מהי מחלת הרצון וכיצד היא קשורה לסגר הקורונה?

הסגר שנכפה על העולם בעקבות הקורונה חשף מחלה שנמצאת כמעט אצל כל בני האדם, מחלת הרצון. מדובר בתופעה בה האדם תמיד שואף לשנות את מצבו, לא מרוצה ממה שיש לו ברגע זה, ותמיד מייחל לשינוי כלשהו. אליעד כהן מסביר שהבעיה הגדולה נובעת מהעובדה שהאדם לעולם לא יכול להיות מרוצה במאת האחוזים ממצבו הנוכחי. לא משנה כמה הוא עשיר או מצליח - הוא תמיד יחפש לשנות משהו. כאשר הסגר גרם לאנשים לשהות בביתם זמן ממושך וללא אפשרויות רבות לשנות את המציאות, המחלה הזו הפכה לבעיה בולטת יותר.

הקושי הגדול בסגר - למה קשה לא לעשות כלום?

כאשר האדם נאלץ לשהות בביתו למשך זמן ממושך מבלי אפשרות לעסוק בפעילויות הרגילות, הוא מופתע לגלות עד כמה קשה לו להיות עם עצמו. אליעד מציין את הדחף האנושי המתמיד לרצות לשנות את המציאות כדי להימנע מהתמודדות עם המחשבות הפנימיות. במצב זה, כאשר הפעילויות הרגילות כמו עבודה או בילוי לא זמינות, החרדות מתחילות לצוף. המצב הזה מבהיר שאנשים לא רק צריכים לפעול כדי לשמור על פרנסתם, אלא הם גם מחפשים אמצעים להימנע מההתמודדות עם עצמם ועם רגשותיהם.

ההשפעה הנפשית של לא לעשות כלום

הקושי האמיתי מתגלה כאשר לאדם אין אפשרות לפעול. אליעד מציין את החרדות שמופיעות בדרך כלל בלילה, לפני השינה, כשאין לו כל עיסוק שיסיח את דעתו. המחשבות הלא מעובדות עולות, והאדם מוצא את עצמו מתמודד עם פחדים ורגשות שהוא נמנע מהם כל הזמן. החוויה הזו היא אחת הסיבות לכך שלאנשים קשה כל כך בסגר - הם מוצאים את עצמם לבד עם מחשבותיהם, ללא יכולת להימנע מהם על ידי פעילויות חיצוניות.

הצינוק כהשוואה - מהו הסבל האמיתי?

אליעד משתמש בדימוי של הצינוק כדי להמחיש את הקושי שבלהיות לבד עם עצמך. הצינוק, בו האסיר מבודד לחלוטין ואין לו שום דבר לשנות - לא יכול להימלט מהמקום ולא יכול להימנע מהמחשבות - הופך להיות סבל עז. הצמצום במציאות, האפשרויות המוגבלות לשנות משהו, גורם לאדם להתמודדות עזה עם עצמו ועם המחשבות המודחקות שהוא לא יכול לברוח מהן. ברגע שהסגר מאלץ אותנו להישאר בבית עם עצמנו, מתגלות כל החרדות והפחדים שמסתתרים תחת השגרה.

הפחד האמיתי - פחד לא לעשות כלום

הפחד העמוק ביותר הוא לא הפחד ממחלה או ממוות, אלא הפחד לא להיות עסוק. אליעד מציין שברגע שהאדם נאלץ להישאר עם עצמו וללא שום פעילות שתסיח את דעתו, הוא עלול להרגיש כאילו הוא "מת". כל הדחף הפנימי שמניע את האדם לפעול, לעבוד, לשנות ולהימנע מהתמודדות עם עצמו, נחשף כעת במלואו. הפחד להיות עם עצמך, מבלי לעסוק במשהו חיצוני, הוא מה שגורם לאדם להרגיש "כלוא".

הקורונה וההזדמנות להפסיק לרצות לשנות

הסגר שהטיל את הקורונה על האנשים מציב אתגר פנימי - איך להתמודד עם הזמן הריק ולהפסיק את הדחף לשנות כל הזמן את המציאות? אליעד ממליץ על למידה מודעת של "לא לעשות כלום". כשיש לאדם את היכולת לשבת בשקט, בלי טלוויזיה, בלי טלפון, ולהיות עם עצמו, הוא לומד להתמודד עם המחשבות והרגשות שמצפים להתגלות. במילים אחרות, במקום לפחד ממצב של חוסר עשייה, הקורונה יכולה להיות הזדמנות להכיר את עצמך מחדש וללמוד כיצד להרגיש טוב בלי כל פעילות חיצונית.

למה אנשים עובדים?

העובדה שאנשים עובדים גם כאשר יש להם כסף מסביר את המהות האמיתית של העבודה בעיניהם. אליעד טוען כי אנשים לא עובדים רק בשביל הכסף - הם עובדים כדי להימנע מהתמודדות עם עצמם. העבודה, המשימות והפעילויות מספקות לאדם תירוצים להימנע להיות עם מחשבותיו ורגשותיו. בכך, הוא יכול להימנע ממפגש ישיר עם האמיתות הפנימיות שלו.

ההתמודדות עם מחלת הרצון

השלב הבא בהבנת מחלת הרצון הוא ההתבוננות העצמית. אם הקורונה מלמדת אותנו משהו, זה כיצד להתמודד עם הזמן שבו אין לנו שום דבר לשנות, איך להימנע מלהפוך את הרצון לשינוי למציאות קיומית תמידית. אנשים יכולים לשאול את עצמם מדוע קשה להם לשבת בשקט ולמה הם כל כך עסוקים בהשגת תוצאות חיצוניות. אליעד ממליץ לפתח את היכולת להפסיק לפעול כשזה לא הכרחי, ולהשאיר מקום לרגיעה פנימית שתאפשר לאדם להרגיש טוב גם כאשר הוא לא עסוק.

לסיכום - איך להתמודד עם שעמום?

הקורונה חשפה את "מחלת הרצון", את הדחף המתמיד לשנות ולהימנע להיות עם עצמך. אך עלינו ללמוד להתמודד עם השעמום ולמצוא את השלווה גם ברגעים של חוסר עשייה. הדרך להתמודד עם מחלת הרצון היא לפתח את היכולת לא לעשות כלום ולעצור לרגע את המרוץ אחרי השינוי. כל אחד יכול לשאול את עצמו למה הוא לא מצליח להיות עם עצמו וללמוד ליהנות גם כשאין שום פעילות חיצונית.

מדוע ישנה מחלה קשה יותר מהקורונה?

ישנה מחלה כלל עולמית שנקראת "מחלת הרצון", והיא קשה יותר מכל מגפה כמו הקורונה. קורונה לא תוקפת בהכרח את כולם, אבל מחלת הרצון מופיעה אצל כל בני האדם. מחלת הרצון מתבטאת בכך שבן אדם כל הזמן רוצה לשנות את המציאות ואינו מסוגל להירגע. הסגר שהוטל בשל הקורונה חשף את המחלה הזו בעוצמה, משום שכאשר אדם נאלץ להיות עם עצמו זמן רב, מתגלה הקושי הגדול לא לעשות כלום ולהתמודד עם המחשבות והרגשות שלו.

מדוע הסגר מבליט את הקושי לעשות "כלום"?

במצב סגר, הסיבות הנפוצות לקושי הן שצריך להישאר בבית עם המשפחה, אין אפשרות לעבוד כרגיל או לטוס לחו"ל, ולעיתים גם צצות בעיות כלכליות. אבל הסיבה העמוקה יותר היא שאדם לא מסוגל לשבת בשקט בלי פעילות. ברגע שנמצאים בבית עם אפשרויות פעולה מצומצמות, החרדות והפחדים מתחילים לצוף, כי האדם לא יכול לברוח מהתמודדות פנימית עם עצמו.

מהי בדיוק מחלת הרצון?

מחלת הרצון היא דחף מתמיד לשנות את המציאות. האדם לא מסוגל לומר שהוא מרוצה במאת האחוזים ממה שיש לו כאן ועכשיו. הוא כל הזמן צריך לרצות עוד משהו, להשיג או לשנות משהו. גם מי שיש לו כסף רב בדרך כלל ממשיך לעבוד, כי הכסף אינו הסיבה היחידה לעשייה. למעשה, אנשים משתמשים בעבודה או בפעילות מתמדת כדי לא להתמודד עם עצמם.

מדוע יש חרדה דווקא כשלא עושים כלום?

לעיתים, רגעי הלילה לפני השינה הם הדוגמה הבולטת: כשהאדם מפסיק להיות עסוק, עולה בו חרדה. ברגע שהוא נשאר לבד, בלי שום פעילות חיצונית, מתעוררות שאלות פנימיות, מחשבות מודחקות ועומס רגשי. כך קורה גם בזמן הסגר, כאשר אנשים יוצאים פחות מהבית, נשארים שעות ארוכות עם עצמם, וחווים את אותה התמודדות פנימית חזקה.

כיצד הצינוק מייצג את הקושי הזה?

אחת מצורות הענישה הקשות ביותר בבתי כלא היא בידוד בצינוק. האסיר נשאר בחדר קטן, לעיתים ללא אור, בלי אפשרות לשנות או לעשות דבר. זה גורם סבל אדיר מפני שהוא חושף את האדם לרצון העז לברוח מהמצב, משאיר אותו בלי הסחות דעת, וכך מבליט עד כמה האדם זקוק לתנועה ולפעולה כדי להרגיש "טוב" או כדי לברוח ממחשבותיו שלו.

איך הקורונה קשורה לפחד לא לעשות כלום?

הקורונה לא רק מסוכנת בריאותית, אלא גם מאלצת אנשים להתמודד עם שגרה שונה ומצומצמת. בלי אפשרות יציאה חופשית, בילוי ועבודה כרגיל, אנשים מגלים שהם חולים במחלת הרצון. הם לא מצליחים לחיות עם עצמם בלי עשייה מתמדת, ופתאום מגלים את כל המחשבות והפחדים שהיו מוסתרים כששגרת היומיום עמוסה בעבודה או עיסוקים אחרים.

למה אנשים באמת עובדים?

לכאורה אומרים "צריך כסף", אבל בפועל גם מי שיש לו כסף רב עדיין קם בבוקר לעבוד. הסיבה האמיתית לכך היא הצורך הפנימי לעשות דברים ולא להיות במצב של רוגע מוחלט. העיסוק בעבודה נותן תירוץ להימנע מפגישה עם עצמך ועם מחשבותיך. כך אדם בורח מהתמודדות פנימית ומרגיש שיש לו סיבה מוצדקת לפעול.

כיצד אפשר להתמודד עם מחלת הרצון?

אפשר ללמוד "לא לעשות כלום" בצורה מודעת, לפחות כיכולת זמינה. אין הכוונה להפסיק לפעול לגמרי, אלא לפתח את האפשרות לשבת בשקט, בלי הסחות דעת כמו טלוויזיה או טלפון, ופשוט להיות עם עצמך. מי שמתרגל את היכולת הזו מגלה שהסגר פחות מאיים עליו, כי הוא לא מפחד לפגוש את עצמו או להתמודד עם מחשבותיו.

כיצד הקורונה יכולה להפוך להזדמנות?

הקורונה יכולה לשמש הזדמנות לעצור ולשאול:

• למה קשה לי לשבת בבית בלי לעשות כלום?
• למה אני כל כך רוצה לשנות את המציאות כל הזמן?
• איזה פחדים צפים אצלי כשאיני עסוק בפעילות כלשהי?
• האם באמת אפשר להיות מרוצה לגמרי מהמציאות?

תהליך ההתבוננות הזה עוזר לנו לזהות את מחלת הרצון ולהבין שמה שאנחנו מכנים "שעמום" או "חוסר מעש" הוא למעשה שלב שבו אנו מתמודדים עם עצמנו. רבים חוששים להישאר עם עצמם, ולכן עסוקים תמיד בפעילות כדי להימנע להיפגש עם המחשבות והרגשות העמוקות.

מה חשוב לזכור?

הקורונה פשוט הצביעה על מחלת הרצון הקיימת תמיד. ההמלצה היא להמשיך לפעול היכן שצריך, אבל במקביל לפתח את היכולת ליהנות גם מהרגעים שבהם לא עושים כלום. במקום לפחד להיות ב"צינוק" של הסגר, אפשר לנצל אותו ללמידה עצמית והבנת השורש של הצורך התמידי להימנע מעצמנו.