בשיחה זו אליעד כהן מתמקד ברעיון של ספק אמיתי מול וודאות אמיתית, ומסביר לעומק מה ההבדל ביניהם ואיך האדם יכול להשתמש בספק ובוודאות כדי להגיע להבנת המציאות באופן מוחלט.
אליעד מתחיל מכך שכל סבל של האדם נובע מרצון מסוים שקיים בתוכו. הוא מסביר שהרצון הוא הסיבה לכך שהאדם מרגיש שחסר לו משהו, ובכך הוא יוצר סבל לעצמו. האדם רוצה משהו אחד ולא משהו אחר, וכך נוצר אצלו סבל, משום שהוא לא מקבל את מה שהוא לא רוצה, או לא מצליח להשיג את מה שהוא כן רוצה.
אליעד נותן דוגמה פשוטה לכך שהאדם רעב, ולכן הוא רוצה להיות שבע. אבל כאשר האדם אומר "אני רוצה להיות שבע", הוא למעשה אומר "רע לי עם להיות רעב". ברגע שהאדם לא מקבל את הרצון שלו, הוא סובל. כלומר, הסבל הוא תמיד תוצאה של רצון.
איך אפשר לדעת אם מה שאתה חושב זאת האמת?
אליעד מסביר שלפעמים האדם מרגיש שהוא לא יודע מהי האמת, או שהוא לא בטוח בשום דבר. הוא טוען שכאשר האדם אומר "אני לא יודע מה זאת האמת", הוא למעשה משקר לעצמו. למה? כי אם מישהו, למשל, היה גונב לך כסף, היית מיד מרגיש שזה לא טוב ולא נכון. אתה יודע בבירור שהגניבה היא שקר ולא אמת עבורך, כלומר, אתה כן יודע להבחין בין אמת לשקר, לפחות ברמה הפנימית והבסיסית שלך.
האדם צריך קודם כל להיות כן עם עצמו ולהודות שיש לו אמת פנימית. גם אם הוא לא יודע את האמת הגדולה של המציאות, הוא יודע בתוך תוכו שיש דברים שמרגישים לו יותר אמיתיים ודברים שמרגישים פחות אמיתיים. הדרך להתחיל להתקרב לאמת היא להיות נאמן לאותה אמת פנימית, אפילו ברמה הפשוטה ביותר.
למה האדם ממשיך לחפש אם הוא לא בטוח שיש תשובה בסוף הדרך?
אליעד מבהיר שהסיבה שהאדם מחפש את האמת, היא כי בתוכו יש זיכרון או תחושה שיש סוף לחיפוש הזה. האדם לא היה מחפש שום דבר, אם הוא לא היה בטוח (לפחות באופן תת - מודע) שיש מה למצוא. בעצם, החיפוש מעיד על כך שהאדם יודע בתוכו שיש סוף. אם לא היה יודע שיש סוף, הוא בכלל לא היה מחפש. כך שהספק של האדם, נובע למעשה מוודאות פנימית עמוקה יותר שיש משהו למצוא.
איך להשתמש נכון בספק כדי להגיע לוודאות מוחלטת?
אליעד מציע לאדם להשתמש בספק כדרך לחקור לעומק את הדברים שבהם הוא מאמין. למשל, אם האדם אומר "זה נראה לי נכון", אליעד אומר לו לא להסתפק בזה אלא תמיד לבדוק למה זה נראה לו נכון. הוא ממליץ לאדם קודם כל להתחיל להטיל ספק בדברים החיצוניים ביותר, אלו שהאדם רק שמע עליהם או למד עליהם מהסביבה. אחרי שהאדם יתרגל להטיל ספק בדברים האלה, יהיה לו קל יותר להטיל ספק גם בדברים הפנימיים יותר, כמו החושים שלו, התחושות שלו, והמחשבות שלו.
הדרך להגיע לוודאות מוחלטת היא לא על ידי ניסיון לאחוז באיזושהי וודאות חלקית, אלא דווקא דרך ספק אמיתי בכל הדברים. הספק האמיתי יוביל את האדם להבין מה נשאר מעבר לספק, כלומר, את האמת המוחלטת שאי אפשר לפקפק בה יותר. רק כאשר האדם יגיע לשם, הוא יהיה בוודאות מוחלטת ואמיתית.
מה לעשות כשהאדם מרגיש שמשהו מציק לו אבל הוא לא יודע מה בדיוק?
אליעד מסביר שבמצב כזה האדם צריך להתחיל דווקא מדברים קטנים ומוחשיים. הוא ממליץ לאדם לבדוק מה בדיוק מפריע לו, גם אם אלו דברים קטנים מאוד כמו "אני לא אוהב שמתייחסים אליי בצורה מסוימת". האדם צריך לבדוק למה בדיוק זה מפריע לו, האם זה באמת משנה לו, או שהוא רק התרגל לחשוב שזה משנה. האדם צריך לחקור את עצמו שוב ושוב ולבדוק האם הדברים שבאמת מפריעים לו, באמת מחויבים שיפריעו לו.
אליעד מדגיש שרק אם האדם יהיה כנה עם עצמו לחלוטין, ויחקור למה באמת הוא מרגיש שמשהו מפריע לו, הוא יוכל להגיע להבנת השורש של הבעיה ולהפסיק לסבול.
איך האדם יכול להיות בטוח בשום דבר ועדיין להרגיש טוב?
אליעד טוען שהאדם מפחד מהרעיון שהוא לא בטוח בשום דבר, כי הוא חושב שאם הוא יהיה בחוסר ודאות...
- מה ההבדל בין ספק אמיתי לוודאות אמיתית?
- איך להשתמש נכון בספק?
- איך להפסיק לשקר לעצמך?
- איך להגיע לוודאות מוחלטת?
- למה האדם סובל?
- מהו ספק אמיתי לפי אליעד כהן?
- איך לחקור את האמת הפנימית?
אליעד: האם יכול להיות לך רע, בלי שיהיה לך רצון? לא. אז זה אומר שאם לא היה רצון, לא היה רע, נכון? אמנם יש אפשרות שאולי הרצון יעשה טוב, אבל אני חושב שגם כשהרצון עושה טוב, זה רע, למה? כי הטוב שלך תלוי במשהו, אתה לא אדם חופשי, לא טוב לך מבפנים.
כאשר אתה אומר שאתה רוצה את זה, פירושו, שרע לי משאר הדברים. לומר, שאני רוצה להיות שבע, זה להיות בחוויה שרעב זה לא טוב.
שאלה: האם יש וודאות בדרך שלך?
אליעד: קודם אתה צריך לשאול, מה היא וודאות? האם יש לך וודאות בדברים אחרים? השאלה שלך נובעת מכך שאתה מרגיש הבדל בין וודאות לספק. מה זה אומר, כאשר אני אומר למישהו, תחפש את האמת, והוא אומר שהוא לא יודע מה היא האמת, הוא למעשה משקר את עצמו, למה? כי הוא כן יודע להבדיל בין אמת לשקר. הכוונה שתלך לפי האמת שלך, איך שאתה מבין מה זה אמת או שקר.
שאלה: איך אני אדע שיש סוף לחיפוש?
אליעד: רק אם תגיע, תדע. אבל החיפוש שלך, הוא מתוך זה שאתה יודע שיש. אם לא היית יודע שיש לא היית מחפש שום דבר. החיפוש שלך מבטא את זה, שבתוכך אתה חושב שיש סוף.
שאלה: אני מרגיש שיש כוח שמפעיל אותי, אבל אני מטיל בו ספק.
אליעד: יש לך ספק, אתה חושב שיש לך בחירה, אבל השאלה היא מי אתה? אולי אתה ישות בחלום של מישהו אחר, אז איך תהיה לי בחירה? קודם כל אתה צריך לבדוק מה מפריע לך. אין טעם לעשות דברים, אם אתה לא יודע מה מפריע לך.
לאדם בחיים יש תחושה שמשהו מציק לו, אבל הוא לא יודע מה מציק לו. יש שני מצבים, או ששום דבר חיצוני לא מציק לך, חוץ מתחושה פנימית שמציקה לך. אבל יש מצב אחר, שהתחושה הפנימית מציקה לי, אבל גם דברים חיצוניים. מה זה אומר? זה אומר שבך יש תחושה שמציקה לך, ואתה לא יודע להגדיר אותה, אבל בפועל היא מתבטאת בדברים קטנים.
אם מקרבים אליך אש וזה מציק לך, זה מקרה פרטי שמציק לך בכללי. כך שדרך הפרטי אתה יכול לגלות על הכללי. אם נכוון אליך אש וזה יציק לך, דרך זה נוכל לברר מה גורם לכך שדברים יציקו לך. אז בו נברר דברים קטנים שמציקים לך ודרך זה נגלה את השורש של מה שמציק לך מבפנים.
המפתח לגן עדן נמצא בשאלה האחרונה. את שואלת שאלה, אבל לא כל כולך שואלת את השאלה. את אומרת, מפריעה לי הנפרדות, אבל מפריעים לי עוד שלושה דברים. כשכול כולך, תהיי בשאלה, שאת רוצה להבין את האחדות והנפרדות הזאת, אז תביני. את לא 24 שעות חושבת על, למה יש נפרדות ואחדות?
שאלה: האם אני צריך לכוון את עצמי למקום מסוים?
אליעד: אני לא רוצה שתכוון את עצמך למקום מסוים. אני רוצה שתגיע להבנה, שתצליח להבין שדבר והיפוכו זה אחד, אז תמיד תהיה חופשי, ואז תמיד יהיה לך טוב מבפנים. זה עניין של הבנה.
שאלה: אז אני לא אהיה, כי הכל מתאפס.
אליעד: אם יש נפרדות, יש גם אחדות, נכון? והמכנה המשותף הוא המהות, נכון? זאת אומרת שיש מהות בתוך הנפרדות, נכון? למהות יש הרבה לבושים גשמיים, ואף על פי כן היא מה שהיא ללא שינוי. כך שההנחה שלך שאומרת, שאם כרגע אני רואה שניים בעיניים שלי, זה לא אומר שהיא נכונה. למרות שאתה רואה שניים זה אחד. אמנם זה נגד השכל, אבל אם היית מסוגל להבין זאת בשכל, היית מצליח לחוות זאת. אם היית רואה שני תפוזים ומבין שזה אחד, היית מבין את האחדות.
שאלה: בדרך שלך אל האחדות, מגיעים להבנה שהכל זה כלום.
אליעד: תשים לב, במשפט הזה אמרת שני דברים הפוכים, להגיד שהכל זה כלום, זה להגיד שני חוויות מנוגדות שקורות בזה אחר זה. כשאתה אומר הכל, אתה רואה נפרדות, ושאתה אומר כלום, אתה לא רואה שום דבר. אז אתה לא חווה זאת, שזה בו זמנית זה אחד, אתה חווה שני חוויות אחת אחרי השנייה. אז אתה לא מגיע לכלום, אלא מגיע לזה, שזה גם כלום. יש הבדל גדול, בין נעלם לי העולם, לבין זה שהכל זה כלום.
רבי נחמן אמר, שכול זמן שהאדם לא תיקן את המחשבה, אסור לו לדבר. הכוונה, אסור לך לחשוב שום דבר. למה? כי כשאתה חושב, אתה מכניס עצמך לבית כלא. כשאת אומרת, הנה קיר, הנה כסא, למעשה את אומרת, הנה צמצום, הנה הפרדה. אבל עדיין לא בדקת מה יש מאחור. אז את כל הזמן יוצרת עוד נפרדות ועוד נפרדות.
הסיבה שאנו חווים צמצום, היא בגלל שאנו אומרים, אם אני חווה כך, אז זה נכון. אבל אם תגידי, אז מה אם אני חווה כך, מי אמר שזה נכון? מצד האמת יש פה הכל, אבל אם לא תפקפקי בחוויה שלך, את תמשיכי לסבול ולחוות נפרדות.
צריך לחבר את השכל לרגש. כשאתה רעב, אתה חווה שאתה רעב, והשכל שלך מבין שאתה רעב, אף אחד לא יסיח את דעתך מהרצון שלך לאכול. זה מה שנקרא שהשכל והרגש מחוברים. זה המקום שאתה צריך להיות, היכן שהשכל והרגש מחוברים. אם אתה רוצה לשאול שאלה, אבל מפחד שהשאלה תברח לך, אז זה אומר שאתה לא נמצא בשאלה ברגש. זה אומר שאתה לא שואל ממקום של אמת, השאלה לא באמת מציקה לך.
שאלה: מה שמציק לי זה, שאחרי כל מה שהבנתי עד היום, אני עדיין ממשיך להיות עבד.
אליעד: אתה צודק במה שאמרת, וזה אמור להציק לך, למה? כי אמרת, שאם אני אהיה במקום שאני מבין, אני ארגיש רע. וזה נכון, כי אתה מבחינתך מבין משהו. וכל זמן שתבין משהו, תמיד תרגיש רע. כל עוד אתה במקום מוגדר, אתה תרגיש רע.
אין לי שום דרך בעולם להסביר לך בלי צורה כל שהיא, וכאשר אני מדבר בצורה כל שהיא, היא שוללת את כל שאר הצורות. זאת הבעיה של התקשורת בינך לבין עצמך, ובינך לבין כל העולם. מה שאני מוכר זה הקדמות של הלא מוגדר. כי אי אפשר למכור את הלא מוגדר. אני לא מוכר את הפיתרון אלא מוכר את הדרך לפיתרון. אם הייתי מוכר לך וודאות, הייתי מוכר לך רעל, ולכן אני לא יכול למכור לך וודאות, אני מוכר לך איך לברר דברים.
שאלה: אז מה עושים?
אליעד: הפיתרון שתלך עד הסוף עם מה שאני אומר, מתוך הבנה שצריך להגיע למשהו אחר, ואז תגיע למשהו האחר. כן תהיה אמיתי עם עצמך ולא תשקר את עצמך.
לאדם קשה לתפוס, למה אם הוא יהיה אמיתי ולא ישקר, זה יביא אותו לאמת? איך זה יגרום לכך שיהיה לו טוב? אבל ככה זה. אל תגידי שאת בטוחה במשהו, אם את לא בטוחה, זה הכל. ואחרי שתדעי שהכל בסדר, אז תוכלי לעשות מה שאת רוצה.
חווית האחדות זה, לראות תפוח כשני תפוחים ושלוש תפוחים, וכן לראות עשרה תפוחים כתפוח אחד, כל האפשרויות קיימות. ואיך לחוות זאת? על ידי שתשאלי שאלות, ותתבונני עמוק פנימה, ואז תביני את זה בשכל, ואחר זה יעבור לך לרגש. כשתהיי בחוויה הזאת, תראי עשרה תפוזים, אבל בו זמנית תראי גם רק אחד. העין מאבדת את המשמעות, זה כבר לא משנה מה העין רואה. זה נהפך לכל אחד.
שאלה: אני מרגיש שאני לא מבין.
אליעד: יפה, זאת כבר הבנה. אם הייתי מבין מה זה לא, אז היית מבין מה זה כן. כל זמן שאתה מגדיר, אתה לא מתקרב להבנה.
שאלה: האם דרך החשיבה אפשר להגיע ללא מוגדר?
אליעד: אפשר, כשהולכים עד לקצה, הכי רחוק שיש, שבמקרה זה גם כאן. כי לצאת משום מקום אפשר מכל מקום. זה ממש עמוק, תשאלי שאלות ואז תכנסי פנימה ותדעי.
שום דבר הוא לא מחויב המציאות. בעיני כל דבר הוא מחויב, למרות שזה לא הגיוני, אבל ככה זה בעיני. מבחינתי, הבקבוק הזה הוא מחויב המציאות, ולכן מבחינתי הוא נמצא בכל מקום. אבל גם השולחן הזה מחויב ולכן נמצא בכל מקום, אבל זה לא הגיוני, לא יתכן ששני צורות שונות יהיו מחויבות, כי אם יש שינוי, אם יש שתי צורות, אז הצורות השונות לא מחויבות, ואף על פי כן כל הצורות מחויבות. שזה דבר והיפוכו, שהרי אם זה צורות זה לא מחויב, כי תמיד יש אחד השונה מהשני, ובכל זאת הכל מחויב. כי בסוף בסוף בסוף, את תביני שהמהות של הדבר והצורה שלו הם אחד.
כהגדרה הדבר לא מחויב, אבל אם היית מבין את הצורה היית יוצא מכל ההגדרות ולא מבין דבר. יש משהו ששונה ממנו, ואף על פי כן הוא כמוהו. אם יש פה בקבוק ואפשר להזיז אותו, אז הבקבוק לא מחויב. אם זה צורה, אז יש משהו ששונה מזה, ואם יש משהו ששונה מזה, אז זה לא מחויב. מחויב פירושו, שלא צריך שתהיה סיבה למה הוא ככה. מחויב פירושו שאפילו אם תעלים אותו הוא יישאר. אם המציאות הייתה מחיבת את קיומו של הבקבוק, אז למה פה אין בקבוק ורק שם, ולכן לא מחויב שיש בקבוק, עובדה שיש דברים אחרים. אבל אם היית מבין שהבקבוק מחויב, אז היית מבין שהבקבוק נמצא בכל מקום.
גם את הכלום, אתה יכול להעלים, איך? הרי הממשות היא ההפך של הכלום. אבל בסוף אתה מבין, שהממשות והכלום הם אחד. איך זה יכול להיות שהכלום והממשות הם אחד?
מה שצריך לעשות, זה לבדוק איך דרך דבר והיפוכו מגיעים לאותה מסקנה. אמרנו שהכל מחויב והכל לא מחויב זה אותו הדבר. תחשוב על זה.
בדרך כלל שאנשים אומרים שהכל אחד, הם מתכוונים להגיד שלכל יש מהות אחת. זה לא בדיוק כך. הכוונה שהכל אחד היא שהמהות והצורה מתחברות. זה נקרא שהכל אחד. קודם אתה מגלה שזה לא משנה מה יקרה לך ברובד פנימי, ואחר כך אתה מחבר את החוויה של - שלא משנה מה יקרה לי עם הצורה. שאם אתה אומר אני רוצה את זה ולא רוצה את זה, אתה באותו זמן נמצא בחוויה שלא משנה מה יקרה לי. זה נקרא שאתה מחבר את הצורה ואת המהות. כי במהות אתה אומר זה אחד, כי לא משנה מה יקרה לי, כן אבל זה רק בפנימיות, אבל בחיצוניות, כן משנה מה יקרה לי, וזה נקרא נפרדות, אבל בסוף אתה מבין שזה אחד ממש. שבתוך זה כשאתה אוכל כדי לא להיות רעב, תוך כדי זה אתה בחוויה שזה לא משנה. שיש אצלך שינוי למרות שאין שינוי, כך אתה במהות ובצורה באותו זמן.
בסוף אתה אמור להגדיר בשכל הזה את הבלתי מוגדר. וכשאתה מחפש, אתה צריך לחפש רק את האמת, ולא משנה לאן תגיע. רק תחפש את האמת, ובסוף תבין שזה דבר והיפוכו. רק שאתה בא ממקום פתוח, שכול תשובה מקובלת עליך, רק אז תוכל להבין את התשובה.
שאלה: האם אפשר בשכל המוגדר להבין את המציאות?
אליעד: לא, למה? כל זמן שההסבר של המציאות תלוי בשכל שלך, תמיד יהיה לך ספק לגביו. לא משנה איזה תיאוריה תבין, תמיד יהיה לך ספק שאולי זה לא נכון. כי אם הוא שכלי, הוא תלוי בסיבה ולכן לא יכול לספק אותך. אמנם אתה מחפש דרך השכל, אבל בסוף אתה צריך למצוא משהו שהוא יותר יציב מהשכל. השכל אמור להבין משהו שלא תלוי בו. אם השכל יעשה, את כל מה שתלוי בו, הוא יבין, את מה שלא תלוי בו. אם תשתמש בשכל שלך עד הסוף, בסוף הוא יעלם.
אני מלמד אותך איך למצוא תשובות. אני לא מסתכל על המילים אלא על התבנית. תכלס כל פעם שיש לך תשובה תשאל למה, ולא משנה מה הסיפורים מסביב. אל תתאמץ להבין את התשובה, תשאל למה. עדיף שתגיע לתשובה, לא יודע, מאשר לספר לעצמך סיפורים. עד שכול כולך תהיה בחוויה של הלמה האחרון.
שאלה: אני חווה נפרדות בחוסר אנושיות. יש הבדלה בתוכי שכשאדם מתייחס אלי יפה ואדם אחר שמתייחס אלי לא יפה. האם זה משנה איך מתייחסים אלי?
אליעד: למה זה משנה לך?
שאלה: הגוף והחוויה חווים אחרת.
אליעד: למה?
שאלה: אין לי מושג.
אליעד: אני יגיד לך למה, כי המוח שלך דפוק.
שאלה: אז איך אני לא אזדהה?
אליעד: את למעשה שואלת, מה ההבדל בין משוגע לחכם? החכם פועל מהשכל, והמשוגע לא. האם את חושבת שזה משנה אם יורקים עליך או נותנים לך אוכל?
שאלה: כן.
אליעד: אז בשכל את חושבת שזה משנה, אז תבדקי למה זה משנה. אני טוען שבתוכך יש שכל שעדיין לא השתמשת בו. אז איך תתחברי אליו? על ידי זה שתשאלי, למה אני חושבת שזה משנה? לא לקבל שאין תשובה, ממשיכים לשאול. תשאלי עד הסוף, כמו שכשאין לך אוכל, את תמשיכי לחפש אוכל עד שבסוף או שתמותי או שתמצאי, כך את צריכה לשאול את השאלות שלך. כשתתאמצי תזיעי, וכשתזיעי אז תביני.
שאלה: לפי דעתי זה משנה לי, אם מתייחסים אלי יפה או לא יפה, זאת האמת שלי.
אליעד: איך הגעת לזה שזאת האמת? איך אתה בטוח שזאת האמת? ואיך אתה חווה שהחוויה שלך היא האמת?
שאלה: אני לא מבין מה אתה שואל.
אליעד: אם אתה באמת לא מבין מה שאלתי, אתה תמשיך לסבול לנצח.
שאלה: אני מבין שאמרת, שזה שאני חווה משהו, זה לא אומר שזאת האמת.
אליעד: ולכן אתה סובל, כי אתה לא מוכן לקבל משהו אחר. אבל מצד האמת, מה שאתה באמת חווה זאת האמת. מה שאתה באמת חווה אתה יכול לסמוך על זה.
אני מכוון אותך לזה שאין שאלה, ואתה כל הזמן מבקש שאני יענה לך על השאלה. מה שאתה חווה זאת האמת, אבל בתנאי שאתה באמת חווה את זה, מה הכוונה? אם יש לך אפשרות לחשוב שמה שאתה חווה הוא לא אמת, זה אומר שאתה לא באמת חווה שהוא ככה. אז תשאל את עצמך, האם באמת אני חווה זאת? ואם יש לך ספק זה סימן שזאת לא האמת.
שאלה: אני חושב שיש הבדל אם יורקים אלי או מתנהגים אלי יפה.
אליעד: למעשה אין לך שאלה, אתה בטוח בצדקת דבריך, אז איך אתה מצפה להבין תשובה שאני אתן לך?
שאלה: נראה לי...
אליעד: מדוע אתה לא אומר, אולי? אתה לא יודע כמעט שום דבר על חייך, ובכל זאת אתה משתמש במילה, נראה לי. למה אתה לא אומר, אולי? אתה לא מפעיל את השכל לדעת את מקומך. אתה בשכל מבין שכול מה שהשכל שלך אומר אולי לא נכון, אבל אם היית זוכר את זה, לא היית אומר, נראה לי, אלא היית אומר אולי. איך אתה בחוויה של, נראה לי, אם ההיגיון אומר שאולי אתה טועה. האם זה נכון, שאולי אתה טועה? כן. אז מה האמת? שאולי אתה צודק. תגיד אולי ככה.
אני חווה הפוך ממך, אבל אני נותן לך את הקרדיט שאולי אתה צודק. שאתה אומר שזה בקבוק, אני בכלל לא רואה פה בקבוק. אז אני לא אומר לך שאתה טועה, אני אומר לך תגיד, אולי.
כאשר אתה אומר, שאתה בטוח בדבריך, אז למעשה אתה...