אחרי מות קדושים אמור, שמירה על כבוד המת, לכבד אדם שמת, להספיד אדם שמת, לשבח אדם שמת, לשמור על כבוד המת, זיכרון המת, הנצחת אדם מת, למה אנשים חושבים?
למה אנשים נותנים כבוד מיוחד לאדם אחרי שהוא מת?
אליעד כהן מסביר לעומק תופעה נפוצה שבה אנשים נוטים לתת כבוד מיוחד לאנשים לאחר מותם. אנשים רבים, גם אם במהלך חייהם לא היו אהודים במיוחד, מקבלים לאחר המוות כבוד, הערכה ואפילו שבחים מוגזמים. אחת הדוגמאות הבולטות שאליעד מביא היא אריאל שרון. בעוד שבחייו, שרון זכה לביקורות חריפות על מעשיו ופוליטיקאים רבים התנגדו לו, לאחר מותו החלו להתייחס אליו כ"גיבור ישראל", להדגיש את פועלו כלוחם ולהשמיט או להקטין את החשיבות של מעשיו השליליים. אליעד מתאר זאת כתופעה רחבה שבה אחרי מותו של אדם, במיוחד אם הוא דמות ציבורית או מפורסמת, אנשים מעדיפים לזכור ולהדגיש בעיקר את הצדדים החיוביים שלו, ולהתעלם מהחסרונות או הצדדים השליליים.
מהי הסיבה לכך שאנשים נמנעים מלדבר על חסרונות של המת?
אליעד מציין שהסיבה העיקרית לכך שאנשים נמנעים מלדבר על חסרונותיו של אדם שמת, נובעת מרצון להרגיש טוב. כאשר אדם מת, האנשים שנותרו בחיים מבקשים ליצור לעצמם זיכרון חיובי ממנו, וכך להרגיש טוב יותר עם עצמם ועם הזיכרון של אותו אדם. למשל, אליעד מתאר מצב שבו אדם נפרד מבת זוג, והוא מדגיש לעצמו בעיקר את חסרונותיה כדי להתגבר עליה. לעומת זאת, כאשר אותו אדם ירצה להיזכר בה בצורה חיובית, הוא ידגיש רק את יתרונותיה. באותה מידה, כשאדם מת, אנשים רוצים להיזכר בו בצורה חיובית ומודעים לכך שיש מחיר לשקר עצמי, אך הם עושים את החישוב ומחליטים שלדעתם עדיף להם לזכור אותו בצורה חיובית.
למה אנשים מעריכים אמנים או סופרים רק אחרי מותם?
אליעד גם נוגע בתופעה של אנשים שההערכה אליהם עולה רק לאחר מותם. למשל, הוא מציין אמנים וסופרים שלא היו מפורסמים בחייהם, אך לאחר מותם הפכו למפורסמים ומוערכים במיוחד. הוא מסביר שאחת הסיבות לכך היא שבעוד שהאדם חי, קל לראות גם את החסרונות שלו, ולכן קשה להעריך אותו במלואו. לעומת זאת, אחרי המוות, הזיכרון נוטה להתרכז ביתרונות בלבד, וכך אותו אדם נתפס כמוצלח יותר, חכם יותר או מוכשר יותר ממה שהיה באמת בחייו.
מה הסיבה שאנשים נותנים חשיבות מיוחדת לציטוטים של אדם מת?
אליעד מתייחס גם לשימוש בציטוטים של אנשים מתים. הוא מסביר שאם אדם מצטט מישהו שמת, הציטוט נתפס כבעל משמעות וחשיבות מיוחדת. הסיבה לכך היא שבדרך כלל, אחרי המוות, התפיסה היא שאין כבר חסרונות לאותו אדם, ולכן דבריו נתפסים כ"חכמים יותר". למשל, כאשר אנשים מצטטים את אלברט איינשטיין, הם לא זוכרים שהיו לו גם טעויות או חסרונות. אחרי מותו, איינשטיין הפך לדמות שמייצגת חוכמה טהורה, ולכן הציטוטים שלו נחשבים למשמעותיים יותר בעיני אנשים, למרות שבמציאות הוא לא היה מושלם.
למה קשה לאנשים לבקר את מי שמת?
אליעד כהן מדגיש כי ביקורת על אדם שמת נתפסת אצל אנשים רבים כחילול הקודש. הוא מציין דוגמה של אנשים שאם תבקר אותם כשהם חיים, זה ייתפס כלגיטימי, אך אם תבקר אותם אחרי מותם, תיחשב לדבר שלילי ולא מוסרי. אליעד מסביר את זה בכך שלאנשים יש נטייה ליצור לעצמם תמונת עולם חיובית יותר. לדבריו, לאדם חי עדיין יש אפשרות לשנות את הרושם שהוא עושה, אך אחרי המוות אין כבר אפשרות כזו...
אליעד כהן מסביר לעומק תופעה נפוצה שבה אנשים נוטים לתת כבוד מיוחד לאנשים לאחר מותם. אנשים רבים, גם אם במהלך חייהם לא היו אהודים במיוחד, מקבלים לאחר המוות כבוד, הערכה ואפילו שבחים מוגזמים. אחת הדוגמאות הבולטות שאליעד מביא היא אריאל שרון. בעוד שבחייו, שרון זכה לביקורות חריפות על מעשיו ופוליטיקאים רבים התנגדו לו, לאחר מותו החלו להתייחס אליו כ"גיבור ישראל", להדגיש את פועלו כלוחם ולהשמיט או להקטין את החשיבות של מעשיו השליליים. אליעד מתאר זאת כתופעה רחבה שבה אחרי מותו של אדם, במיוחד אם הוא דמות ציבורית או מפורסמת, אנשים מעדיפים לזכור ולהדגיש בעיקר את הצדדים החיוביים שלו, ולהתעלם מהחסרונות או הצדדים השליליים.
מהי הסיבה לכך שאנשים נמנעים מלדבר על חסרונות של המת?
אליעד מציין שהסיבה העיקרית לכך שאנשים נמנעים מלדבר על חסרונותיו של אדם שמת, נובעת מרצון להרגיש טוב. כאשר אדם מת, האנשים שנותרו בחיים מבקשים ליצור לעצמם זיכרון חיובי ממנו, וכך להרגיש טוב יותר עם עצמם ועם הזיכרון של אותו אדם. למשל, אליעד מתאר מצב שבו אדם נפרד מבת זוג, והוא מדגיש לעצמו בעיקר את חסרונותיה כדי להתגבר עליה. לעומת זאת, כאשר אותו אדם ירצה להיזכר בה בצורה חיובית, הוא ידגיש רק את יתרונותיה. באותה מידה, כשאדם מת, אנשים רוצים להיזכר בו בצורה חיובית ומודעים לכך שיש מחיר לשקר עצמי, אך הם עושים את החישוב ומחליטים שלדעתם עדיף להם לזכור אותו בצורה חיובית.
למה אנשים מעריכים אמנים או סופרים רק אחרי מותם?
אליעד גם נוגע בתופעה של אנשים שההערכה אליהם עולה רק לאחר מותם. למשל, הוא מציין אמנים וסופרים שלא היו מפורסמים בחייהם, אך לאחר מותם הפכו למפורסמים ומוערכים במיוחד. הוא מסביר שאחת הסיבות לכך היא שבעוד שהאדם חי, קל לראות גם את החסרונות שלו, ולכן קשה להעריך אותו במלואו. לעומת זאת, אחרי המוות, הזיכרון נוטה להתרכז ביתרונות בלבד, וכך אותו אדם נתפס כמוצלח יותר, חכם יותר או מוכשר יותר ממה שהיה באמת בחייו.
מה הסיבה שאנשים נותנים חשיבות מיוחדת לציטוטים של אדם מת?
אליעד מתייחס גם לשימוש בציטוטים של אנשים מתים. הוא מסביר שאם אדם מצטט מישהו שמת, הציטוט נתפס כבעל משמעות וחשיבות מיוחדת. הסיבה לכך היא שבדרך כלל, אחרי המוות, התפיסה היא שאין כבר חסרונות לאותו אדם, ולכן דבריו נתפסים כ"חכמים יותר". למשל, כאשר אנשים מצטטים את אלברט איינשטיין, הם לא זוכרים שהיו לו גם טעויות או חסרונות. אחרי מותו, איינשטיין הפך לדמות שמייצגת חוכמה טהורה, ולכן הציטוטים שלו נחשבים למשמעותיים יותר בעיני אנשים, למרות שבמציאות הוא לא היה מושלם.
למה קשה לאנשים לבקר את מי שמת?
אליעד כהן מדגיש כי ביקורת על אדם שמת נתפסת אצל אנשים רבים כחילול הקודש. הוא מציין דוגמה של אנשים שאם תבקר אותם כשהם חיים, זה ייתפס כלגיטימי, אך אם תבקר אותם אחרי מותם, תיחשב לדבר שלילי ולא מוסרי. אליעד מסביר את זה בכך שלאנשים יש נטייה ליצור לעצמם תמונת עולם חיובית יותר. לדבריו, לאדם חי עדיין יש אפשרות לשנות את הרושם שהוא עושה, אך אחרי המוות אין כבר אפשרות כזו...
- למה נותנים כבוד למת?
- למה אסור לדבר רע על מתים?
- הנצחת אדם אחרי מותו
- למה מעריכים אנשים רק אחרי מותם?
- למה אנשים מפחדים מביקורת על מתים?