כפי שכבר ביארתי, בכל דבר בעולם, יש משהו טוב. וגם בקיבעון מחשבתי, יש משהו טוב. והשלמות, היא האיזון והחיבור של כל הדברים. והשאלה היא, מה טוב בקיבעון מחשבתי ובמצב של לא לחשוב מחוץ לקופסא?
ומי שיתבונן בעניין יראה, כי הקיבעון המחשבתי, מאפשר לאדם להתקדם בחיים. ואם לא היה לאדם קיבעון מחשבתי, הרי שהוא לא היה יכול להתקדם לשום מקום. מדוע? משום שהקיבעון המחשבתי חוסך לאדם מאמץ מיותר, ומאפשר לו לעבוד בצורה אוטומטית, בלי להתאמץ יותר מידי.
ונסביר: כל דבר שהאדם בטוח בו ולא בודק אותו בכל פעם מחדש, הרי שהוא סוג של קיבעון מחשבתי. ואם נתבונן נראה, כי כל אדם פועל בדברים מסוימים, בצורה אינסטינקטיבית. לדוגמא, האדם צמא, והאדם בצורה אינסטינקטיבית הולך לשתות. והדבר הזה, הוא קיבעון מחשבתי. שבו האדם מניח, שאם הוא צמא, אז הוא צריך לשתות.
ואיך האדם הגיע לקיבעון המחשבתי הטוב הזה? על ידי ההרגל החיובי. כאשר האדם צמא, הוא צריך לשתות. וכאשר האדם מבין בשכלו ולומד שכאשר הוא צמא, אז הוא צריך לשתות, וכאשר האדם מתרגל את הדבר הזה פעם אחרי פעם, על ידי זה נוצר אצל האדם קיבעון מחשבתי. שבכל פעם שהוא צמא, הוא יודע מיד, מה עליו לעשות.
ואם לא היה לאדם קיבעון מחשבתי חיובי, הרי שהאדם היה צריך כל הזמן לחשוב על כל השיקולים האפשריים, והוא לא היה יכול להתרגל לעשות שום דבר. וממילא האדם גם לא היה מתקדם לשום מקום. כי אם האדם היה צריך בכל בוקר לחשוב מחדש, על כל פעולה ופעולה שהוא עושה, ממילא, האדם לא היה יכול להתקדם לשום מקום.
כך שלקיבעון המחשבתי, יש יתרון גדול. כי הוא מאפשר לאדם לעשות דברים בצורה אוטומטית, ולהשקיע את המשאבים שלו בדברים החשובים באמת. אלא, שבגלל שהאדם מתרגל לעשות את מעשיו מתוך הרגל, וטוב שכך, הרי שלפעמים האדם עושה יותר מידי דברים מתוך הרגל, וגם על ידי זה האדם לא מתקדם. כי הקיבעון המחשבתי יכול גם, להפריע לאדם להתקדם.
והשלמות, היא השילוב של הקיבעון המחשבתי עם חוסר הקיבעון המחשבתי. דהיינו, שבדברים שאינם מהותיים, על האדם להיות מקובע מחשבתית, ולעשות את הדברים מתוך הרגל. אבל בדברים המהותיים, על האדם לא להיות מקובע מחשבתית, אלא לנסות בכל פעם להיות טוב יותר.
ואם נתבונן עוד נראה, כי בכל העולם כולו, יש קיבעון מחשבתי אחד, שהוא מושלם. קיבעון מחשבתי, שאם יש אותו לאדם, אז...
ומי שיתבונן בעניין יראה, כי הקיבעון המחשבתי, מאפשר לאדם להתקדם בחיים. ואם לא היה לאדם קיבעון מחשבתי, הרי שהוא לא היה יכול להתקדם לשום מקום. מדוע? משום שהקיבעון המחשבתי חוסך לאדם מאמץ מיותר, ומאפשר לו לעבוד בצורה אוטומטית, בלי להתאמץ יותר מידי.
ונסביר: כל דבר שהאדם בטוח בו ולא בודק אותו בכל פעם מחדש, הרי שהוא סוג של קיבעון מחשבתי. ואם נתבונן נראה, כי כל אדם פועל בדברים מסוימים, בצורה אינסטינקטיבית. לדוגמא, האדם צמא, והאדם בצורה אינסטינקטיבית הולך לשתות. והדבר הזה, הוא קיבעון מחשבתי. שבו האדם מניח, שאם הוא צמא, אז הוא צריך לשתות.
ואיך האדם הגיע לקיבעון המחשבתי הטוב הזה? על ידי ההרגל החיובי. כאשר האדם צמא, הוא צריך לשתות. וכאשר האדם מבין בשכלו ולומד שכאשר הוא צמא, אז הוא צריך לשתות, וכאשר האדם מתרגל את הדבר הזה פעם אחרי פעם, על ידי זה נוצר אצל האדם קיבעון מחשבתי. שבכל פעם שהוא צמא, הוא יודע מיד, מה עליו לעשות.
ואם לא היה לאדם קיבעון מחשבתי חיובי, הרי שהאדם היה צריך כל הזמן לחשוב על כל השיקולים האפשריים, והוא לא היה יכול להתרגל לעשות שום דבר. וממילא האדם גם לא היה מתקדם לשום מקום. כי אם האדם היה צריך בכל בוקר לחשוב מחדש, על כל פעולה ופעולה שהוא עושה, ממילא, האדם לא היה יכול להתקדם לשום מקום.
כך שלקיבעון המחשבתי, יש יתרון גדול. כי הוא מאפשר לאדם לעשות דברים בצורה אוטומטית, ולהשקיע את המשאבים שלו בדברים החשובים באמת. אלא, שבגלל שהאדם מתרגל לעשות את מעשיו מתוך הרגל, וטוב שכך, הרי שלפעמים האדם עושה יותר מידי דברים מתוך הרגל, וגם על ידי זה האדם לא מתקדם. כי הקיבעון המחשבתי יכול גם, להפריע לאדם להתקדם.
והשלמות, היא השילוב של הקיבעון המחשבתי עם חוסר הקיבעון המחשבתי. דהיינו, שבדברים שאינם מהותיים, על האדם להיות מקובע מחשבתית, ולעשות את הדברים מתוך הרגל. אבל בדברים המהותיים, על האדם לא להיות מקובע מחשבתית, אלא לנסות בכל פעם להיות טוב יותר.
ואם נתבונן עוד נראה, כי בכל העולם כולו, יש קיבעון מחשבתי אחד, שהוא מושלם. קיבעון מחשבתי, שאם יש אותו לאדם, אז...
050-3331-331