כי הסבל, הוא כולו שקר. שתת המודע של האדם משקר שיש נפרדות, ועל ידי זה נוצר החיסרון של הטוב והרע, שעל ידי זה האדם סובל. והסיבה שהאדם סובל בשקר, היא רק משום שהאדם נאחז בסיבות של שקר.

כי בחיי היום יום, האדם רואה אירועים שונים קורים, והאדם מפרש בתוכו את הסיבה של הדבר. וכל זמן שהאדם מפרש בטעות, פירושים של שקר וסיבות של שקר, אז הוא סובל בסיבה של שקר. דהיינו, סובל, בלי סיבה מוצדקת.

ומי שמרגיש שרע לו בלי שום סיבה מוצדקת ושהוא חף מפשע, זה נכון. והוא עצמו, זה שמשקר בלי שום סיבה מוצדקת. כי באמת הוא חף מפשע ולא צריך לשקר כלל. אבל האדם שתת המודע שלו משקר בלי סיבה, הוא בעצם גורם לעצמו להיראות כאילו הוא פושע, ואז הוא גם סובל בלי סיבה.

ובפועל, כאשר האדם סובל, אם הוא לא יברר למה באמת הוא סובל, אז הוא ימשיך לסבול. ומי שיבין למה באמת הוא סובל, מיד הוא יפסיק לסבול. כי אין שום סיבה של אמת למה לסבול, למה לרצות לשנות את המציאות, ולמה לחיות בעולם של נפרדות. והאדם משקר שיש רק נפרדות, שהשלמות נפרדת מהחיסרון, ועל ידי זה הוא סובל, בלי סיבה.

ומי שרוצה להפסיק לסבול בלי סיבה, הוא מוכרח להבין את הסיבה האמיתית שהוא סובל. ועל האדם לקחת את הסיבה שבגללה הוא סובל, ולשאול את עצמו, האם הסיבה הזאת היא מחויבת. כגון, האם זה שאני רוצה לשנות את המציאות ולא רוצה אותה כפי מה שהיא, שזאת סיבת הסבל, האם זו אכן סיבה של אמת? האם היא מחויבת?

ומאחר שהאדם מבין, שזה שהוא לא רוצה את המציאות כפי מה שהיא, זה אינו מחויב אלא רק אפשרי, לכן על האדם להמשיך ולשאול, מאחר שזה לא מחויב שאני לא ארצה את המציאות כפי מה שהיא, אז למה באמת אני לא רוצה אותה כפי מה שהיא?

ועד שהאדם לא יבין, למה באמת הוא לא רוצה את המציאות כפי מה שהיא, שזאת בעצם סיבת הסבל של האדם, עד שהאדם לא יבין למה באמת הוא סובל, עד אז הוא ימשיך לסבול לנצח. ועל האדם להתעקש להבין, למה המציאות היא בצורה כזאת שבה אני לא רוצה אותה? למה היא כך ולא אחרת?

ואז האדם מגלה, שהסיבה שהוא רוצה לשנות את המציאות, דהיינו, הסיבה שהוא מרגיש שחסר לו משהו במציאות הקיימת, היא רק משום שהוא תופש את עצמו, כקיים כישות נפרדת. וסיבת הסבל של האדם, היא הקיום העצמי שלו. שהאדם חושב שהוא קיים כישות נפרדת, שאז הוא מרגיש חיסרון תמידי, שמתלבש בכל מיני צורות, לשנות את המציאות.

ואז על האדם להמשיך לשאול ולחקור בכל כוחו, למה באמת אני סובל, דהיינו, למה אני קיים? כי הסבל הוא בגלל הקיום. ובלי קיום אין סבל, וכשיש קיום נפרד, תמיד יש סבל של תחושת חיסרון. והאדם מוכרח להבין ולשאול את עצמו, מאחר שהקיום של ה"אני" שלי עצמי, הוא לא מוכרח אלא רק אפשרי, א"כ, מה גורם לי להיות קיים?

כי ה"אני" של האדם, יכול להיעלם בכל רגע. כי ברגע אחד, האדם יכול פתאום לחדול מלדעת שהוא עצמו קיים. והדבר, הוא לא בשליטת האדם, כפי מה שהוא מגדיר את עצמו (כי באמת, קיום התודעה של האדם, הוא בשליטתו המלאה, כי הוא הראשון וכולי). ומאחר שקיום ה"אני" הוא לא מחויב אלא הוא רק אפשרי, א"כ, למה הוא קיים?

ועל האדם לשנוא את המובן מאליו, ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו. ולברר ולחקור ולדרוש, מה הסיבה האמיתית, לכך שהוא באמת קיים, שהיא בעצם סיבת הסבל. ועד שהאדם לא יבין למה הוא קיים, למרות שקיומו אינו מוכרח, כי הוא יכול גם לא להיות קיים, וא"כ יש להבין למה הוא קיים, ועד שהאדם לא יבין למה הוא קיים, הוא ימשיך לסבול, מכך שהוא קיים. (עד שהאדם לא יבין למה יש לו רצון, הוא יסבול ממנו).

ועל האדם להתעקש ולמסור את נפשו להבין למה הוא קיים. כי בלי זה, האדם לא מבין למה הוא סובל. והאדם מוכרח להבין למה הוא סובל. וכאשר האדם מרגיש שחייו אינם חיים, בלי להבין למה הוא קיים, דהיינו, כאשר האדם באמת רוצה להבין את המציאות, אז האדם מבין, שעד שהוא שואל למה הוא קיים, עליו לשאול, למה בכלל משהו קיים.

כי שום דבר לא מוכרח שהוא יהיה קיים. כי כמו שהיש ישנו, כך גם הוא היה יכול שלא...