14:19מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד? מה השקר של אמונה = חרדה ופחד?
למה "מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד" היא בדיחה גדולה?
אליעד כהן מתחיל בשיר הפופולרי "מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד", ומסביר מדוע מדובר בבדיחה אירונית ואבסורדית במיוחד. לטענתו, דווקא מי שמאמין הוא זה שהכי מפחד - מפחד לאבד את האמונה עצמה. הסיבה לכך היא שהאושר והתחושה הטובה של האדם תלויים לחלוטין באמונה שלו. אם אדם מאמין שהכל לטובה או שמישהו שומר עליו, הוא אולי לא יפחד מדברים חיצוניים שיקרו לו, אבל הוא תמיד יפחד מהאפשרות שהוא יאבד את האמונה הזאת.
לדוגמה, אם אדם מאמין שיהיה לו טוב, הוא אוטומטית חושש מההיפך, שמא יקרה משהו שיפריך את אמונתו. מכאן שכל פחד בעולם, לפי אליעד כהן, מקורו באמונה של האדם. ככל שאדם מאמין יותר חזק, כך גדל הפחד שלו שהאמונה תיעלם או תתערער.
האם קיימת אפשרות לא להיות מאמין בכלל?
אליעד מדגיש שאין אדם שאינו מאמין בכלל, גם לא אלה שטוענים שהם "ריאליים" או "לוגיים". אנשים שמתגאים בכך שהם לא מאמינים בשום דבר, למעשה מאמינים בשכל שלהם. גם האמונה שהשכל הוא הכלי המדויק והאמין ביותר היא אמונה, בדיוק כמו כל אמונה דמיונית אחרת.
לדוגמה, המשפט המפורסם של דקארט "אני חושב משמע אני קיים", נשמע לוגי ומוחלט, אך למעשה גם הוא מתבסס על אמונה. כי הטענה "אני קיים" נשענת על ההנחה "אני חושב". כלומר, הטענה "אני קיים" היא לא ודאית בפני עצמה, אלא מותנית במשהו אחר, ולכן היא בגדר אמונה. אדם לא באמת יכול להוכיח באופן מוחלט שהוא קיים או שהוא חושב. אם אדם לא יכול להוכיח בוודאות שהוא קיים, ודאי שלא יוכל להוכיח שהוא חושב.
מהו השקר הגדול של הסתמכות על השכל?
אליעד טוען כי הטעות הנפוצה ביותר, שבה נופלים כל האנשים - כולל חכמים גדולים - היא להאמין שהשכל שלהם הוא מדד לאמת מוחלטת. הם מאמינים שאם השכל לא מסוגל להבין או להכיל משהו, אז הוא כנראה לא קיים. לדבריו, כל אחד ואחד הוא למעשה "עובד אלילים", והאליל הגדול ביותר הוא השכל עצמו.
למה מדובר בשקר? כי האדם מסתמך על השכל כמשהו מוחלט, בעוד שאין שום דבר בעולם שאפשר להיות בטוח בו במאת האחוזים באמצעות השכל או באמצעות כל אמונה אחרת. עצם העובדה שהאדם מאמין בשכלו, חושף אותו לפחד לאבד את האמונה בשכל, בדיוק כמו כל אמונה אחרת.
למה אדם בכל זאת צריך אמונה בחיים?
לפי אליעד, האדם צריך אמונה דווקא כדי לשקר, כלומר, כדי לחיות בעולם של נפרדות. אדם שישתמש בשכלו במאה ואחד אחוזים באופן מוחלט יגיע להבנה שהכל אחד, שאין שום משמעות ללוגיקה, לרצונות, לטוב או לרע. במצב כזה האדם לא יוכל לחיות כלל, כי כל המשמעות של החיים תלויה בהבחנה בין טוב לרע, בין מה שהוא רוצה ומה שאינו רוצה.
האמונה מאפשרת לאדם ליצור את האשליה של טוב ורע, של רצון, של משמעות. האמונה מאפשרת לאדם לפחד ולרצות, ליצור נפרדות מלאכותית בין הדברים בעולם. במילים אחרות, האמונה היא סוג של טיפשות הכרחית שנועדה לאפשר לאדם להשתתף ב"משחק החיים".
איך השימוש באמונה הוא בעצם "משחק"?
אדם שמשתמש בשכלו באופן מוחלט מבין שהכל הוא אחד ובלתי מוגדר. מנקודת מבט כזו, הוא לא מפחד משום דבר, כי הוא מבין שאין באמת הבדל בין טוב לרע. לכן, דווקא מתוך הבנה עמוקה זו, האדם בוחר להשתמש באמונה כדי ליצור משחק, כדי ליצור עולם שבו יש טוב ורע, יש פחד ויש רצון.
האמונה היא הכלי שמאפשר לאדם לשחק את המשחק הזה, להעמיד פנים שיש נפרדות, להאמין שיש משמעות למעשים ולחיים. ללא אמונה, ללא השקר הזה, לא יהיה שום מניע לפעולה, לא תהיה דינמיקה, לא תהיה משמעות.
האם אפשר לחיות ללא פחד?
אליעד מדגיש שבאופן מוחלט, ברגע שהאדם מבין באמת שכל המציאות היא אחת ובלתי מוגדרת, אין לו שום פחד. כי פחד קיים רק כשיש אמונה, רק כשיש ספק. ברגע שהאדם יודע משהו באופן ודאי ומוחלט, הפחד נעלם לגמרי.
אבל בעולם המעשי, כדי לפעול, כדי להשתתף במשחק החיים, האדם חייב ליצור לעצמו פחדים ורצונות. ולכן, אף שבאופן מוחלט אין צורך בפחד ובאמונה, האדם בוחר להאמין ולפחד כדי לשחק, כדי לתת משמעות לחייו.
סיכום והמלצה סופית
אליעד כהן מסכם את הרעיון המרכזי: המשפט "מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד" הוא בדיחה אבסורדית, כי הדבר היחיד שממנו מפחד האדם המאמין הוא לאבד את אמונתו. למעשה, כל אדם הוא אדם מאמין במשהו - אם לא בדת, אז בשכל או בתחושות שלו.
התפקיד של אמונה בחיי האדם הוא לאפשר לו לשקר וליצור משחק של טוב ורע. ללא אמונה לא יהיה פחד, וללא פחד לא תהיה פעולה. ולכן האמונה היא כלי הכרחי בחיי האדם, אך היא גם מקור כל הפחדים והסבל שלו.
אליעד כהן מתחיל בשיר הפופולרי "מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד", ומסביר מדוע מדובר בבדיחה אירונית ואבסורדית במיוחד. לטענתו, דווקא מי שמאמין הוא זה שהכי מפחד - מפחד לאבד את האמונה עצמה. הסיבה לכך היא שהאושר והתחושה הטובה של האדם תלויים לחלוטין באמונה שלו. אם אדם מאמין שהכל לטובה או שמישהו שומר עליו, הוא אולי לא יפחד מדברים חיצוניים שיקרו לו, אבל הוא תמיד יפחד מהאפשרות שהוא יאבד את האמונה הזאת.
לדוגמה, אם אדם מאמין שיהיה לו טוב, הוא אוטומטית חושש מההיפך, שמא יקרה משהו שיפריך את אמונתו. מכאן שכל פחד בעולם, לפי אליעד כהן, מקורו באמונה של האדם. ככל שאדם מאמין יותר חזק, כך גדל הפחד שלו שהאמונה תיעלם או תתערער.
האם קיימת אפשרות לא להיות מאמין בכלל?
אליעד מדגיש שאין אדם שאינו מאמין בכלל, גם לא אלה שטוענים שהם "ריאליים" או "לוגיים". אנשים שמתגאים בכך שהם לא מאמינים בשום דבר, למעשה מאמינים בשכל שלהם. גם האמונה שהשכל הוא הכלי המדויק והאמין ביותר היא אמונה, בדיוק כמו כל אמונה דמיונית אחרת.
לדוגמה, המשפט המפורסם של דקארט "אני חושב משמע אני קיים", נשמע לוגי ומוחלט, אך למעשה גם הוא מתבסס על אמונה. כי הטענה "אני קיים" נשענת על ההנחה "אני חושב". כלומר, הטענה "אני קיים" היא לא ודאית בפני עצמה, אלא מותנית במשהו אחר, ולכן היא בגדר אמונה. אדם לא באמת יכול להוכיח באופן מוחלט שהוא קיים או שהוא חושב. אם אדם לא יכול להוכיח בוודאות שהוא קיים, ודאי שלא יוכל להוכיח שהוא חושב.
מהו השקר הגדול של הסתמכות על השכל?
אליעד טוען כי הטעות הנפוצה ביותר, שבה נופלים כל האנשים - כולל חכמים גדולים - היא להאמין שהשכל שלהם הוא מדד לאמת מוחלטת. הם מאמינים שאם השכל לא מסוגל להבין או להכיל משהו, אז הוא כנראה לא קיים. לדבריו, כל אחד ואחד הוא למעשה "עובד אלילים", והאליל הגדול ביותר הוא השכל עצמו.
למה מדובר בשקר? כי האדם מסתמך על השכל כמשהו מוחלט, בעוד שאין שום דבר בעולם שאפשר להיות בטוח בו במאת האחוזים באמצעות השכל או באמצעות כל אמונה אחרת. עצם העובדה שהאדם מאמין בשכלו, חושף אותו לפחד לאבד את האמונה בשכל, בדיוק כמו כל אמונה אחרת.
למה אדם בכל זאת צריך אמונה בחיים?
לפי אליעד, האדם צריך אמונה דווקא כדי לשקר, כלומר, כדי לחיות בעולם של נפרדות. אדם שישתמש בשכלו במאה ואחד אחוזים באופן מוחלט יגיע להבנה שהכל אחד, שאין שום משמעות ללוגיקה, לרצונות, לטוב או לרע. במצב כזה האדם לא יוכל לחיות כלל, כי כל המשמעות של החיים תלויה בהבחנה בין טוב לרע, בין מה שהוא רוצה ומה שאינו רוצה.
האמונה מאפשרת לאדם ליצור את האשליה של טוב ורע, של רצון, של משמעות. האמונה מאפשרת לאדם לפחד ולרצות, ליצור נפרדות מלאכותית בין הדברים בעולם. במילים אחרות, האמונה היא סוג של טיפשות הכרחית שנועדה לאפשר לאדם להשתתף ב"משחק החיים".
איך השימוש באמונה הוא בעצם "משחק"?
אדם שמשתמש בשכלו באופן מוחלט מבין שהכל הוא אחד ובלתי מוגדר. מנקודת מבט כזו, הוא לא מפחד משום דבר, כי הוא מבין שאין באמת הבדל בין טוב לרע. לכן, דווקא מתוך הבנה עמוקה זו, האדם בוחר להשתמש באמונה כדי ליצור משחק, כדי ליצור עולם שבו יש טוב ורע, יש פחד ויש רצון.
האמונה היא הכלי שמאפשר לאדם לשחק את המשחק הזה, להעמיד פנים שיש נפרדות, להאמין שיש משמעות למעשים ולחיים. ללא אמונה, ללא השקר הזה, לא יהיה שום מניע לפעולה, לא תהיה דינמיקה, לא תהיה משמעות.
האם אפשר לחיות ללא פחד?
אליעד מדגיש שבאופן מוחלט, ברגע שהאדם מבין באמת שכל המציאות היא אחת ובלתי מוגדרת, אין לו שום פחד. כי פחד קיים רק כשיש אמונה, רק כשיש ספק. ברגע שהאדם יודע משהו באופן ודאי ומוחלט, הפחד נעלם לגמרי.
אבל בעולם המעשי, כדי לפעול, כדי להשתתף במשחק החיים, האדם חייב ליצור לעצמו פחדים ורצונות. ולכן, אף שבאופן מוחלט אין צורך בפחד ובאמונה, האדם בוחר להאמין ולפחד כדי לשחק, כדי לתת משמעות לחייו.
סיכום והמלצה סופית
אליעד כהן מסכם את הרעיון המרכזי: המשפט "מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד" הוא בדיחה אבסורדית, כי הדבר היחיד שממנו מפחד האדם המאמין הוא לאבד את אמונתו. למעשה, כל אדם הוא אדם מאמין במשהו - אם לא בדת, אז בשכל או בתחושות שלו.
התפקיד של אמונה בחיי האדם הוא לאפשר לו לשקר וליצור משחק של טוב ורע. ללא אמונה לא יהיה פחד, וללא פחד לא תהיה פעולה. ולכן האמונה היא כלי הכרחי בחיי האדם, אך היא גם מקור כל הפחדים והסבל שלו.
- מי שמאמין לא מפחד?
- איך להשתחרר מפחד לאבד את האמונה?
- מהו השקר של השכל?
- האם אני חושב משמע אני קיים הוא משפט נכון?
- האם יש אפשרות לחיות ללא אמונה?
- האם אפשר לדעת משהו בוודאות מוחלטת?
עכשיו אני רוצה לספר בדיחה, והיא הולכת ככה: יש אותה בשיר:
"מי שמאמין לא מפחד, את האמונה לאבד"
כלומר, מי שמאמין לא מפחד משום דבר, לא מפחד לאבד כלום
וזו הבדיחה הטובה שנוצרה אי פעם, כי מי שמאמין, כן מפחד את האמונה לאבד.
וכל דבר הוא מפחד לאבד
מפחד לאבד את האמונה שלא יקרה לו שום דבר רע, זאת אומרת שכל האושר של האדם תלוי באמונה שלו
אמונה שהכל לטובה, אמונה שמישהו שומר עליו, נכון שהוא לא מפחד שיקרה לו דבר רע או שלא יקרה לו דבר כזה או אחר, אבל הוא מפחד לאבד את האמונה.
ואם אדם יתבונן כל הפחדים שבעולם שורשם באמונה, ל האמונה נובעים מהאמונה
ואם אדם ידע משהו בוודאות מוחלטת, הוא לא יפחד לעולם, אם אדם יודע משהו באופן מושלם
גם אם זה קשה, הוא לא יפחד.
ברגע שאדם מאמין שיהיה טוב, הוא יפחד מההפך, כל עוד הוא מאמין בדבר מסוים יהיה לו פחד
וזו טיפשות גדולה להאמין במשהו, כי כל האושר שלו תלוי באמונה שלו, וכל האושר שלו בעצם זו אחיזה בפחד שהאמונה תאבד.
ומי שיודע, לא יפחד.
וגם מי שאומר אני ראלי, אני לא מאמין בשום דבר, הם כן מאמינים, הם מאמינים בשכל שלהם
ואין שום אפשרות לאדם להיות בטוח באמצעות השכל שלו, זה דמיוני כמו כל אמונה אחרת.
ובן אדם שיודע שהוא קיים, חווה שהוא קיים, חושב משמע אני קיים, לכאורה משפט לוגי
אבל זה משפט שמבוסס על אמונה, כי כל דבר שהוא לוגי הוא אמונה, כי הוא חושב שכל דבר שהוא לא מבין זו אמונה.
הכח שקיים זה מכך שאני קיים, זה נובע מההבנה שאני קיים, זו ידיעה שנובעת מדבר אחר.
וברמה האחרת, יכול להיות שאתה חושב, אבל אתה לא קיים. זה לא מחויב המציאות שאהיה קיים, זה רק אפשרי.
אני קיים תלוי באני חושב, וזה תהליך לוגי.
עצם זה שאתה אומר שדבר אחד שמוכרח מדבר אחר זה אומר שהכח של הדבר נובע ממקור אחר
ואם אתה לא יכול להוכיח שאתה קיים, איך תוכיח שאתה חושב.
ונשקר והטעות שכולם נופלים, כל החכמים, כולם עובדי אלילים, כי אנשים בטוחים שאם השכל לא יכול להבין דבר והיפוכו אז הוא לא קיים, וכולם בעולם מאמינים בשכל.
והכי מפחיד את האדם המאמין זה לאבד את האמונה.
ושכל אחד ייקח אמונה אחת שבגללה הוא מרגיש טוב, וישאל את עצמו אם הוא לא מפחד שיקרה אחרת, אבל האם אתה יכול להתחייב שתמשיך להאמין, אולי תשתגע ותאבד את השפיות ואת האמונה.
ולמה אין פחד כביכול למי שמאמין, כי הוא מאמין שיקרה מה שהא מאמין בו
אבל אי אפשר להתחייב על כך.
ויש שני סוגי בני אדם, אחד מאמין שהכל אחד והכל טוב, ואם אתה מאמין שהכל אחד
אתה לא מפחד כי גם אם תאבד את השפיות הכל טוב הכל אחד.
אבל השני שמאמין שהכל לטובה, או מאמין בדבר טוב שעוזר לו להתמודד עם הדבר הרע
אז מי שמאמין מפחד... את האמונה לאבד..
וגם מי שיגיד שהוא לא מאמין, בשכל שלו הוא מאמין.
ובסופו של דבר אדם כן צריך אמונה, ובשביל מה. בשביל לשקר, ואני אסביר
כי אדם שישתמש במאה ואחד אחוז בשכל שלו, יגיע למצב שהוא לא יכול יתר לחיות בעולם
כי מבחינתו הוא יגיע למקום מושלם של הבנה שהכל אחד, וכל המציאות כולה היא אחת.
ואם יש לך רק שכל, והכל אחד, אין משמעות לכלום, אין רצון, אין משמעות ללוגיקה אין כלום
וכאן צריך את האמונה תפקידה לאפשר לאדם לשקר. כי לדעת את האמת צריך לבדוק עד הסוף
מי שיקדיש את כל המשאבים השכליים והרגשיים, יבין את האמת, לא צריך כאן אמונה.
ואמונה צריך כדי לשקר, כי חכם אמיתי ישקר שהוא קיים, שהוא רוצה, אמונה שזה טוב וזה רע, למרות שאתה יודע שזה שקר כי הכל אחד והכל טוב.
כי האמונה היא טיפשות שזה טוב וזה רע, והאמונה מאפשרת לאדם לפחד ולרצות
ולעשות נפרדות בין הטוב לרע.
וברגע שאתה רק מאמין אתה מפחד.
ומי שמשתמש בשכל שלו, יודע את מה שהיה לפני ההגדרה, שהכל אחד וטוב, ועכשיו הוא יכול לבחור לשחק ולהאמין במשחק שיש טוב ורע, יש עכשיו למי שיודע, ידע של הבלתי מוגדר
אבל יש אמונה ויש פחד, רק כדי לשחק!
"מי שמאמין לא מפחד, את האמונה לאבד"
כלומר, מי שמאמין לא מפחד משום דבר, לא מפחד לאבד כלום
וזו הבדיחה הטובה שנוצרה אי פעם, כי מי שמאמין, כן מפחד את האמונה לאבד.
וכל דבר הוא מפחד לאבד
מפחד לאבד את האמונה שלא יקרה לו שום דבר רע, זאת אומרת שכל האושר של האדם תלוי באמונה שלו
אמונה שהכל לטובה, אמונה שמישהו שומר עליו, נכון שהוא לא מפחד שיקרה לו דבר רע או שלא יקרה לו דבר כזה או אחר, אבל הוא מפחד לאבד את האמונה.
ואם אדם יתבונן כל הפחדים שבעולם שורשם באמונה, ל האמונה נובעים מהאמונה
ואם אדם ידע משהו בוודאות מוחלטת, הוא לא יפחד לעולם, אם אדם יודע משהו באופן מושלם
גם אם זה קשה, הוא לא יפחד.
ברגע שאדם מאמין שיהיה טוב, הוא יפחד מההפך, כל עוד הוא מאמין בדבר מסוים יהיה לו פחד
וזו טיפשות גדולה להאמין במשהו, כי כל האושר שלו תלוי באמונה שלו, וכל האושר שלו בעצם זו אחיזה בפחד שהאמונה תאבד.
ומי שיודע, לא יפחד.
וגם מי שאומר אני ראלי, אני לא מאמין בשום דבר, הם כן מאמינים, הם מאמינים בשכל שלהם
ואין שום אפשרות לאדם להיות בטוח באמצעות השכל שלו, זה דמיוני כמו כל אמונה אחרת.
ובן אדם שיודע שהוא קיים, חווה שהוא קיים, חושב משמע אני קיים, לכאורה משפט לוגי
אבל זה משפט שמבוסס על אמונה, כי כל דבר שהוא לוגי הוא אמונה, כי הוא חושב שכל דבר שהוא לא מבין זו אמונה.
הכח שקיים זה מכך שאני קיים, זה נובע מההבנה שאני קיים, זו ידיעה שנובעת מדבר אחר.
וברמה האחרת, יכול להיות שאתה חושב, אבל אתה לא קיים. זה לא מחויב המציאות שאהיה קיים, זה רק אפשרי.
אני קיים תלוי באני חושב, וזה תהליך לוגי.
עצם זה שאתה אומר שדבר אחד שמוכרח מדבר אחר זה אומר שהכח של הדבר נובע ממקור אחר
ואם אתה לא יכול להוכיח שאתה קיים, איך תוכיח שאתה חושב.
ונשקר והטעות שכולם נופלים, כל החכמים, כולם עובדי אלילים, כי אנשים בטוחים שאם השכל לא יכול להבין דבר והיפוכו אז הוא לא קיים, וכולם בעולם מאמינים בשכל.
והכי מפחיד את האדם המאמין זה לאבד את האמונה.
ושכל אחד ייקח אמונה אחת שבגללה הוא מרגיש טוב, וישאל את עצמו אם הוא לא מפחד שיקרה אחרת, אבל האם אתה יכול להתחייב שתמשיך להאמין, אולי תשתגע ותאבד את השפיות ואת האמונה.
ולמה אין פחד כביכול למי שמאמין, כי הוא מאמין שיקרה מה שהא מאמין בו
אבל אי אפשר להתחייב על כך.
ויש שני סוגי בני אדם, אחד מאמין שהכל אחד והכל טוב, ואם אתה מאמין שהכל אחד
אתה לא מפחד כי גם אם תאבד את השפיות הכל טוב הכל אחד.
אבל השני שמאמין שהכל לטובה, או מאמין בדבר טוב שעוזר לו להתמודד עם הדבר הרע
אז מי שמאמין מפחד... את האמונה לאבד..
וגם מי שיגיד שהוא לא מאמין, בשכל שלו הוא מאמין.
ובסופו של דבר אדם כן צריך אמונה, ובשביל מה. בשביל לשקר, ואני אסביר
כי אדם שישתמש במאה ואחד אחוז בשכל שלו, יגיע למצב שהוא לא יכול יתר לחיות בעולם
כי מבחינתו הוא יגיע למקום מושלם של הבנה שהכל אחד, וכל המציאות כולה היא אחת.
ואם יש לך רק שכל, והכל אחד, אין משמעות לכלום, אין רצון, אין משמעות ללוגיקה אין כלום
וכאן צריך את האמונה תפקידה לאפשר לאדם לשקר. כי לדעת את האמת צריך לבדוק עד הסוף
מי שיקדיש את כל המשאבים השכליים והרגשיים, יבין את האמת, לא צריך כאן אמונה.
ואמונה צריך כדי לשקר, כי חכם אמיתי ישקר שהוא קיים, שהוא רוצה, אמונה שזה טוב וזה רע, למרות שאתה יודע שזה שקר כי הכל אחד והכל טוב.
כי האמונה היא טיפשות שזה טוב וזה רע, והאמונה מאפשרת לאדם לפחד ולרצות
ולעשות נפרדות בין הטוב לרע.
וברגע שאתה רק מאמין אתה מפחד.
ומי שמשתמש בשכל שלו, יודע את מה שהיה לפני ההגדרה, שהכל אחד וטוב, ועכשיו הוא יכול לבחור לשחק ולהאמין במשחק שיש טוב ורע, יש עכשיו למי שיודע, ידע של הבלתי מוגדר
אבל יש אמונה ויש פחד, רק כדי לשחק!
050-3331-331