וכאן נדבר על עניין האיזון. והעניין הוא, שכל האנשים בעולם מנסים להגיע למצב של איזון. כי חוסר איזון הורס את האדם. כי בכל אדם ואדם יש את סך כל הכוחות שיש בעולם. וכל כוח מטבעו מנסה להתגבר על כל שאר הכוחות האחרים. ומאחר שכל הכוחות שיש באדם מנסים כל הזמן להתגבר אחד על השני, הרי שהאדם מרגיש שהוא נמצא בתוך שדה קרב.

כי הרצונות השונים והמחשבות השונות, מושכים את האדם כל אחד לצד שלו. והאדם עומד בין כל המחשבות האלו, והאדם כאילו נמצא בתוך סוג של כף קלע. כי האדם לא מוצא מנוח לנפשו, כאשר כוחות שונים שבתוכו מנסים כל אחד למשוך לצד אחר. והדבר דומה גם לאדם שנמצא על מיטת עינויים, שמושכים בה את כל החלקים של הגוף שלו למקומות אחרים, שהאדם מרגיש שהוא ניקרע מכך שהכוחות השונים מושכים אותו למקומות שונים.

ומצד האמת, כל זמן שהאדם לא מגיע לאיזון אמיתי, הרי שהאדם חי בתוך שדה קרב של ממש. כי שדה הקרב נמצא בתוך המחשבה של האדם. כי כל המחשבות והרצונות, תוקפים כל הזמן אחת את השני. וכל מה שהאדם רוצה, זה קצת שקט נפשי, ושהמחשבות שלו יניחו לו ושלא ישגעו אותו.

ולפעמים האדם מגיע ללחץ נפשי כ"כ גדול, עד שהאדם מרגיש שהוא ממש עומד להשתגע מרוב לחץ של המחשבות שנאבקות אחת בשניה בתוכו. והאדם, הוא שדה הקרב, שבתוכו מתרחשות המלחמות השונות בין כל הכוחות השונים שיש בעולם.

ולהגיע לאיזון פירושו, להיות במצב של שלום. דהיינו, שכל המחשבות של האדם יפסיקו לשגע אותו, ושהאדם ירגיש רגוע באמת, ושיהיה לאדם שקט נפשי ושלווה פנימית וכולי.

וכל חכמי החכמים בעולם מנסים לגלות את הדרך איך להגיע לאיזון. ולכל אחד יש את השיטות שלו איך להגיע לאיזון. אך כל השיטות האלו הן חסרות כל תועלת. משום, שיש שני סוגים של איזון. יש איזון אמיתי (יבואר בהמשך) ויש איזון שקרי.

ואיזון שקרי הוא מה שכל החכמים בעיניהם קוראים לו איזון. כי אצל כולם איזון, פירושו בפועל הוא, שהאדם מסוגל להכיל בתוכו את כל המחשבות השונות, אך האדם יודע לעשות זאת ב"מינון" הנכון.

לדוגמה: אם יש בתוך האדם מאבק בין רצון אחד לחסוך כסף ובין רצון אחר לבזבז כסף, אז לחיות באיזון שקרי, פירושו הוא, שהאדם לפעמים מתחבר לצד של החיסכון שבו, ולפעמים האדם מתחבר לצד הנגדי שבו שהוא הצד של לפזר את הכסף. ובכך נדמה לאדם שהוא חי באיזון.

וכיו"ב, כל רצון שיש לאדם, השיטות הרוחניות מלמדות את האדם לקחת את הרצון שלו ולהכניס אותו לאיזון. דהיינו, לתת לו להתבטא ולהביא אותו לידי ביטוי ולא להדחיק אותו, אבל לעשות את זה במידה הנכונה ובמינון ובמקום הנכון.

אבל כל שיטות האיזון האלו, הן שקריות. משום, שהן בסך הכל סוג של הדחקה. כי האדם מטבעו רוצה שלמות. והשלמות, קיימת! ומי שאומר שאין שלמות, זה רק משום שהוא עצמו לא הגיע אליה ולא יודע איך להגיע אליה. ואז הוא מטעה אחרים לחשוב שאין שלמות. אך השלמות קיימת.

וכאשר האדם נמצא במצב של האיזון שהוזכר לעיל, הרי שעצם מהותו של האיזון הזה היא, שהאדם לוקח את הרצונות השונים שבו, ומביא אותם לידי ביטוי ברגעים שונים בציר הזמן. דהיינו, האדם חי כמו בתוך מטוטלת. פעם אחת אומרים לאדם להתחבר לצד אחד שבו, ופעם אחרת אומרים לאדם להתחבר לצד אחר שבו. והדבר הזה יכול לשגע את האדם.

לדוגמה: יש בעולם שלנו שתי תכונות הפוכות. מצד אחד להיות שמח בחלקך, שאם האדם לא יהיה שמח בחלקו, הרי שכל מה שיש לו לא שווה מאומה. ומצד שני יש גם את השאפתנות, שהאדם כל הזמן שואף להתקדם. ושתי התכונות האלו, הן מנוגדות אחת לשנייה.

כי ע"פ ההיגיון הפשוט והשכל הישר, מי שהוא שמח בחלקו, הוא לא שואף להתקדם. כי לשאוף להתקדם, פירושו לרצות להתקדם. ולרצות אפשר רק כאשר חווים חיסרון. כי האדם לא רוצה אלא את מה שחסר לו. כי אף אחד לא רוצה את מה שלא חסר לו. ואם האדם שמח בחלקו בשלמות, הוא לא יכול לרצות להתקדם. ולרצות להתקדם זאת תכונה הפוכה, מאשר להיות שמח בחלקך. ואף אחד בעולם לא באמת יודע איך לאזן את שתי התכונות האלו.

ובני אדם לפעמים מתחברים לצד של להיות שמח בחלקו ולפעמים מתחברים לצד של לשאוף להתקדם. והאדם קורא לזה איזון. וכמו שהמציאו את המשפט שאומר, תרצה רק את מה שאתה יכול להשיג. שגם זה שקר גדול.

כי מי באמת יכול לדעת, מה באמת הוא יכול להשיג ומה הוא לא יכול להשיג? ואם האדם יהיה שמח בחלקו, הוא יפספס הזדמנויות של התקדמות שאותן הוא כן יכול להשיג. וכאשר האדם לא שמח בחלקו, אז לפעמים הוא סובל, גם כאשר הוא לא יכול להשיג את מה שהוא רוצה להשיג.

ובנוסף, השלמות היא ללכת עד הסוף. ואם תכלית חייו של האדם זה להתקדם, אז למה בכלל שהאדם יהיה שמח בחלקו? ואם תכלית האדם זה להיות שמח בחלקו, אז למה ובשביל מה בכלל להתקדם בתחום כלשהו בחיים?

וכיו"ב יש עוד תכונות מנוגדות, כגון לדוגמה להתאהב ולהיקשר רגשית, אל מול לא להיות תלוי רגשית כדי לא להיפגע (כמו הטעות שאומרת, ששורש הסבל הוא בכך שהאדם ניקשר לתופעות המשתנות בעולם וכיו"ב). ושתי המחשבות האלו הן מנוגדות אחת לשנייה.

כי האדם לא יכול גם מצד אחד להתאהב ולא לפחד להיפגע, אבל גם מהצד השני לשמור על ריחוק רגשי כדי לא להיפגע. ואין שום דרך אמיתית למצוא איזון בדבר הזה. כי כל איזון יכול להציע לאדם, לא להיקשר יותר מידי ולא להתאהב יותר מידי, אבל מהצד השני כן להיקשר רגשית וכן להתאהב.

והקונפליקט הזה שיש לאדם בין הרגשות השונים שלו, הקונפליקט הזה הורג את נפשו של האדם כפשוטו ממש. כי במקום שהאדם יוכל ליהנות מכל רגע של החיים שלו, במקום זה כל הזמן המחשבות הורגות את האדם. והאדם לא יודע מה לעשות, האם ללכת לצד אחד או לצד השני.

וכל שיטות האיזון שיש בעולם, הן כולן שקר אחד גדול. כי הן בסך הכל אומרות לאדם שעליו להיות כמו כדור פינג פונג. פעם אחת להזדהות רגשית עם דבר אחד ופעם אחרת להזדהות רגשית עם הדבר המנוגד לו.

וכאשר האדם מנסה למצוא את דרך האמצע, חוסר היכולת הזאת למצוא את הדרך האמיתית והאחת שאפשר להיצמד אליה עד הסוף, בלי לבדוק כל הזמן האם זו הדרך הנכונה או לא, חוסר היכולת למצוא את הדרך הזו, הורגת את הנפש של האדם.

כי מאחר שלכל דבר בעולם, יש בו גם חיסרון וגם יתרון, אז האדם לא יכול למצוא שום דרך בעולם שהוא יכול ללכת איתה עד הסוף. כי אם האדם ילך עד הסוף אחרי להיות שמח בחלקו, זה לא טוב. ואם האדם ילך אחרי ההפך של זה, גם זה לא טוב. ואם האדם יהיה רק נחמד לאנשים, זה לא טוב. ואם האדם יהיה רק לא נחמד לאנשים, גם זה לא טוב.

ושקט נפשי מגיע, רק כאשר האדם יכול להיצמד למשהו ולסמוך עליו בעיניים עצומות, בלי להצטרך כל הזמן לבדוק אם הוא בסדר או לא. ומאחר שבכל דבר יש חיסרון, אז האדם לא יכול ללכת עם שום דבר עד הסוף. ואז האדם כדי להיות ב"איזון", אז האדם כל הזמן צריך לבדוק האם הוא בסדר או לא. והאם הוא באיזון או לא. והמחשבות האלו משגעות את האדם.

ולכן, כל שיטות האיזון בעולם, הן לא מועילות בשום דבר. כי בפועל הן לא מוצאות ולא מספקות פתרון אמיתי, לכך שיש בתוך האדם רצונות מנוגדים, שכולם רוצים לבוא לידי ביטוי בו זמנית. ולכך לאף אחד בעולם אין פיתרון.

ויש גם איזון אמיתי. וכאן יש כמה שלבים. ובשלב הראשון נציג מהו איזון אמיתי. ואח"כ נסביר במה תלויה היכולת להיות באיזון אמיתי. ואח"כ נסביר, איך להגיע ליכולת הזו. וכאשר האדם קורא את ההסבר של מהו איזון אמיתי, על האדם לנסות להבין את הרעיון של הדברים, למרות שהם נראים כבלתי ישימים בעליל.

ז"א על האדם לעשות הפרדה מלאה, בין זה שהוא לא יודע מה הדרך להשיג את האיזון האמיתי, לבין זה שהוא מנסה להבין מהו איזון אמיתי. וכיו"ב לגבי כל מטרה אחרת, שעל האדם לשים לב לכך, שזה שהוא לא יודע לבצע איזו משימה, שהדבר הזה לא מונע ממנו להבין, שאכן צריך לבצע אותה.

ואיזון אמיתי, הוא היכולת להכיל בו זמנית שני רגשות ושתי מחשבות ושני רצונות מנוגדים והפוכים אחד לשני. לדוגמה, לאהוב ולשנוא. או לרצות ולא לרצות וכיו"ב. ואיזון אמיתי מגיע לאדם, רק כאשר האדם לומד את הדרך, איך הוא יכול בו זמנית להכיל בתוכו מצב של סופרפוזיציה רגשית, דהיינו, ריבוי רגשות מנוגדים זה לזה באותו הרגע ממש.

כי חוסר איזון נוצר, בגלל המאבק שיש בין הרצונות המנוגדים זה לזה. כי כאשר רצון אחד אומר לאדם להיות שמח בחלקו, והרצון השני אומר לאדם לרצות את מה שאין לו, על ידי זה נוצרת מלחמה. אבל אם יש לאדם את היכולת להכיל בתוכו את שני הרגשות האלו בו זמנית, דהיינו, ברגע אחד לחוות בו זמנית גם את הרצון לשנות את המציאות, וגם את הרצון ההפך הגמור לא לשנות את המציאות, הרי שאז ורק אז יש לאדם שלום בין הכוחות המנוגדים שבו.

והדבר הזה והמצב הזה, הוא ורק הוא, נחשב לאיזון אמיתי. כי הוא בעצם יכולת הכלה של כל דבר, את ההפך שלו. כי הרצון, מכיל את חוסר הרצון ולהפך. והאהבה, מכילה בתוכה את השנאה ולהפך. וכאשר יש לאדם את היכולת הזאת, אז האדם חי באיזון רגשי אמיתי. דהיינו, אז ורק אז יש לאדם שקט נפשי אמיתי לגבי הכוחות השונים שבתוכו.

והשאלה הנשאלת היא, איך מגיעים ליכולת הזאת? והתשובה היא, כי יש דבר שאם האדם מצליח לעשות אותו, הדבר הזה מאפשר לאדם להיות גם מסוגל להכיל בתוכו את ריבוי הרגשות והמחשבות המנוגדות בו זמנית בבת אחת כישות אחת. ומהו הדבר הזה שבו תלויה היכולת הזאת?

והדבר תלוי ביכולת של האדם לראות את התמונה המלאה של המציאות. כי המציאות עצמה היא דוגמה טובה לישות אחת, שמכילה בתוכה בו זמנית את סך כל הכוחות המנוגדים. ומי שרוצה להכיל בתוכו את כל הכוחות המנוגדים בו זמנית, עליו לעבור למצב תודעתי כמו של המציאות, שמכילה בתוכה את כל הכוחות השונים בו זמנית.

אך כיצד יכול האדם להפוך להיות כמו המציאות עצמה? וכפי שהסברנו יש כאן עוד בעיה נוספת, והיא שהאדם לעולם לא יכול להפוך להיות מה שהוא לא. לפחות לא בכוחות עצמו. כי הישות לא יכולה בכוחות עצמה לשנות את עצמה. אבל בנוסף יש כאן עוד בעיה נוספת, והיא שמצד השכל הישר, האדם לא יכול להיות בתודעה של המציאות עצמה, כל זמן שהוא עצמו קיים.

כי האדם לא יכול להיות שתי ישויות שונות זו מזו בו זמנית. והאדם לא יכול ברגע אחד גם להיות הוא עצמו וגם להיות המציאות עצמה. ז"א גם אילו הייתה לאדם את היכולת להפוך להיות משהו אחר, הרי שלשם כך על האדם היה לוותר על הישות העצמית של עצמו. כי אי אפשר להיות גם וגם בו זמנית.

ולכן כעיקרון, האדם לא יכול להכיל בתוכו את התמונה המלאה כולה. דהיינו, גם להיות התמונה המלאה עצמה בתודעה שלה, ועדיין להמשיך להיות הוא עצמו בתודעה שלו. כי אלו שתי ישויות שונות, שהאדם לא יכול בבת אחת להיות שתי הישויות האלו בו זמנית.

אבל, בהחלט ניתן להבין שאם האדם כן היה יכול לראות את התמונה המלאה, דהיינו, אילו היה יכול האדם להיות גם הוא עצמו וגם בו זמנית להיות בתודעה של התמונה המלאה, הרי שאחרי שיש לאדם יכולת שכזו, הרי שזאת כבר לא בעיה אצלו להכיל בתוכו את כל הרגשות השונים והמנוגדים, בו זמנית ברגע אחד ולהיות באיזון אמיתי.

ונמצא אם כן, שכדי שהאדם יגיע לאיזון אמיתי, לשם כך עליו להיות מסוגל להיות במצב של מספר ישויות שונות בו זמנית. שעל ידי היכולת הזו האדם גם יכול לראות את התמונה המלאה כולה, וגם האדם יכול להכיל בתוכו רגשות מנוגדים בו זמנית.

אך איך מגיעים לכל זה? והתשובה היא שכדי להגיע לכל זה, לשם כך צריך להיות לאדם שכל מאוד ייחודי. ומי שרוצה להגיע לדבר הזה שהוא בלתי נתפש בשכל האנושי, עליו פשוט לנסות למצוא חכם אמיתי שהצליח להיות בו זמנית גם וגם, והצליח לראות את התמונה המלאה ועדיין להישאר הוא עצמו. ועל האדם פשוט לנסות ללמוד כמה שיותר מהשכל של החכם האמיתי.

ועל ידי זה שהאדם מעמיק את מחשבתו בשכל של החכם האמיתי, אז האדם מגלה את הדרך איך לראות את התמונה המלאה, ואיך להיות מסוגל להכיל בו זמנית ישויות שונות, וממילא גם איך לחיות באיזון אמיתי, שבו האדם מסוגל להכיל בתוכו את כל הרגשות בבת אחת.

ונוסיף ונאמר, שיש כאן עוד קושי אחד, והוא הקושי של האדם למצוא את החכם האמיתי. כי כפי שבעצם הבנו, חכם אמיתי הוא זה שהוא מכיל בתוכו את ההפכים. ומאחר שהחכם האמיתי מכיל בתוכו את ההפכים, ממילא כלפי חוץ הוא נראה רגיל לגמרי.

כי יש כאלו מנהיגי שקר, שכלפי חוץ נראה שהם רוחניים / מאושרים / רגועים / חכמים וכיו"ב, ומצד האמת, הם מנהיגי שקר. משום שהם משקרים את האדם ולא מראים לו את הדרך הנכונה איך לפצח את הנוסחה, של איך לראות את התמונה המלאה ואיך להכיל את ההפכים.

והאדם טועה במחשבתו אחרי מנהיגי השקר האלו, משום, שכלפי חוץ רואים את הפנימיות שלהם. דהיינו, האדם רואה שכלפי חוץ אותו מנהיג נראה כאדם רגוע ומאושר, שלא כועס, ושמכבד את כולם וכיו"ב. ולאדם נדמה שהנה המנהיג הזה ראוי להנהיג אותו.

והאדם שוכח שמנהיג אמיתי הוא לא זה שנראה סבלן או נחמד או מאושר או חייכן וכיו"ב, אלא זה שמסוגל להיות שני הפכים בו זמנית. כי מנהיג אמיתי, נראה כאחד האדם ממש. כי מאחר שהוא מכיל בתוכו את כל ההפכים, הרי שפעם אחת הוא כועס ופעם אחת הוא רגוע. ופעם אחת הוא שמח ופעם אחת הוא עצוב וכיו"ב. שזו השלמות, להיות מסוגל להכיל את כל ההפכים.

כי כל העולם הם כל הזמן בשינוי של מצבי הרוח שלהם. אבל אצל כל העולם, השינויים במצב הרוח, הם ביטוי לחוסר שקט נפשי ולמלחמה שיש בין הכוחות השונים שיש בתוך האדם. שהם גורמים לכך, שבכל פעם, מצב הרוח של האדם משתנה.

אבל אצל החכם האמיתי, אצלו כמו אצל המציאות, כל השינויים כולם הם ביטוים לכך שהוא מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים ללא כל מאבק שהוא. כי אצל אדם רגיל, כל מה שיש לו, הוא תמיד מרגיש חיסרון. כי בשום דבר אין שלמות.

אבל אצל החכם האמיתי שמכיל את ההפכים, אצלו זה ההפך. כי אצלו תמיד יש שלמות והוא חי חיים טובים באמת שאין בהם שום חיסרון כלל.

ומי שלא יודע איך להכיל את ההפכים, כמו כל המנהיגים הרוחניים הטועים, אז הם, כלפי חוץ, נראים שונים משאר בני האדם. כי מאחר שהם לא יודעים איך להיות בסופרפוזיציה רגשית, דהיינו, איך להיות בו זמנית בריבוי מצבים רגשי, לכן הם בוחרים לעצמם דרך כלשהי, כגון דרך הרוגע וכיו"ב.

אך השלמות כמובן, רחוקה מהם והלאה. כי כולם כולל כולם, תמיד יש בהם איזה חוסר שלמות כלשהו. כי גם אם המנהיג הזה נראה כלפי חוץ שהוא לא כועס כלל ושהוא רגוע ושמח תמיד, הרי שתמיד יש בתוכו גם כעס וחוסר שקט נפשי.

כי מצד האמת, כל רצון שיש לאדם הוא ביטוי של כעס. וכאשר האדם לדוגמה אוכל דבר כלשהו, הרי שזה ביטוי של כעס. כי אילו האדם לא היה כועס על כך שהוא רעב, דהיינו, אילו האדם היה מרוצה מכך שהוא רעב כמו שהוא מרוצה מכך שהוא שבע, הרי שהאדם לא היה הולך לאכול.

וכל אדם בעולם שעושה פעולה כלשהי, הרי שבכך הוא בעצם מראה שהוא לא מרוצה מהמציאות. כי אם האדם היה מרוצה מהמציאות בשלמות, הוא לא היה עושה שום פעולה כלל בשום נושא בעולם.

כך שכל המנהיגים הרוחניים בעולם, שכלפי חוץ נראה שכאילו הם משוחררים מכל הרצונות של העולם, ושכאילו הם שמחים ומאושרים או רגועים ושלווים וכיו"ב, זה הכל שקר אחד גדול. כי כל פעולה שלהם מעידה על כך שהם בעצם לא מרוצים מהמציאות. כי מי שמרוצה מהמציאות לא עושה שום שינוי במציאות מכל סוג שהוא.

אבל החכם האמיתי שמכיל בתוכו את ההפכים, הוא דווקא בו זמנית מכיל בתוכו גם את השקט הנפשי המוחלט, שמנקודת המבט הזו אותו החכם האמיתי אכן חווה את השלמות של המציאות, מנקודת מבט שכזו שבה אין לו שום רצון לשנות את המציאות בשום דבר.

אבל הוא מכיל גם כן בו זמנית את הצד הנגדי, שהוא הצד שכן רוצה לשנות את המציאות. ולכן החכם עושה את הפעולות שלו, כאחד האדם ממש. כי הוא מכיל בתוכו בו זמנית את שני הקצוות המנוגדים.

והכל, זה רק על ידי זה שהוא יודע את הדרך, איך לראות את התמונה המלאה.

וזה בעצם אומר, שיש כאן עוד קושי לאדם למצוא את החכם האמיתי. כי לפעמים אלו שנראים לאדם כמנהיגים רוחניים שהגיעו או שקרובים להגיע אל השלמות, אלו כולם מנהיגי שקר, שאפילו לעצמם הם לא יכולים לעזור, וכל שכן שהם לא יכולים לעזור לאדם עצמו. כי הם עצמם עדיין לא הצליחו להיות מסוגלים להכיל בתוכם את שני הקצוות של הניגודים בו זמנית ברגע אחד.

כי זה תלוי אך ורק ביכולת של האדם לראות את התמונה המלאה ולהיות בתודעה של התמונה המלאה, ותוך כדי זה להישאר הוא עצמו. וזה כמובן דבר, שבשכל האנושי הוא בכלל לא אפשרי.

אבל החכם האמיתי, כן מצא את הדרך איך לעשות את כל זה, ועל האדם פשוט לנסות בכל זאת לחפש חכם שכזה וללמוד מהשכל שלו. כדי שגם האדם עצמו יוכל בבוא היום להיות מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים בו זמנית, ולהגיע לאיזון אמיתי.