7:17חושים נגד שכל - מי צודק - מה האמת?
חושים או שכל - אחרי מי ללכת במקרה של סתירה?
כאשר האדם נתקל בסתירה בין החושים לבין השכל, השאלה המרכזית היא כיצד עליו לפעול, לאיזה צד עליו להקשיב - לחושים או לשכל? אליעד כהן מסביר שהפתרון הנכון הוא לא להעדיף צד אחד על פני האחר, אלא לחפש את האמת שמכילה בתוכה את שניהם יחד. האמת היא ששני הצדדים - גם החושים וגם השכל - הם אמת, אך לעיתים האדם חסר את השכל המתאים להבין כיצד שניהם מתאחדים לכדי דבר אחד ללא סתירה.
איך ייתכן שהחושים והשכל אומרים דברים מנוגדים אך שניהם צודקים?
אליעד מדגים זאת בעזרת דוגמאות פשוטות ומוכרות:
אליעד כהן עובר להסביר שגם במציאות שלנו יש סתירות שנראות מהותיות, למשל בנושא הטוב והרע. בני האדם מרגישים רגש חיובי כלפי מה שמוגדר כ"טוב" ורגש שלילי כלפי מה שמוגדר כ"רע". אך בעומק הדברים, מבחינת האמת המוחלטת, אין הבדל בין טוב לרע, ההבדל הוא רק עניין של פרספקטיבה, ובעצם שתי נקודות המבט קיימות בו - זמנית. הוא מסביר שהסיבה לסבל של האדם היא השכל הקטן שאינו מסוגל להכיל את ההפכים, את הסתירות ואת הניגודים. על האדם להרחיב את שכלו כך שיוכל להבין מדוע השכל אומר דבר אחד, ומדוע הרגש אומר דבר אחר, ואז לא תהיה עוד סתירה בין השניים.
איך אפשר להבין דעות מנוגדות שמופיעות במציאות?
אליעד ממשיך להסביר את הרעיון באמצעות דוגמה נוספת על דעות שונות בעולם. אנשים מחזיקים בדעות שונות, כל אחד טוען דבר שנראה מנוגד לחלוטין לאחרים. אולם מי ששכלו רחב מספיק מבין שלמרות שלכאורה מדובר בדעות מנוגדות, במהותן כולן מביעות את אותה אמת בסיסית. הוא מדגים זאת עם דוגמת המטבע: אדם רואה מטבע מצד אחד לבן ומהצד השני שחור, ועשוי לחשוב בטעות שמדובר בשני מטבעות שונים. אך האמת היא שמדובר באותו מטבע עם שני צדדים שונים, וכך בדיוק לגבי דעות שנראות סותרות - הן רק צדדים שונים של אותה אמת אחת.
מה הפתרון לדילמות בין שכל לרגש?
אליעד מסביר שהדרך לפתור דילמות או סתירות בין השכל והרגש היא לחפש את הפתרון השלישי, המצב שבו גם השכל וגם הרגש מתאחדים. למשל, אדם שרוצה לרדת במשקל אך בו זמנית גם רוצה לאכול אוכל משמין, יכול לחפש רצון שלישי, שייתן לו שמחה או הנאה כל כך גדולה עד שהוא לא ירצה עוד לאכול אוכל משמין, או לחילופין, למצוא מצב פנימי שבו הוא יוכל להכיל גם את הרצון לאכול וגם את הרצון לרדת במשקל, ללא סתירה.
כיצד להגיע להכלה שלמה של כל הסתירות במציאות?
המטרה הסופית שאליעד מתאר היא להגיע למצב של תפיסת מציאות אחת שיכולה להכיל בתוכה את כל הסתירות, הניגודים, וההפכים בו זמנית. עליו להכיל גם שכל וגם רגש, גם אמת וגם שקר, גם חוכמה וגם טיפשות, גם משמעות וגם חוסר משמעות, גם מלחמה וגם שלום. הוא מדגיש שכל המצבים חייבים להתקיים כי זו מהותה של המציאות השלמה. לדוגמה, אם לא יהיו מריבות או מלחמות בין אנשים, החיים יהיו משעממים וחסרי משמעות לחלוטין. לכן יש צורך בקיומם של כל הכוחות האלה יחד.
כאשר האדם מצליח להגיע לתפיסת מציאות כה רחבה, הוא אינו חווה יותר סבל או קונפליקט פנימי, משום שהוא מבין לעומק את השורש של כל דבר. האדם שחווה תפיסת מציאות כזו חווה שלמות פנימית אמיתית, כי הוא מכיל בתוכו באופן טבעי את כל הדברים יחד, ללא התנגדות כלל.
לסיכום, אליעד כהן מדגיש שעל האדם לחתור להרחבת השכל והתודעה שלו עד לנקודה שבה הוא יוכל להבין ולקבל באופן מלא את כל הסתירות והניגודים בעולם, מבלי לפסול שום דבר, ובכך להגיע לשלמות אמיתית ומוחלטת.
כאשר האדם נתקל בסתירה בין החושים לבין השכל, השאלה המרכזית היא כיצד עליו לפעול, לאיזה צד עליו להקשיב - לחושים או לשכל? אליעד כהן מסביר שהפתרון הנכון הוא לא להעדיף צד אחד על פני האחר, אלא לחפש את האמת שמכילה בתוכה את שניהם יחד. האמת היא ששני הצדדים - גם החושים וגם השכל - הם אמת, אך לעיתים האדם חסר את השכל המתאים להבין כיצד שניהם מתאחדים לכדי דבר אחד ללא סתירה.
איך ייתכן שהחושים והשכל אומרים דברים מנוגדים אך שניהם צודקים?
אליעד מדגים זאת בעזרת דוגמאות פשוטות ומוכרות:
- אדם הצמא במדבר וחווה "פטה מורגנה", אשליה של מים. החושים אומרים לו שיש מים מולו, אך השכל אומר לו שאין שם מים כלל. למרות הסתירה, אילו היה האדם מבין בדיוק למה החושים רואים את המים, לא היה מתעורר אצלו קונפליקט כלל. ההבנה כיצד פועלים החושים וכיצד פועל השכל הייתה מאפשרת לו להכיל את שתי הפרספקטיבות בו זמנית ולראות שהסתירה מדומה בלבד.
- דוגמה נוספת היא אדם שמשפשף את העין ומתחיל לראות את החפץ שמולו בכפילות. השכל יודע שקיים שם רק חפץ אחד, אך החושים משדרים לו שני חפצים. גם כאן, האדם שמבין לעומק את הסיבות לכך שהחושים מתעתעים בו, יכול להכיל את השכל ואת החושים יחד ללא קושי או סתירה פנימית.
אליעד כהן עובר להסביר שגם במציאות שלנו יש סתירות שנראות מהותיות, למשל בנושא הטוב והרע. בני האדם מרגישים רגש חיובי כלפי מה שמוגדר כ"טוב" ורגש שלילי כלפי מה שמוגדר כ"רע". אך בעומק הדברים, מבחינת האמת המוחלטת, אין הבדל בין טוב לרע, ההבדל הוא רק עניין של פרספקטיבה, ובעצם שתי נקודות המבט קיימות בו - זמנית. הוא מסביר שהסיבה לסבל של האדם היא השכל הקטן שאינו מסוגל להכיל את ההפכים, את הסתירות ואת הניגודים. על האדם להרחיב את שכלו כך שיוכל להבין מדוע השכל אומר דבר אחד, ומדוע הרגש אומר דבר אחר, ואז לא תהיה עוד סתירה בין השניים.
איך אפשר להבין דעות מנוגדות שמופיעות במציאות?
אליעד ממשיך להסביר את הרעיון באמצעות דוגמה נוספת על דעות שונות בעולם. אנשים מחזיקים בדעות שונות, כל אחד טוען דבר שנראה מנוגד לחלוטין לאחרים. אולם מי ששכלו רחב מספיק מבין שלמרות שלכאורה מדובר בדעות מנוגדות, במהותן כולן מביעות את אותה אמת בסיסית. הוא מדגים זאת עם דוגמת המטבע: אדם רואה מטבע מצד אחד לבן ומהצד השני שחור, ועשוי לחשוב בטעות שמדובר בשני מטבעות שונים. אך האמת היא שמדובר באותו מטבע עם שני צדדים שונים, וכך בדיוק לגבי דעות שנראות סותרות - הן רק צדדים שונים של אותה אמת אחת.
מה הפתרון לדילמות בין שכל לרגש?
אליעד מסביר שהדרך לפתור דילמות או סתירות בין השכל והרגש היא לחפש את הפתרון השלישי, המצב שבו גם השכל וגם הרגש מתאחדים. למשל, אדם שרוצה לרדת במשקל אך בו זמנית גם רוצה לאכול אוכל משמין, יכול לחפש רצון שלישי, שייתן לו שמחה או הנאה כל כך גדולה עד שהוא לא ירצה עוד לאכול אוכל משמין, או לחילופין, למצוא מצב פנימי שבו הוא יוכל להכיל גם את הרצון לאכול וגם את הרצון לרדת במשקל, ללא סתירה.
כיצד להגיע להכלה שלמה של כל הסתירות במציאות?
המטרה הסופית שאליעד מתאר היא להגיע למצב של תפיסת מציאות אחת שיכולה להכיל בתוכה את כל הסתירות, הניגודים, וההפכים בו זמנית. עליו להכיל גם שכל וגם רגש, גם אמת וגם שקר, גם חוכמה וגם טיפשות, גם משמעות וגם חוסר משמעות, גם מלחמה וגם שלום. הוא מדגיש שכל המצבים חייבים להתקיים כי זו מהותה של המציאות השלמה. לדוגמה, אם לא יהיו מריבות או מלחמות בין אנשים, החיים יהיו משעממים וחסרי משמעות לחלוטין. לכן יש צורך בקיומם של כל הכוחות האלה יחד.
כאשר האדם מצליח להגיע לתפיסת מציאות כה רחבה, הוא אינו חווה יותר סבל או קונפליקט פנימי, משום שהוא מבין לעומק את השורש של כל דבר. האדם שחווה תפיסת מציאות כזו חווה שלמות פנימית אמיתית, כי הוא מכיל בתוכו באופן טבעי את כל הדברים יחד, ללא התנגדות כלל.
לסיכום, אליעד כהן מדגיש שעל האדם לחתור להרחבת השכל והתודעה שלו עד לנקודה שבה הוא יוכל להבין ולקבל באופן מלא את כל הסתירות והניגודים בעולם, מבלי לפסול שום דבר, ובכך להגיע לשלמות אמיתית ומוחלטת.
- חושים או שכל - מי צודק?
- איך לפתור סתירות פנימיות?
- מה עושים כשיש קונפליקט פנימי?
- טוב ורע - האם באמת יש הבדל?
- איך להכיל הפכים במציאות?
- מהי שלמות פנימית אמיתית?
חושים נגד שכל - מי צודק, מה האמת?
הפעם אני רוצה לדבר על מה צריך לעשות האדם כאשר הוא מוצא סתירה בין השכל שלו
לבין החושים שלו?
בחוש זה משהו אחד, ובשכל רואים משהו אחר.
ועל האדם ללכת על פי האמת? ומה זאת אומרת לפי האמת?
זה אומר שזה אמת וגם זה נכון ואמת. אבל אם יהיה לאדם שכל יותר גדול הוא יבין איך שני הדברים מסתדרים ביחד.
לדוגמה, אדם צמא במידבר וחווה פטה מורגנה ורואה שם מים, והחושים הם אלו שאומרים לו שיש שם מים, והשכל אומר לו, אין שם מים, אך אין מלחמה ביניהם אם היה מבין האדם גם את השכל וגם את החושים ואיך זה עובד ביחד שלמרות שאין שם מים החושים רואים כביכול שיש מים.
ועוד דוגמה, אדם משפשף את העין ויש שם חפץ, פתאום החפץ נראה בכפילויות, השכל יודע שיש שם דבר אחד, והחושים רואים שניים למרות שיש אחד.
אך אם יבין האדם את ההסבר לחושים וההסבר לשכל, לא יהיה שם קונפליקט.
ויש דברים מוזרים בעולם, במציאות שלנו, כמו נושא הטוב והרע, רגש אחד כלפי הטוב, ורגש אחר כלפי הרע.
אבל מצד האמת אין הבדל ביניהם, ושתי הפרספקטיבות קיימות בו זמנית.
הסבל של האדם הוא כי השכל שלו לא מספיק גדול, והוא לא יכול להכיל את ההפכים ואת הניגודים
העניין שצריך להכיל את הניגודים, ואם יש התנגדות בין השכל לבין הרגש, אז שניהם אינם מדייקים
כי יש מקום גם לשכל, ויש מקום גם לרגש.
צריך רק להבין למה השכל אומר ככה ולמה הרגש אומר ככה, ואז לא יהיה ביניהם קונפליקט.
ודבר נוסף הוא הדעות השונות שיש בעולם, כל אחד אומר משהו אחר, אבל במהות כולם מסכימים והכל אחד.
ומה זאת אומרת. הרי מרגישים שהם מדברים על דברים שונים, אבל ככל שהשכל יותר גדול, יוכל להבין שהם מדברים על שני דברים שונים למרות שזה בכלל דבר אחד.
דוגמה: מטבע - ולמטבע שני צדדים אחד שחור אחד לבן, וכשיראה האדם את הצד האחד יגיד זו מטבע לבנה, והיה ויראה את הצד השני יגיד זו מטבע שחורה, אך מי ששכל בראשו יבין שזו אותה המטבע, רק שצד אחד שלה שחור וצד אחד לבן.
הרעיון פשוט, ברגע שיש דילמה בין השכל לחושים, לא לשלול את זה ולא את זה
אלא לחפש את המקום שיוכל לבטא גם את הרגש וגם את השכל בו זמנית.
דוגמה נוספת, ניגוד בין הרצונות, מצד אחד אתה רוצה לעשות ככה, ומהצד השני לא לעשות ככה
מצד אחד רוצה לרדת במשקל, מצד שני רוצה לאכול אוכל משמין.
על האדם למצא משהו שלישי נוסף, שכל כלשהו שכל כך ישמח אותו, שלא ירצה כבר לאכול
וגם אם ירצה, זה גם בסדר ולמצוא את המקום בתוכו שמכיל את זה.
על האדם להגיע למצב של הכלה של הכל בו זמנית, כי באמת קיים הכל, גם השכל, גם הרגש
אהבה, שנאה, דמיון, טיפשות, תכלית או אין תכלית, שלום ומלחמה שקר שהמציאות גם אותו מכילה, ותפישת מציאות אחת, שתכיל בתוכו את סך כל הכוחות כישות אחת ממש.
ואז ורק אז, חווה האדם בתוכו שלמות, המכילה הכל ממש.
הפעם אני רוצה לדבר על מה צריך לעשות האדם כאשר הוא מוצא סתירה בין השכל שלו
לבין החושים שלו?
בחוש זה משהו אחד, ובשכל רואים משהו אחר.
ועל האדם ללכת על פי האמת? ומה זאת אומרת לפי האמת?
זה אומר שזה אמת וגם זה נכון ואמת. אבל אם יהיה לאדם שכל יותר גדול הוא יבין איך שני הדברים מסתדרים ביחד.
לדוגמה, אדם צמא במידבר וחווה פטה מורגנה ורואה שם מים, והחושים הם אלו שאומרים לו שיש שם מים, והשכל אומר לו, אין שם מים, אך אין מלחמה ביניהם אם היה מבין האדם גם את השכל וגם את החושים ואיך זה עובד ביחד שלמרות שאין שם מים החושים רואים כביכול שיש מים.
ועוד דוגמה, אדם משפשף את העין ויש שם חפץ, פתאום החפץ נראה בכפילויות, השכל יודע שיש שם דבר אחד, והחושים רואים שניים למרות שיש אחד.
אך אם יבין האדם את ההסבר לחושים וההסבר לשכל, לא יהיה שם קונפליקט.
ויש דברים מוזרים בעולם, במציאות שלנו, כמו נושא הטוב והרע, רגש אחד כלפי הטוב, ורגש אחר כלפי הרע.
אבל מצד האמת אין הבדל ביניהם, ושתי הפרספקטיבות קיימות בו זמנית.
הסבל של האדם הוא כי השכל שלו לא מספיק גדול, והוא לא יכול להכיל את ההפכים ואת הניגודים
העניין שצריך להכיל את הניגודים, ואם יש התנגדות בין השכל לבין הרגש, אז שניהם אינם מדייקים
כי יש מקום גם לשכל, ויש מקום גם לרגש.
צריך רק להבין למה השכל אומר ככה ולמה הרגש אומר ככה, ואז לא יהיה ביניהם קונפליקט.
ודבר נוסף הוא הדעות השונות שיש בעולם, כל אחד אומר משהו אחר, אבל במהות כולם מסכימים והכל אחד.
ומה זאת אומרת. הרי מרגישים שהם מדברים על דברים שונים, אבל ככל שהשכל יותר גדול, יוכל להבין שהם מדברים על שני דברים שונים למרות שזה בכלל דבר אחד.
דוגמה: מטבע - ולמטבע שני צדדים אחד שחור אחד לבן, וכשיראה האדם את הצד האחד יגיד זו מטבע לבנה, והיה ויראה את הצד השני יגיד זו מטבע שחורה, אך מי ששכל בראשו יבין שזו אותה המטבע, רק שצד אחד שלה שחור וצד אחד לבן.
הרעיון פשוט, ברגע שיש דילמה בין השכל לחושים, לא לשלול את זה ולא את זה
אלא לחפש את המקום שיוכל לבטא גם את הרגש וגם את השכל בו זמנית.
דוגמה נוספת, ניגוד בין הרצונות, מצד אחד אתה רוצה לעשות ככה, ומהצד השני לא לעשות ככה
מצד אחד רוצה לרדת במשקל, מצד שני רוצה לאכול אוכל משמין.
על האדם למצא משהו שלישי נוסף, שכל כלשהו שכל כך ישמח אותו, שלא ירצה כבר לאכול
וגם אם ירצה, זה גם בסדר ולמצוא את המקום בתוכו שמכיל את זה.
על האדם להגיע למצב של הכלה של הכל בו זמנית, כי באמת קיים הכל, גם השכל, גם הרגש
אהבה, שנאה, דמיון, טיפשות, תכלית או אין תכלית, שלום ומלחמה שקר שהמציאות גם אותו מכילה, ותפישת מציאות אחת, שתכיל בתוכו את סך כל הכוחות כישות אחת ממש.
ואז ורק אז, חווה האדם בתוכו שלמות, המכילה הכל ממש.
050-3331-331