שעמום, לא משנה שמשנה, משנה או לא משנה, אחדות שקרית, נפרדות מתוך אחדות
מה גורם לאדם להשתעמם ולחשוב ש"הכל לא משנה"?
אליעד מסביר שאנשים רבים חווים תחושת שעמום ומגיעים למסקנה ששום דבר לא משנה, אבל בדרך כלל מדובר באשליה או במנגנון הגנה. לדבריו, אדם אומר לעצמו שהכל לא משנה כי הוא מפחד להתמודד עם המציאות. הוא מנסה להימנע מאכזבות, מכישלון או מכאב, ולכן בוחר בפרספקטיבה ש"הכל לא משנה".
לדוגמה, אדם שמפחד להיכשל במערכת יחסים, בלימודים או בעבודה יגיד לעצמו "זה לא משנה", וכך הוא מרגיש מוגן מהכאב שעלול להיגרם לו מהכישלון. בעצם, הוא מסתתר מאחורי תפיסת עולם של אדישות, שבה לכאורה לא משנה לו דבר.
למה אנשים בוחרים דווקא באפשרות של "לא משנה"?
הסיבה המרכזית שבגללה אנשים מעדיפים לחשוב שדברים "לא משנים", לפי אליעד, היא פחד. אם משהו לא משנה, אז אין סיכון ואין אחריות. האדם לא צריך להתמודד עם כאב, תסכול או אכזבה. הוא יכול פשוט לנוח ולא להתאמץ, כי הוא משכנע את עצמו שאין שום תועלת במאמץ.
לדוגמה, אדם יכול לחשוב: "מה זה משנה אם יהיה לי כסף או לא?" ובכך לחסוך לעצמו את ההתמודדות עם חיפוש עבודה, פרנסה, אחריות ויחסים בין - אישיים. אך עמוק בפנים, הוא לא באמת חושב שזה לא משנה - הוא פשוט מפחד מהאפשרות שלא יצליח להשיג את מה שהוא באמת רוצה.
האם האחדות שאומרת ש"הכל לא משנה" היא אמיתית או שקרית?
אליעד מבהיר שהתחושה ש"הכל לא משנה" יכולה להיות אמיתית רק אם האדם באמת נמצא במצב שבו הוא שלם לחלוטין עם כך שדברים אינם משנים לו. אך בדרך כלל, אנשים שנאחזים בפרספקטיבה הזאת הם בעלי אחדות שקרית. הם נאחזים ברעיון הזה מתוך פחד, ולכן למרות שלכאורה לא משנה להם דבר, בפועל הם סובלים ומשתעממים.
לדוגמה, אדם שמאוד רוצה זוגיות אך חושש מדחייה, יאמר לעצמו "זה לא משנה אם יש לי זוגיות או לא", אבל בפועל הוא כן רוצה זוגיות, ולכן הוא משקר לעצמו. זוהי "אחדות שקרית" מכיוון שהוא מנסה לשכנע את עצמו שהכל אותו דבר, כאשר באמת בתוכו יש נפרדות וחשיבות גדולה לנושא.
כיצד פחד מוביל לשעמום ולאדישות?
אליעד מדגים כיצד הפחד של האדם מכישלון או מאכזבה מוביל אותו לתפיסת עולם של אדישות ושעמום. כשהאדם פוחד להתמודד עם הכאב שיכול להיווצר מכישלון, הוא אומר לעצמו "מה זה משנה?". הוא מפחית את החשיבות של הנושא, אך בפועל, הוא פשוט נמנע מלחוות את החיים במלואם. כתוצאה מכך, האדם משתעמם כי הוא נאחז בנקודת מבט אחת בלבד - "הכל לא משנה" - ואינו מאפשר לעצמו לחוות התלהבות, רצון, או משמעות.
לדוגמה, אדם יכול לוותר על פעילויות מהנות כמו יצירת קשרים חדשים, עבודה, או יצירה, בטענה ש"הכל חסר תכלית", ולמעשה הוא מפספס את החיים בגלל הפחד שמונע ממנו להתמודד עם אתגרים וקשיים.
מהי הדרך הנכונה להתמודד עם הפרספקטיבה של "משנה" ו"לא משנה"?
אליעד מסביר שהדרך הנכונה היא להיות מסוגל להחזיק בשתי הפרספקטיבות במקביל: להבין שהכל גם משנה וגם לא משנה, ושניתן לעבור בין נקודות המבט בצורה חופשית. אדם שמסוגל לכך אינו משועמם ואינו פוחד, כי הוא יכול לבחור בכל רגע נתון אם דברים ישנו לו או לא, בצורה מודעת ושלמה.
לדוגמה, אם לאדם באמת לא משנה אם הוא יצליח או ייכשל, הוא לא צריך להימנע מלנסות. להיפך, הוא יכול לנסות ולעשות מאמצים בשמחה ובשלווה, כי התוצאה באמת לא מאיימת עליו...
אליעד מסביר שאנשים רבים חווים תחושת שעמום ומגיעים למסקנה ששום דבר לא משנה, אבל בדרך כלל מדובר באשליה או במנגנון הגנה. לדבריו, אדם אומר לעצמו שהכל לא משנה כי הוא מפחד להתמודד עם המציאות. הוא מנסה להימנע מאכזבות, מכישלון או מכאב, ולכן בוחר בפרספקטיבה ש"הכל לא משנה".
לדוגמה, אדם שמפחד להיכשל במערכת יחסים, בלימודים או בעבודה יגיד לעצמו "זה לא משנה", וכך הוא מרגיש מוגן מהכאב שעלול להיגרם לו מהכישלון. בעצם, הוא מסתתר מאחורי תפיסת עולם של אדישות, שבה לכאורה לא משנה לו דבר.
למה אנשים בוחרים דווקא באפשרות של "לא משנה"?
הסיבה המרכזית שבגללה אנשים מעדיפים לחשוב שדברים "לא משנים", לפי אליעד, היא פחד. אם משהו לא משנה, אז אין סיכון ואין אחריות. האדם לא צריך להתמודד עם כאב, תסכול או אכזבה. הוא יכול פשוט לנוח ולא להתאמץ, כי הוא משכנע את עצמו שאין שום תועלת במאמץ.
לדוגמה, אדם יכול לחשוב: "מה זה משנה אם יהיה לי כסף או לא?" ובכך לחסוך לעצמו את ההתמודדות עם חיפוש עבודה, פרנסה, אחריות ויחסים בין - אישיים. אך עמוק בפנים, הוא לא באמת חושב שזה לא משנה - הוא פשוט מפחד מהאפשרות שלא יצליח להשיג את מה שהוא באמת רוצה.
האם האחדות שאומרת ש"הכל לא משנה" היא אמיתית או שקרית?
אליעד מבהיר שהתחושה ש"הכל לא משנה" יכולה להיות אמיתית רק אם האדם באמת נמצא במצב שבו הוא שלם לחלוטין עם כך שדברים אינם משנים לו. אך בדרך כלל, אנשים שנאחזים בפרספקטיבה הזאת הם בעלי אחדות שקרית. הם נאחזים ברעיון הזה מתוך פחד, ולכן למרות שלכאורה לא משנה להם דבר, בפועל הם סובלים ומשתעממים.
לדוגמה, אדם שמאוד רוצה זוגיות אך חושש מדחייה, יאמר לעצמו "זה לא משנה אם יש לי זוגיות או לא", אבל בפועל הוא כן רוצה זוגיות, ולכן הוא משקר לעצמו. זוהי "אחדות שקרית" מכיוון שהוא מנסה לשכנע את עצמו שהכל אותו דבר, כאשר באמת בתוכו יש נפרדות וחשיבות גדולה לנושא.
כיצד פחד מוביל לשעמום ולאדישות?
אליעד מדגים כיצד הפחד של האדם מכישלון או מאכזבה מוביל אותו לתפיסת עולם של אדישות ושעמום. כשהאדם פוחד להתמודד עם הכאב שיכול להיווצר מכישלון, הוא אומר לעצמו "מה זה משנה?". הוא מפחית את החשיבות של הנושא, אך בפועל, הוא פשוט נמנע מלחוות את החיים במלואם. כתוצאה מכך, האדם משתעמם כי הוא נאחז בנקודת מבט אחת בלבד - "הכל לא משנה" - ואינו מאפשר לעצמו לחוות התלהבות, רצון, או משמעות.
לדוגמה, אדם יכול לוותר על פעילויות מהנות כמו יצירת קשרים חדשים, עבודה, או יצירה, בטענה ש"הכל חסר תכלית", ולמעשה הוא מפספס את החיים בגלל הפחד שמונע ממנו להתמודד עם אתגרים וקשיים.
מהי הדרך הנכונה להתמודד עם הפרספקטיבה של "משנה" ו"לא משנה"?
אליעד מסביר שהדרך הנכונה היא להיות מסוגל להחזיק בשתי הפרספקטיבות במקביל: להבין שהכל גם משנה וגם לא משנה, ושניתן לעבור בין נקודות המבט בצורה חופשית. אדם שמסוגל לכך אינו משועמם ואינו פוחד, כי הוא יכול לבחור בכל רגע נתון אם דברים ישנו לו או לא, בצורה מודעת ושלמה.
לדוגמה, אם לאדם באמת לא משנה אם הוא יצליח או ייכשל, הוא לא צריך להימנע מלנסות. להיפך, הוא יכול לנסות ולעשות מאמצים בשמחה ובשלווה, כי התוצאה באמת לא מאיימת עליו...
- למה אנשים משתעממים?
- האם הכל באמת לא משנה?
- מהי אחדות שקרית?
- איך להתמודד עם פחד מאכזבה?
- מהי המשמעות של "משנה או לא משנה"?
- האם אדישות היא תמיד אמיתית?