וכאן יתבאר, כיצד הספר הזה יעשה אותך למאושר באמת? ומה השכל הסופי של הספר הזה?
ומי שהוא חכם ומבין שחוסר השלמות של האדם, נובע מכך שהאדם מצד מהותו הוא אינו הישות השלמה (המציאות השלמה), הוא יכול מראש להבין, האם לפחות מבחינה פורמאלית, הרעיון המוצג לו מתיימר להביא אותו אל השלמות הזאת, שנראית כבלתי אפשרית, או שמא גם השיטה הזאת, היא עוד שקר ובזבוז זמן.
וכפי שכבר ביארתי, הספר הזה מצהיר, שהוא יביא את האדם אל החוויה של השלמות, שנראית כבלתי אפשרית מצד מהותו של האדם כישות שהיא אינה אין סופית. והשאלה הנשאלת היא, איך ניתן לעשות זאת וכיצד ניתן להביא את האדם אל החוויה של השלמות, למרות שהיא אינה אפשרית, מצד זה שהאדם הוא ישות חסרה, שאינה מושלמת באופן מוחלט?
וההסבר הוא, כי החוויה של האדם, תלויה בהבנה של האדם. ותכלית הספר, היא לשנות לאדם את החוויה האישית הרגשית שלו. כי הדבר האחרון שחשוב בחיים, זה מה האדם מבין ואיך האדם חושב. והסיבה שהדבר הפחות חשוב בחיים זה מה שהאדם מבין, היא משום שהדבר היחיד החשוב בחיים, הוא מה האדם מרגיש ברמה הרגשית.
כי אם האדם לא מרגיש את השלמות בליבו, הרי שאין שום משמעות לפלפול פילוסופי כזה או אחר, שיוכיח לאדם שהכל מושלם או כל דבר אחר. כי כל זמן שליבו של האדם, מרגיש את הריקנות, שנובעת מכך שהאדם הוא אינו ישות שלמה, הרי שתפישת המציאות של האדם לא ממש משנה כלל וכלל לא.
ולכן, המטרה המוצהרת של הספר, היא להביא את האדם אל תחושה וחוויה מלאה של שלמות מלאה, שנקראת "שלמות שאין שלמות אחריה". דהיינו, שלמות שאין שלמות גדולה ממנה. שלמות שכאשר האדם משיג אותה, הוא נפטר באופן מוחלט מהרצון שלו להשיג דבר כלשהו טוב יותר, מאחר שהוא נמצא בטוב ביותר האמיתי מבחינה אובייקטיבית.
וכיצד ניתן להביא את האדם אל חוויית השלמות הזו? תשובה: על ידי הבנה שכלית. כי למרות שההבנה השכלית היא חסרת כל משמעות כנ"ל, כי העיקר הוא החוויה הרגשית, הרי שהדרך היחידה להשיג את החוויה הרגשית של השלמות, היא על ידי הבנת המציאות בשלמות.
כי האדם הוא גם שכל. והאדם לא יכול לברוח מהשכל שלו, גם אם הוא ממש ירצה. והחוויה של האדם את המציאות, תלויה בשכל של האדם. כי החוויה, היא תוצאה של הבנה. והאדם חווה את המציאות, כפי מה שהוא מבין אותה. כגון לדוגמא שהאדם לא מפחד מבובה של אריה, משום שהוא מבין שזאת רק בובה. והתינוק לא מפחד, גם לא מאריה אמיתי, משום שהוא "לא מבין" שהאריה יכול להזיק לו וכיו"ב.
והדרך להביא את האדם אל החוויה של השלמות, היא על ידי הבנה. ואיזו הבנה? הבנה של האחדות. ונסביר: כי האדם מצד שכלו לא מסוגל לחשוב על דבר והיפוכו בבת אחת. דהיינו, על שני דברים שהם הפוכים מצד מהותם בבת אחת. ומשום כך האדם לא מסוגל להכיל בתוכו את האמת האובייקטיבית של המציאות, ולכן הוא מרגיש חיסרון.
כי מצד האמת של המציאות, הכל אחד. והכל אחד פירושו, החיבור של כל ההפכים לישות אחת ממש (ויתבאר עוד בהמשך). ומצד האמת אין שום הבדל בין החיסרון וה"יש" סוף, לבין השלמות וה"אין" סוף. כי האדם הוא סוף, כי הוא מוגבל והוא ישות סופית. והמציאות שמכילה בתוכה את הכל, היא אין סופית.
ונחדד כי לא מדובר על המציאות שנפרדת מהאדם, כישות נפרדת ואין סופית, אלא מדובר על המציאות שמכילה בתוכה, גם את האדם כישות סופית, וגם את המציאות שהיא אין סופית, והכל כישות אחת. וגם המציאות הזאת, יש שלמות אחרת גדולה ממנה ושאעפ"כ נמצאת באחדות איתה, וזה כבר עניין אחר.
והנה, האדם בשכל האנושי שלו, לא מסוגל להבין, שאין הבדל בין ה"אני" שלו לבין המציאות. כי ה"אני" של האדם נמצא בתוך זמן ומקום מוגבלים. כי האדם נמצא בתוך הזמן והמקום. והאדם לא ממלא את כל הזמן ואת כל המקום. וגם אילו היה ממלא האדם את כל הזמן ואת כל המקום, הרי שהאדם עדיין לא מכיל בתוכו את הזמן והמקום עצמם. והמציאות השלמה מכילה בתוכה את הזמן ואת המקום.
ומאחר שהאדם לא מכיל בתוכו את הזמן ואת המקום האין סופיים עצמם, הרי שהאדם חווה את עצמו כישות קטנה, שחסרה את השלמות של הישות שהוא חלק ממנה. כי האדם הוא חלק מהשלם, אך לא השלם עצמו.
והנה, מצד האמת של המציאות (שתתבאר בספר הזה), אין שום הבדל בין השלם לבין חלקיו. וזאת ישות אחת ממש. ורק בשכל הקטן של האדם נדמה לו שיש הבדל בין הישויות השונות האלו, למרות שבאמת אין שום הבדל כלל והכל זו ישות אחת ממש.
ואין הכוונה לומר שהאדם "מחובר" אל המציאות האין סופית, כי את זה כולם יודעים ואין בכך שום חידוש ושום תועלת, אלא הכוונה היא לומר שאם היה לאדם שכל אמיתי, הוא לא היה יודע להבדיל בין...
ומי שהוא חכם ומבין שחוסר השלמות של האדם, נובע מכך שהאדם מצד מהותו הוא אינו הישות השלמה (המציאות השלמה), הוא יכול מראש להבין, האם לפחות מבחינה פורמאלית, הרעיון המוצג לו מתיימר להביא אותו אל השלמות הזאת, שנראית כבלתי אפשרית, או שמא גם השיטה הזאת, היא עוד שקר ובזבוז זמן.
וכפי שכבר ביארתי, הספר הזה מצהיר, שהוא יביא את האדם אל החוויה של השלמות, שנראית כבלתי אפשרית מצד מהותו של האדם כישות שהיא אינה אין סופית. והשאלה הנשאלת היא, איך ניתן לעשות זאת וכיצד ניתן להביא את האדם אל החוויה של השלמות, למרות שהיא אינה אפשרית, מצד זה שהאדם הוא ישות חסרה, שאינה מושלמת באופן מוחלט?
וההסבר הוא, כי החוויה של האדם, תלויה בהבנה של האדם. ותכלית הספר, היא לשנות לאדם את החוויה האישית הרגשית שלו. כי הדבר האחרון שחשוב בחיים, זה מה האדם מבין ואיך האדם חושב. והסיבה שהדבר הפחות חשוב בחיים זה מה שהאדם מבין, היא משום שהדבר היחיד החשוב בחיים, הוא מה האדם מרגיש ברמה הרגשית.
כי אם האדם לא מרגיש את השלמות בליבו, הרי שאין שום משמעות לפלפול פילוסופי כזה או אחר, שיוכיח לאדם שהכל מושלם או כל דבר אחר. כי כל זמן שליבו של האדם, מרגיש את הריקנות, שנובעת מכך שהאדם הוא אינו ישות שלמה, הרי שתפישת המציאות של האדם לא ממש משנה כלל וכלל לא.
ולכן, המטרה המוצהרת של הספר, היא להביא את האדם אל תחושה וחוויה מלאה של שלמות מלאה, שנקראת "שלמות שאין שלמות אחריה". דהיינו, שלמות שאין שלמות גדולה ממנה. שלמות שכאשר האדם משיג אותה, הוא נפטר באופן מוחלט מהרצון שלו להשיג דבר כלשהו טוב יותר, מאחר שהוא נמצא בטוב ביותר האמיתי מבחינה אובייקטיבית.
וכיצד ניתן להביא את האדם אל חוויית השלמות הזו? תשובה: על ידי הבנה שכלית. כי למרות שההבנה השכלית היא חסרת כל משמעות כנ"ל, כי העיקר הוא החוויה הרגשית, הרי שהדרך היחידה להשיג את החוויה הרגשית של השלמות, היא על ידי הבנת המציאות בשלמות.
כי האדם הוא גם שכל. והאדם לא יכול לברוח מהשכל שלו, גם אם הוא ממש ירצה. והחוויה של האדם את המציאות, תלויה בשכל של האדם. כי החוויה, היא תוצאה של הבנה. והאדם חווה את המציאות, כפי מה שהוא מבין אותה. כגון לדוגמא שהאדם לא מפחד מבובה של אריה, משום שהוא מבין שזאת רק בובה. והתינוק לא מפחד, גם לא מאריה אמיתי, משום שהוא "לא מבין" שהאריה יכול להזיק לו וכיו"ב.
והדרך להביא את האדם אל החוויה של השלמות, היא על ידי הבנה. ואיזו הבנה? הבנה של האחדות. ונסביר: כי האדם מצד שכלו לא מסוגל לחשוב על דבר והיפוכו בבת אחת. דהיינו, על שני דברים שהם הפוכים מצד מהותם בבת אחת. ומשום כך האדם לא מסוגל להכיל בתוכו את האמת האובייקטיבית של המציאות, ולכן הוא מרגיש חיסרון.
כי מצד האמת של המציאות, הכל אחד. והכל אחד פירושו, החיבור של כל ההפכים לישות אחת ממש (ויתבאר עוד בהמשך). ומצד האמת אין שום הבדל בין החיסרון וה"יש" סוף, לבין השלמות וה"אין" סוף. כי האדם הוא סוף, כי הוא מוגבל והוא ישות סופית. והמציאות שמכילה בתוכה את הכל, היא אין סופית.
ונחדד כי לא מדובר על המציאות שנפרדת מהאדם, כישות נפרדת ואין סופית, אלא מדובר על המציאות שמכילה בתוכה, גם את האדם כישות סופית, וגם את המציאות שהיא אין סופית, והכל כישות אחת. וגם המציאות הזאת, יש שלמות אחרת גדולה ממנה ושאעפ"כ נמצאת באחדות איתה, וזה כבר עניין אחר.
והנה, האדם בשכל האנושי שלו, לא מסוגל להבין, שאין הבדל בין ה"אני" שלו לבין המציאות. כי ה"אני" של האדם נמצא בתוך זמן ומקום מוגבלים. כי האדם נמצא בתוך הזמן והמקום. והאדם לא ממלא את כל הזמן ואת כל המקום. וגם אילו היה ממלא האדם את כל הזמן ואת כל המקום, הרי שהאדם עדיין לא מכיל בתוכו את הזמן והמקום עצמם. והמציאות השלמה מכילה בתוכה את הזמן ואת המקום.
ומאחר שהאדם לא מכיל בתוכו את הזמן ואת המקום האין סופיים עצמם, הרי שהאדם חווה את עצמו כישות קטנה, שחסרה את השלמות של הישות שהוא חלק ממנה. כי האדם הוא חלק מהשלם, אך לא השלם עצמו.
והנה, מצד האמת של המציאות (שתתבאר בספר הזה), אין שום הבדל בין השלם לבין חלקיו. וזאת ישות אחת ממש. ורק בשכל הקטן של האדם נדמה לו שיש הבדל בין הישויות השונות האלו, למרות שבאמת אין שום הבדל כלל והכל זו ישות אחת ממש.
ואין הכוונה לומר שהאדם "מחובר" אל המציאות האין סופית, כי את זה כולם יודעים ואין בכך שום חידוש ושום תועלת, אלא הכוונה היא לומר שאם היה לאדם שכל אמיתי, הוא לא היה יודע להבדיל בין...
050-3331-331