מצבי רוח משתנים בקיצוניות, מאניה דיפרסיה, הפרעה דו קוטבית, הפרעת מצב רוח לא יציב, שינויים קיצוניים במצבי רוח קיצוניים, תנודתיות במצב הרוח מאוזן, הפרעת אישיות גבולית, חוסר יציבות רגשית
למה אנשים סובלים משינויים קיצוניים במצב הרוח?
אנשים רבים מתמודדים עם תנודות חריפות במצב הרוח, המכונות לעיתים מאניה דיפרסיה, הפרעה דו - קוטבית, או הפרעת אישיות גבולית. אליעד כהן מסביר שהמקור של הסבל הנפשי נובע מכך שהאדם חושב שהוא מסוגל לשנות את המציאות שלו. אם האדם היה משוכנע שאי אפשר לשנות דבר במציאות שלו, לא היה מתעורר בו כל סבל או תסבוך. למשל, אנשים אינם מתוסבכים מכך שאין להם כנפיים או מכך שכדור הארץ הוא עגול ולא מרובע, אף שיש יתרונות תאורטיים למצב אחר. מדוע? כי הם מקבלים זאת כמחויב המציאות.
התסבוך והסבל מתרחשים כאשר האדם אינו בטוח אם הבעיות שלו מחויבות או אפשריות. לדוגמה, אדם שאין לו כסף מרגיש רע כי הוא אינו בטוח אם יש פתרון למצבו או לא. אם היה יודע בוודאות שאין שום פתרון למצבו, הוא היה מקבל זאת ומפסיק להרגיש רע. הסבל מתחיל כשיש ספק, כאשר האדם אינו בטוח אם המציאות רעה או טובה, או האם ניתן לשנותה.
מה גורם לבלבול ולחוסר יציבות רגשית אצל אנשים?
שורש הבלבול וחוסר היציבות הרגשית הוא התנודתיות המתמדת בין הטוב לרע. אדם שחווה רק רע ללא שום זיכרון של טוב, לא היה מסוגל להרגיש סבל, מכיוון שלא היה לו למה להשוות. אותו הדבר היה קורה אם אדם היה חווה רק טוב ללא רע. הבעיה מתחילה כשקיים מעבר מתמיד בין טוב לרע. כשאדם מרגיש טוב, הוא פוחד מהרגע שהטוב ייעלם, וכשהוא מרגיש רע, הוא רוצה להגיע לטוב. כך הוא לכוד בלופ אינסופי של תנודות במצבי הרוח.
איך אפשר לצאת ממעגל התנודתיות במצב הרוח?
הדרך לצאת מלופ של מצבי רוח משתנים היא להיצמד לאמת, כלומר, לראות את הדברים בדיוק כפי שהם. אליעד מדגים זאת באמצעות דוגמה פשוטה: אם שואלים מהו כיסא, התשובה האמיתית היא אחת - כיסא. אם אתה אומר שקרים, אפשר לתת אינסוף תשובות, כמו שולחן, קיר או מטוס. האמת תמיד אחת, ולכן מי שנצמד לאמת אינו מסתבך. אדם שנצמד לאמת יכול להכריע האם מצב מסוים הוא טוב או רע, מחויב או אפשרי, וכך אינו נכנס לבלבולים וללחצים מיותרים.
מדוע לפעמים האמת לא עוזרת לאנשים להפסיק לפחד?
ישנם אנשים שמבינים את העיקרון של להיצמד לאמת ועדיין חווים פחדים וסבל. לדוגמה, ילד שמדמיין שיש מפלצת מתחת למיטה רואה בעצמו שאין שם מפלצת ובכל זאת ממשיך לפחד. מדוע זה קורה? הסיבה לכך היא שהאדם התרגל לשקר לעצמו באופן קבוע בתחומים אחרים של החיים. אם אדם אומר לעצמו משפטים לא מדויקים או מוגזמים ביומיום, כמו "אני מת מצמא" כשהוא סתם קצת צמא, או "האוכל הזה גרוע" כשבפועל האוכל רק לא היה טעים במיוחד, הוא מרגיל את מוחו לא להאמין לעצמו. כך, גם כשהוא רואה את האמת מול עיניו, הוא לא משתכנע ממנה וממשיך לפחד.
ככל שאדם משקר לעצמו יותר ביום - יום, אפילו בדברים הקטנים ביותר, כך הוא מתרגל להתרחק מהאמת, והמנגנון במוחו להשתכנע מהמציאות נפגם. אדם זה יאבד את היכולת להבחין בין אמת לשקר, וימשיך להרגיש רע גם כשברור לו שאין סיבה לכך.
כיצד ניתן לתקן את המנגנון הפנימי כדי להשתחרר מתנודות רגשיות?
אליעד מציע להפסיק לשקר לעצמך לחלוטין. כשאתה מדבר עם עצמך בלב, עליך לדייק באופן מוחלט בתיאור המציאות. אם רע לך, אל תאמר שזה לא כל כך גרוע. אם משהו רע לך מאוד, אל תגיד שהוא קצת רע. לדוגמה, אם אתה עומד למות מצמא, אל תגיד שאתה רק קצת צמא. אם אתה רק קצת צמא, אל תגזים...
אנשים רבים מתמודדים עם תנודות חריפות במצב הרוח, המכונות לעיתים מאניה דיפרסיה, הפרעה דו - קוטבית, או הפרעת אישיות גבולית. אליעד כהן מסביר שהמקור של הסבל הנפשי נובע מכך שהאדם חושב שהוא מסוגל לשנות את המציאות שלו. אם האדם היה משוכנע שאי אפשר לשנות דבר במציאות שלו, לא היה מתעורר בו כל סבל או תסבוך. למשל, אנשים אינם מתוסבכים מכך שאין להם כנפיים או מכך שכדור הארץ הוא עגול ולא מרובע, אף שיש יתרונות תאורטיים למצב אחר. מדוע? כי הם מקבלים זאת כמחויב המציאות.
התסבוך והסבל מתרחשים כאשר האדם אינו בטוח אם הבעיות שלו מחויבות או אפשריות. לדוגמה, אדם שאין לו כסף מרגיש רע כי הוא אינו בטוח אם יש פתרון למצבו או לא. אם היה יודע בוודאות שאין שום פתרון למצבו, הוא היה מקבל זאת ומפסיק להרגיש רע. הסבל מתחיל כשיש ספק, כאשר האדם אינו בטוח אם המציאות רעה או טובה, או האם ניתן לשנותה.
מה גורם לבלבול ולחוסר יציבות רגשית אצל אנשים?
שורש הבלבול וחוסר היציבות הרגשית הוא התנודתיות המתמדת בין הטוב לרע. אדם שחווה רק רע ללא שום זיכרון של טוב, לא היה מסוגל להרגיש סבל, מכיוון שלא היה לו למה להשוות. אותו הדבר היה קורה אם אדם היה חווה רק טוב ללא רע. הבעיה מתחילה כשקיים מעבר מתמיד בין טוב לרע. כשאדם מרגיש טוב, הוא פוחד מהרגע שהטוב ייעלם, וכשהוא מרגיש רע, הוא רוצה להגיע לטוב. כך הוא לכוד בלופ אינסופי של תנודות במצבי הרוח.
איך אפשר לצאת ממעגל התנודתיות במצב הרוח?
הדרך לצאת מלופ של מצבי רוח משתנים היא להיצמד לאמת, כלומר, לראות את הדברים בדיוק כפי שהם. אליעד מדגים זאת באמצעות דוגמה פשוטה: אם שואלים מהו כיסא, התשובה האמיתית היא אחת - כיסא. אם אתה אומר שקרים, אפשר לתת אינסוף תשובות, כמו שולחן, קיר או מטוס. האמת תמיד אחת, ולכן מי שנצמד לאמת אינו מסתבך. אדם שנצמד לאמת יכול להכריע האם מצב מסוים הוא טוב או רע, מחויב או אפשרי, וכך אינו נכנס לבלבולים וללחצים מיותרים.
מדוע לפעמים האמת לא עוזרת לאנשים להפסיק לפחד?
ישנם אנשים שמבינים את העיקרון של להיצמד לאמת ועדיין חווים פחדים וסבל. לדוגמה, ילד שמדמיין שיש מפלצת מתחת למיטה רואה בעצמו שאין שם מפלצת ובכל זאת ממשיך לפחד. מדוע זה קורה? הסיבה לכך היא שהאדם התרגל לשקר לעצמו באופן קבוע בתחומים אחרים של החיים. אם אדם אומר לעצמו משפטים לא מדויקים או מוגזמים ביומיום, כמו "אני מת מצמא" כשהוא סתם קצת צמא, או "האוכל הזה גרוע" כשבפועל האוכל רק לא היה טעים במיוחד, הוא מרגיל את מוחו לא להאמין לעצמו. כך, גם כשהוא רואה את האמת מול עיניו, הוא לא משתכנע ממנה וממשיך לפחד.
ככל שאדם משקר לעצמו יותר ביום - יום, אפילו בדברים הקטנים ביותר, כך הוא מתרגל להתרחק מהאמת, והמנגנון במוחו להשתכנע מהמציאות נפגם. אדם זה יאבד את היכולת להבחין בין אמת לשקר, וימשיך להרגיש רע גם כשברור לו שאין סיבה לכך.
כיצד ניתן לתקן את המנגנון הפנימי כדי להשתחרר מתנודות רגשיות?
אליעד מציע להפסיק לשקר לעצמך לחלוטין. כשאתה מדבר עם עצמך בלב, עליך לדייק באופן מוחלט בתיאור המציאות. אם רע לך, אל תאמר שזה לא כל כך גרוע. אם משהו רע לך מאוד, אל תגיד שהוא קצת רע. לדוגמה, אם אתה עומד למות מצמא, אל תגיד שאתה רק קצת צמא. אם אתה רק קצת צמא, אל תגזים...
- איך להפסיק לשקר לעצמי?
- איך להיצמד לאמת?
- איך להתמודד עם מאניה דיפרסיה?
- איך להפסיק לפחד מדברים לא אמיתיים?
- איך להשיג יציבות רגשית?
- מדוע שקרים קטנים פוגעים ביציבות הנפשית?
- למה אנשים נצמדים לשקרים ביומיום?
אז מה יעשה בן אדם שמרגיש שהוא מתוסבך, מה יעשה אז בעיקרון לכאורה מה הוא צריך לעשות כאילו מה השאלה בכלל אלא מה הוא רוצה לשנות את המציאות, עכשיו למה הוא רוצה לשנות את המציאות בגלל שהוא חושב שאפשר לשנות את המציאות אם הוא היה חושב שאי אפשר לשנות את המציאות לא הייתה לו שאלה נכון עד כאן נכון. עכשיו אף אחד לא מתוסבך או אנשים פחות מתוסבכים מזה שאין להם כנפיים אנשים פחות מתוסבכים מזה שכדור הארץ הוא עגול ולא מרובע פחות מתוסבכים למרות שיש יתרונות אם כדור הארץ היה מרובע הם מתוסבכים אלא מה הם אומרים זה מחויב.
עכשיו אלא מה שכשבן אדם כשהוא רואה משהו שהוא מחויב הוא מקבל אותו, עכשיו לכן בן אדם שמתוסבך אם הוא מתוסבך זה אומר שהוא לא יודע אם הצרות שלו מחויבות או אפשריות כשבן אדם יש לו בעיה והוא מרגיש רע זה בגלל שהוא אומר "רגע יש לזה פתרון או אין לזה פתרון" נגיד בן אדם אין לו כסף ורע לו למה רע לו כי הוא אומר "רגע יכול להיות שיהיה לי יש אפשרות?" אם הוא היה בטוח לא משנה מה לא יהיה לך אוקי זה מה יש וגמרנו, אם הוא אומר "יש אפשרות שיהיה לי אם אני אעשה" אבל אם הוא לא יודע הוא מתחיל להיות מתוסבך.
עכשיו כל הבלאגן שיש לבן אדם בראש זה בגלל שהוא כל הזמן עובר בין טוב לרע ובין רע לטוב אם בן אדם היה לו רק רע לא היה לו רע הוא היה שוכח מה זה טוב "אני לא יודע מה זה טוב, לא זוכר מה זה טוב, לא מבין מה זה טוב אף פעם לא היה לי טוב, אף פעם לא יהיה לי טוב" אם המילה טוב נמחקת לך מהמוח אתה לא יכול יותר להרגיש רע. אותו דבר הפוך אם בן אדם היה לו רק טוב לא גם לא הייתה בעיה, איפה הבעיה כשטוב לך אתה אומר "אני מפחד שיהיה לי רע" רע לך אתה אומר "אני רוצה שיהיה לי טוב" וכו', אתה אף פעם לא סגור מה קורה.
עכשיו הדרך לצאת מהלופ היא על ידי שבן אדם נצמד לאמת מה זה אומר נצמד לאמת, נצמד לאמת זה אומר לראות את הדברים כפי שהם המזל הוא שהאמת היא אחת, למה האמת היא אחת אני אתן בדימוי הפשוט זה כיסא אם אומרים שאלה מה זה באמת זה כיסא אבל אם אני אגיד מה זה בשקר, בשקר אתה יכול להגיד שזה שולחן ושזה קיר ושזה פיל נכון ושזה מטוס אבל מצד האמת האמת היא אחת אם אתה אומר את האמת יש לך רק תשובה אחת, איזה צבע זה לבן רק תשובה אחת אם אתה שואל שקר אתה יכול לתת הרבה תשובות.
עכשיו מה זה אומר זה אומר שאם הבן אדם נצמד לאמת הוא היה רואה את הדברים כפי שהם ואז או שהוא היה אומר "רע לי" או שהוא אומר "זה רע וזהו, זה טוב וזהו" וזהו סגרנו את העניין אין פה מה להסתבך אלא מה כשבן אדם לא נצמד לאמת אז דברים רעים פתאום הוא חושב שהם טובים ושהוא חושב שאפשר לשנות אותם למרות שאי אפשר ודברים טובים הוא חושב שהם רעים והוא חושב שצריך לשנות אותם למרות שאין צורך לשנות אותם משהו כזה. הכל מתחיל מזה שבן אדם בראש שלו אין לו סדר אין לבן אדם סדר בראש הוא לא מבין "רגע זה טוב זה רע, אני יכול לשנות את זה אני לא יכול לשנות את זה, זה תלוי בי זה לא תלוי בי, אם אני את זה זה יהיה ככה" ואין לבן אדם מושג הוא מסתבך ומבולבל חבל על הזמן למה כי הוא לא נצמד לאמת.
עכשיו אם בן אדם נצמד לאמת זה אומר שהוא רואה את הדברים בדיוק איך שהם "אוקי זה יכול להיות שיקרה, זה אולי יקרה אולי לא יקרה", לדוגמה "יכול להיות שיפטרו אותי אבל אם יפטרו אותי זה לא אומר שאני אף פעם לא אמצע עבודה" נגיד, כאילו יש לו סדר בראש נגיד לדוגמה, נגיד שבן אדם יש לו בראש מחשבה "אולי יפטרו אותי" המחשבה הזאתי היא אמת ואז יש לו מחשבה נוספת שאומרת "אוקי ואולי אני אף פעם לא אמצע עבודה" עכשיו גם זה אמת מה הסיכוי שאתה אף פעם לא תמצא עבודה קלוש.
עכשיו מה אני בא להגיד אם בן אדם יש לו את האמת בראש אז הוא אומר "אוקי זה אמת וזה לא אמת, זה פחד אמיתי זה פחד שקרי זה צריך לפחד" יש לו סדר בבלאגן. עכשיו איפה פה הבעיה שהרבה אנשים מבינים את הרעיון הזה של להיצמד לאמת, מבינים אותו אבל אומרים "אני לא מצליח להיצמד לאמת" או שאומרים "אני מבין שהאמת היא שאני לא צריך לפחד ואני בכל זאת מפחד" או "אני מבין שהאמת היא שהמצב לא כל כך גרוע ואף על פי כן אני מרגיש שהמצב גרוע", עכשיו ממה זה נובע מה הפתרון זה נובע מזה שהבן אדם לא נצמד לאמת ביומיום מאחר שהוא לא נצמד לאמת ביומיום אז גם כשיש לו איזו בעיה אז למרות שהוא רואה שאין בעיה אבל הוא לא עוזר לו.
נגיד שבן אדם מדמיין ילד מדמיין שיש לו מפלצת מתחת למיטה זה מה שהוא מדמיין נניח ואז אומרים לו בא תראה שאין מפלצת מרים אומרים לו אין מפלצת. עכשיו יש בן אדם שהוא כל כך בפרנויה שגם כשהוא רואה במו עיניו שאין מפלצת אומר "אין לא מסוגל למרות שאני רואה שאין אני חושב שיש" אומרים לו אבל תראה את האמת, אז יש בן אדם שלא בודק את האמת אומרים לו מה הבעיה תבדוק את האמת וזהו וזה יעזור לך אז הוא בודק הוא רואה את האמת שאין לו מה לפחד וזהו אבל יש בן אדם שגם כשהוא רואה את האמת הוא מפחד.
איך יכול להיות מצב שבן אדם רואה את האמת מול עיניו ואף על פי כן זה לא מציל אותו, תראה אם האמת היא שיש מפלצת מתחת למיטה אז האמת היא שיש מפלצת זה מה יש מה אתה רוצה ואם האמת היא שאין מפלצת מתחת למיטה אז זה מה יש מה אין מפלצת מה אתה רוצה ואם האמת היא שאתה לא יודע אז אתה לא יודע כאילו מה שמחויב מה שברור ברור אם אתה בטוח באמת לא משנה מה יצא אין לך בעיה, איפה הבעיה בספק עכשיו השאלה היא כזאת איך יכול להיות מצב שבן אדם רואה את האמת מול עיניו ואף על פי כן רע לו זאת השאלה.
ומה התשובה, התשובה היא שבן אדם שרואה את האמת מול עיניו ורע לו זה בגלל שהוא לא נצמד לאמת בתחומים אחרים, לדוגמה נגיד שהוא אוכל איזה אוכל והאוכל לא היה לו כל כך טעים והוא אומר "עזוב האוכל הזה לא היה טעים" אבל למה אתה אומר שהוא לא היה טעים תגיד היה יכול להיות יותר טעים, הוא באמת לא היה טעים או לא היה כל כך טעים מה האמת, או נגיד בן אדם צמא אז הוא אומר "אני מת מצמא" למה אתה אומר אני מת מצמא אתה מת מצמא או שאתה צמא, או נגיד בן אדם בן אדם מת מצמא הוא אומר "אני צמא" למה אתה אומר שאתה צמא אתה מת מצמא למה אתה מנמיך את הרע אם אתה עומד למות מצמא תגיד אני עומד למות מצמא אל תגיד אני צמא, אל תגיד אני קצת צמא תגיד אני עומד למות מצמא תגיד את האמת.
לפעמים אם זה רע מאוד אל תגיד זה רע קצת, אני אומר לא רק שהדבר קטן אל תגיד שהוא גדול אלא גם דבר גדול אל תגיד שהוא קטן, אם נגיד אתה במינוס גדול בבנק אל תגיד יש לי מינוס קטן למה אתה משקר זה גדול אל תשקר בכלום "לא משקר יותר בכלום". עכשיו לאחרים תשקר כמה שאתה רוצה אבל לעצמך אל תשקר אסור לך במוח שלך לחשוב דברי שקר על המציאות, אם אתה לא חייב לעשות משהו למה אתה אומר שאתה חייב לעשות אותו, אם אתה חייב לעשות משהו למה אתה אומר אני לא חייב לעשות אותו. עכשיו אם בן אדם משקר לעצמו במוח שלו זה גורם לכך שהוא משבש בתוכו את המנגנון שהוא נצמד לאמת, זאת אומרת הוא גורם לכך שהוא מתרחק מהאמת עד כדי כך שגם אם האמת היא שהוא לא צריך לפחד הוא ימשיך לפחד, למה כי המוח שלו כבר התרגל לא לראות את האמת, המוח התרגל שגם כשרואים את האמת רואים הפוך.
כמו נגיד שיש בן אדם שמשקר עד כדי כך כשאחר כך הוא אומר משהו כבר "רגע זה באמת ככה", למה כי הוא כל הזמן רגיל לשקר אז הוא כבר לא יודע אם מה שהוא אומר אם זה אמת או שקר. אוקי נגיד בן אדם נגיד הצליח במשהו ואז הוא הולך ומספר לכולם אני הכי טוב והכי זה והכי זה עכשיו לאחרים שיספר להם אבל השאלה מה הוא מספר לעצמו אם לעצמו הוא חצי טוב הוא אומר "אני הכי טוב" לעצמו אז הוא שיקר את עצמו או הפוך אם בן אדם נגיד נכשל קצת והוא אומר לעצמו נכשלתי לגמרי הוא משקר את עצמו. עכשיו ככל שבן אדם משקר את עצמו בדברים הקטנים שכאילו טוב "מה זה משנה, נו מה זה משנה" ככל שבן אדם משקר את עצמו יותר בדברים הקטנים כך הוא מרגיל את המוח שלו לא להאמין לעצמו וגם כשהוא רואה את האמת הוא כבר לא מאמין לעצמו הוא אומר "מי אמר שזאת האמת" כאילו הוא רואה במו עיניו משהו הוא אומר "אני לא בטוח שזה ככה" ואז מה שנגרם מזה זה שאחר כך גם כשרע לו הוא אומר "אבל בא תראה אין בעיה בכלל", הוא אומר "עזוב זה לא עוזר לי אני ממשיך לפחד".
למה כי הוא לא מאמין לעצמו ולמה הוא לא מאמין לעצמו כי הוא משקר את עצמו בהרבה תחומים אחרים. מה זה אומר פרקטית שאם בן אדם ביומיום מקבל על עצמו לא לשקר את עצמו בכלום או לא לשקר את עצמו כמה שיותר זאת אומרת כמה שיותר לא לשקר את עצמו שזה אומר לא להגזים בשום דבר לא לטוב ולא לרע, אם טוב לך אל תגזים ותגיד שזה יותר טוב ואל תגזים ותגיד שזה פחות טוב אם רע לך אל תגיד זה לא משנה ואל תגיד שזה יותר גרוע ממה שזה אל תשקר את עצמך בכלום, לאחרים מה שאתה רוצה תגיד תרגיש רע תגיד טוב לי תרגיש טוב תגיד רע לי זה לא אכפת לי מה תאמר לאחרים אבל לעצמך בלב אסור לך לשקר את עצמך בכלום. אם אתה לא משקר את עצמך בכלום ואתה תמיד אומר לעצמך את האמת המוח שלך מתחיל להסתדר ואז שאתה רואה אחר כך משהו אומר "אוקי זאת האמת בסדר אין לי בעיה" כי זאת האמת אבל אם אתה חופר לעצמך במוח עוד שקר ועוד שקר אחר כך גם כשאתה רואה את האמת זה כבר לא עוזר לך.
ולכן בן אדם שיש לו נגיד סוג של מאניה דיפרסיה, מה זה מאניה דיפרסיה כשהוא פעם במניה באיזה תחושה של התעלות ופעם בדיפרסיה פעם בתחושה של דיכאון, למה כי הוא לא נצמד לאמת כי אם אתה אלוהים אז אתה כל הזמן אלוהים ואם אתה לא אלוהים אז אתה כל הזמן לא אלוהים תחליט כשהבן אדם הוא במניה ומקודם הוא היה בדיפרסיה וכו' בין כך ובין כך הדרך לטפל בזה היא על ידי שאתה נצמד לאמת תתחיל לראות את הדברים כפי שהם אם בן אדם נגיד יש לו שינוי במצבי רוח והמצבי רוח שלו משתנים וכו' מה שהוא צריך לעשות זה להתחיל להיצמד לאמת בדברים הקטנים, אתה רואה טלוויזיה אל תגיד "איזה תוכנית גרועה" אם היא לא באמת הייתה גרועה עכשיו אתה יכול להגיד "כן אבל היא הייתה גרועה" אבל האם אתה באמת מרגיש שהיא הייתה גרועה או שאתה מרגיש שהיא לא הייתה כל כך טובה, מה אתה מרגיש אם אתה מרגיש שהיא הייתה לא כל כך טובה אסור לך להגיד גרועה ואם אתה מרגיש שהיא הייתה גרועה אסור לך להגיד היא הייתה לא כל כך טובה, אין דבר כזה אם התוכנית אתה חושב שהיא הייתה גרועה אתה צריך לשאול את עצמך לחבר את עצמך לפוליגרף של עצמך.
כל מילה שאתה חושב בראש לשאול את עצמך עד כמה אני מרגיש שזאת האמת נגיד אתה רואה תוכנית בטלוויזיה "מה אני מרגיש שהיא הייתה טובה שהיא הייתה מצוינת שהיא הייתה מושלמת, שהיא הייתה כמעט מושלמת שהיא הייתה גרועה שהיא הייתה אסון, שהיא הייתה אסון טבע שאני לא אראה אותה יותר לעולם" מה אתה מרגיש מה הכי אמת ואת זה להגיד לעצמך, אם אתה רואה תוכנית ואתה אומר "אין מצב שאני רואה את התוכנית הזאת יותר לעולם" אל תגיד "הייתה תוכנית לא משהו" אל תנסה להגן על עצמך, למה בן אדם אומר הייתה תוכנית לא משהו כי הוא אומר "לא נעים לי להגיד שזאת הייתה תוכנית...
עכשיו אלא מה שכשבן אדם כשהוא רואה משהו שהוא מחויב הוא מקבל אותו, עכשיו לכן בן אדם שמתוסבך אם הוא מתוסבך זה אומר שהוא לא יודע אם הצרות שלו מחויבות או אפשריות כשבן אדם יש לו בעיה והוא מרגיש רע זה בגלל שהוא אומר "רגע יש לזה פתרון או אין לזה פתרון" נגיד בן אדם אין לו כסף ורע לו למה רע לו כי הוא אומר "רגע יכול להיות שיהיה לי יש אפשרות?" אם הוא היה בטוח לא משנה מה לא יהיה לך אוקי זה מה יש וגמרנו, אם הוא אומר "יש אפשרות שיהיה לי אם אני אעשה" אבל אם הוא לא יודע הוא מתחיל להיות מתוסבך.
עכשיו כל הבלאגן שיש לבן אדם בראש זה בגלל שהוא כל הזמן עובר בין טוב לרע ובין רע לטוב אם בן אדם היה לו רק רע לא היה לו רע הוא היה שוכח מה זה טוב "אני לא יודע מה זה טוב, לא זוכר מה זה טוב, לא מבין מה זה טוב אף פעם לא היה לי טוב, אף פעם לא יהיה לי טוב" אם המילה טוב נמחקת לך מהמוח אתה לא יכול יותר להרגיש רע. אותו דבר הפוך אם בן אדם היה לו רק טוב לא גם לא הייתה בעיה, איפה הבעיה כשטוב לך אתה אומר "אני מפחד שיהיה לי רע" רע לך אתה אומר "אני רוצה שיהיה לי טוב" וכו', אתה אף פעם לא סגור מה קורה.
עכשיו הדרך לצאת מהלופ היא על ידי שבן אדם נצמד לאמת מה זה אומר נצמד לאמת, נצמד לאמת זה אומר לראות את הדברים כפי שהם המזל הוא שהאמת היא אחת, למה האמת היא אחת אני אתן בדימוי הפשוט זה כיסא אם אומרים שאלה מה זה באמת זה כיסא אבל אם אני אגיד מה זה בשקר, בשקר אתה יכול להגיד שזה שולחן ושזה קיר ושזה פיל נכון ושזה מטוס אבל מצד האמת האמת היא אחת אם אתה אומר את האמת יש לך רק תשובה אחת, איזה צבע זה לבן רק תשובה אחת אם אתה שואל שקר אתה יכול לתת הרבה תשובות.
עכשיו מה זה אומר זה אומר שאם הבן אדם נצמד לאמת הוא היה רואה את הדברים כפי שהם ואז או שהוא היה אומר "רע לי" או שהוא אומר "זה רע וזהו, זה טוב וזהו" וזהו סגרנו את העניין אין פה מה להסתבך אלא מה כשבן אדם לא נצמד לאמת אז דברים רעים פתאום הוא חושב שהם טובים ושהוא חושב שאפשר לשנות אותם למרות שאי אפשר ודברים טובים הוא חושב שהם רעים והוא חושב שצריך לשנות אותם למרות שאין צורך לשנות אותם משהו כזה. הכל מתחיל מזה שבן אדם בראש שלו אין לו סדר אין לבן אדם סדר בראש הוא לא מבין "רגע זה טוב זה רע, אני יכול לשנות את זה אני לא יכול לשנות את זה, זה תלוי בי זה לא תלוי בי, אם אני את זה זה יהיה ככה" ואין לבן אדם מושג הוא מסתבך ומבולבל חבל על הזמן למה כי הוא לא נצמד לאמת.
עכשיו אם בן אדם נצמד לאמת זה אומר שהוא רואה את הדברים בדיוק איך שהם "אוקי זה יכול להיות שיקרה, זה אולי יקרה אולי לא יקרה", לדוגמה "יכול להיות שיפטרו אותי אבל אם יפטרו אותי זה לא אומר שאני אף פעם לא אמצע עבודה" נגיד, כאילו יש לו סדר בראש נגיד לדוגמה, נגיד שבן אדם יש לו בראש מחשבה "אולי יפטרו אותי" המחשבה הזאתי היא אמת ואז יש לו מחשבה נוספת שאומרת "אוקי ואולי אני אף פעם לא אמצע עבודה" עכשיו גם זה אמת מה הסיכוי שאתה אף פעם לא תמצא עבודה קלוש.
עכשיו מה אני בא להגיד אם בן אדם יש לו את האמת בראש אז הוא אומר "אוקי זה אמת וזה לא אמת, זה פחד אמיתי זה פחד שקרי זה צריך לפחד" יש לו סדר בבלאגן. עכשיו איפה פה הבעיה שהרבה אנשים מבינים את הרעיון הזה של להיצמד לאמת, מבינים אותו אבל אומרים "אני לא מצליח להיצמד לאמת" או שאומרים "אני מבין שהאמת היא שאני לא צריך לפחד ואני בכל זאת מפחד" או "אני מבין שהאמת היא שהמצב לא כל כך גרוע ואף על פי כן אני מרגיש שהמצב גרוע", עכשיו ממה זה נובע מה הפתרון זה נובע מזה שהבן אדם לא נצמד לאמת ביומיום מאחר שהוא לא נצמד לאמת ביומיום אז גם כשיש לו איזו בעיה אז למרות שהוא רואה שאין בעיה אבל הוא לא עוזר לו.
נגיד שבן אדם מדמיין ילד מדמיין שיש לו מפלצת מתחת למיטה זה מה שהוא מדמיין נניח ואז אומרים לו בא תראה שאין מפלצת מרים אומרים לו אין מפלצת. עכשיו יש בן אדם שהוא כל כך בפרנויה שגם כשהוא רואה במו עיניו שאין מפלצת אומר "אין לא מסוגל למרות שאני רואה שאין אני חושב שיש" אומרים לו אבל תראה את האמת, אז יש בן אדם שלא בודק את האמת אומרים לו מה הבעיה תבדוק את האמת וזהו וזה יעזור לך אז הוא בודק הוא רואה את האמת שאין לו מה לפחד וזהו אבל יש בן אדם שגם כשהוא רואה את האמת הוא מפחד.
איך יכול להיות מצב שבן אדם רואה את האמת מול עיניו ואף על פי כן זה לא מציל אותו, תראה אם האמת היא שיש מפלצת מתחת למיטה אז האמת היא שיש מפלצת זה מה יש מה אתה רוצה ואם האמת היא שאין מפלצת מתחת למיטה אז זה מה יש מה אין מפלצת מה אתה רוצה ואם האמת היא שאתה לא יודע אז אתה לא יודע כאילו מה שמחויב מה שברור ברור אם אתה בטוח באמת לא משנה מה יצא אין לך בעיה, איפה הבעיה בספק עכשיו השאלה היא כזאת איך יכול להיות מצב שבן אדם רואה את האמת מול עיניו ואף על פי כן רע לו זאת השאלה.
ומה התשובה, התשובה היא שבן אדם שרואה את האמת מול עיניו ורע לו זה בגלל שהוא לא נצמד לאמת בתחומים אחרים, לדוגמה נגיד שהוא אוכל איזה אוכל והאוכל לא היה לו כל כך טעים והוא אומר "עזוב האוכל הזה לא היה טעים" אבל למה אתה אומר שהוא לא היה טעים תגיד היה יכול להיות יותר טעים, הוא באמת לא היה טעים או לא היה כל כך טעים מה האמת, או נגיד בן אדם צמא אז הוא אומר "אני מת מצמא" למה אתה אומר אני מת מצמא אתה מת מצמא או שאתה צמא, או נגיד בן אדם בן אדם מת מצמא הוא אומר "אני צמא" למה אתה אומר שאתה צמא אתה מת מצמא למה אתה מנמיך את הרע אם אתה עומד למות מצמא תגיד אני עומד למות מצמא אל תגיד אני צמא, אל תגיד אני קצת צמא תגיד אני עומד למות מצמא תגיד את האמת.
לפעמים אם זה רע מאוד אל תגיד זה רע קצת, אני אומר לא רק שהדבר קטן אל תגיד שהוא גדול אלא גם דבר גדול אל תגיד שהוא קטן, אם נגיד אתה במינוס גדול בבנק אל תגיד יש לי מינוס קטן למה אתה משקר זה גדול אל תשקר בכלום "לא משקר יותר בכלום". עכשיו לאחרים תשקר כמה שאתה רוצה אבל לעצמך אל תשקר אסור לך במוח שלך לחשוב דברי שקר על המציאות, אם אתה לא חייב לעשות משהו למה אתה אומר שאתה חייב לעשות אותו, אם אתה חייב לעשות משהו למה אתה אומר אני לא חייב לעשות אותו. עכשיו אם בן אדם משקר לעצמו במוח שלו זה גורם לכך שהוא משבש בתוכו את המנגנון שהוא נצמד לאמת, זאת אומרת הוא גורם לכך שהוא מתרחק מהאמת עד כדי כך שגם אם האמת היא שהוא לא צריך לפחד הוא ימשיך לפחד, למה כי המוח שלו כבר התרגל לא לראות את האמת, המוח התרגל שגם כשרואים את האמת רואים הפוך.
כמו נגיד שיש בן אדם שמשקר עד כדי כך כשאחר כך הוא אומר משהו כבר "רגע זה באמת ככה", למה כי הוא כל הזמן רגיל לשקר אז הוא כבר לא יודע אם מה שהוא אומר אם זה אמת או שקר. אוקי נגיד בן אדם נגיד הצליח במשהו ואז הוא הולך ומספר לכולם אני הכי טוב והכי זה והכי זה עכשיו לאחרים שיספר להם אבל השאלה מה הוא מספר לעצמו אם לעצמו הוא חצי טוב הוא אומר "אני הכי טוב" לעצמו אז הוא שיקר את עצמו או הפוך אם בן אדם נגיד נכשל קצת והוא אומר לעצמו נכשלתי לגמרי הוא משקר את עצמו. עכשיו ככל שבן אדם משקר את עצמו בדברים הקטנים שכאילו טוב "מה זה משנה, נו מה זה משנה" ככל שבן אדם משקר את עצמו יותר בדברים הקטנים כך הוא מרגיל את המוח שלו לא להאמין לעצמו וגם כשהוא רואה את האמת הוא כבר לא מאמין לעצמו הוא אומר "מי אמר שזאת האמת" כאילו הוא רואה במו עיניו משהו הוא אומר "אני לא בטוח שזה ככה" ואז מה שנגרם מזה זה שאחר כך גם כשרע לו הוא אומר "אבל בא תראה אין בעיה בכלל", הוא אומר "עזוב זה לא עוזר לי אני ממשיך לפחד".
למה כי הוא לא מאמין לעצמו ולמה הוא לא מאמין לעצמו כי הוא משקר את עצמו בהרבה תחומים אחרים. מה זה אומר פרקטית שאם בן אדם ביומיום מקבל על עצמו לא לשקר את עצמו בכלום או לא לשקר את עצמו כמה שיותר זאת אומרת כמה שיותר לא לשקר את עצמו שזה אומר לא להגזים בשום דבר לא לטוב ולא לרע, אם טוב לך אל תגזים ותגיד שזה יותר טוב ואל תגזים ותגיד שזה פחות טוב אם רע לך אל תגיד זה לא משנה ואל תגיד שזה יותר גרוע ממה שזה אל תשקר את עצמך בכלום, לאחרים מה שאתה רוצה תגיד תרגיש רע תגיד טוב לי תרגיש טוב תגיד רע לי זה לא אכפת לי מה תאמר לאחרים אבל לעצמך בלב אסור לך לשקר את עצמך בכלום. אם אתה לא משקר את עצמך בכלום ואתה תמיד אומר לעצמך את האמת המוח שלך מתחיל להסתדר ואז שאתה רואה אחר כך משהו אומר "אוקי זאת האמת בסדר אין לי בעיה" כי זאת האמת אבל אם אתה חופר לעצמך במוח עוד שקר ועוד שקר אחר כך גם כשאתה רואה את האמת זה כבר לא עוזר לך.
ולכן בן אדם שיש לו נגיד סוג של מאניה דיפרסיה, מה זה מאניה דיפרסיה כשהוא פעם במניה באיזה תחושה של התעלות ופעם בדיפרסיה פעם בתחושה של דיכאון, למה כי הוא לא נצמד לאמת כי אם אתה אלוהים אז אתה כל הזמן אלוהים ואם אתה לא אלוהים אז אתה כל הזמן לא אלוהים תחליט כשהבן אדם הוא במניה ומקודם הוא היה בדיפרסיה וכו' בין כך ובין כך הדרך לטפל בזה היא על ידי שאתה נצמד לאמת תתחיל לראות את הדברים כפי שהם אם בן אדם נגיד יש לו שינוי במצבי רוח והמצבי רוח שלו משתנים וכו' מה שהוא צריך לעשות זה להתחיל להיצמד לאמת בדברים הקטנים, אתה רואה טלוויזיה אל תגיד "איזה תוכנית גרועה" אם היא לא באמת הייתה גרועה עכשיו אתה יכול להגיד "כן אבל היא הייתה גרועה" אבל האם אתה באמת מרגיש שהיא הייתה גרועה או שאתה מרגיש שהיא לא הייתה כל כך טובה, מה אתה מרגיש אם אתה מרגיש שהיא הייתה לא כל כך טובה אסור לך להגיד גרועה ואם אתה מרגיש שהיא הייתה גרועה אסור לך להגיד היא הייתה לא כל כך טובה, אין דבר כזה אם התוכנית אתה חושב שהיא הייתה גרועה אתה צריך לשאול את עצמך לחבר את עצמך לפוליגרף של עצמך.
כל מילה שאתה חושב בראש לשאול את עצמך עד כמה אני מרגיש שזאת האמת נגיד אתה רואה תוכנית בטלוויזיה "מה אני מרגיש שהיא הייתה טובה שהיא הייתה מצוינת שהיא הייתה מושלמת, שהיא הייתה כמעט מושלמת שהיא הייתה גרועה שהיא הייתה אסון, שהיא הייתה אסון טבע שאני לא אראה אותה יותר לעולם" מה אתה מרגיש מה הכי אמת ואת זה להגיד לעצמך, אם אתה רואה תוכנית ואתה אומר "אין מצב שאני רואה את התוכנית הזאת יותר לעולם" אל תגיד "הייתה תוכנית לא משהו" אל תנסה להגן על עצמך, למה בן אדם אומר הייתה תוכנית לא משהו כי הוא אומר "לא נעים לי להגיד שזאת הייתה תוכנית...