הדשא של השכן. למה הוא כן ירוק יותר? ולמה כן להסתכל על הדשא של השכן? ואיך גם לא להסתכל על הדשא של השכן? ועוד.

מאמר זה יעסוק בדשא של השכן, כולם אומרים למה לא להסתכל על הדשא של השכן, ונסביר כאן למה כן להסתכל על הדשא של השכן.

כולם מסתכלים על הדשא של השכן, המהות של להסתכל על הדשא של השכן, היא שיש כעת מציאות מסוימת והאדם מסתכל על מציאות אחרת וחושב שהיא תהיה יותר טובה.

תמיד הוא יחפש מציאות אחרת ממה שהוא חי בה ויחשוב שאולי היא יותר טובה ואיך להגיע אליה. כך שאין דבר כזה שאדם לא מסתכל על הדשא של השכן, גם אם אין לו שכנים.

כל פעולה שאדם עושה, מרגע שהוא קם בבוקר, הוא עושה זאת, כי הוא חושב שיהיה יותר טוב.

לדוגמה, אנשים שואלים אותם שאלה והם עונים, כי אם האדם היה חושב שלא יהיה טוב אם הוא יענה, אז הוא לא היה עונה בהכרח.

וכל האינטראקציה של העולם הזה, היא הסתכלות על הדשא של השכן. לכן זה כן טוב להסתכל על הדשא של השכן מצד האמת.

היה ואדם לא היה מסתכל, והיה מקשיב למשפט תשמח בחלקך ותסתפק במה שיש לך, הוא היה מרוצה באופן מושלם ואז הוא לא היה רוצה שום דבר, כי היה מרוצה מהמציאות בשלמות מוחלטת שאין בה כל רצון לשינוי או לדבר מה.

ואז לא תהיה שום אינטראקציה, האדם לא יאכל, לא ישתה, לא יזוז, לא יעשה שום דבר.

יתכן שזה טוב, ויתכן שזה רע, אך כדי שתהיה אינטראקציה כאן בעולם, על האדם כן להסתכל על הדשא של השכן.

כדי שהאדם יתקדם בחייו, גם אם הוא לבדו לחלוטין, עליו להסתכל בכדי להתקדם, כיוון שהאדם של הרגע הזה, ברגע הבא הוא לא אותו האדם, וברגע הבא אחריו הוא גם כן לא אותו האדם, הוא כמו בעצם 3 אנשים חדשים. כל רגע של מציאות זה בן אדם אחר.

וברגע שבן אדם הולך ועושה פעולה, הוא מדמיין, שבעצם זה שהוא עושה פעולה, הוא מדמיין שהמציאות החדשה שהפעולה תגרום, זה למציאות טובה יותר. גם מעשה פשוט של להחליף חולצה, זה כמו הסתכלות על הדשא של השכן, כי האדם החליף חולצה, כיוון שחשב שזה יעשה מציאות טובה יותר, וכך בכל עשייה.

כל מחשבה הקטנה ביותר, שיכולה להיות מציאות טובה יותר, אם יהיה שינוי ואפילו הקטן ביותר, זה כבר הסתכלות לדשא של השכן.

אך מה עושים עם החיסרון של דבר זה? מצד אחד זה מה שמביא את האינטראקציה בעולם, ומצד שני גם זה אומר שאדם לא מרוצה ממה שיש לו וזה כביכול חיסרון.

ומי שיתבונן באמת, יראה ויבין שמה שלא יהיה לאדם הוא לעולם לא יהיה מאושר.

גם אם יתנו לאדם את כל העולם ומלואו, הוא גם לא יהיה מאושר.

כל מה שיהיה לו הוא ירצה את ההפך, כיוון שאדם נהנה מהדואליות, באדם יש את כל הכוחות והוא רוצה ליישם אותם.

אם האדם ישאל את עצמו בכנות, ממה אני יכול להיות מרוצה בשלמות? הוא יראה שאין דבר כזה.

אין אפילו דבר אחד בעולם שיהיה לו לאדם, והוא לא ירצה יותר כלום, אין מצב שהוא מאושר בשלמות.

אז מה בעצם עושים? על האדם ללמוד לחבר את ההפכים, ומה זה אומר לחבר את ההפכים?

זה אומר שהאדם צריך תמיד להביא את עצמו למצב, שגם הוא רוצה את הטוב יותר כי כך יש יותר אינטראקציה, וגם, בתוכו שלא ירצה כלום, שיהיה מרוצה ממה שיש לו בשלמות, בו זמנית תוך כדי שהוא כן רוצה.

ואיך מגיעים לזה? והתשובה היא המילה אמת, מהמקום הפשוט של האמת. בעולמנו יש גם נפרדות וגם אחדות וזה בא בהמון רבדים של המציאות. ונסביר זאת כרגע מהפרספקטיבה של הרצון.

לכל אדם יש המון רצונות, והרצונות משתנים לכל אדם כל רגע ורגע.

ולמצוא את האמת, זה להסתכל למה הרצון הזה או אחר ישנם. לדוגמה, אנשים עובדים, כל אדם רוצה לעבוד במקום שונה, בתפקידים שונים, אך אם נסתכל על הרצון המאוחד יותר של כל אלו שהולכים לעבוד, זה הרצון להתפרנס.

על האדם לשאול את עצמו בכל נושא ונושא, למה עולה לו הרצון הזה, מה הסיבה, ומה הסיבה של הסיבה וכך הלאה

חייב האדם לשאול ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו, לבדוק כל רצון ורצון, ואז אדם נכנס פנימה. ואם ישאל את עצמו מספיק פעמים, הוא יגיע לשורש שאין בכלל הבדל בין הרצון הזה לאחר.

ועוד יותר מזה, להבין מאיפה בא בכלל הרצון הראשון, מה הסיבה הראשונה שמניעה את כל הדברים, ומי שיחקור ויחפור מספיק יגיע לאחדות, הוא יראה את הפרספקטיבה של הנפרדות, אך הוא גם יגלה את הפרספקטיבה של האחדות שאינה מבדילה בין רצון לרצון, ולא משנה מי רוצה, ומה רוצה, ופרספקטיבה זו של האחדות וזו של הנפרדות, נמצאות בו זמנית.

והאדם מצד אחד צריך לשמוח שהדשא של השכן יותר ירוק, כי תמיד יש לאן לשאוף, כי אם הוא לא היה יותר ירוק הדשא של השכן, לא היה לאן לשאוף להתקדמות.

אלא שהאדם גם רוצה להיות שמח בחלקו. ואיך יעשה את שניהם?

מה שצריך האדם לעשות זה הסתכלות על האמת, זה יותר פשוט ממה שנדמה. כל מה שהאדם צריך לעשות זה לדעת מה האמת, לדעת את האמת למה הוא רוצה את זה ולא את זה, ואז הוא יגיע להבנה שיש אחדות, ויש נפרדות, והוא אמור לחוות את שתיהן בו זמנית, תוך כדי שהוא מבין ויודע שאין כל הבדל ביניהן, ועל כן הכל טוב. האדם מגיע בעצם למקום שאין לו כל רצון, ואז הוא מרוצה באותה המידה, ואז הוא מגיע למקום שהוא שמח בשלמות.