כדי להבין מדוע צריך לשקר כדי לומר את האמת, לשם כך יש להבין מהי האמת. ולצורך העניין נגדיר כי האמת היא ידיעת המציאות כפי מה שהיא.

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי את האמת הזאת של ידיעת המציאות כפי מה שהיא, אי אפשר לומר אותה אלא רק לרמוז עליה. משום שגם האדם שיודע אותה, הוא לא יודע אותה בצורה שכלית מילולית, אלא הוא יודע אותה ברמה החווייתית האישית.

גם האדם עצמו שיודע את האמת, הוא עצמו לא יכול לומר אפילו לא לעצמו את מה שהוא יודע. קיומה של האמת האמיתית אינו תלוי בדבר. וממילא זה אומר כי האמת האמיתית קיומה לא תלוי בהגדרות כלשהן. כי אם קיומה תלוי בהגדרות, הרי שקיומה תלוי בדבר אחר. ומאחר שקיומה של האמת האמיתית לא תלוי בהגדרות, ממילא זה אומר שלא ניתן להגדיר אותה עצמה. כי אם ניתן להגדיר אותה, הרי שקיומה תלוי בהגדרות.

וכאשר אנחנו אומרים שלא ניתן להגדיר אותה, הפירוש הוא כי אפילו האדם לעצמו לא יכול להגדיר אותה. כי כל הגדרה שלה, תמעיט ממה שהיא. ולכן גם האדם עצמו שיודע את האמת, גם הוא עצמו לא יכול לומר אותה לעצמו. לא בדיבור ואפילו לא במחשבה. ז"א גם האדם עצמו לא יכול אפילו לא לחשוב על האמת שאותה הוא יודע.

ולצורך ההמחשה. אם האמת היא אין סופית. אז אי אפשר לומר את כולה או לחשוב את כולה בבת אחת. כי אי אפשר להכניס את האין סוף לתוך מחשבה וסוף. וממילא לעולם לא ניתן לומר את האמת כפי מה שהיא.

אז איך בכל זאת יודעים את האמת הזאת? אז כפי שהבנו האמת עצמה היא גדולה מכדי לחשוב עליה. וכדי לדעת אותה וכדי להרגיש אותה ולהבין אותה, לשם כך צריך את השקר! השקר מאפשר לאדם להכיר את האמת. ולצורך העניין נבהיר, כי כל דבר שהוא אינו האמת עצמה כדבר אחד, הרי שהוא סוג של שקר.

הדבר דומה למטבע של שני צדדים. האם לא יכול בבת אחת לראות את שני הצדדים. אבל האדם כן יכול לראות אמת חלקית אחת / שקר אחד...