האם נכון ללמוד תורה רק במקום שליבך חפץ?

המשפט "אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ" נפוץ מאוד בקרב אנשים רבים ומשמש לעיתים קרובות כהצדקה להליכה אחרי רבנים, מנהיגים רוחניים או מורים שאינם בהכרח מלמדים את האמת. אליעד כהן מתייחס למשפט זה כאל משפט שקרי ומטעה, משום שלטענתו, הוא מאפשר לאנשים להמשיך להיות חסרי דעת, לסבול ולהישאר בטעות. לפי אליעד, הסיבה שאנשים פונים ללימוד תורה או התפתחות רוחנית מלכתחילה היא כדי להשתחרר מסבל ולהתקדם בחייהם. אך המשפט הזה גורם להם להמשיך להיצמד למקומות שבהם נוח להם, ולא בהכרח למקומות שבהם מלמדים את האמת.

אליעד כהן מסביר כי אנשים אומרים "אני הולך אחרי הלב שלי, אחרי התחושה הפנימית שלי", אך לא קולטים שהלב הזה, לכאורה "הקול הפנימי", הוא בדיוק הסיבה לכך שהם נמצאים במצב של סבל ובחוסר פתרונות. לטענתו, אילו ה"קול הפנימי" היה חכם ומדויק, האדם לא היה זקוק כלל ללימוד חיצוני, ולא היה מחפש שום רב או מורה רוחני. אך המציאות מוכיחה אחרת - אנשים זקוקים להדרכה ולחיפוש האמת, דווקא כי התחושה הפנימית אינה מסוגלת לספק להם תשובות שלמות ואמיתיות.

מדוע הקול הפנימי לא מוביל לאמת מוחלטת?

אליעד מסביר בצורה מפורטת שה"קול הפנימי" של האדם הוא בעצם סוג של שטן, כלומר, הוא הגורם שמטעה ומבלבל את האדם ומרחיק אותו מהאמת. נכון שגם השטן הוא חלק מאלוהים ובסופו של דבר מגיע ממנו, אך האדם חייב להיות מודע לכך שאסור לו להקשיב לקול הפנימי ללא ביקורת. הקול הזה לא מוביל לפתרונות אלא יוצר בעיות נוספות, ולכן עליו לא ללכת "אחרי הלב", אלא ללכת למקום שבו מלמדים את האמת המוחלטת.

לפי אליעד כהן, המקום היחידי שבו אדם צריך ללמוד תורה הוא רק במקום שבו מלמדים אותו את האמת. הוא מבהיר היטב שלא מדובר באדם מסוים או ברב מסוים אלא בעצם האמת. כל אדם צריך בעצמו לחפש ולבדוק כל הזמן את האמת ולא להסתמך באופן עיוור על שום גורם חיצוני. גם כשהוא בעצמו מציג את הדרך שלו, הוא תמיד מדגיש שלא צריך להאמין לו אלא לבדוק בעצמך.

מה המשמעות של "ללכת אחרי האמת" בפועל?

אליעד מסביר שללכת אחרי האמת אין משמעות של פעולה פיזית או מעשית כלשהי. משמעות הדבר היא אך ורק להגיע להבנה עמוקה של המציאות. האדם צריך להתאמץ בהבנה, לבדוק, לחקור ולבחון את המציאות ואת תפיסתו כל הזמן עד הסוף ובמסירות נפש. רק כך אפשר באמת להגיע להבנה שלמה.

הוא מביא דוגמה של אדם שטען בפניו שהוא בדק את דבריו וגילה שהוא טועה. אליעד השיב לו שגם אם יחשוב שהוא צודק וגם אם יחשוב שהוא טועה - בשני המקרים הוא טועה, כי מי שמגיע להבנה עמוקה מגלה שהכל אחד. זאת אומרת, האמת היא שהכל אחד, ולכן כל דעה מנוגדת היא רק ביטוי שונה לאותה אמת מוחלטת. אדם שמתווכח או מנסה להוכיח מי צודק ומי טועה פשוט לא מבין ששני הצדדים של כל טענה מנוגדת הם באמת אותו הדבר ברמה עמוקה של המציאות.

איך אדם הופך להיות האמת עצמה לפי רבי נחמן?

אליעד כהן מזכיר את רבי נחמן מברסלב שאמר: "צהר תעשה לתיבה". רבי נחמן הבדיל בין "אבן" ל"חלון" - האבן מאירה בכוחות עצמה ואילו החלון רק מאפשר לאור לעבור דרכו. בתחילת דרכו הרוחנית, האדם דומה לחלון והוא רק מקבל אור, כלומר, הוא רק מקבל את ההבנות מאחרים. אך כשהוא הולך אחרי האמת עד הסוף ובמסירות נפש מלאה, הוא הופך לאבן - הוא בעצמו נעשה מקור האור והאמת, והוא עצמו מתחיל להאיר לאחרים. במצב זה האדם כבר לא תלוי במורים או במנהיגים, כי הוא עצמו מבטא את האמת.

האם נכון ללכת אחרי "האמת שלי"?

אליעד מדגיש חד - משמעית כי הרעיון של "האמת שלי" או "הקול הפנימי שלי" הוא רעיון של אנשים נוכלים. לטענתו, האמת היא רק אחת ואינה משתנה מאדם לאדם. האמירה "כל אחד והאמת שלו" היא דרך בטוחה להישאר בשקר ובסבל. הוא מזהיר מכך וטוען שאנשים נוטים ללכת אחרי "הלב" כי זה יותר קל ונוח, אך האמת דורשת מאמץ אמיתי וחקירה מתמדת, ואין לה שום קשר לתחושה האישית או להעדפות אישיות.

אליעד מחדד ואומר שמהות החיפוש הרוחני היא לעולם לא ללכת אחרי הלב אלא רק אחרי האמת עצמה, בלי להתפשר על שום דבר. האדם חייב להפסיק להצדיק את הטעויות שלו בטענה שהוא הולך אחרי מה שליבו חפץ, ולהתחיל לחפש ברצינות ובנחישות את האמת האחת והיחידה.

סיכום דבריו של אליעד כהן:

אליעד כהן טוען שללמוד תורה או להתפתח רוחנית אפשר אך ורק במקום שבו מלמדים את האמת המוחלטת ולא לפי המקום שבו "הלב חפץ". לפי דעתו, אין לאדם שום סיכוי למצוא את האמת אם הוא הולך לפי תחושות ליבו בלבד, מכיוון שהלב והקול הפנימי לא יכולים להוביל אל האמת השלמה. הדרך היחידה והנכונה היא להמשיך לחקור ולבדוק את המציאות עד שהאדם עצמו יהפוך להיות הביטוי החי של האמת.