כי יש כאלו שטוענים, שהם מבינים את מהות הסבל של האדם. ולטענתם השגויה, הסבל של האדם, הוא בגלל שיש לו רצון לקבל הנאה. שע"י זה נוצר אצל האדם סבל מתמיד, שגורם לו לרצות תמיד לקבל הנאה.

ולטענתם, הפתרון לכך שהאדם מרגיש תמיד חיסרון, הוא בכך שהאדם ימיר את הרצון שלו לקבל הנאה, ברצון להשפיע ולתת הנאה לאחרים. ונדמה להם בטעות, שמי שיהיה לו רק רצון לתת ולהשפיע לאחרים, הוא יחווה את השלמות האלוהית ולא יסבול מתחושת חסר כלשהי.

והסיבה לכך שגם האנשים האלו סובלים, היא משום שתפישת האלוהים שלהם היא שגויה, עד כדי כך, שכאשר הם מדברים על אלוהים, הם בעצם מדברים על אלוהים שקרי.

והעניין הוא, כי יש אלוהים שקרי ויש אלוהים אמיתי. ותפישת אלוהים השקרי, היא האלוהים שבורא את העולם ושאחראי לכל מה שקורה, ושכלפי חוץ נראה כאילו הוא אלוהים אמיתי, שדרכו רק לתת ולהשפיע. למרות שבאמת הוא אלוהים שקרי, שדרכו היחידה, היא לסבול מכך שיש לו תחושת חסר מתמדת, שבאה לידי ביטוי ברצון הנצחי שלו לקבל הנאה. ורק כלפי חוץ, הרצון הזה שהוא סבל מתמיד, הוא נראה כאילו הוא רצון להשפיע ולתת הנאה, למרות שבאמת, הוא סבל אמיתי, שכולו אך ורק סבל.

כי רצון להשפיע, הוא רצון ותחושת חיסרון, בדיוק כמו רצון לקבל. ורצון להשפיע גם הוא צורה של רצון, שהוא חיסרון מהשלמות. כי בשלמות, אין שום חיסרון ושום רצון כלל.

והאלוהים השקרי, בגלל שכל כך רע לו, הוא עושה אך ורק רע תמיד. והוא מטעה את האדם לחשוב, שהוא אלוהים אמיתי ושלמות אמיתית, כדי שהאדם, כמו ירצה להיות כמותו, ויסבול כמותו בשלמות הסבל.

והעניין הוא, כי אלוהים האמיתי, הוא לא זה שאחראי לכל מה שקורה. כי זה שאחראי לכל מה שקורה, כלפי חוץ נראה שהוא מלך מלכי המלכים, למרות שבאמת, הוא העבד הגדול ביותר, שהיה הווה ויהיה אי פעם. כי העבד האמיתי, הוא זה שאין לו שום בחירה חופשית כלל, והעבד האמיתי הגדול ביותר מכולם הוא אלוהים השקרי, שמתחזה לאלוהים האמיתי, ושכל מי שמאמין בו, סובל כמותו.

כי הכוח שאחראי לכל מה שקורה תמיד, כלפי חוץ נראה, כאילו הוא כל יכול וכאילו הוא שולט בכל, וכאילו יש לו בחירה מלאה לעשות כרצונו. כמו הטועים שנדמה להם, שיש להם קצת בחירה חופשית לעשות כרצונם.

ומי שמתבונן מעט בעין אמיתית, רואה את הטעות הגדולה. והיא, שמלך מלכי המלכים, כפי שהם בטעות תופשים אותו, הוא עירום. ושהוא משועבד בצורה נוראית, לרצון האישי שלו. שאת הרצון האישי שלו, שהוא זה שאחראי לכל מה שהוא עושה, אותו הוא לא בחר כלל מעולם. ולא רק שאלוהים לא בחר / בוחר את רצונו החופשי, אלא שאפילו את קיומו עצמו הוא לא בוחר. ולמען הסר ספק, קיומו של אלוהים, הוא גם עונש נצחי ואמיתי.

כי מי שיתבונן על רצונו של אלוהים השקרי שעושה את הכל, יראה כי רצונו של אלוהים, קיים, ללא רצונו של אלוהים עצמו כלל. וזה משום, שקיום רצונו של אלוהים, ואפילו קיום ידיעתו של אלוהים את קיומו העצמי, אלו דברים שהם אינם מחויבי המציאות, אלא רק אפשריים בלבד.

כי הדבר היחיד שקיומו מחויב, הוא קיומו של הדבר היחיד. והכוונה היא, שכל דבר שקיים, יכול גם לא להיות קיים. והדבר היחיד שמוכרח שהוא יהיה קיים, ושהוא היה הווה ויהיה תמיד באמת, הוא הדבר, שגם אם שום דבר לא יהיה קיים, עדיין הוא ימשיך להיות קיים. והדבר היחיד שימשיך להיות קיים, גם אם שום דבר לא יהיה קיים, זאת ישות אחת ויחידה, שהיא חסרת כל צורה והגדרה.

והישות הראשונה שקיימת, שהיא ורק היא אלוהים האמיתי, בה אין שום נפרדות של שום צורה כלל. כי היכן שיש שניים, הרי שיש ביניהם הפרדה של צורה כלשהי, כי אם לא כן, הם היו ישות אחת ממש, ולכן בכל מקום שיש נפרדות וצורה כלשהי, הרי שאם תסיר את כל הצורות, שקיומן הוא לא מחויב אלא רק אפשרי בלבד, אז תקבל את המהות האחת, שהיא המצוי הראשון והיחיד.

וזה בעצם אומר, שישות של אלוהים, שיש לה רצון ושהיא מודעת לעצמה, הרי שבעצם היא ישות של אלוהים שקרי. כי באחדות האמיתית של המציאות, אין שום נפרדות כלל, אפילו לא בין ישותו של אלוהים, לבין רצונו / מחשבתו / רגשותיו / ידיעתו את קיומו העצמי. ואצל אלוהים האמיתי שהוא אחדות המציאות, שם לא שייך שום הגדרת רצון עצמי כלל. כי באחדות האמיתית, אין שום הפרדה בין הרצון, לבין הישות שרוצה, לבין הדבר שאותו היא רוצה. ובאחדות האמיתית, הכל אחד ממש בשלמות, עד שאפילו אין ידיעת קיום עצמי כלל. שהיא אפשרית, רק כאשר יש נפרדות, שרק אז יש משמעות לידיעת הקיום העצמי.

ובכל מקום שיש ידיעת קיום עצמי, יש חיסרון, שבא לידי ביטוי, בקיומו של הרצון העצמי. כי יש אלוהים אמיתי אחד ויחיד, שהוא האחדות המוחלטת של המציאות. וכל דבר שנפרד ממנו, דהיינו, שהוא חווה את קיומו העצמי, שזוהי בעצם מהותה של קיומה של הנפרדות. כי תחושת ה"אני", לא יכולה להיות קיימת כלל, אא"כ קיימת גם תחושת הדבר שאינו "אני".

ותכף שישות חווה את קיומה העצמי, היא הופכת להיות אלוהים שקרי. כי בעצם, היא העדר האלוהות שהיא האחדות, שאין בה שום ידיעת קיום עצמי כלל. ואז השקר מקבל את עונשו, על כך שדעתו רחוקה מידיעת האחדות, בכך שהוא חווה חסר תמידי. שזהו בעצם הרצון העצמי שיש תמיד באופן נצחי, לכל ישות שמודעת לעצמה, רק בגלל שהיא מודעת לעצמה.

ולכן, אם מדברים על ישות שמודעת לעצמה, ושיש לה רצון עצמי כלשהו, הרי שתמיד מדברים על אלוהים שקרי, שהוא העדר האלוהים האמיתי, שהיא אחדות המציאות, שבה אין תודעה עצמית כלל. ולמען הסר ספק, בכלל זה נכלל, גם ה"אני" של האדם עצמו, כפי שכבר ביארתי במקום אחר.

והאלוהים השקרי הזה שנדמה לאלוהים, ושנראה שהוא עושה את הכל, הוא העבד הגדול ביותר בעולם. משום, שהוא עושה כל הזמן פעולות, תמיד ללא כל הפסקה.

כי מי שלא אחראי לכל מה שקורה, הוא דווקא המלך, שעובדים עבורו. כי אלוהים האמיתי, הוא לא עושה דבר. כי כאשר הכל אחד ממש, שום דבר לא נעשה כלל (כעשייה נפרדת). ואם נעשה, אז לא נעשה על ידי האחדות כלל, אלא נעשה מעצמו לגמרי, ללא שום התערבות של המלך עצמו. כי אצל מלך אמיתי, הכל נעשה מעצמו, והוא אינו צריך לעשות דבר כלל. ואלוהים האמיתי דהיינו, האחדות, אצלו אין שום חיסרון ושום רצון כלל, אלא רק שלמות של אמת.

אבל אצל אלוהים שקרי שמתחזה לאלוהים אמיתי, הוא עובד קשה מאוד כל הזמן ובכל מקום. כי הוא אחראי, להחיות את המקום ואת הזמן. ובנוסף, למרות שנדמה שהוא כל יכול וכולי, הרי שאין לו שום בחירה חופשית כלל. כי הטועים נדמה להם, שמי שעושה כרצונו, יש לו בחירה חופשית. אך זוהי טעות. כי מי שעושה כרצונו, אין לו בחירה חופשית כלל, כי הוא משועבד לרצונו.

ואת הרצון העצמי, אף אחד לא בוחר בעצמו מרצונו החופשי. כי קיומו של הרצון עצמו, הוא לא יכול להיות...