מה הגיוני שבן אדם ירצה משהו רק כי יש את זה לכולם?

מה קורה כשבן אדם אומר שהוא רוצה משהו רק כי "לכולם יש"? האם זה הגיוני? אליעד כהן מציע שנבחן את השאלה דרך דימוי פשוט: דמיינו שאתם הולכים ברחוב ורואים שכל האנשים סביבכם יושבים על כיסאות גלגלים. כשאתם שואלים אנשים למה הם על כיסאות גלגלים, הם עונים כי הם לא יכולים ללכת וזקוקים להם. עכשיו, אתם בריאים, ואין לכם צורך בכיסא גלגלים. האם אתם תתבאסו בגלל שלכולם יש כיסא גלגלים ולא לכם? אליעד כהן טוען שלא, כי אם אינכם צריכים כיסא גלגלים, אין סיבה שתהיה לכם בעיה עם זה שלכולם יש.

אבל אם הייתם מרגישים שאתם זקוקים לכיסא גלגלים, כי קשה לכם ללכת, אז כן, יכול להיות שהייתם מרגישים חסרונות אם לכולם יש כיסא גלגלים ואתם לא. במקרה כזה, אתם לא מתבאסים רק על זה שלכולם יש, אלא על זה שאתם זקוקים לזה ולא יכולים להשיג אותו.

האם "לכולם יש" יכול להיות סיבה אמיתית לרצות משהו?

כששואלים בן אדם למה הוא רוצה משהו, ואחר כך הוא עונה שזו הסיבה רק כי לכולם יש, זה לא באמת תשובה מספקת. אליעד כהן מציין שזו לא תשובה אמיתית לשאלה "למה אתה רוצה את זה?". לא כל מה שלכולם יש חייב להיות משהו שכולם צריכים או רוצים. לדוגמה, אם אתם חיים במקום שבו יש כפיה על הראש, אתם לא תתבאסו על זה שלכולם יש את זה, כי זה לא משהו שאתם רוצים לעצמכם. אם לא באמת אכפת לכם מכך, לא תהיה לכם בעיה עם זה שלכולם יש ולכם אין.

מה יקרה אם יש לך משהו שאתה לא באמת צריך, אבל אתה לא יכול להשיג אותו?

היבט נוסף שעליו מדבר אליעד כהן הוא המצב שבו לא רק שלכולם יש משהו, אלא גם יש להם את האפשרות להשיג אותו, ואתם לא יכולים להשיג אותו, אפילו אם תרצו. הוא מציע דימוי נוסף: אם לכולם יש כיסא גלגלים, ואתם בריאים ולא זקוקים לו, אין לכם בעיה עם זה. אבל אם אתם מבינים שגם אם תצטרכו כיסא גלגלים בעתיד, אתם לא יכולים להשיג אותו, זה יכאב לכם יותר. הבעיה כאן היא לא שיש כיסאות גלגלים לכולם, אלא שזה רק לכם אין את האפשרות להשיג אחד, גם אם תרצו. הסבל כאן לא נגרם מכך שלכולם יש כיסאות גלגלים, אלא מכך שאתם לא יכולים להשיג את מה שצריך להיות זמין לכם.

איך נוצרים רצונות?

ההבנה שמישהו רוצה משהו לא כי זה נמצא סביבו, אלא כי הוא באמת חושב שזה יכול להועיל לו, היא נקודה קריטית. אליעד כהן מסביר ששאלת הרצון צריכה להיות ממוקדת: אנחנו לא צריכים "רק" את מה שלכולם יש, אלא מה שאנחנו חושבים שיעזור לנו. אם כולם רוצים משהו, אין זה אומר שאנחנו צריכים את אותו הדבר. אנחנו רוצים משהו כי אנחנו חושבים שזה טוב לנו, ולא רק בגלל שזה נפוץ או שכיח.

האם זה הגיוני לקנא כשלכולם יש משהו ולך אין?

בסופו של דבר, אליעד כהן מציין כי לא משנה אם לכולם יש או לא, הרצון לא נובע רק מהשוואה. אם אתם לא רוצים משהו בפועל, אז לא משנה אם לכולם יש או לא. השוואה חיצונית לא צריכה להוות סיבה לרצון פנימי. כל רצון צריך להיבחן על פי הצורך האמיתי של האדם ולא על פי מה שיש או אין לאחרים. אם לא באמת הייתם רוצים צמיד אדום, למשל, גם אם כולם יקבלו אותו ואתם לא, לא תתבאסו מזה.

מהו התירוץ של "לכולם יש, לי אין"?

אליעד כהן מסכם בכך שחשוב להבין שהשוואה לאחרים לא תמיד נכונה או מועילה. כאשר אומרים "לכולם יש", זה לא תירוץ אמיתי לרצון. אם זה לא חסר לכם, זה לא אמור להפריע לכם שלכולם יש משהו ואתם לא. זהו רק תירוץ שמתאר תסכול חיצוני ולא פנימי. בסופו של דבר, כל אחד רוצה משהו כי הוא חושב שזה יכול להועיל לו, ולא בגלל מה שלאנשים אחרים יש או אין.