האם בנימין נתניהו משתמש במניפולציות פוליטיות?

בנימין נתניהו העלה לפייסבוק פוסט, ובו טען כי התקשורת מתעלמת מפרסום לפיו "קדימה", בראשות ציפי לבני, הפעילה חוקרים פרטיים שעקבו אחריו ואחרי רעייתו בשנת 2009, בזמן שהיה יו"ר האופוזיציה. לפי נתניהו, התקשורת לא דרשה מלבני תגובה ולא התייחסה לפרשה הזו ברצינות, מה שמעיד לדבריו על צביעותה של התקשורת ועל הנטייה שלה לטובת השמאל נגדו. נתניהו הדגיש כי אילו היה מדובר בו, התקשורת הייתה יוצרת סערה ציבורית גדולה, עם דרישות לחקירה והסברים מפורטים.

מה הן הטענות של נתניהו נגד התקשורת השמאלנית?

נתניהו מציין שבמצב הפוך, שבו הליכוד היה עוקב אחרי מועמד אחר, התקשורת הייתה יוצרת מהומה, עם דרישות לוועדות חקירה ולתחקירים מיוחדים. לפי הטענה הזו, התקשורת עסוקה רק בניסיונות להפיל את נתניהו, בעוד שהיא מתעלמת לחלוטין מאירועים חמורים דומים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. נתניהו רואה בפרשה זו הוכחה מוחלטת לכך שהתקשורת שמאלנית ומוטה נגדו.

האם התקשורת באמת מוטה נגד נתניהו, ומה ההיגיון בכך?

אליעד כהן מסביר כי יש כמה אפשרויות והסברים למה התקשורת לא התעסקה לעומק בפרשה של ציפי לבני מ - 2009:

• אפשרות אחת היא שהתקשורת אכן מוטה ושמאלנית, ולכן אינה רוצה לפגוע בציפי לבני, ופשוט מתמקדת באופן מכוון רק בנתניהו.
• אפשרות שנייה, שהתקשורת לא מתעסקת בפרשה כי מדובר באירוע ישן מלפני כעשור, ללא חשדות לפלילים או עניין ציבורי עכשווי משמעותי. כאשר אירוע רחוק בזמן, יש פחות סיבה להתעסק בו היום לעומת פרשות טריות או אקטואליות.
• אפשרות שלישית, התקשורת מתעסקת פחות בציפי לבני פשוט כי היא דמות שולית ופחות רלוונטית בזירה הפוליטית כיום, לעומת נתניהו שהוא ראש הממשלה ומשפיע ישירות על חיי האזרחים ועל המדינה.
• אפשרות רביעית, התקשורת לא רואה בהפעלת חוקרים פרטיים במהלך בחירות פעולה חריגה, במיוחד אם אין חשד לפעולה פלילית ברורה כמו האזנות סתר או פריצה.

אליעד כהן מציין כי נתניהו יוצר במכוון מניפולציה דרך הפוסט, בכך שהוא מבלבל את הציבור: הוא מתאר את האירוע כאילו החוקרים עקבו אחריו בעודו ראש הממשלה, אך בפועל האירוע התרחש כאשר היה רק מועמד בבחירות. הדגש על כך ש"התראיינה פעמיים ולא נשאלה על כך" מטעה, כי הוא אינו מציין באילו נושאים היו הריאיונות ובאילו נסיבות.

מה ההבדל בין מעקב פוליטי בתקופת בחירות לבין מעקב אישי?

אליעד כהן מסביר שיש הבדל משמעותי בין מעקב שנעשה במהלך קמפיין פוליטי, לבין מעקב אישי נגד אדם פרטי שלא נמצא בעמדה ציבורית. בתקופת בחירות, מועמדים רבים משתמשים בחוקרים פרטיים כדי להבין את התנהלות המתמודדים האחרים. מדובר בפעולה לגיטימית יחסית, כל עוד לא מדובר בפעולה פלילית. הוא מדגיש שביבי משתמש במילים שמייצרות רושם כאילו הפעולה הייתה חמורה יותר ממה שהיא באמת, וגורם לציבור לחשוב שמדובר בריגול אחר ראש ממשלה בפועל, דבר שלא היה נכון באותה תקופה.

איך נתניהו משתמש במילים כדי ליצור מניפולציות?

הטכניקה של נתניהו, לפי אליעד כהן, היא להדגיש עובדות חלקיות ולייצר מהן רושם מטעה. הוא אינו משקר באופן מוחלט, אלא משתמש באמת חלקית ומנפח אותה. לדוגמה, הוא מתייחס למעקב אחריו מבלי להבהיר שמדובר במעקב בתקופת בחירות כשהוא לא היה עדיין ראש ממשלה. הוא מדבר על "דממה תקשורתית" מבלי להתייחס לכך שהנושא הוא ישן ולא אקטואלי. הוא מתייחס להתראיינות של לבני מבלי לציין את ההקשר של אותם ראיונות, ויוצר מצג שווא כאילו היא נמנעת מלענות בכוונה.

מדוע הציבור נוטה להאמין לטענות של נתניהו?

אליעד כהן טוען כי הציבור נוטה להאמין למניפולציות של נתניהו כי הוא מספק נרטיב פשוט וברור - יש אויב ברור (התקשורת השמאלנית), יש קורבן ברור (נתניהו עצמו), והמציאות מוצגת בשחור - לבן. הדבר יוצר אמון ותחושה של צודק ולא צודק, בעוד שהמציאות בדרך כלל מורכבת הרבה יותר. כאשר נתניהו אומר שאם הוא היה עושה דבר דומה, הייתה סערה ציבורית, אין באמת דרך להפריך את הטענה הזו, כי מדובר במצב היפותטי.

לסיכום, מה צריך לזכור לגבי מניפולציות פוליטיות?

אליעד כהן מדגיש כי חשוב להבין שמניפולציות פוליטיות תמיד משתמשות באמת חלקית כדי ליצור תמונה מעוותת. צריך להיזהר מקבלת דברים כפשוטם, במיוחד כאשר המנהיג הפוליטי מציג את עצמו כקורבן מוחלט של המערכת. חשוב לשאול שאלות ביקורתיות ולהבין את ההקשר המלא לפני שמאמינים לנרטיב שמוצג על ידי פוליטיקאים, לא משנה מאיזה צד פוליטי הם מגיעים.