4:29חוסר מודעות, התמודדות עם הסביבה, לשכנע אנשים, פוביה מג'וקים, פחד מג'וקים, לרצות את החיסרון
איך להתמודד עם חוסר מודעות של אנשים אחרים?
אליעד כהן מסביר שההתמודדות עם חוסר מודעות של אנשים אחרים מתחילה במודעות עצמית. אדם השואל כיצד להתמודד עם חוסר מודעות של אחרים, מניח באופן מוטעה שהבעיה היא באחרים ולא בו עצמו. הטענה של אליעד היא שכל הבעיות שאדם נתקל בהן נובעות קודם כל מהצמצום וההגבלה שבתפיסת המציאות של האדם עצמו.
לדברי אליעד, השאלה שמופנית אליו על ידי האדם - כיצד להתמודד עם הסיטואציה שבה אדם אחר אינו מבין ואינו מוכן לקבל נקודת מבט מסוימת - היא שאלה שמגלה חוסר מודעות עצמי. כשאדם מנסה לשכנע מישהו ולא מצליח, הוא בעצם נתקל במצב שהוא מתאר כ"דפיקה של הראש בקיר". אך אליעד מבהיר שכאן הבעיה אינה באדם שאינו משתכנע, אלא באדם שמנסה לשכנע, והוא זה שבעצם "דופק את הראש שלו בקיר".
האם שכנוע אחרים יפתור את הבעיה?
אליעד כהן מדגיש שגם אם אותו אדם יצליח לשכנע את האחר ולהגיע איתו להסכמה, הבעיה הבאה תופיע מיד לאחר מכן. ההיגיון כאן הוא שהאדם תמיד נמצא במצב של צמצום ותמיד יהיה משהו אחר שיפריע לו. אם הבעיה היא שאדם מסוים לא מבין אותו, אז גם כשהבעיה הזאת תיפתר, תופיע בעיה אחרת. האדם נמצא תמיד במצב של "ראש בקיר" לגבי דבר כלשהו, כלומר, תמיד תהיה מציאות שהוא אינו מסוגל להשלים איתה או לקבל אותה במלואה.
לדעת אליעד, כל מצב כזה מוביל באופן בלתי נמנע לתסכול נוסף, משום שהאדם הוא ישות מוגבלת והוא אינו יכול לחוות שלמות מוחלטת. הדרך היחידה להפסיק את הבעיה הזו, לפי אליעד, היא להבין את השורש של הצמצום - למה האדם מוגבל להסביר ולמה האחר מוגבל להבין. ההבנה העמוקה הזו תיצור מצב של קבלה ושלמות פנימית, גם כאשר האחר אינו מבין את נקודת המבט שלך.
כיצד ניתן ליישם את ההבנה הזו בכל בעיה?
אליעד נותן דוגמה נוספת לנושא זה בעזרת פוביה מג'וקים. אדם שאל אותו כיצד להתמודד עם הפחד שלו מג'וקים, ואליעד משיב שהתשובה האמיתית היא פשוטה: או שהאדם נפטר מכל הפחדים שלו או שהוא ימשיך לסבול. הוא מסביר שגם אם האדם יפסיק לפחד מג'וקים, הוא ימצא משהו אחר לפחד ממנו, כי הפחד הוא תוצאה של צמצום פנימי שממנו האדם סובל.
לכן, לפי אליעד, יש רק פתרון אחד אמיתי, והוא להבין את המקור והסיבה לפחד: למה האדם מפחד מג'וקים? למה הוא לא רוצה אותם? ברגע שהאדם יבין את הסיבות לפחד ולחוסר הרצון, הפחד ייפתר לחלוטין. באותו האופן, כשאדם מבין מדוע הוא לא מצליח לשכנע אדם אחר, ומדוע האדם האחר אינו מצליח להבין אותו, הוא משתחרר מהבעיה, והיא מפסיקה להפריע לו.
האם כדאי להפנות את השאלה פנימה או החוצה?
אליעד מסביר שחשוב להפנות את השאלה גם פנימה, אל תוך האדם עצמו, ולא רק אל האדם החיצוני. לדוגמה, במקום לומר "רע לי כי הוא לא מבין אותי, " האדם צריך לשאול "למה רע לי כשהוא לא מבין אותי?" השאלה הזו הופכת להיות חקירה פנימית של סיבת הסבל, ולא רק האשמה של האדם האחר.
הוא נותן דוגמה נוספת של ניסיון להזיז קיר שלא יכול לזוז. אם אדם מנסה להזיז קיר, והקיר לא זז, האדם יכול להרגיש מתוסכל ולומר "יש לי בעיה כי הקיר לא זז." אך אליעד ממליץ להבין למה הקיר לא יכול לזוז מלכתחילה, במקום להיות מתוסכל מהעובדה שהוא לא זז. באותו האופן, אדם צריך להבין מדוע אדם אחר לא יכול להבין אותו או להשתכנע ממנו, במקום להיות מתוסכל מזה.
מה התוצאה הסופית של הבנת הסיבות והצמצום?
אליעד כהן מסכם ואומר שאם האדם יגיע עד "האחד הראשון" - כלומר, לשורש העמוק ביותר שממנו המציאות נוצרת, ושממנו ההבנה או חוסר ההבנה מגיעים - הוא יפסיק לחוות חוסר שלמות. האדם יבין שכל האפשרויות הן בעצם טובות, או למעשה, כולן שוות מבחינתו, כי הן כולן מגיעות מאותו מקום שלם ושלם בעצמו. אדם שיבין זאת כבר לא ירגיש שחסר לו דבר, והוא לא יחווה עוד "ראש בקיר".
סיכום עיקרי הנקודות שאליעד כהן הסביר:
אליעד כהן מסביר שההתמודדות עם חוסר מודעות של אנשים אחרים מתחילה במודעות עצמית. אדם השואל כיצד להתמודד עם חוסר מודעות של אחרים, מניח באופן מוטעה שהבעיה היא באחרים ולא בו עצמו. הטענה של אליעד היא שכל הבעיות שאדם נתקל בהן נובעות קודם כל מהצמצום וההגבלה שבתפיסת המציאות של האדם עצמו.
לדברי אליעד, השאלה שמופנית אליו על ידי האדם - כיצד להתמודד עם הסיטואציה שבה אדם אחר אינו מבין ואינו מוכן לקבל נקודת מבט מסוימת - היא שאלה שמגלה חוסר מודעות עצמי. כשאדם מנסה לשכנע מישהו ולא מצליח, הוא בעצם נתקל במצב שהוא מתאר כ"דפיקה של הראש בקיר". אך אליעד מבהיר שכאן הבעיה אינה באדם שאינו משתכנע, אלא באדם שמנסה לשכנע, והוא זה שבעצם "דופק את הראש שלו בקיר".
האם שכנוע אחרים יפתור את הבעיה?
אליעד כהן מדגיש שגם אם אותו אדם יצליח לשכנע את האחר ולהגיע איתו להסכמה, הבעיה הבאה תופיע מיד לאחר מכן. ההיגיון כאן הוא שהאדם תמיד נמצא במצב של צמצום ותמיד יהיה משהו אחר שיפריע לו. אם הבעיה היא שאדם מסוים לא מבין אותו, אז גם כשהבעיה הזאת תיפתר, תופיע בעיה אחרת. האדם נמצא תמיד במצב של "ראש בקיר" לגבי דבר כלשהו, כלומר, תמיד תהיה מציאות שהוא אינו מסוגל להשלים איתה או לקבל אותה במלואה.
לדעת אליעד, כל מצב כזה מוביל באופן בלתי נמנע לתסכול נוסף, משום שהאדם הוא ישות מוגבלת והוא אינו יכול לחוות שלמות מוחלטת. הדרך היחידה להפסיק את הבעיה הזו, לפי אליעד, היא להבין את השורש של הצמצום - למה האדם מוגבל להסביר ולמה האחר מוגבל להבין. ההבנה העמוקה הזו תיצור מצב של קבלה ושלמות פנימית, גם כאשר האחר אינו מבין את נקודת המבט שלך.
כיצד ניתן ליישם את ההבנה הזו בכל בעיה?
אליעד נותן דוגמה נוספת לנושא זה בעזרת פוביה מג'וקים. אדם שאל אותו כיצד להתמודד עם הפחד שלו מג'וקים, ואליעד משיב שהתשובה האמיתית היא פשוטה: או שהאדם נפטר מכל הפחדים שלו או שהוא ימשיך לסבול. הוא מסביר שגם אם האדם יפסיק לפחד מג'וקים, הוא ימצא משהו אחר לפחד ממנו, כי הפחד הוא תוצאה של צמצום פנימי שממנו האדם סובל.
לכן, לפי אליעד, יש רק פתרון אחד אמיתי, והוא להבין את המקור והסיבה לפחד: למה האדם מפחד מג'וקים? למה הוא לא רוצה אותם? ברגע שהאדם יבין את הסיבות לפחד ולחוסר הרצון, הפחד ייפתר לחלוטין. באותו האופן, כשאדם מבין מדוע הוא לא מצליח לשכנע אדם אחר, ומדוע האדם האחר אינו מצליח להבין אותו, הוא משתחרר מהבעיה, והיא מפסיקה להפריע לו.
האם כדאי להפנות את השאלה פנימה או החוצה?
אליעד מסביר שחשוב להפנות את השאלה גם פנימה, אל תוך האדם עצמו, ולא רק אל האדם החיצוני. לדוגמה, במקום לומר "רע לי כי הוא לא מבין אותי, " האדם צריך לשאול "למה רע לי כשהוא לא מבין אותי?" השאלה הזו הופכת להיות חקירה פנימית של סיבת הסבל, ולא רק האשמה של האדם האחר.
הוא נותן דוגמה נוספת של ניסיון להזיז קיר שלא יכול לזוז. אם אדם מנסה להזיז קיר, והקיר לא זז, האדם יכול להרגיש מתוסכל ולומר "יש לי בעיה כי הקיר לא זז." אך אליעד ממליץ להבין למה הקיר לא יכול לזוז מלכתחילה, במקום להיות מתוסכל מהעובדה שהוא לא זז. באותו האופן, אדם צריך להבין מדוע אדם אחר לא יכול להבין אותו או להשתכנע ממנו, במקום להיות מתוסכל מזה.
מה התוצאה הסופית של הבנת הסיבות והצמצום?
אליעד כהן מסכם ואומר שאם האדם יגיע עד "האחד הראשון" - כלומר, לשורש העמוק ביותר שממנו המציאות נוצרת, ושממנו ההבנה או חוסר ההבנה מגיעים - הוא יפסיק לחוות חוסר שלמות. האדם יבין שכל האפשרויות הן בעצם טובות, או למעשה, כולן שוות מבחינתו, כי הן כולן מגיעות מאותו מקום שלם ושלם בעצמו. אדם שיבין זאת כבר לא ירגיש שחסר לו דבר, והוא לא יחווה עוד "ראש בקיר".
סיכום עיקרי הנקודות שאליעד כהן הסביר:
- הבעיה האמיתית נמצאת באדם שמרגיש את הקושי, ולא באנשים אחרים.
- שכנוע אחרים לעולם לא יביא לפתרון אמיתי של הבעיה.
- אדם תמיד יהיה בצמצום ולכן תמיד ימצא בעיה נוספת.
- הבנת הסיבות לצמצום היא הדרך היחידה לפתור באמת את הבעיה.
- הפתרון הפנימי תקף גם להתמודדות עם פוביות ופחדים שונים, כמו פחד מג'וקים.
- צריך להפנות את החקירה גם פנימה (לתוך האדם עצמו), ולא רק כלפי הסביבה.
- רק הבנת הסיבה העמוקה והראשונית של כל בעיה תשחרר את האדם מהסבל שלה.
- איך להתמודד עם חוסר מודעות של אנשים?
- למה אנשים לא משתכנעים?
- איך להשתחרר מפחד מג'וקים?
- איך להפסיק לסבול מאנשים אחרים?
- למה רע לי כשלא מבינים אותי?
מה השאלה?
ש: אני רוצה לדעת איך אני מתמודדת טוב יותר עם חוסר מודעות של אנשים אחרים.
אליעד: קודם כל על זה שלך תהיה מודעות ואני לא יודע אם יש לך מודעות עכשיו. כי את עכשיו מגלגלת את האחריות עליהם כבר, אמרת "איך אני מתמודדת עם זה שהם אין להם מודעות", אבל זה חוסר מודעות שלך כי אם היה לך מודעות את היית מבינה שאין לך שום בעיה איתם בכלל, הבעיה היא איתך.
בעיה. מבינה? אבל תני דוגמה. לדוגמה מישהו, אדם כלשהו שאני איתו בקשר כלשהו...
ש: שאני בקשר איתו ואנחנו באופן סיסטמאטי מנסים להעביר לו נקודה ואנחנו רואים כל הזמן התנגדות. וזה זה להתמודד כמו עם ראש בקיר. ויש בעצם את התשובה כרגע, בעצם שאני אומרת אני מתמודדת עם הראש בקיר אז אני אומרת אני דופקת לעצמי את הראש כל הזמן בקיר.
אליעד: אני אתן לך את התשובה, תקשיבי. התשובה היא פשוטה. גם אם תצליחי לשכנע אותו את תהיי בעיה אחרת, בסופו של תהליך את תמיד נמצאת בצמצום. אם תצליחי לשכנע אותו בסוף תגיעי לראש בקיר על דבר אחר. איך שלא תסובבי את הגלגל את מוגבלת.
עכשיו, או שתביני את מהות המציאות ותביני שכל הצמצומים הם אחד, גם שתגידי "זה שהוא לא מבין אותי זה טוב וגם אם הוא יבין אותי זה טוב, וגם אם אני רוצה שיבין אותי זה טוב, וגם אם אני שלא רוצה שיבין אותי זה טוב". או שתביני את זה, לאו דווקא על המילה "טוב", או שתביני שזה "אחד עם ההפך" או שתמיד תחשבי שחסר לך משהו.
זאת אומרת, את מניחה "שאם רק הייתי מצליחה לגרום לו להבין אותי, אה איזה חיים טובים יהיו". נניח, בסדר? אבל זה לא נכון כי אז תהיה לך בעיה אחרת. אני כבר חוסך לך את כל הזה, אומר לך בואי נרוץ קדימה ובסוף תגלי שתמיד תהיה לך בעיה כלשהי עם גם שבסוף יהיה לך "ראש בקיר" במציאות. "כי אם אני רוצה לחוות שלמות ואני לא יכולה", למה? כי אני ישות מצומצמת ואני לא יכולה לחוות שלמות, אני אהיה אחרי זה "ראש בקיר" זה המבוי הסתום, והפתרון היחיד הוא על ידי הבנת ההגבלה. אם תביני למה את מוגבלת להסביר לו ולמה הוא עם מוגבלות להבין אותך אז יהיה לך בסדר עם זה שאת לא מצליחה להסביר לו ושהוא לא מצליח להבין אותך. ואם לא תביני את זה בשורשו אז תמיד יהיה לך בעיה כלשהי.
וזה נכון לגבי כל בעיה אם מישהו בהפסקה שאל אותי איך להתמודד עם פוביה מג'וקים. והתשובה האמיתית היא שאו שתיפטר מכל הפחדים או שתמיד משהו יציק לך. אם לא תפחד מג'וקים תפחד ממשהו אחר, זה לא משנה כרגע זה ג'וקים. אז או שאתה בתוכך נפטר מכל הפחדים או שאתה ממשיך לסבול, אין טריק אחר, זה מה שאמרתי לה, זה מה שאמרתי לכולם כל הזמן.
איך תיפטר? על ידי זה שתבין "למה אני מפחד מג'וקים, למה אני לא רוצה ג'וקים, למה יש לי פחד" אם תבין את זה יסתדר לך הכל. את, לגבי אותו בן אדם אם תביני "למה אני לא מצליחה להסביר לו, למה הוא לא מצליח להבין אותי" אם תביני את "הלמה" הזה. "למה הכלב נושך אותי, למה אני לא רוצה" זה בדיוק אותו דבר. אם תבין את "הלמה" לא יהיה לך שאלה.
ש: רק להפנות את זה בפנים או למה זה, כשאמרת "למה הוא לא הבין אותי", זאת כבר שאלה של...
אליעד: אז לא החוצה, אין לי בעיה תפנה את זה החוצה, לא אכפת לי אבל זה לתוך "הפנימי של החוצה". כאילו, לא "הוא לא מבין אותי רע לי" אלא "הוא לא מבין אותי רע לי, בסדר אבל למה רע לי בזה שהוא לא מבין אותי", או "למה הוא לא מבין אותי".
אם נגיד עכשיו היית עומדת שם לקיר "קיר זוז, זוז". הוא לא זז, את אומרת "יש לי בעיה רצינית, אני לא יכולה לגרום לקיר לזוז" אבל הוא קיר הוא לא יכול לזוז. אני אומר תנסי להבין למה הוא לא זז, למה הוא לא מבין אותי, אולי אין לו בחירה, אולי הוא לא מסוגל להבין, אולי לא יודע מה, אולי משהו אחר מטריד אותו. תנסי להתבונן ותביני גם את החיסרון "כן לא אכפת לי למה, אבל בסוף הוא לא מבין אותי, מה אכפת לי למה הוא לא מבין אותי, הוא לא מבין אותי, אני רוצה שיבין אותי". נכון אבל אם בסוף תגיעי לאחד הראשון שהוא מחליט את הכל אז או שלא תהיה לך שאלה או שתביני שאת רוצה את זה או את ההפך שלו.
ש: אני רוצה לדעת איך אני מתמודדת טוב יותר עם חוסר מודעות של אנשים אחרים.
אליעד: קודם כל על זה שלך תהיה מודעות ואני לא יודע אם יש לך מודעות עכשיו. כי את עכשיו מגלגלת את האחריות עליהם כבר, אמרת "איך אני מתמודדת עם זה שהם אין להם מודעות", אבל זה חוסר מודעות שלך כי אם היה לך מודעות את היית מבינה שאין לך שום בעיה איתם בכלל, הבעיה היא איתך.
בעיה. מבינה? אבל תני דוגמה. לדוגמה מישהו, אדם כלשהו שאני איתו בקשר כלשהו...
ש: שאני בקשר איתו ואנחנו באופן סיסטמאטי מנסים להעביר לו נקודה ואנחנו רואים כל הזמן התנגדות. וזה זה להתמודד כמו עם ראש בקיר. ויש בעצם את התשובה כרגע, בעצם שאני אומרת אני מתמודדת עם הראש בקיר אז אני אומרת אני דופקת לעצמי את הראש כל הזמן בקיר.
אליעד: אני אתן לך את התשובה, תקשיבי. התשובה היא פשוטה. גם אם תצליחי לשכנע אותו את תהיי בעיה אחרת, בסופו של תהליך את תמיד נמצאת בצמצום. אם תצליחי לשכנע אותו בסוף תגיעי לראש בקיר על דבר אחר. איך שלא תסובבי את הגלגל את מוגבלת.
עכשיו, או שתביני את מהות המציאות ותביני שכל הצמצומים הם אחד, גם שתגידי "זה שהוא לא מבין אותי זה טוב וגם אם הוא יבין אותי זה טוב, וגם אם אני רוצה שיבין אותי זה טוב, וגם אם אני שלא רוצה שיבין אותי זה טוב". או שתביני את זה, לאו דווקא על המילה "טוב", או שתביני שזה "אחד עם ההפך" או שתמיד תחשבי שחסר לך משהו.
זאת אומרת, את מניחה "שאם רק הייתי מצליחה לגרום לו להבין אותי, אה איזה חיים טובים יהיו". נניח, בסדר? אבל זה לא נכון כי אז תהיה לך בעיה אחרת. אני כבר חוסך לך את כל הזה, אומר לך בואי נרוץ קדימה ובסוף תגלי שתמיד תהיה לך בעיה כלשהי עם גם שבסוף יהיה לך "ראש בקיר" במציאות. "כי אם אני רוצה לחוות שלמות ואני לא יכולה", למה? כי אני ישות מצומצמת ואני לא יכולה לחוות שלמות, אני אהיה אחרי זה "ראש בקיר" זה המבוי הסתום, והפתרון היחיד הוא על ידי הבנת ההגבלה. אם תביני למה את מוגבלת להסביר לו ולמה הוא עם מוגבלות להבין אותך אז יהיה לך בסדר עם זה שאת לא מצליחה להסביר לו ושהוא לא מצליח להבין אותך. ואם לא תביני את זה בשורשו אז תמיד יהיה לך בעיה כלשהי.
וזה נכון לגבי כל בעיה אם מישהו בהפסקה שאל אותי איך להתמודד עם פוביה מג'וקים. והתשובה האמיתית היא שאו שתיפטר מכל הפחדים או שתמיד משהו יציק לך. אם לא תפחד מג'וקים תפחד ממשהו אחר, זה לא משנה כרגע זה ג'וקים. אז או שאתה בתוכך נפטר מכל הפחדים או שאתה ממשיך לסבול, אין טריק אחר, זה מה שאמרתי לה, זה מה שאמרתי לכולם כל הזמן.
איך תיפטר? על ידי זה שתבין "למה אני מפחד מג'וקים, למה אני לא רוצה ג'וקים, למה יש לי פחד" אם תבין את זה יסתדר לך הכל. את, לגבי אותו בן אדם אם תביני "למה אני לא מצליחה להסביר לו, למה הוא לא מצליח להבין אותי" אם תביני את "הלמה" הזה. "למה הכלב נושך אותי, למה אני לא רוצה" זה בדיוק אותו דבר. אם תבין את "הלמה" לא יהיה לך שאלה.
ש: רק להפנות את זה בפנים או למה זה, כשאמרת "למה הוא לא הבין אותי", זאת כבר שאלה של...
אליעד: אז לא החוצה, אין לי בעיה תפנה את זה החוצה, לא אכפת לי אבל זה לתוך "הפנימי של החוצה". כאילו, לא "הוא לא מבין אותי רע לי" אלא "הוא לא מבין אותי רע לי, בסדר אבל למה רע לי בזה שהוא לא מבין אותי", או "למה הוא לא מבין אותי".
אם נגיד עכשיו היית עומדת שם לקיר "קיר זוז, זוז". הוא לא זז, את אומרת "יש לי בעיה רצינית, אני לא יכולה לגרום לקיר לזוז" אבל הוא קיר הוא לא יכול לזוז. אני אומר תנסי להבין למה הוא לא זז, למה הוא לא מבין אותי, אולי אין לו בחירה, אולי הוא לא מסוגל להבין, אולי לא יודע מה, אולי משהו אחר מטריד אותו. תנסי להתבונן ותביני גם את החיסרון "כן לא אכפת לי למה, אבל בסוף הוא לא מבין אותי, מה אכפת לי למה הוא לא מבין אותי, הוא לא מבין אותי, אני רוצה שיבין אותי". נכון אבל אם בסוף תגיעי לאחד הראשון שהוא מחליט את הכל אז או שלא תהיה לך שאלה או שתביני שאת רוצה את זה או את ההפך שלו.
050-3331-331