין? העולם שלנו היה לפניו אין עולם, מה היה לפני הכל לפני הכל היה הבלתי מוגדר. ההבדל בין עכשיו ללפני שלפני הדברים לא היו מוגדרים לפני שתי הידיים היו במקום אחד כי לא היה מקום ולא היה זמן, כל המקומות בעולם היו באותו מקום וכל האירועים וכל הזמנים היו באותו רגע, אם ניקח את כל האירועים וכל הזמנים לרגע אחד אין שום דבר, אם ניקח את כל התמונות ונשים תמונה אחת לא נראה כלום, לפני הבריאה הכל היה אחד, הכל לא היה מצומצם והתהליך של הבריאה היה בעצם היפרדות, ניקח את סך כל המצבים האפשריים ונשים אותם כתמונות וניקח את כל התמונות כדבר אחד.
והתהליך של הבריאה זה בעצם ההיפרדות של התמונות ונוצרות מציאויות שונות. כאשר נאמר אל תגדיר, הכוונה תחזור למצב הראשון שהכל היה אחד זה המהות של אל תגדיר. הרע שאתה מגדיר אני רוצה את זה ולא את זה. ואם אתה לא מגדיר אתה בעצם חוזר לעמדת הכוח לנקודת ההתחלה.
*
הנושא הזה של אחדות ונפרדות הוא בכמה רמות, הדברים כל הזמן מתרחבים עצם זה שהנשמה קיימת זה עצמו תהליך של צמצום והיפרדות. יש אני ולא אני. זה עצמו תהליך של הגדרה, הגדרת האני. הסבל זה חוסר שלמות ממה הוא נובע מהרצון. הסבל מהותו חוסר שלמות. חוסר שלמות נובע מקיומו של האדם. אם מרביצים לשולחן האדם לא ירגיש אם לאדם ירביצו איכפת לו.
זה עצמו הנפרדות וזה עצמו חוסר השלמות, שאם לא היה אני, כל המציאות זה סרט גדול ואדם מסתכל עליו מבחוץ. אדם בסופו של תהליך אמור להגיע לנקודה של לפני האני בפרספקטיבה מסויימת אין הבדל בין אני ללא אני. ואעפ"כ האני ולא אני זה אחד. הפיצול הראשון שכל אחד חווה זה האני. מצד המציאות הכללית יש הבדל. יש פה חדר ובחדר יש דברים ויש דבר במקביל לכל הדברים והוא המקום. גם אם נוציא את כל הדברים המקום יישאר אותו מקום. המקום לא משתנה בהתאם לדברים שמכניסים לחדר.
נניח שהיישות של האדם זה המקום, יש את האני יש את הגוף שלי ויש את הכסא והשולחן, הדברים האלה שונים. אבל יש את המקום המקום נשאר אותו סך מקום בין אם נמלא או נרוקן אותו המקום כביכול לא מרגיש אותי מבחינתו הוא לא השתנה. אם לדוגמה מישהו מפה היה חווה את עצמו כאילו הוא המקום האם היה שייך להגיד אני לא אני על דברים.
המקום והזמן הן שתי ישויות שונות המקום אומר על הזמן לא אני והזמן אומר על המקום זה לא אני. אדם אמור להגיע לחוויה מסויימת שבה הוא לא יחווה אני ולא אני. דבר ראשון, ההיפרדות של האני היא עצמה צמצום. עצם קיומו של האני זה כבר פיצול. קיומו של המקום זה פיצול. הוא פיצול מהזמן ולפני זה הזמן והמקום היו ביחד. אחרי שהאני נוצר, השורש זה לא להתחבר לאני זה להתחבר לשורש של עצמך. זאת אומרת לא תתחבר לאני שלך אלא לאני האמיתי שלך זו המציאות שהוא היה לפני כל מה שהיה. ומצד האמת צריך להתחבר למה שהיה לפני המקום.
צריך להתחבר ללפני הכל ללפני ההגדרה בכלל, כי צריך לדעת מה המטרה הסופית. אם יודעים מה המטרה הסופית יותר כל לכוונן את עצמך. אחרי שהאני נוצר יש ממנו פיצולים יש פיצולים של רגשות, יש פיצולים של רצונות ושל הזדהויות הרגל היא פחות אני מהראש. הרגל זה אני הראש זה אני אדם יוותר על הרגל ולא על הראש.
היד של האדם זה הוא אבל שאדם אומר אני קודם כל זה התודעה שלי, אחר כך אני חושב אני רוצה, אחר כך זה המוח אחר כך הראש אחר כך הגוף אחר כך הרכב. האני של האדם גדל, שהוא אומר אני צריך לעבוד זה בשביל הילדים. מאיפה נובע הרצון של האדם, אני מצד האמת הוא כל המציאות, האדם כן צריך להגדיל את האגו שלו אבל בצורה נכונה.
*
מצד האמת האדם כל המציאות האדם צריך להגדיל אגו בצורה נכונה. אם האני הוא האגו מה זה להגדיל את האגו? לצבור נכסים וכו'. אבל זה הכל תמיד יהיה כטיפה מהים ממי שאתה באמת, אתה רוצה להרגיש אתה רציני. תבין שאתה המציאות.
הדבר דומה למלך שנזרק לכלא עכשיו הוא עבד הוא אומר אני רוצה להיות מנהל מחלקה בכלא. אומרים לו אתה לא צריך להתקדם בכלא אתה יכול לחזור להיות מלך. שאדם רוכש עוד ועוד זה משחק. תתקדם למי שאתה באמת, אתה המציאות בכלל. שאדם לומד קורס מסויים הוא רוצה להגדיל את היכולות שלו, אבל למי יש כוח בלתי מוגבל? למציאות. בסופו של דבר האדם אמור לחוות שהוא עצמו המציאות.
מצד האמת אתה יותר ההוויה מאשר הצמצום הקטן. ואז אם אתה מתחבר לשורש ומתחבר להכל אז ממילא יש לך את הכל במכה אחת. כי יש לך כוח אינסופי, אנשים מרגישים שאין להם בחירה. למציאות יש בחירה, אם היית מתחבר לתודעה של המציאות, אז לא יכול להיות שהיית חווה חוסר בחירה. אתה בוחר את כל מה שקורה. למה הדבר דומה? מאוד פשוט, איך אתה בוחר? אתה למי התכוונת? התודעה צריכה להיות כאשר הוא אומר אני היא צריכה להיות המציאות.
השאלה עם מה אתה מזדהה זה כמו אליסה בארץ הפלאות היא החליפה את הגדלים שלה. היא שאלה, מי אני? האם אני זה הזיכרונות שלי? החוויות שלי? יש 2 אני האני הראשון זאת היישות שמודעת לעצמה האני הראשון זה הכוח שמניע את הכל. לפני העולם זה האני. זה הדבר הראשון שמניע את הכל.
איך חווים את זה? זה בעצם השאלה. עוד דימוי נניח ואדם נרדם על הספה, וחולם חלום ומישהו זורק אבן בחלום מי בחר שיזרקו עליו אבן בחלום? האם יש לאנשים בחלום בחירה חופשית? מי גורם לאדם בחלום לא להסכים איתו? הוא לא נמצא בחלום. בתוך החלום שמישהו לא מסכים מי גורם לו לא להסכים. מי גורם לחלום? מי גורם לו?
*
מי בוחר לחלום, האדם שחולם. מי זה האדם שחולם זה שנמצא בתוך החלום או זה שחולם אותו? מי חולם את החלום, תודעה שנמצאת על הספה והתפצלה ל2 ישויות. טום וג'רי יש להם בחירה חופשית? הבמאי של הסרט בוחר. מישהו מצייר את מר קו צועק על מישהו אחר. מי בוחר להוא? שאדם בתוך חלום, מי האדם באמת? זה שבתוך החלום או זה שחולם את החלום?
אחת מהטעויות שאומרות שאנחנו בתוך חלום, הם חושבים שהם חולמים אותו. מצד האמת, אין פה מי נמצא בתוך החלום של מי, כולנו נמצאים בתוך החלום של עצמנו. מישהו מדבר יש לו יישות עצמית, זה דומם וזה אדם אין שום הבדל בין האדם לכסא מצד החלום. אם נעשה סרט מצוייר אין הבדל בין הדברים. הרכב נראה שזה לא אתה. מצד האמת הרכב זה אתה בכלל. אתה רואה מולך רכב.
2 הדברים קיימים בו זמנית, אם יבוא רכב אזוז הצידה אבל שניהם קיימים בו זמנית. יש יישויות שונות. המקום קיים הזמן קיים יש הבדלים. בו זמנית אין הבדלים. מי שיחקור לעומק יגיע להבנה שכל הדברים נמצאים באותו מקום כרגע. כרגע הדברים נמצאים באותו מקום. מצד האמת, אני יוצר את המחשבה ואת התודעה העצמית.
מדובר על עניין של הבנה, 2 הדברים קיימים בו זמנית, עניין של הבנה בחלום קיימות 2 מציאויות, שאתה חולם חלום איפה מקום החלום? באיזה כתובת? המקום של החלום, חלמת חלום, האירוע מתרחש, האם בפועל מתרחש? לא הוא מתרחש במחשבה, מחשבה שום מקום או אין מקום שבתוכו מתרחש החלום.
מקום לא באמת תופס מקום את כל המקום כולו אפשר להכניס למחשבה קטנה. כל החדר כדי להכניס אותו צריך מחשבה. כמה זמן לוקח לחוות זמן אינסופי? רגע. גם כרגע המקום והזמן שלנו נמצאים בשום מקום ואין זמן. איך חווים את זה? ככל שמבינים טוב יותר שהדברים מחוברים אחד לשני, כך חווים את זה יותר זה כל הסיפור. בצורה הכללית.
מבינים פירושו שואלים אם זה כן או לא. אם נגיד עכשיו רע לך, נגיד יש שריפה והשריפה לא שורפת בבת אחת, לו ייצוייר שלא היה מקום, האם היה רע מהשריפה. אין מקום, מה לעשות עם השריפה? לו ייצויר שאדם מצליח לחוות בתוכו את האין מקום, האם הייתה בעיה? לו ייצויר שהיו גורמים לאדם להרגיש הייתה בעיה? אם אדם היה חווה העדר מקום, הייתה בעיה? לא היה אני ולא היה לא אני.
איך מתחברים לזה? ע"י שאדם שואל אם זה נכון.
*
לא היה אני ולא אני לכן לא היית חווה את הבעיה. ניקח לקיצון האין מקום זה השכל הכי גדול. נלך על האין מקום. לפני כל מה שהיה. איך התודעה שלי מתחברת לאין מקום. האני שהיה לפני הכל. ע"י ששואלים את השאלה האם יש או אין מקום. יש אפשרות תפיסת מקום ואפשרות שנייה שאין מקום אילו רק הייתי חווה את האין מקום לא הייתה שום בעיה.
ואיך מגלים את התשובה? מה זה מקום? אם תחקור אם יש מקום או אין מקום ותגיע בשכלך למסקנה שאין מקום תגיע למסקנה שאין מקום. לו יצויין שהיה בא דג זהב ואחת המשאלות היא לראות בשכל את האין מקום. ילד קטן לא יודע שהוא יכול ללכת. הרעיון הוא, שקודם כל מבחינת הדרך מדובר על אחדות. תפיסת האחדות. באחד לא שייך רע, לא שייך ספק.
איך חווים את האחדות, כל הבעיות בעולם בגלל חוסר אחדות, אין אפשרות להרגיש רע אם אין לך שני דברים נפרדים אחד מהשני. השאלה הנשאלת איך להתחבר לחוויית האחדות. מבחינת המציאות האובייקטיבית כרגע הכל אחד. איך מתחברים לזה? ע"י שאדם שואל מתבונן ומחפש את האמת. ואם אדם מוסר את נפשו להתעמק בזה, אם תבין בשלמות את עניין האחדות. לו ייצוייר שתבין תסתכל על שולחן אבל תראה אותו אחד עם הכל.
כל דבר שמעניין בעולם יש לו שורש. ואם היית מגיע לשורש של האחדות אז היה לך את כל העניין שבעולם. כי כל הדברים המעניינים הם ביטויים של דבר מעניין אחד ממנו התפצלו כל הדברים המעניינים אם תבין את הדבר המעניין ביותר שום דבר לא יעניין אותך כי כבר תתעניין בשורש.
נפרדים במקום נפרדים במקום ובזמן ואחר כך זה אחד לגמרי. כדי להקשות את השאלה נגיד שהשכל זה הכלי היחיד. הנושא פשוט השכל חווה מקום וזמן איך אתה מצפה שיחווה אין מקום וזמן. בשכל אי אפשר. זה לא נכון. כי אז זה אומר שתצטרך לברוח לאיזה מקום. מדי פעם משתמשים בשכל. התשובה שכן, כל דבר שקיים עשוי מאינסוף כל דבר מחובר לאינסוף השכל המצומצם מחובר לשכל הלא מצומצם הוא מחובר בן זמנית לאין צמצום.
ברמת ההגדרה גם השכל הסופי יכול לחוות את האינסופי. השכל הסופי עשוי מהשכל האינסופי. אתה יכול לרוץ זה רק עניין של תרגול לא מעבר לכך.
*
להגיד את הדבר עוד פעם לא יעזור, איך באמת עושים את העבודה האמיתית? צריך להיות אמיתי אם לקחת את המחשבה ל100 אחוז תגיד שמחשבה לא עובדת. אם היית משקיע מאמץ נוסף אולי זה היה עובד.
רבי נחמן התחייב שאדם משיג את מה שיש את מה שהוא יבין אז השכל יגדל ואדם יבין את מה שהוא לא מצליח להבין. תתחיל לסגור פינות תתחיל לקחת את הדברים הלא ברורים לך ותתחיל לבדוק אותם אחד אחד.
כאן יש שאלות בין המרצה למאזין. אם אדם יודע שאין כאן פיל הוא חווה אצלו הבדל בין אמת לשקר. בתוך האדם יש מנגנון שמבדיל בין אמת לשקר, מבחינתו יש דבר שאמיתי יותר ויש דבר אמיתי פחות.
אדם לא יודע עד שהוא לא הלך עד הסוף. איך להתקדם עם העזרים לחוויית האחדות? מה לעשות פרקטית? תחושת הגוף היא תוצאה של התבוננות במחשבה. עזרים של התבוננות בדברים מסויימים.
אדם רוצה משהו ומתלבט אם לקנות אחד מ3 חולצות איזה אחת מהן יקנה. לא משנה איזה התלבטות מנסים להתבונן על המהות של הדבר. למה זה חשוב?
*
איך חוזרים בשנייה אחת לאחדות? ע"י שמנסים להתבונן על המהות של הדבר. זה באמת משנה? למה זה חשוב? תהליך של התבוננות החזיר אותנו לתוך האחדות. אם תשאל את עצמך מספיק פעמים מה אתה רוצה הרצון ייעלם. אבל אם אדם ישאל את עצמו מספיק פעמים למה, אדם יחוה את האחדות. אחד משני הדברים לסבול ולמות הדבר הכי גרוע למות. אם תשאל למה, תגלה שזה לא משנה.
בסופו של דבר אדם אתה תחווה שהכל אחד. לקחנו נפרדות מסויימת זה נכון לגבי כל התלבטות. לעשות כך או כך תבדוק אם זה משנה. הלחץ אם היה ברור לו שהוא צריך לעשות משהו לא הייתה שאלה. ביטוי של הסבל שנוצר מהנפרדות. שניהם נכונים באותה מידה, שניהם אחד. מי החליט שזה טוב ושזה רע. אולי זה בכלל טוב.
ברגע שיש פחד ממשהו זה נובע מנפרדות ואם אדם מתבונן פנימה הוא חווה את זה בסופו של דבר במוחלטות. הנפרדות עברה לאחדות ממשנה עבר ללא משנה. אם אדם על שטות לא מבין שזה לא משנה הסיכוי שלו להבין שהמקום ההוא המקום ההוא נמצאים באותו מקום קלוש. אדם חווה על דברים שזה לא משנה לא משנה מה אומרים עלי. אחדות זה לא 2 זה בתוכי בסופו של דבר אדם חווה את הלא משנה של המקום / הזמן.
אם אדם בחוויה של הלא משנה זה החוויה הכי טובה בעולם. לא משנה שמשעמם לך. שני הדברים קיימים בו זמנית גם קיים העולם וגם דברים משנים ולא משנים. 2 הפרספקטיבות קיימות בו זמנית. ואז אדם חווה את זה כמו משחק. מצד אחד אדם רוצה לנצח ומצד אחר זה לא משנה.
ששום דבר לא משנה באמת השיקול היחיד זה מה שאתה רוצה. הכל טוב באותה מידה. יותר משנה מכך שהוא בסוף יחליט אם לטוס או לא, יותר חשוב שהוא יבין שזה לא משנה.
*
מבחינת הפרספקטיבה של הבורא קיים רק הבורא. אחדות, זה שכל האין זמן ואין מקום חווים אותו על הנפרדות, למעשה אין הבדל בין אין נפרדות לנפרדות. האם נמצאים בהבנה של אחדות למה העולם קיים נובעת רק מנפרדות, רק בגלל שחושבים שיש הבדל בין נפרדות לאחדות.
אדם לא יכול לדמיין את עצמו מחוץ למקום, כי עדיין יש מקום בתוך מקום. איך כן אפשר? לא צריך לצאת מהמקום התודעה צריכה להבין שהמקום נמצא בין מקום.
המלך שבכלא יודע שהיה מלך.
*
זה לא משנה כיש או אין פתרון, מהות העניין שמשנה לו משהו. ממה הוא בחרדה? הוא חווה חוסר וודאות, למצוא בחיים דבר אחד של חוסר וודאות, שלא מצליחים להכיל אותו רגשית ואם אדם מכיל את כל חוסר הוודאות שבעולם, ומצליח להכיל זאת, הוא יכול לתת את אותו שכל לאחר שיכיל את חוסר הוודאות שלו. מישהו שבא עם חרדה לנסות להבין ממה אתה חרד. למה אתה חרד מזה?
מה יכול להיות הכי גרוע, איפה החרדה עכשיו? אז מה החרדה? יש לך כך וכך. החרדה היא מהספק אם הוא היה בטוח שזה יקרה הוא לא היה חושש ממנו. לאדם יש מיליארד דולר והוא בבורסה היא בזיגזג מה אתה בחרדה? גם 500 מיליון דולר אפשר לחיות טוב. אם היו אומרים לו בטוח שתאבד / לא תאבד הוא נרגע.
אם היה בטוח שהוא יאבד את הכסף / לא יאבד הוא היה רגוע. איבד חצי ממשיך הלאה את החיים. הרי 2 אפשרויות אלו טובות עבורו. אם הוא היה יודע בוודאות משהו היה נרגע. אם הוא היה יודע בוודאות שאין מה לעשות הוא היה רגוע.
סבל זה שזה משנה את הסובל. איך חווים שזה לא משנה? יש אדם שהוא חולה, ואם נניח שיש מחלה שיש תרופה אז נניח שנמצא את התרופה. הוא סובל כי הוא טיפש.
*
הוא סובל כי הוא טיפש. החרדה הזו נכונה לגבי כולם. זה החיים, וזהו. אם אני לא יודע אז אני לא יודע. גם אנחנו פה יכול להיות שיש תרופה שתאריך את חיינו ואנחנו לא יודעים על קיומה. איך מתמודדים עם זה? כרגע אתה לא יודע אז אתה לא יודע. זהו.
אם הולכים עם הלא משנה עד הסוף, תהיה בעיה כי הלא משנה הוא לא מספיק טוב והוא לא נפרד מהלא משנה. צריך לחוות את הלא משנה בתוך המשנה. אני מאוד רוצה שזה יקרה ובתוכי אני לא חווה את זה כנפרד מהלא משנה.
שניהם גרועים, צריך לשלב את שניהם. בשניהם זה לא בשלמות שהם רק זה או רק זה. צריך להיכנס בהבנה האחדות לא נפרדות מהנפרדות והנפרדות לא נפרדת מהאחדות. שאני שאני חווה את זה ככה, יש 2 דברים שקורים בו זמנית. אם הייתי חווה שזה לא משנה לא הייתי עושה פעולה, אבל בגלל שאני חווה שזה לא משנה אני עושה פעולה. זה לא משנה אם אני עושה או לא עושה.
לא משנה בלבד זה גם מגביל את האדם. למה הולכים לראות דרמה? כדי להינות מהדרמה.
אני אמור זה דרגה נמוכה, דרגה אני רוצה יותר גבוהה, ויש מעל זה אני לא חווה שום דבר הכל אחדות. היה לאדם רע, הרע הזה גרם להגיע לתחושה של הלא משנה הרבה יותר מכיפית מלהשיג את מה שאתה רוצה. האם זה משנה? אם שואלים מספיק פעמים מגיעים למסקנה שזה לא משנה.
*
מצד האמת, אם אומרים לאדם משהו שלילי הוא היה נרגע ואם לחילופין משהו חיובי הוא היה נרגע. האושר של אותו אדם תלוי בלא משנה. בעיקרון עדיין בכן משנה. אנשים מביאים ילדים ויודעים שגם הם וגם ילדיהם ימותו ובסוף הם ייפגשו.
בשום מקום נמצא השכל האין סופי באין מקום. איה מקום כבודו - בכל מקום שאשים את האצבע. שאתה שם אתה לא יודע שאתה שם, שאדם חווה מקום הוא עדיין בנפרדות. האחדות זה דבר בלתי מוגדר. השאלה, מה אתה יודע? הידיעה הזאת כל כך גדולה שאם אתה יודע אתה לא יודע אותה. אם הגדרת משהו הגבלת אותו, והוא לא אמיתי.
זה יותר פשוט ממה שנדמה, מצד האמת כל הדברים הנפרדים בעולם מחוברים. אחרי הרבה חצץ וכו' אתה מבין שזה מאוד פשוט. קודם כל תבין שלא משנה מה חושבים עליך, ובסוף שתבין שזה לא משנה שום דבר, ושאין שניים. אם אומרים את המשפטים זה לא יעבוד, אתה לא שם. אתה מאושר מרגע שלא תבין את המילה אושר. כל דבר שיש משמעות עבורך עבור אחדות זה עדיין לא זה. כי אין הבדל אין אחדות לנפרדות.
או שתבין, לא תאמין לא תחשוב. ההבנה יוצרת את החוויה, כל זמן שאתה עדיין מבין שיש הבדל בין אחדות לנפרדות, אתה לא באחדות.
נקודה למחשבה אם האחדות אנחנו יכולים לחשוב רק על דברים סופיים.
*
אתה לא יכול לדמיין במחשבה אין סוף אתה חייב לחשוב על משהו מוגדר. האם אדם לא יכול לדמיין את כל המספרים, האינסוף יותר מופשט מכל המספרים זה העדר של כל המספרים, האם לדמיין את כל המקום / אין מקום? ברור שלא. אם זה נכון או לא נכון זאת השאלה שצריכה להישאל אם אדם חווה את זה כנכון זה נכון ואם אדם לא חווה זה לא נכון. אם תבין שהכל אחד תחווה את זה.
נניח מתחילת ההרצאה היה נאמר שיש דבר אחד שהוא משנה והכל משנה, מצד האמת 2 ההרצאות נכונות אם אדם לא מבין שכל מה שנאמר ההיפך נכון באותה מידה, זה אומר שעדיין הוא לא קלט שזה לא משנה.
נאמר ששום דבר לא משנה אבל מצד האמת נאמר שיש משהו אחד שהוא מאוד משנה להבין שזה לא משנה, מאוד חשוב שתבין שאין הבדל בין משנה ללא משנה, כי שניהם אחד.
050-3331-331