לפעמים באפשרותך לגרום לשומע לחשוב שאמרת משהו, למרות שבפועל לא באמת אמרת אותו, וכך ליצור מולו אמון וכיו"ב.
ואסביר: יש דברים שאם אתה אומר אותם לאדם שמולך, זה גורם לו לחשוב עליך דברים מסוימים. לדוגמא, נניח שתגיד לאדם השני מידע אישי עליו, שהוא לא סיפר לך אותו קודם, זה יגרום לו לחשוב שאתה מכיר אותו אישית ואולי גם מבין אותו טוב מאוד.
מה שאומר בעצם, שכאשר אתה רוצה לגרום למישהו לחשוב עליך משהו, באפשרותך לשאול את עצמך, מה אני אמור לומר לשומע, כדי שהוא יחשוב עלי את מה שאני רוצה שהוא יחשוב עלי.
אלא, שלפעמים אתה לא יודע מהו המידע המדויק שאתה אמור לומר לשומע, כדי שהוא יחשוב עליך את מה שאתה רוצה שהוא יחשוב עליך, והשאלה היא, מה לעשות במקרה כזה?
והתשובה היא, כי במקרה כזה לדוגמא, עליך לנסות לומר לשומע דברים כלשהם, שיגרמו לו כאילו בצורה עקיפה לחשוב שאמרת את מה שהוא היה רוצה לשמוע ממך, למרות שלא באמת אמרת את זה.
ז"א שעליך לשאול את עצמך, מה אני צריך לומר לשומע, שיצור אצל השומע את התחושה, שאמרתי את מה שהייתי צריך לומר, כדי שהוא יחשוב עלי את מה שאני רוצה שהוא יחשוב עלי.
וכך לדוגמא אתה יכול לספר לשומע סיפור שלם, ולהשמיט ממנו את הפרטים שלא ידועים לך, אבל עדיין ליצור אצל השומע את התחושה שסיפרת אותם. והתחושה הזאת שכאילו סיפרת את הפרטים האלו, למרות שבפועל לא סיפרת אותם, התחושה הזאת תיצור אצלו את מה שאתה רוצה שהוא יחשוב עליך.
כך, שלא תמיד אתה חייב לומר בפירוש ובדיוק את מה שהאדם השני צריך לשמוע ממך כדי לחשוב עליך דבר כלשהו, אלא לפעמים מספיק לומר משפטים מסוימים, שמהם ישתמע ומהם יועבר מסר לתת המודע של השומע, כאילו אתה יודע עליו דבר כזה או אחר, וזה לכשעצמו יכול להביא את האפקט הרצוי.
כגון לדוגמא שאתה מספר לאדם עובדות שידועות לך, וכאשר אתה מגיע למידע שלא ידוע לך, אתה לדוגמא אומר "אתה כבר יודע מה קרה / וכולי / אתה כבר מבין למה אני מתכוון", וכיו"ב ביטויים שגורמים לשומע להיות בתחושה, כאילו אמרת את מה שבעצם לא אמרת.
ועל ידי זה, אתה משיג את האפקט ואת התוצאה שהייתה נגרמת, אילו היית אומר בפירוש את המידע שלא ידעת לומר. כי מה שמשנה, זה לא אם אמרת בפועל את מה שהיית צריך לומר כדי להעביר את המסר, אלא אם יצרת אצל השומע את התחושה שאמרת את הדברים.
ובפועל, תגדיר מה אתה רוצה שהשומע יחשוב. תמצא מה אתה אמור לומר כדי שהוא יחשוב את זה. תמצא איך לומר את זה בצורה גלויה, או בצורה שישתמע ממנה שאמרת את מה שאתה לא יודע לומר, אך ברצונך שהוא יחשוב שאמרת.
אם אתה מעביר מידע שאתה רוצה שהשומע לא יטיל ספק ולא ישאל את עצמו האם מה שאתה אומר זאת האמת או לא, באפשרותך לגרום לשומע לחשוב שאתה מעביר לו את המידע הזה "כדרך אגב", ולא כאילו אתה אומר לו את זה בצורה שמטרתה היא לשכנע אותו במסר שלה.
לדוגמא "דרך אגב, המוצר הזה הוא גם הכי בטיחותי שאתה מכיר". כאשר המילים "דרך אגב", יוצרות אצל השומע את התחושה, שכאילו אתה מספר לו את הסיפור לפי תומך ולא כדי לשכנע אותו. או במילים אחרות, ה"דרך אגב" וביטויים כיו"ב, מסתירים את הסיבה שבגללה אתה אומר את המסר, וגורמים לשומע לא להתמקד באמיתות המידע, שהוא היה מתמקד בו, אם הוא היה רואה ומבין את הסיבה האמיתית, שבגללה אתה מעביר לו את המידע הזה, שהיא כדי לשכנע אותו.
שימוש בשם הפרטי של האדם, יוצר אצל האדם תחושה של קרבה אישית לדובר. שימוש בשם הפרטי של האדם, כדאי כאשר ברצונך לגרום לשומע לחשוב שהוא לא סתם עוד מישהו, אלא שהמסר מכוון אליו באופן אישי, וכאשר ברצונך לגרום לשומע לחשוב שאתה מתייחס אליו באופן אישי ושאתה לא חושב שהוא סתם מישהו. שימוש בשם הפרטי של האדם, גורם לשומע להעלאת האגו שלו, כי אתה כאילו מכיר בקיום האישי שלו, כאשר אתה משתמש בשם הפרטי שלו ויוצר מולו תחושה קשר אישי וקרבה אישית.
מה שבעצם אומר, שאסור להשתמש בשם הפרטי של האדם, אם ברצונך שלא ליצור תחושת קרבה בינך לבין השומע.
לפעמים כאשר ברצונך לומר למישהו, "אם תעשה כך תקבל כך", וברצונך שהוא לא יחשוד שאתה מנסה לשכנע אותו, אז במקרה כזה באפשרותך להעביר לו את המסר בצורה סיבובית, על ידי זה שתדבר על מישהו אחר שעשה כך וקיבל כך. ובכך תעביר לשומע את המסר הסמוי.
אם אתה רוצה שמישהו יקשיב למה שיש לך לומר, תזכיר לו את החיסרון שלו, שבגללו כדאי לו להקשיב לך. ז"א תיצור ותגדיל אצלו תחושה של חיסרון, לפני שאתה הולך לומר לו את מה שאתה רוצה לומר לו, כדי שהוא ירצה יותר להקשיב לך.
אם ברצונך לשכנע מישהו לחשוב בצורה כלשהי ולשתול לו מחשבה כלשהי ודרך חשיבה כלשהי, באפשרותך לנסות לעשות את זה, עם כמה שפחות קונפליקטים מול מה שהוא חושב כרגע.
ז"א שלפעמים מישהו חושב משהו ואתה רוצה שהוא יחשוב אחרת. ולפעמים כאשר אתה מנסה לשכנע אותו לחשוב אחרת, לפעמים לשם כך אתה בעצם מבטל ושולל את דעתו ואת מה שהוא חושב כרגע. וזה יוצר אצל השומע, תחושה של קונפליקט וחוסר רצון להקשיב לך.
ולכן, כאשר אתה רוצה לגרום למישהו לחשוב משהו, באפשרותך להימנע מקונפליקט, על ידי זה שתשאל את עצמך, למה אני רוצה שהוא יחשוב כך או אחרת. דהיינו, תאתר את המהות ואת המטרה הפנימית שבגללה אתה רוצה שהוא ישנה את החשיבה שלו.
ואז לפעמים תגלה, שבאפשרותך לגרום לו לחשוב את המהות של מה שאתה רוצה שהוא יחשוב, גם בלי להיכנס לקונפליקט עם מה שהוא כבר חושב. אלא רק כתוספת למה שהוא כבר חושב. ואז ממילא יהיה לו יותר קל לקבל את דבריך.
ז"א לא תמיד חייבים להיכנס לעימות ולשלול את הדעה של האדם השני לגמרי, כדי לגרום לו לעשות ולחשוב את מה שאתה רוצה שהוא יחשוב ויעשה. אלא לפעמים כאשר מסתכלים על המהות ועל המטרה הסופית של מה שרוצים שהאדם יעשה, במקרה כזה אפשר לראות דרכים שבהן ניתן לתת לשני תחושה שהוא ממשיך לחשוב איך שהוא רוצה, ועדיין להוסיף לו גם את המהות של מה שרוצים שהוא יחשוב.
כאשר אתה מציג דעה שמנוגדת לדעתו של השומע, באפשרותך במקום לשלול את דעתו לגמרי וליצור אצלו את הרצון לא להקשיב לך אלא לצאת צודק, במקום זה באפשרותך דווקא להציג בעצמך את דעתו של השומע, אבל להוסיף הבהרה, שזה לא בהכרח ככה, אלא שיכול להיות אחרת. וכך בעצם יש הסכמה חלקית, שיוצרת פחות התנגדות מהצד של השומע.
כאשר אתה רוצה לומר למישהו דעה כלשהי ורעיון כלשהו, ואתה חושש מכך שהוא יתנגד ויביע התנגדות למה שאתה אומר, וברצונך להתאים את המסר שאתה אומר, לחשיבה של השומע בצורה שלא תאיים עליו, במקרה כזה לדוגמא, כדאי להעביר את המסר לאט לאט, אפילו בקצב הדיבור שלך מולו וכמובן גם בהעברת הרעיון עצמו. כך תוך כדי הדיבור, אתה יכול לראות אם יש התנגדות מהצד השני ולשנות / להתאים את המסר שלך בהתאם.
אם אתה מעביר רעיון כלשהו למישהו, ואתה חושש שהוא לא מבין אותך כי הרעיון מופשט מידי עבורו, במקרה כזה נסה לתת דוגמא ממשית למה שאמרת לשומע, כדי להפוך את הרעיון ממופשט לממשי. החיסרון של זה הוא, שלפעמים הדוגמא מצמצמת את החשיבה של השומע, ומונעת / מקשה עליו לראות את המהות של מה שאתה מנסה לומר לו.
נניח לדוגמא שמישהו מספר על עצמו משהו שאתה יודע שהוא לא נכון, או שהוא מציג את העובדות בצורה שאתה יודע שהיא לא נכונה, במקרה כזה לדוגמא, אם ברצונך להתחבב עליו ולגרום לו לאהוב אותך, במקרה כזה לדוגמא עליך תוך כדי שיחה להראות לו ולשדר לו שאתה באמת חושב שמה שהוא אמר וסיפר, שזה אכן נכון. למרות שאתה יודע שזאת לא האמת.
בפרט כאשר יש לאדם אינטרס גדול לחשוב שקרה מה שהוא טוען שקרה, אינטרס שהצגת העובדות בצורה כלשהי, תגרום לו להרגיש יותר טוב. ובמקרה כזה, גם אם העובדות אינן אמת לפי ידיעתך, אם תשדר לו שאתה מאמין לסיפור שלו, כגון לדוגמא שתשתמש במידע שהוא נתן לך, כעובדה במהלך הצגת הדברים שלך, זה יגרום לו להרגיש שאתה אוהב אותו ומקבל אותו איך שהוא.
מה שכן, זה עלול לגרום לו לחשוד בך שאתה לא דובר אמת, אם הוא יראה שאתה מאמין לשקרים שלו. כי אם הוא מרגיש שהוא משקר, אז גם אם תחזור אחרי מה שהוא עצמו אמר, הוא ירגיש שאתה משקר, למרות שהוא עצמו אמר את זה קודם.
ועוד אבהיר, כי זה נכון, רק אם העובדות שאינן נכונות, רק אם הן גורמות לשומע להרגיש טוב. אך אם הן עובדות שליליות, אז במקרה כזה, גם אם אתה יודע שבאמת קרה משהו שלילי, תנסה לספר את הסיפור ולהציג את הדברים, בצורה שתוציא את האדם השני, בתחושה טובה. וגם כאן, צריך להיזהר שלא יחשוב שאתה משקר ואז לא ייתן בך אמון.
ככל שתראה לאדם השני שאתה יותר אוהב אותו ומקבל אותו איכשהו, בהנחה שהוא רוצה להרגיש את זה, כך ממילא הוא יקשיב לך יותר. ובאפשרותך להראות לאדם השני שאתה מקבל אותו איך שהוא, על ידי זה שאתה מזהה את הדברים שהוא רוצה שיחשבו עליו, ואתה מראה לו בצורה ברורה ביותר, שאתה חושב אותם עליו.
אפשר לומר "זה לא נכון" ואפשר לומר "זה לא באמת נכון". בניסוח השני, יש כאילו מסר כפול, שאומר אולי זה נכון וזה יכול להיות נכון, אבל זה לא באמת ככה. זה טוב לצורך שימוש כאשר רוצים לרכך שלילת מסר כלשהו.
אם אתה רוצה לשכנע מישהו שיחשוב בצורה מסוימת ושיעשה דבר כלשהו, תגרום לו לחשוב שמי שחושב בצורה הזאת, הוא, מי שהוא היה רוצה להיות.
לדוגמא, אתה יודע שהשומע רוצה לחשוב שהוא חכם. אז באפשרותך לדוגמא לומר לו, "אנשים שאין להם הרבה שכל, לא מבינים ש - כך וכך", כאשר בעצם ב"כך וכך" אתה שותל את המחשבה שאתה רוצה שהוא יחשוב. ובעצם כאשר אמרת לו "אנשים שאין להם הרבה שכל, לא מבינים ש - כך וכך", בכך בעצם אמרת לו בצורה סמויה, שאם תחשוב איך שאני אומר לך, זה בעצם יאמר עליך שאתה חכם ולא טיפש. אז כדאי לך לחשוב כך, כי זה יהפוך אותך לחכם לפחות בעיני.
ז"א, זהה את מה שהאדם האחר היה רוצה לחשוב...
ואסביר: יש דברים שאם אתה אומר אותם לאדם שמולך, זה גורם לו לחשוב עליך דברים מסוימים. לדוגמא, נניח שתגיד לאדם השני מידע אישי עליו, שהוא לא סיפר לך אותו קודם, זה יגרום לו לחשוב שאתה מכיר אותו אישית ואולי גם מבין אותו טוב מאוד.
מה שאומר בעצם, שכאשר אתה רוצה לגרום למישהו לחשוב עליך משהו, באפשרותך לשאול את עצמך, מה אני אמור לומר לשומע, כדי שהוא יחשוב עלי את מה שאני רוצה שהוא יחשוב עלי.
אלא, שלפעמים אתה לא יודע מהו המידע המדויק שאתה אמור לומר לשומע, כדי שהוא יחשוב עליך את מה שאתה רוצה שהוא יחשוב עליך, והשאלה היא, מה לעשות במקרה כזה?
והתשובה היא, כי במקרה כזה לדוגמא, עליך לנסות לומר לשומע דברים כלשהם, שיגרמו לו כאילו בצורה עקיפה לחשוב שאמרת את מה שהוא היה רוצה לשמוע ממך, למרות שלא באמת אמרת את זה.
ז"א שעליך לשאול את עצמך, מה אני צריך לומר לשומע, שיצור אצל השומע את התחושה, שאמרתי את מה שהייתי צריך לומר, כדי שהוא יחשוב עלי את מה שאני רוצה שהוא יחשוב עלי.
וכך לדוגמא אתה יכול לספר לשומע סיפור שלם, ולהשמיט ממנו את הפרטים שלא ידועים לך, אבל עדיין ליצור אצל השומע את התחושה שסיפרת אותם. והתחושה הזאת שכאילו סיפרת את הפרטים האלו, למרות שבפועל לא סיפרת אותם, התחושה הזאת תיצור אצלו את מה שאתה רוצה שהוא יחשוב עליך.
כך, שלא תמיד אתה חייב לומר בפירוש ובדיוק את מה שהאדם השני צריך לשמוע ממך כדי לחשוב עליך דבר כלשהו, אלא לפעמים מספיק לומר משפטים מסוימים, שמהם ישתמע ומהם יועבר מסר לתת המודע של השומע, כאילו אתה יודע עליו דבר כזה או אחר, וזה לכשעצמו יכול להביא את האפקט הרצוי.
כגון לדוגמא שאתה מספר לאדם עובדות שידועות לך, וכאשר אתה מגיע למידע שלא ידוע לך, אתה לדוגמא אומר "אתה כבר יודע מה קרה / וכולי / אתה כבר מבין למה אני מתכוון", וכיו"ב ביטויים שגורמים לשומע להיות בתחושה, כאילו אמרת את מה שבעצם לא אמרת.
ועל ידי זה, אתה משיג את האפקט ואת התוצאה שהייתה נגרמת, אילו היית אומר בפירוש את המידע שלא ידעת לומר. כי מה שמשנה, זה לא אם אמרת בפועל את מה שהיית צריך לומר כדי להעביר את המסר, אלא אם יצרת אצל השומע את התחושה שאמרת את הדברים.
ובפועל, תגדיר מה אתה רוצה שהשומע יחשוב. תמצא מה אתה אמור לומר כדי שהוא יחשוב את זה. תמצא איך לומר את זה בצורה גלויה, או בצורה שישתמע ממנה שאמרת את מה שאתה לא יודע לומר, אך ברצונך שהוא יחשוב שאמרת.
אם אתה מעביר מידע שאתה רוצה שהשומע לא יטיל ספק ולא ישאל את עצמו האם מה שאתה אומר זאת האמת או לא, באפשרותך לגרום לשומע לחשוב שאתה מעביר לו את המידע הזה "כדרך אגב", ולא כאילו אתה אומר לו את זה בצורה שמטרתה היא לשכנע אותו במסר שלה.
לדוגמא "דרך אגב, המוצר הזה הוא גם הכי בטיחותי שאתה מכיר". כאשר המילים "דרך אגב", יוצרות אצל השומע את התחושה, שכאילו אתה מספר לו את הסיפור לפי תומך ולא כדי לשכנע אותו. או במילים אחרות, ה"דרך אגב" וביטויים כיו"ב, מסתירים את הסיבה שבגללה אתה אומר את המסר, וגורמים לשומע לא להתמקד באמיתות המידע, שהוא היה מתמקד בו, אם הוא היה רואה ומבין את הסיבה האמיתית, שבגללה אתה מעביר לו את המידע הזה, שהיא כדי לשכנע אותו.
שימוש בשם הפרטי של האדם, יוצר אצל האדם תחושה של קרבה אישית לדובר. שימוש בשם הפרטי של האדם, כדאי כאשר ברצונך לגרום לשומע לחשוב שהוא לא סתם עוד מישהו, אלא שהמסר מכוון אליו באופן אישי, וכאשר ברצונך לגרום לשומע לחשוב שאתה מתייחס אליו באופן אישי ושאתה לא חושב שהוא סתם מישהו. שימוש בשם הפרטי של האדם, גורם לשומע להעלאת האגו שלו, כי אתה כאילו מכיר בקיום האישי שלו, כאשר אתה משתמש בשם הפרטי שלו ויוצר מולו תחושה קשר אישי וקרבה אישית.
מה שבעצם אומר, שאסור להשתמש בשם הפרטי של האדם, אם ברצונך שלא ליצור תחושת קרבה בינך לבין השומע.
לפעמים כאשר ברצונך לומר למישהו, "אם תעשה כך תקבל כך", וברצונך שהוא לא יחשוד שאתה מנסה לשכנע אותו, אז במקרה כזה באפשרותך להעביר לו את המסר בצורה סיבובית, על ידי זה שתדבר על מישהו אחר שעשה כך וקיבל כך. ובכך תעביר לשומע את המסר הסמוי.
אם אתה רוצה שמישהו יקשיב למה שיש לך לומר, תזכיר לו את החיסרון שלו, שבגללו כדאי לו להקשיב לך. ז"א תיצור ותגדיל אצלו תחושה של חיסרון, לפני שאתה הולך לומר לו את מה שאתה רוצה לומר לו, כדי שהוא ירצה יותר להקשיב לך.
אם ברצונך לשכנע מישהו לחשוב בצורה כלשהי ולשתול לו מחשבה כלשהי ודרך חשיבה כלשהי, באפשרותך לנסות לעשות את זה, עם כמה שפחות קונפליקטים מול מה שהוא חושב כרגע.
ז"א שלפעמים מישהו חושב משהו ואתה רוצה שהוא יחשוב אחרת. ולפעמים כאשר אתה מנסה לשכנע אותו לחשוב אחרת, לפעמים לשם כך אתה בעצם מבטל ושולל את דעתו ואת מה שהוא חושב כרגע. וזה יוצר אצל השומע, תחושה של קונפליקט וחוסר רצון להקשיב לך.
ולכן, כאשר אתה רוצה לגרום למישהו לחשוב משהו, באפשרותך להימנע מקונפליקט, על ידי זה שתשאל את עצמך, למה אני רוצה שהוא יחשוב כך או אחרת. דהיינו, תאתר את המהות ואת המטרה הפנימית שבגללה אתה רוצה שהוא ישנה את החשיבה שלו.
ואז לפעמים תגלה, שבאפשרותך לגרום לו לחשוב את המהות של מה שאתה רוצה שהוא יחשוב, גם בלי להיכנס לקונפליקט עם מה שהוא כבר חושב. אלא רק כתוספת למה שהוא כבר חושב. ואז ממילא יהיה לו יותר קל לקבל את דבריך.
ז"א לא תמיד חייבים להיכנס לעימות ולשלול את הדעה של האדם השני לגמרי, כדי לגרום לו לעשות ולחשוב את מה שאתה רוצה שהוא יחשוב ויעשה. אלא לפעמים כאשר מסתכלים על המהות ועל המטרה הסופית של מה שרוצים שהאדם יעשה, במקרה כזה אפשר לראות דרכים שבהן ניתן לתת לשני תחושה שהוא ממשיך לחשוב איך שהוא רוצה, ועדיין להוסיף לו גם את המהות של מה שרוצים שהוא יחשוב.
כאשר אתה מציג דעה שמנוגדת לדעתו של השומע, באפשרותך במקום לשלול את דעתו לגמרי וליצור אצלו את הרצון לא להקשיב לך אלא לצאת צודק, במקום זה באפשרותך דווקא להציג בעצמך את דעתו של השומע, אבל להוסיף הבהרה, שזה לא בהכרח ככה, אלא שיכול להיות אחרת. וכך בעצם יש הסכמה חלקית, שיוצרת פחות התנגדות מהצד של השומע.
כאשר אתה רוצה לומר למישהו דעה כלשהי ורעיון כלשהו, ואתה חושש מכך שהוא יתנגד ויביע התנגדות למה שאתה אומר, וברצונך להתאים את המסר שאתה אומר, לחשיבה של השומע בצורה שלא תאיים עליו, במקרה כזה לדוגמא, כדאי להעביר את המסר לאט לאט, אפילו בקצב הדיבור שלך מולו וכמובן גם בהעברת הרעיון עצמו. כך תוך כדי הדיבור, אתה יכול לראות אם יש התנגדות מהצד השני ולשנות / להתאים את המסר שלך בהתאם.
אם אתה מעביר רעיון כלשהו למישהו, ואתה חושש שהוא לא מבין אותך כי הרעיון מופשט מידי עבורו, במקרה כזה נסה לתת דוגמא ממשית למה שאמרת לשומע, כדי להפוך את הרעיון ממופשט לממשי. החיסרון של זה הוא, שלפעמים הדוגמא מצמצמת את החשיבה של השומע, ומונעת / מקשה עליו לראות את המהות של מה שאתה מנסה לומר לו.
נניח לדוגמא שמישהו מספר על עצמו משהו שאתה יודע שהוא לא נכון, או שהוא מציג את העובדות בצורה שאתה יודע שהיא לא נכונה, במקרה כזה לדוגמא, אם ברצונך להתחבב עליו ולגרום לו לאהוב אותך, במקרה כזה לדוגמא עליך תוך כדי שיחה להראות לו ולשדר לו שאתה באמת חושב שמה שהוא אמר וסיפר, שזה אכן נכון. למרות שאתה יודע שזאת לא האמת.
בפרט כאשר יש לאדם אינטרס גדול לחשוב שקרה מה שהוא טוען שקרה, אינטרס שהצגת העובדות בצורה כלשהי, תגרום לו להרגיש יותר טוב. ובמקרה כזה, גם אם העובדות אינן אמת לפי ידיעתך, אם תשדר לו שאתה מאמין לסיפור שלו, כגון לדוגמא שתשתמש במידע שהוא נתן לך, כעובדה במהלך הצגת הדברים שלך, זה יגרום לו להרגיש שאתה אוהב אותו ומקבל אותו איך שהוא.
מה שכן, זה עלול לגרום לו לחשוד בך שאתה לא דובר אמת, אם הוא יראה שאתה מאמין לשקרים שלו. כי אם הוא מרגיש שהוא משקר, אז גם אם תחזור אחרי מה שהוא עצמו אמר, הוא ירגיש שאתה משקר, למרות שהוא עצמו אמר את זה קודם.
ועוד אבהיר, כי זה נכון, רק אם העובדות שאינן נכונות, רק אם הן גורמות לשומע להרגיש טוב. אך אם הן עובדות שליליות, אז במקרה כזה, גם אם אתה יודע שבאמת קרה משהו שלילי, תנסה לספר את הסיפור ולהציג את הדברים, בצורה שתוציא את האדם השני, בתחושה טובה. וגם כאן, צריך להיזהר שלא יחשוב שאתה משקר ואז לא ייתן בך אמון.
ככל שתראה לאדם השני שאתה יותר אוהב אותו ומקבל אותו איכשהו, בהנחה שהוא רוצה להרגיש את זה, כך ממילא הוא יקשיב לך יותר. ובאפשרותך להראות לאדם השני שאתה מקבל אותו איך שהוא, על ידי זה שאתה מזהה את הדברים שהוא רוצה שיחשבו עליו, ואתה מראה לו בצורה ברורה ביותר, שאתה חושב אותם עליו.
אפשר לומר "זה לא נכון" ואפשר לומר "זה לא באמת נכון". בניסוח השני, יש כאילו מסר כפול, שאומר אולי זה נכון וזה יכול להיות נכון, אבל זה לא באמת ככה. זה טוב לצורך שימוש כאשר רוצים לרכך שלילת מסר כלשהו.
אם אתה רוצה לשכנע מישהו שיחשוב בצורה מסוימת ושיעשה דבר כלשהו, תגרום לו לחשוב שמי שחושב בצורה הזאת, הוא, מי שהוא היה רוצה להיות.
לדוגמא, אתה יודע שהשומע רוצה לחשוב שהוא חכם. אז באפשרותך לדוגמא לומר לו, "אנשים שאין להם הרבה שכל, לא מבינים ש - כך וכך", כאשר בעצם ב"כך וכך" אתה שותל את המחשבה שאתה רוצה שהוא יחשוב. ובעצם כאשר אמרת לו "אנשים שאין להם הרבה שכל, לא מבינים ש - כך וכך", בכך בעצם אמרת לו בצורה סמויה, שאם תחשוב איך שאני אומר לך, זה בעצם יאמר עליך שאתה חכם ולא טיפש. אז כדאי לך לחשוב כך, כי זה יהפוך אותך לחכם לפחות בעיני.
ז"א, זהה את מה שהאדם האחר היה רוצה לחשוב...
050-3331-331