אני מסכימה עם ההנחה שהאדם מכיל בו זמנית את כל קשת הרגשות ומאחר שמחצית מהקשת סותרת את המחצית השניה וכל חלק מושך לכיוון אחר מתעוררים אצלו לבטים, קונפלקטים, אכזבות שמתבטאים בחוסר איזון פנימי ובהרגשה לא נעימה.

חוץ מאשר האדם "החכם" שיכול, לפי דבריך, ללמד את האדם הרגיל כיצד להכיל מגוון של רגשות סותרים בהרמוניה בתוך עולמו קיימים עוד שני רעיונות יישומים:

הראשון, השלמה מנטלית שכל טוב מכיל רע וההיפך. עצם ההבנה והקבלה יוצרים שלום אמיתי בתוך עולם הרגשות המלחמתי. אם נתבונן בטבע, שהוא בעיני ה - המורה דרך, נוכל לראות את היופי באיזון ואת גדולתו. השמש נמצאת בדיוק במרחק המתאים מכדור הארץ. אם לא הייתה במרחק זה הינו קופאים או נשרפים. תלוי אם הייתה קצת יותר רחוקה או קצת יותר קרובה. גוף האדם נמצא בחום מעלות שנע בין 36 מעלות ל - 37 מעלות. יותר או פחות מהתחום הנ"ל האדם אינו במיטבו מבחינה גופנית. ברגע שהאדם יקבל את האיזון כמשהו בריא, נכון, מדויק הוא יקבל את ההתנגשות החזיתית שלו בעצמו עם מגוון הרגשות שלו. הידיעה שדווקא "סלט" הרגשות הוא נקודת ההרמוניה מקלה ומאפשרת לאדם להכיל את עצמו בקבלה שלמה.

השני, לנהל חיים שיש בהם הכל. לא לנהוג בקיצוניות כדי לא לעורר התנגשות מחשבתית בין רגשות סותרים. חיים שבהם האדם שואל ועונה, נח ועובד, לומד ומתבטל, מטייל ויושב. חיים שיש בהם את מירב הטעמים אשר נותנים ביטוי למירב הרגשות ומאפשרים לכל אחת מהם את תשומת הלב הראויה לה. אני מדמה את הרגשות לילדים קטנים שכל אחד מבקש לקבל מענה. היכולת לנטב את עצמנו מול כולם היא משימה המכונה - לחיות מתוך איזון. היא לא פשוטה אבל, כניראה, מכילה את סוד האיזון. אין לי ספק שזאת לא הנוסחה לאושר מוחלט כי ניסיתי אותה והיא לא מרגשת כמו הקיצוניות. יחד עם זאת, זאת נוסחה טובה להכלת הסתירות הקיימות בתוך האדם. האמת, שאין שום אמת, מלבד האמת שאנחנו יוצרים לעצמנו ומאמינים בה שגם היא משתנה אצלנו לבקרים כי יש בנו רגשות מכל הטעמים שמשפיעים על עיצובה.