כי ידיעה שלמה באמת, היא רק כאשר היודע והידוע והידיעה מתאחדים. כי כל דבר בעולם מתחלק לשלושה חלקים. כי יש את האדם החושב והיודע. ויש גם את הדבר שעליו חושבים ושאותו יודעים. ויש גם את המחשבה ואת הידיעה, שהיא מחברת את האדם החושב ואת הדבר שעליו הוא חושב. וכיו"ב הרוצה הרצון והרצוי. או הרגש המרגיש וההרגשה. וכך גם לגבי כל דבר אחר (והם השכל המשכיל והמושכל שמתאחדים בשורשם - רבי נחמן מברסלב).
והנה, החושב, נפרד מהדבר שעליו הוא חושב. וכל זה הוא רק בנפרדות של המציאות, ששם יש את החלוקה הזאת של הישויות האלו. ובנפרדות של המציאות, אלוהים מודע לעצמו ולאלוהים יש רצון, ורצונו ומדעו ועשייתו והעולם וכולי, כולם נפרדים ממנו ומישותו. אך באחדות של המציאות, אלוהים לא מודע לעצמו כלל ואין לו רצון כלל, כי הוא ומדעו אחד וכולי. כי בשורש הכל אחד ממש, ואין הבדל בין היודע לבין הידיעה לבין הדבר הידוע.
וכל זמן שאין אחדות בין היודע לבין הדבר שאותו הוא יודע, דהיינו, כל זמן שהאדם היודע, הוא לא בעצמו הופך להיות הדבר שאותו הוא יודע, הרי שזו אינה ידיעה של אמת אמיתית, אלא ידיעה של שקר יחסי. משום, שהידיעה היא חיצונית לאדם. שהאדם יודע את הדבר, שהוא חיצוני ונפרד ממנו, אך הוא לא יודע את הדבר, כפי מה שהוא יודע את עצמו.
ועל זו הדרך, כל זמן שהאדם הוא לא אלוהים בעצמו והוא לא המציאות בעצמה, הוא לא באמת מבין את אלוהים ואת המציאות. וכל זמן שהאדם הוא לא אלוהים עצמו, במצב שבו היה אלוהים לפני בריאת העולם ממש, הרי שהאדם לעולם לא יכול לדעת, מה באמת עבר לאלוהים במחשבתו לפני בריאת העולם ממש.
והטועים נדמה להם, שאם הם ינסו לדמיין שהם אלוהים / המציאות, אז על ידי זה הם יצליחו להתחבר לשכל של אלוהים. והאדם טועה ולא מבין, שהוא בעצם משקר את עצמו. ולמה? כי מי שמדמיין שהוא אלוהים, הוא לעולם לא יכול להיות אלוהים באמת, כפי מה שאלוהים הוא באמת, כאלוהים.
משום, שאלוהים עצמו, הוא באמת אלוהים והוא לא מדמיין שהוא אלוהים. כך שאם האדם ינסה או מנסה לדמיין כאילו הוא ישות אחרת, כדי לנסות להבין אותה, הדבר הזה הוא טיפשי לגמרי, משום שהוא חסר כל תועלת כנ"ל.
ולכן, האדם לעולם לא יכול להבין את המציאות ואת השכל שלה, עד שהוא לא יהיה היא בעצמה. שזה כמובן אינו אפשרי, משום שהאדם הוא לא המציאות, אלא רק חלק ממנה. והאדם לעולם לא יכול לדעת את האמת באופן אובייקטיבי, אלא אם כן הוא יהיה האמת עצמה, שזה כמובן דבר שהוא אינו אפשרי. כי איך אפשר להיות האמת עצמה?!
ואעפ"כ כמובן שהכל אפשרי, כפי שיתבאר להלן. והעניין הוא, כי בשורשו הכל אחד. ובעיני הצופה, האמת, היא אינה ישות ממשית, אלא היא רק מושג מופשט בלבד, ומה שייך שהאדם ה"ממשי", יהפוך להיות מושג מופשט. וכיו"ב לגבי האלוהים, שהוא נתפש כישות ממשית, למרות שהוא באמת רק מושג מופשט והוא אינו ישות כלל. וכיו"ב לגבי האחדות של המציאות, שהיא נתפשת כמשהו ממשי, למרות שבאמת היא רק מושג מופשט.
והעניין הוא, כי האמת היא שורש כל המציאות. והיא המהות של המציאות. כי מהות המציאות, היא מחויב המציאות. והדבר היחיד שקיומו מחויב, זאת האמת המוחלטת, שקיומה מחויב. ובעיני המתבונן, הדבר הזה לא ברור. כי כיצד יכול להיות שמושג מופשט שהוא אינו ישות כלל, כיצד אפשרי הדבר, שהוא יהיה מהות המציאות? ומה שייך לומר, שמהות המציאות זאת האמת?
ואעפ"כ, מה שנראה לאדם כממשי, לא בהכרח שהוא אכן ממשי. ולהפך, שמה...
והנה, החושב, נפרד מהדבר שעליו הוא חושב. וכל זה הוא רק בנפרדות של המציאות, ששם יש את החלוקה הזאת של הישויות האלו. ובנפרדות של המציאות, אלוהים מודע לעצמו ולאלוהים יש רצון, ורצונו ומדעו ועשייתו והעולם וכולי, כולם נפרדים ממנו ומישותו. אך באחדות של המציאות, אלוהים לא מודע לעצמו כלל ואין לו רצון כלל, כי הוא ומדעו אחד וכולי. כי בשורש הכל אחד ממש, ואין הבדל בין היודע לבין הידיעה לבין הדבר הידוע.
וכל זמן שאין אחדות בין היודע לבין הדבר שאותו הוא יודע, דהיינו, כל זמן שהאדם היודע, הוא לא בעצמו הופך להיות הדבר שאותו הוא יודע, הרי שזו אינה ידיעה של אמת אמיתית, אלא ידיעה של שקר יחסי. משום, שהידיעה היא חיצונית לאדם. שהאדם יודע את הדבר, שהוא חיצוני ונפרד ממנו, אך הוא לא יודע את הדבר, כפי מה שהוא יודע את עצמו.
ועל זו הדרך, כל זמן שהאדם הוא לא אלוהים בעצמו והוא לא המציאות בעצמה, הוא לא באמת מבין את אלוהים ואת המציאות. וכל זמן שהאדם הוא לא אלוהים עצמו, במצב שבו היה אלוהים לפני בריאת העולם ממש, הרי שהאדם לעולם לא יכול לדעת, מה באמת עבר לאלוהים במחשבתו לפני בריאת העולם ממש.
והטועים נדמה להם, שאם הם ינסו לדמיין שהם אלוהים / המציאות, אז על ידי זה הם יצליחו להתחבר לשכל של אלוהים. והאדם טועה ולא מבין, שהוא בעצם משקר את עצמו. ולמה? כי מי שמדמיין שהוא אלוהים, הוא לעולם לא יכול להיות אלוהים באמת, כפי מה שאלוהים הוא באמת, כאלוהים.
משום, שאלוהים עצמו, הוא באמת אלוהים והוא לא מדמיין שהוא אלוהים. כך שאם האדם ינסה או מנסה לדמיין כאילו הוא ישות אחרת, כדי לנסות להבין אותה, הדבר הזה הוא טיפשי לגמרי, משום שהוא חסר כל תועלת כנ"ל.
ולכן, האדם לעולם לא יכול להבין את המציאות ואת השכל שלה, עד שהוא לא יהיה היא בעצמה. שזה כמובן אינו אפשרי, משום שהאדם הוא לא המציאות, אלא רק חלק ממנה. והאדם לעולם לא יכול לדעת את האמת באופן אובייקטיבי, אלא אם כן הוא יהיה האמת עצמה, שזה כמובן דבר שהוא אינו אפשרי. כי איך אפשר להיות האמת עצמה?!
ואעפ"כ כמובן שהכל אפשרי, כפי שיתבאר להלן. והעניין הוא, כי בשורשו הכל אחד. ובעיני הצופה, האמת, היא אינה ישות ממשית, אלא היא רק מושג מופשט בלבד, ומה שייך שהאדם ה"ממשי", יהפוך להיות מושג מופשט. וכיו"ב לגבי האלוהים, שהוא נתפש כישות ממשית, למרות שהוא באמת רק מושג מופשט והוא אינו ישות כלל. וכיו"ב לגבי האחדות של המציאות, שהיא נתפשת כמשהו ממשי, למרות שבאמת היא רק מושג מופשט.
והעניין הוא, כי האמת היא שורש כל המציאות. והיא המהות של המציאות. כי מהות המציאות, היא מחויב המציאות. והדבר היחיד שקיומו מחויב, זאת האמת המוחלטת, שקיומה מחויב. ובעיני המתבונן, הדבר הזה לא ברור. כי כיצד יכול להיות שמושג מופשט שהוא אינו ישות כלל, כיצד אפשרי הדבר, שהוא יהיה מהות המציאות? ומה שייך לומר, שמהות המציאות זאת האמת?
ואעפ"כ, מה שנראה לאדם כממשי, לא בהכרח שהוא אכן ממשי. ולהפך, שמה...
050-3331-331