להתחנחן, להסביר את עצמך יותר מידי, כל המוסיף גורע, להצטדק יותר מידי, לנמק יותר מידי, להתפרס יותר מידי, האם לבקש סליחה? כמה לבקש סליחה? כמה להסביר את עצמך? כמה להתנצל? התרפסות יתר, הצטדקות יתר, התנצלות יתר, למצוא חן יותר מידי
למה הצטדקות יתר גורמת לכם להיראות אשמים?
הרבה אנשים מרגישים צורך להסביר את עצמם בצורה מוגזמת, לנמק כל פעולה או החלטה, ולהתנצל הרבה מעבר למה שנדרש. אליעד כהן מסביר שהסיבה המרכזית לכך היא הצורך הבסיסי של האדם להיתפס כ"בסדר" בעיני אחרים. ככל שהאדם חושש יותר שלא יקבלו אותו או שלא יבינו אותו, כך הוא ירגיש צורך להצטדק יותר, לנמק יותר ולהסביר את עצמו בצורה מוגזמת.
אך באופן פרדוקסלי, דווקא הצורך הזה להצטדק יותר מדי גורם לתוצאה ההפוכה מזו שהאדם רצה להשיג. ככל שאדם מסביר את עצמו יותר, כך הוא נראה פחות אמין בעיני מי ששומע אותו. אליעד מסביר את הסיבה לכך: באופן טבעי, אנשים חושדים במי שמסביר את עצמו יותר מדי. התפיסה האנושית היא שאדם שבטוח בעצמו ובמעשיו לא מרגיש צורך מיוחד להסביר אותם באריכות. לעומת זאת, אדם שחושש או שמרגיש אשם הוא זה שבדרך כלל יכביר במילים ובהסברים.
למה דווקא אדם שמנמק יותר מדי נראה חשוד?
הסיבה המרכזית היא שהסברים מפורטים ומוגזמים יוצרים אצל המאזין תחושה שהאדם המדבר מסתיר משהו. ככל שההסבר ארוך ומפורט יותר, המאזין מתחיל לחשוב: "למה הוא צריך להסביר את עצמו כל כך הרבה? האם הוא משקר? האם הוא עשה משהו רע?". אליעד מדגים את הנקודה הזו בצורה מוחשית דרך כמה דוגמאות מחיי היומיום.
לדוגמה, אדם שמאחר לעבודה ואומר בפשטות: "היה לי משהו חשוב, ולכן איחרתי" - בדרך כלל יתקבל בהבנה טבעית, ללא שאלות מיוחדות. אבל אם אותו אדם יתחיל להסביר יותר מדי, כגון: "תקשיב, אני ממש מצטער, היה לי מקרה דחוף, זה לא בשליטתי, לא יקרה שוב..." - דווקא אז הוא יעורר אצל המאזין חשד. המחשבה האוטומטית שתעלה תהיה: "אם הוא מסביר כל כך הרבה, אולי הוא מנסה להסתיר משהו?"
עוד דוגמה שאליעד מביא היא של גבר שחוזר הביתה ואשתו שואלת אותו באופן שגרתי: "מה שלומך?". אם הוא עונה לה בצורה קצרה ועניינית, התגובה תעבור ללא חשדנות. לעומת זאת, אם הוא יתחיל לפרט בפרטי פרטים את סדר היום שלו, איפה היה, מה עשה, עם מי דיבר, אשתו עלולה לחשוב פתאום: "רגע, למה הוא מספר את כל זה? אולי קרה משהו שהוא מנסה להסתיר?"
איך התנצלות מוגזמת יכולה לפגוע בכם?
אליעד מסביר שגם בהתנצלויות צריך לדעת לשמור על מינון נכון. אם אדם פגע במישהו ומתנצל בצורה קצרה וכנה, הדבר יתקבל בדרך כלל בצורה טובה. אך כאשר האדם מתנצל יתר על המידה - "אני ממש ממש מצטער, לא התכוונתי, אני לא יודע איך עשיתי את זה, זה כל כך נורא מצדי..." - הוא עשוי לעורר במוח של הצד השני מחשבות חשדניות כמו: "אולי הוא באמת התכוון לפגוע בי? למה הוא כל כך לחוץ? אולי הוא מסתיר משהו?"
כלומר, התנצלות יתר עלולה להפוך ממצב של כוונה טובה ורצון לפייס, למצב שבו הצד השני מתחיל לחשוד במניעים של המתנצל ולהרגיש חוסר אמון כלפיו.
מהו הכלל המרכזי שאליעד מדגיש?
הכלל המרכזי שאליעד כהן מבהיר הוא "כל המוסיף גורע". הרעיון הזה אומר שדווקא כאשר אדם רוצה להוכיח את צדקתו יותר מדי, הוא עלול להשיג את ההיפך המוחלט ולגרום לאחרים לחשוב עליו בדיוק את הדבר שהוא לא רצה שישתלו במוחם. לכן, כדי למנוע את החשד הזה, הפתרון הנכון הוא להיות כמה שיותר ענייני, קצר וברור. במקום להכביר במילים ובהסברים, מומלץ לתת לדברים פשוט לדבר בעד עצמם.
מתי הסבר מפורט דווקא הכרחי?
חשוב להבין שיש גם מצבים הפוכים שבהם דווקא הסבר מפורט הוא נכון ומתבקש. אך כאן אליעד מדגיש שהכוונה היא לאנשים שמסבירים יותר מדי מתוך חוסר ביטחון עצמי, מתוך פחד שלא יקבלו אותם או מתוך תחושת אשמה פנימית מוגזמת. דווקא ההסברים וההתנצלויות שנובעים מחוסר ביטחון, הם אלו שמפעילים את המנגנון החשדני במוחו של הצד השני.
איך לאזן נכון את הצורך להסביר ולהתנצל?
כדי למצוא את האיזון הנכון בין הסבר להתנצלות, אליעד מציע לשאול את עצמכם: האם ההסבר שלי משרת מטרה אמיתית, או שהוא רק נובע מהפחד להיראות "לא בסדר"? אם ההסבר או ההתנצלות שלכם באים ממקום ענייני, מדויק ופשוט, הם יתקבלו בדרך כלל בצורה טובה. אך אם הם באים מתוך פחד וחשש, הם יגרמו לאחרים להרים גבה ולהתחיל לחשוד.
לסיכום - מה לקחת מההרצאה של אליעד כהן?
בסופו של דבר, המסר העיקרי שאליעד מדגיש הוא שלפעמים פחות זה יותר. ככל שההסברים וההתנצלויות שלכם יהיו ענייניים, קצרים וברורים, כך תצליחו להעביר מסר של ביטחון, אמינות וכנות. לעומת זאת, הצטדקות יתר, התנצלות מוגזמת והסברים מפורטים מדי ייצרו את התוצאה ההפוכה ויגרמו לצד השני לחשוב בדיוק את המחשבה שאתם רוצים להימנע ממנה - שכנראה יש לכם משהו להסתיר.
הרבה אנשים מרגישים צורך להסביר את עצמם בצורה מוגזמת, לנמק כל פעולה או החלטה, ולהתנצל הרבה מעבר למה שנדרש. אליעד כהן מסביר שהסיבה המרכזית לכך היא הצורך הבסיסי של האדם להיתפס כ"בסדר" בעיני אחרים. ככל שהאדם חושש יותר שלא יקבלו אותו או שלא יבינו אותו, כך הוא ירגיש צורך להצטדק יותר, לנמק יותר ולהסביר את עצמו בצורה מוגזמת.
אך באופן פרדוקסלי, דווקא הצורך הזה להצטדק יותר מדי גורם לתוצאה ההפוכה מזו שהאדם רצה להשיג. ככל שאדם מסביר את עצמו יותר, כך הוא נראה פחות אמין בעיני מי ששומע אותו. אליעד מסביר את הסיבה לכך: באופן טבעי, אנשים חושדים במי שמסביר את עצמו יותר מדי. התפיסה האנושית היא שאדם שבטוח בעצמו ובמעשיו לא מרגיש צורך מיוחד להסביר אותם באריכות. לעומת זאת, אדם שחושש או שמרגיש אשם הוא זה שבדרך כלל יכביר במילים ובהסברים.
למה דווקא אדם שמנמק יותר מדי נראה חשוד?
הסיבה המרכזית היא שהסברים מפורטים ומוגזמים יוצרים אצל המאזין תחושה שהאדם המדבר מסתיר משהו. ככל שההסבר ארוך ומפורט יותר, המאזין מתחיל לחשוב: "למה הוא צריך להסביר את עצמו כל כך הרבה? האם הוא משקר? האם הוא עשה משהו רע?". אליעד מדגים את הנקודה הזו בצורה מוחשית דרך כמה דוגמאות מחיי היומיום.
לדוגמה, אדם שמאחר לעבודה ואומר בפשטות: "היה לי משהו חשוב, ולכן איחרתי" - בדרך כלל יתקבל בהבנה טבעית, ללא שאלות מיוחדות. אבל אם אותו אדם יתחיל להסביר יותר מדי, כגון: "תקשיב, אני ממש מצטער, היה לי מקרה דחוף, זה לא בשליטתי, לא יקרה שוב..." - דווקא אז הוא יעורר אצל המאזין חשד. המחשבה האוטומטית שתעלה תהיה: "אם הוא מסביר כל כך הרבה, אולי הוא מנסה להסתיר משהו?"
עוד דוגמה שאליעד מביא היא של גבר שחוזר הביתה ואשתו שואלת אותו באופן שגרתי: "מה שלומך?". אם הוא עונה לה בצורה קצרה ועניינית, התגובה תעבור ללא חשדנות. לעומת זאת, אם הוא יתחיל לפרט בפרטי פרטים את סדר היום שלו, איפה היה, מה עשה, עם מי דיבר, אשתו עלולה לחשוב פתאום: "רגע, למה הוא מספר את כל זה? אולי קרה משהו שהוא מנסה להסתיר?"
איך התנצלות מוגזמת יכולה לפגוע בכם?
אליעד מסביר שגם בהתנצלויות צריך לדעת לשמור על מינון נכון. אם אדם פגע במישהו ומתנצל בצורה קצרה וכנה, הדבר יתקבל בדרך כלל בצורה טובה. אך כאשר האדם מתנצל יתר על המידה - "אני ממש ממש מצטער, לא התכוונתי, אני לא יודע איך עשיתי את זה, זה כל כך נורא מצדי..." - הוא עשוי לעורר במוח של הצד השני מחשבות חשדניות כמו: "אולי הוא באמת התכוון לפגוע בי? למה הוא כל כך לחוץ? אולי הוא מסתיר משהו?"
כלומר, התנצלות יתר עלולה להפוך ממצב של כוונה טובה ורצון לפייס, למצב שבו הצד השני מתחיל לחשוד במניעים של המתנצל ולהרגיש חוסר אמון כלפיו.
מהו הכלל המרכזי שאליעד מדגיש?
הכלל המרכזי שאליעד כהן מבהיר הוא "כל המוסיף גורע". הרעיון הזה אומר שדווקא כאשר אדם רוצה להוכיח את צדקתו יותר מדי, הוא עלול להשיג את ההיפך המוחלט ולגרום לאחרים לחשוב עליו בדיוק את הדבר שהוא לא רצה שישתלו במוחם. לכן, כדי למנוע את החשד הזה, הפתרון הנכון הוא להיות כמה שיותר ענייני, קצר וברור. במקום להכביר במילים ובהסברים, מומלץ לתת לדברים פשוט לדבר בעד עצמם.
מתי הסבר מפורט דווקא הכרחי?
חשוב להבין שיש גם מצבים הפוכים שבהם דווקא הסבר מפורט הוא נכון ומתבקש. אך כאן אליעד מדגיש שהכוונה היא לאנשים שמסבירים יותר מדי מתוך חוסר ביטחון עצמי, מתוך פחד שלא יקבלו אותם או מתוך תחושת אשמה פנימית מוגזמת. דווקא ההסברים וההתנצלויות שנובעים מחוסר ביטחון, הם אלו שמפעילים את המנגנון החשדני במוחו של הצד השני.
איך לאזן נכון את הצורך להסביר ולהתנצל?
כדי למצוא את האיזון הנכון בין הסבר להתנצלות, אליעד מציע לשאול את עצמכם: האם ההסבר שלי משרת מטרה אמיתית, או שהוא רק נובע מהפחד להיראות "לא בסדר"? אם ההסבר או ההתנצלות שלכם באים ממקום ענייני, מדויק ופשוט, הם יתקבלו בדרך כלל בצורה טובה. אך אם הם באים מתוך פחד וחשש, הם יגרמו לאחרים להרים גבה ולהתחיל לחשוד.
לסיכום - מה לקחת מההרצאה של אליעד כהן?
בסופו של דבר, המסר העיקרי שאליעד מדגיש הוא שלפעמים פחות זה יותר. ככל שההסברים וההתנצלויות שלכם יהיו ענייניים, קצרים וברורים, כך תצליחו להעביר מסר של ביטחון, אמינות וכנות. לעומת זאת, הצטדקות יתר, התנצלות מוגזמת והסברים מפורטים מדי ייצרו את התוצאה ההפוכה ויגרמו לצד השני לחשוב בדיוק את המחשבה שאתם רוצים להימנע ממנה - שכנראה יש לכם משהו להסתיר.
- איך לא לגרום למישהו לחשוד בך?
- כיצד לבקש סליחה בצורה נכונה?
- מתי הסברים מיותרים פועלים לרעתנו?
- איך לפתח ביטחון עצמי ולשדר אמינות?
- האם צריך להתנצל על כל דבר?
כיצד הצטדקות יתר עלולה לפעול לרעתכם?
לפעמים, בני אדם רוצים להיתפס כבסדר בעיני אחרים, ולכן הם מרגישים צורך להצדיק את עצמם, לנמק, להסביר, ואפילו להתנצל יתר על המידה. אך באופן מפתיע, דווקא הצורך הזה להצטדק עלול לגרום להם להיראות לא בסדר.
מדוע הצטדקות יתר מחשידה?
הסיבה לכך טמונה בתפיסה האנושית הבסיסית: אנשים נוטים להאמין שדווקא אלו שטועים או חשים אשמה הם אלו שמרגישים צורך להסביר את עצמם. לעומת זאת, אדם שבטוח בצדקתו לא מרגיש צורך להכביר במילים.
דוגמה מהחיים: איחור לעבודה
נניח שמישהו מאחר לעבודה. אם הוא אומר בפשטות: "אני מאחר היום, היה לי משהו חשוב לעשות", הסביבה תקבל זאת כדבר טבעי. אבל אם הוא מתחיל להסביר בהרחבה: "תקשיב, אני יודע שאני מאחר, אבל זה קרה כי הייתי צריך לטפל במשהו דחוף, זה לא בשליטתי, אני ממש מצטער, זה לא יקרה שוב..." - זה עלול לעורר חשד. המאזין עלול לחשוב: "למה הוא מסביר כל כך הרבה? אולי הוא משקר? אולי הוא מנסה להסתיר משהו?"
מדוע יותר מדי מידע עלול לעורר חשד?
ניקח דוגמה נוספת - גבר שחוזר הביתה, ואשתו שואלת אותו כלאחר יד: "מה שלומך?". אם הוא משיב בפשטות, התגובה תעבור ללא חשדנות. אבל אם הוא מתחיל לספר בפרטי פרטים היכן היה, עם מי דיבר, ומה עשה, דווקא הפירוט הזה עלול לגרום לאשתו לחשוד שמשהו לא כשורה: "למה הוא מספר לי את כל זה פתאום? מה הוא מסתיר?"
כיצד התנצלות יתר עלולה להזיק?
גם בהתנצלויות, יש חשיבות למינון. כאשר אדם מתנצל מתוך כוונה כנה וללא הגזמה, זה מתקבל בטבעיות. אך כאשר הוא מגזים בהתנצלות - "אני ממש מצטער, לא הייתי צריך לעשות את זה, אני לא יודע איך עשיתי את זה, אני כל כך מתנצל..." - המוח של האדם השני עלול להתחיל לחשוב: "רגע, אולי הוא פגע בי בכוונה? אולי הוא מסתיר משהו?"
המסקנה - כל המוסיף גורע
כאשר אדם מתאמץ יתר על המידה להצדיק את עצמו, לנמק, להסביר או להתנצל, הוא עלול להשיג את ההפך ממה שהוא רוצה. במקום להרגיע את האדם השני, הוא עלול לעורר חשד וחוסר אמון. לכן, במקרים רבים, הדרך הנכונה ביותר היא פשוט להיות ענייניים ולתת לדברים לדבר בעד עצמם.
למידע נוסף
לפעמים, בני אדם רוצים להיתפס כבסדר בעיני אחרים, ולכן הם מרגישים צורך להצדיק את עצמם, לנמק, להסביר, ואפילו להתנצל יתר על המידה. אך באופן מפתיע, דווקא הצורך הזה להצטדק עלול לגרום להם להיראות לא בסדר.
מדוע הצטדקות יתר מחשידה?
הסיבה לכך טמונה בתפיסה האנושית הבסיסית: אנשים נוטים להאמין שדווקא אלו שטועים או חשים אשמה הם אלו שמרגישים צורך להסביר את עצמם. לעומת זאת, אדם שבטוח בצדקתו לא מרגיש צורך להכביר במילים.
דוגמה מהחיים: איחור לעבודה
נניח שמישהו מאחר לעבודה. אם הוא אומר בפשטות: "אני מאחר היום, היה לי משהו חשוב לעשות", הסביבה תקבל זאת כדבר טבעי. אבל אם הוא מתחיל להסביר בהרחבה: "תקשיב, אני יודע שאני מאחר, אבל זה קרה כי הייתי צריך לטפל במשהו דחוף, זה לא בשליטתי, אני ממש מצטער, זה לא יקרה שוב..." - זה עלול לעורר חשד. המאזין עלול לחשוב: "למה הוא מסביר כל כך הרבה? אולי הוא משקר? אולי הוא מנסה להסתיר משהו?"
מדוע יותר מדי מידע עלול לעורר חשד?
ניקח דוגמה נוספת - גבר שחוזר הביתה, ואשתו שואלת אותו כלאחר יד: "מה שלומך?". אם הוא משיב בפשטות, התגובה תעבור ללא חשדנות. אבל אם הוא מתחיל לספר בפרטי פרטים היכן היה, עם מי דיבר, ומה עשה, דווקא הפירוט הזה עלול לגרום לאשתו לחשוד שמשהו לא כשורה: "למה הוא מספר לי את כל זה פתאום? מה הוא מסתיר?"
כיצד התנצלות יתר עלולה להזיק?
גם בהתנצלויות, יש חשיבות למינון. כאשר אדם מתנצל מתוך כוונה כנה וללא הגזמה, זה מתקבל בטבעיות. אך כאשר הוא מגזים בהתנצלות - "אני ממש מצטער, לא הייתי צריך לעשות את זה, אני לא יודע איך עשיתי את זה, אני כל כך מתנצל..." - המוח של האדם השני עלול להתחיל לחשוב: "רגע, אולי הוא פגע בי בכוונה? אולי הוא מסתיר משהו?"
המסקנה - כל המוסיף גורע
כאשר אדם מתאמץ יתר על המידה להצדיק את עצמו, לנמק, להסביר או להתנצל, הוא עלול להשיג את ההפך ממה שהוא רוצה. במקום להרגיע את האדם השני, הוא עלול לעורר חשד וחוסר אמון. לכן, במקרים רבים, הדרך הנכונה ביותר היא פשוט להיות ענייניים ולתת לדברים לדבר בעד עצמם.
למידע נוסף
- כיצד לבקש סליחה בצורה נכונה?
- מתי הסברים מיותרים פועלים לרעתנו?
- איך לפתח ביטחון עצמי ולשדר אמינות?
- למה אנשים חושדים דווקא במי שמצטדק?
- האם צריך להתנצל על כל דבר?